מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת וילך
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא. גם דכ' לא כהתה עינו ולא נס ליחה וככוחו אז כוחו עתה י"ל הכוונה בבחי' הק"כ לי ופי אלהים שבירר אז כל הק"כ צירופי אלהים (בבחינת י"פ י"ב גבולי עולם) ולכן כתב בהשתלקותו איש אלקים דווקא לרמז זה וזש"א בן מאה ועשרים שנה בבירור כל הק"כ צירופים הנ"ל וע"י זה לא אוכל עוד לצאת הדביקות ברשם הק':
וי"ל ג"כ שבאותן הק"כ ימים שהיה במרום בירר הק"כ לירופי אלהים הנ"ל וחי ק"כ שנה נגד הק"כ ימים שהיה במרום לחם לא אכל ומים לא שתה ונהנה ונתפרנס גופו מזיו השכינה הק' וכמ"ש במקום אחר בבחינת ויחזו אלהים ויאכלו וישתו שהנאה מזיו השכינה הק' הוא כמו יאכלו וישתו ולא יאות למהוי בג"ר זה ובהבדלות הרבה בין תענוג רוחני לתענוג גופני ח"ו) וחז"ל אמרו לחם אבירים אכל איש זה משה רבע"ה כידוע ונראה דיוק תיבת איש גם בבחינת מחציו ולמטה איש כנ"ל מדברי חז"ל עכ"ז אכל מלחם דמל"הש כידוע ונגד בחי' יום לשנה חי ק"כ שנה ובירר הק"כ צירופי אלהים כנ"ל: