מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת ויחי
ויהי יעקב כתב רש"י ז"ל למה פרשה זו סתומה אלא כיון שנפטר יעקב אבינו ע"ה נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד לכאורה איך שייך סתימת עינים ע"י שיעבוד וי"ל הכוונה ע"ד מה שאחז"ל המצפה לשולחן אחרים עולם חשוך בעדו ושיעבוד מורה ח"ו עבדות אשר מה שקנה עבד קנה רבו וגם שלחנו הוא כשולחן אחרים כיון שאין לו יד לקנות לעצמו כלום והיינו סתימת עינים כי עולם חשוך בעדו והוא בחינת במחשכים הושיבני כמיתי עולם כי חייו אינם חיים כלל משא"כ בחיי יעקב אע"ה שלא היה שיעבוד היה בחינת חיים לכל השייכים לו לטובה:
ויחי יעקב בארץ מצרים הכוונה מצד שנעשה שלום בין האחים שיוסף הצדיק ע"ה מחל לאחיו ולא היה ביניהם שום פירוד לבבות עוד והרי זה ע"ד שאחז"ל שחברותא מצלת ממיתותא והיינו ויחי חיים טובים של יעקב אע"ה שהיה מצד שבניו סיימו בחיבורא ביניהם לטובה:
ויהיו ימי יעקב שני חייו:
י"ל שבא הכתוב להודיע שלא היה בגדר המצפה לשולחן אחרים מעולם חשוך בעדו וכאלו חייו אינם חיים כנ"ל שהרי כל עוה"ז לא נברא רק בשביל יעקב אע"ה כמו שאחז"ל בוראך יעקב יעקב בראך וכו' ולא שייך בו שולחן אחרים כלל והיה חייו חיים שלו וגם ה"טוב שנים שהיה במצרים שהיה אוכל על שולחן יוסף הצע"ה מ"מ לא היה בגדר שלחן אחרים כי הכל היה בזכותו כמשחז"ל והיינו שני חייו דוקא לטובה:
בני הם אשר כ"ן לי אלקים בזה זה בגימ' י"ג כמו שאמרו חז"ל בבחי' נסעו מזה ירמוז לבחי' מה שאמרו חז"ל ששני בניו אלו זכו להימנות בכלל י"ב שבטי יה הק' בדגלים אפרים ומנשה כראובן ושמעון והיינו בז"ה גם מצד מה שאמרו חז"ל ראוי היה יוסף הצע"ה להוליד י"ב שבטים כיעקב אע"ה אלא וכו' ובני רחל אע"ה היו ג"כ י"ב י' מבנימין ע"ה וב' מיוסף הצע"ה:
ועתה שני בניך וכו' לי הם:
אין ועתה אלא תשובה כמו שאמרו חז"ל וגם אמרו חז"ל צורתו של יעקב אע"ה חקוקה בכסא הכבוד וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ובמקום שבעלי תשובה עומדים וכו' והיינו ועתה ע"י תשובה לי הם לטובה שלימה:
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ראיתי כתוב קושיא למה באמור יעקב אע"ה אפרים ומנשה וכו' לא הרגיש יוסף הצע"ה עד אשר שת ימינו על אפרים ז"ל ואולי יש לתרץ שבמאמר כראובן וכו' היה צד לסבור שלזה השווה אפרים ז"ל הצעיר לראובן ז"ל מפני שהיה תרעומת על ראובן ז"ל פחז כמים וכו' לזה לא הרגיש יוהפע"ה וגם שעל שמעון ז"ל היה ג"כ תרעומת על מכירת יוהצע"ה ואיננו מוכרע כ"כ שעי"ז השווה אפרים ז"ל לראובן ז"ל מ"מ י"ל שיוסף הצע"ה מפני ענוותנותו סבר שכבר מחולה מכירתו היטב:
גי"ל שכיון שהבכורה שהיה שייך לראובן ע"ה ניתנה ליוסף הצע"ה והיינו במה שאפרים ע"ה שבט בפני עצמו כי מנשה ז"ל בלא זה היה שבט בפני עצמו כי הוא הבכור ולו הגיע חלק יוסף הצע"ה בין השבטים אך אפרים ז"ל היה מצד הבכורה של ראובן ע"ה. שניתנה ליוהצע"ה והיה צד לומר שמה שהשווה מנשה ז"ל לשמעון היא עדיפותא כי אחר שלוקח מראובן ע"ה הבכורה חלק אחד שנשאר יש בו צד גריעותא כי מ"מ הו"ל רק חצי שהרי לגבי ראובן ע"ה ב' חלקי בכורה הם אחד וכשראה ימין עדיפותא לאפרים ז"ל תמה.
המלאך הגואל אותי מכל רע לכאורה הגואל הוא לשון הווה והי"לל אשר גאל אותי אך הכוונה ע"פ מ"ש בתד"א ז"ל שבכל יום אדם נמכר ובכל יום אדם נפדה ובכל יום עושים נסים דבים לאדם כביציאת מצרים וכתבתי בזה במקו"ר וזהו הגואל לשון הווה שבכל יום יש כח התחדשות לטובה:
ויברכם ביום ההוא לאמר:
יעקב אבינו ע"ה הקדים לברך מנשה ואפרים ע"ה. ועי"ז בירך אח"כ לכל השבטים הק'. ע"ד מש"ה וראה בנים לבניך שלום על ישראל שע"י מה שראה בני בניו ראוים לברכה זכה לבחי' שלום ושלום הוא כלי מחזיק ברכה לכל עב"י צדיקים ה' יברכם בשלום ועי"ז קבע לכל עב"י ברכות טוב. והיה זה ע"ד מש"ה לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. וזה ענין הברכה חיים עד עולם שהתורה הק' הוא חיינו. וע"ד יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים ויראת ה' טהורה עומדת לעד. וע"י לומדם ליראה את ה' כל הימים. נמשך ברכה לכל עב"י. וזהו מ"ש עטרת זקנים בני בנים. שע"י דור שלישי בתורה נעטרים הזקנים עטרת ישועה שלא יופסק התוה"ק מהם לעולם. וכשרואים שלשה דורות זה אור זה בתורה לכ"ע לא ימושו. חוט המשולש לא ינתק והתורה הקד' היא מקור הברכות ע"ד ברוך אשר יקים התו"הק הזאת:
וי"ל יברך את הנערים. דהיינו שעל ידי הנערים יומשך ברכה לכל עב"י. גם להקטנים בתוה"ק ויהו ענין עטרת תפארת לכל הי"ב גבולי עולם שבטי י"ה פארות ענפי אילן ה"ק. והוא גדר עטרת כצנה רצון כי ע"י בני הנעורים גדולים מתגרין וקטנים נוצחים. לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער ובפרט שהיה בגדר פרי הארץ פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים בני יוסף הצדיק ע"ה שבאמונתו יחיו גם במצוים ועל ידו חי גם יעקב אע"ה בארץ מצרים טו"ב שנה בשלוה גם ע"ד עטרת שנת טובתיך. אשר י"ב שיטי י"ה אם נגד י"ב חדשי השנה והם בגדר עין טובה היא יברך. כי יוסף הצדיק ע"ה היה המשביר בר בעין יפה לכל הארץ. וזש"ה ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק שכמו שהיה חוט משולש בג' אבות לבל יופסק תוה"ק לעולם ממטתו של יעקב אע"ה כן קבע שמבני יוסף הצדיק ע"ה בפרט לא יופסק התו"הק:
וזמש"ה הגואל מכל רע כי אין טוב אלא תו"הק וע"י התו"הק ניצולים מכל רע. וכן י"ל מ"ש שם הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים. שיהיה שכלם פרה ורבה בדברי תו"הק ולא יהיה בהם עקר מתו"הק כמשאחז"ל על לא יהיה בך עקר. ונתתיך לקהל עמים. ע"ד קהלת שהיה דבריו בהקהל שהדברים ערבים לשומעיהם ובאים לקול השמיעה טובה:
גם ויברכם ביום ההוא לאמר:
כבר כתבתי במק"א מה ששמעתי בזה מהרב החסיד המפורסים בשם טוב מוהרר משה יודא ליב ע"ה מ"כ בק"ק סאסוב יצ"ו שהכוונה שיהיו מבורכים בבחי' אל תדאג דאגת מחר. ורק לאמר ולהרהר על התיקון דבר יום ביומו ולא רוץ לזמנו וכתבתי שם תוספות ביאור על זה ע"ש וי"ל ג"כ ויברכם ביום ההוא לאמר. דהיינו שיהיה התחדשות מע"ט בכל יום לאמר בנפשו בכל יום כאלו ביום ההוא כל פרי התיקון וכאלו היום ילדתיך ונעשה בריה קדשה לזה גורם הצלה מלבא רחיקא שמסתיר ההבנה הנכונה לטובה גם י"ל ע"ד משאחז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך וכו' ישוב היום שמא ימות למחר. דהיינו גדר הזריזות לתקן דרכיו בכל יום כאלו בו ביום עתיד ליתן דין וחשבון ועי"ז נשאר תמים בגדר צדיק וברכות לראש צדיק:
זבולון לחוף ימים ישכון אמרו חז"ל שלכך נקראו ימים לשון רבים מצד שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מאספמיא ות"ח נקראים נונייא דאורייתא ואסיפתן מטהרתן כידוע ות"ח עצמם הם בגדר מקור האחדות ומרבים שלום בעולם ולהם לב אחד לאבינו שבשמים ורק מצד זבולון התמכין דיששכר נמשך שנויים ופירודים כי לזה יש לו חן ת"ח זה ומשתוקק להתקרב אליו ולהיות לו עזר ולזה יש לו חן ת"ח אחר זה לבעל אגדה וזה לבעל הלכה וזה לבעל סברא זה לבעל מעש"ט וכדומה נמצא שמצד זבולון התמכין של הת"ח הוא בחי' ימים לשון רבים טובא ושכוונתם לגבולות הת"ח שבוחרים הם בהם והוא לחוף אניות אך בקרב לבם הם יודעים שהכל אחדות אחד רק שמצד גבולי עניני אונאות שבעוה"ז בבחי' עם עקש תתפתל ע"י זה יש כעין הוראה דגדר ימים טובא ופירודים וירכתו על צידון במה שהוא תרין וירכין דתוה"ק בזה יש צדדים ומשקולות זה בוחר בזה וזה בזה כנ"ל:
יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב והארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד:
כתבתי במק"א שאותם העוסקים בתו"הק והתו"הק עריבה עליהם. כדבש למתוק אין לומר שעי"ז יש גרעון בשכרם. כיון שמ"מ הובחן עליהם מקודם שהיו לומדים גם מתוך צער. (כי אין חומר כחסידות בתחילתה) הרי מוכרע שאם גם עתה היו בצער לא היו פורשים ממנה טי"ז וכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה כן כתבתי במק"א באריכות ובזה י"ל יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. דהיינו שמורגל כ"כ בתורה הק' ע"ד שאינה עליו למשא:
ואין רוצה לפרקם ממנו ורובץ בה גם בין שפיים מרעיתו אין אהבת הבצע גורם לו פירוק משא עול תורה הק' אך אין הבחנת שכרו. אחר שנעשה בה רגיל כ"כ. וההרגל שלו נעשה כטבע וכבר דעת לנפשן ינעם. אך כיון שהיה נקי אגב אמיה ובתחילה וירא מנוחה כי טוב והארץ כי נעמה דהיינו שהיה אז בידו לברור בנועם תענוגי עולם הזה ובמנוחה ממטול גרמיה בעול תוה"ק. וגם שהפורק מעליו עול תוה"ק נותנים עליו עול דרך ארץ. הלא רובא דעלמא יומתק להם רגבי ארץ ויפה בעיניהם עול דרך ארץ בנועם. ובפרט בבחי' יהיה מזונות. מרורים כזית ולא ביד בשר ודם. נמצא שיש נועם ממשיי בדרך ארץ ליהנות מיגיעו. וכל אדם טוב בעיניו מנוחה מעול ותאות עוה"ז נועם שלהם גובר בבחי' קבא מארעא וכו'. ואז בתחילה לא טעם עדיין נועם דעת התו"הק ע"ד מש"ה לא ידע אנוש ערכה דהיינו שגם ערך ממנה לא נודע. והרי יש ג"כ אחריות בתחילה שמא לא יזכה ותהיה ח"ו התורה סמא דמותא ויפול במצודות תרתי גיהנם ח"ו ועכ"ז ויט שכמו לסבול. שבחר תחילה סבלנות וקיבל על עצמו עול כמס עובד שהוא צער ולא הרגיש נועם כלל:
ולפי מ"ש רש"י ע"ה ויהי למס עובד לפסוק הוראות של תורה וכו' י"ל שהכוונה שגם אחר שובעם לנפשו דעת תוה"ק והיה סברא שיש גרעון בשכרו מלימוד זה. שהרי עכשיו התורה בפיו כדבש למתוק מ"מ יש הבחנה שהיא לש"ש. שהרי היה ברירה בידו לבחור להיות בחינת עתיר פומבי זה בעל אגדה שהיא נועם בלי עול כ"כ. וזהו מכונה בחינת הארץ כי נעמה. מצד שיזכה לשם טוב אדיר בארץ. ויש בזה ג"כ עבודת הש"י מתק רעהו מעצת נפש בתיקון לבבות מעב"י לעוררם ע"י דברי כבושין לתשובה ודברי אגדה מושכין את הלב לנועמם. ויש ג"כ צד טובה במנוחה מעול הלכות בבחינת וימררו חייהם כמ"ש בזוהר הק' שלהלכתא הוא בחינת יגיעה ניגוד לטועם. וטוב פת חריבה ושלוה וכף נחת ויש ג"כ צד טובה ע"י מה שינצל מחשש בדרכי הוראת פחד מכשולי. שהוא בחי' ניגוד ח"ו לבחי' אור כי טוב רק לפעמים לא נהירין שמעתתא. ועכ"ז ויט שכמו לסבול להספיק הוראות ובטוח בחסדי הש"י שיציליהו משגיאות. ועי"ז זוכה להיות מרעיתו בין שפיים בזה ובבא והוא כחמור המוציא חיים לעולם בגידולי פרנסות מחדש וכן הוא מחדש חידושי הלכות שהוא חידוש ממש. משא"כ במילי דאגדתא שאין כל חדש בהם כ"כ כל שזכה לענוה ולחסידות שגדולים על כל המדריגות ואולי לזה נקראת אגדה בחי' מנוחה כנ"ל:
רק מצד התפשטות מעיינותיו לרבים מצד הארץ יש נועם מתק עצת נפש בחינוך לטובה ובהתעוררות תוספות הבנה לאהבת הש"י ובחי' הבנה נקרא נועם ובהוראות יש גידולים חדשים תמיד שמניחים לכל דור בחי' להתגדר בהם בחי' הוראת שעה.
יברכך זה יתפרש ג"כ וירא מנוחה כי טוב דהיינו גם שידע טוב עוה"ב שנקרא מנוחה בחי' שבת"ק מעין עוה"ב כידוע ועשה ע"ע שכר עוה"ב. והארץ כי נעמה שעשה ג"כ מצר טוב עוה"ז בחי' עושר וכבוד בארץ מ"מ הרי נטה שכמו לסבול תיקוני עב"י בהוראות כנ"ל שמוכרע עי"ז שמשלא לשמה בא לשמה. עי"ז סופו להיות כחמור גרם כשור לעול וכחמור למשא וכמ"ש בתד"א ז"ל עיי"ש:
והיינו בחי' בהמות הייתי עמך ואינו עושה לשום שכר כלל רק מה שקנה עבד קנה רבו ועושה רק רצון אדון כל בלי להרהר אחר שכר כלל וכמ"ש במק"א בזה ובבחי' זו כתב במשה רבע"ה עבד ה' וכן בדוד המע"ה ואז שייך ברי' יערב לו ידידותיך מנופת וכו' גם יותר מטעמים מתוקים שטועמים בפרד"ס התוה"ק אך גם בזמן שרובץ בין המשפתים וטעם נועם מרעיתו מתוק לו מצד טוב עוה"ב ומצד נועם הנרגש בארץ בתוה"ק מ"מ גם אז הבחינה היא רק מצד ההתחלה כנ"ל וטוב אחרית דבר ע"י שמראשיתו הוא טוב:
ולולא שבחר ברצון הש"י לא ה"ה נרגש לו כלל טעם נועם בתוה"ק שיפרישנו מנועם תענוגי עוה"ז השפל ואהבת שמחת התרת הספיקות. בחקירות ובחכמות שאינם מצד התוה"ק. שיש בהם ג"כ נועם גופני. ורק עי"ז ראה טוב עוה"ב במנוחה ונועם ארץ בטעם דעת התוה"ק ע"י שתחלה כנה שכמו לסבול ודבק באהבת כלל עב"י ע"י שבחר בהם הש"י וציוונו ואהבת לריעך כמוך עי"ז טועם נועם דעת תוה"ק והר"ז בחי' לש"ש היטב:
איש אשר כברכתו בירך אותם מו"ח ני' אמר בשם ספ"ק שגם שדיבר קשות לראובן ושמעון ולוי ע"ה היה זה רק בתוכחת מגולה מאהבה מוסתרת וכך היה צ"ל בבחי' שאמרו חז"ל ניסן לית את חזי וכו' עיין בשל"ה הק' שע"י זה אין פת"פ מתנגד על הברכה וזש"א וזאת אשר דיבר קשות איש אשר כברכתו שהם היו צריכים ברכה בדרך זה אך בירך אותם כולם ע"כ והוא אמר בבחי' מ"ש בתוספות יומא דכ"ו ריש ע"א שמ"ש בברכה איננו מוכרע שיהיה כן כי עדיין נתון בבחירה והוא רק על תנאי עיי"ש:
ועפ"י זה י"ל מה שאמרו חז"ל מהיכן ב"ג וב"ר מברכתו דיעקב אע"ה גדוד וכו' או מברכתו דיב"נ ע"ה שהנ"מ בזה הוא שכיון שהקדימו גדרות צאן מחמת חיבוב ממון היה הברכה נמנעת אך ברכת יב"נ ע"ה היה אח"כ גם שנודע עליהם כן (או שכיון שמשה רבע"ה תיקן להיפך והקדים ערים וכו' והסכימו כן עשו תשובה וחזרו בהם) ולזה הוחלטה ואמר בשם מוהר"י בי רב ע"ה בסגנון מ"ש הרמב"ן ע"ה קטונתי מכל החסדים ולא הייתי כדאי ועכ"ז אמרת היטיב וכו' לזה אין לשנות ע"י גרם חטא שכחתי כעת הפי' שאמר לי בשם מוהר"י בי רב ע"ה בדרך זה וזש"ה איש כברכתו על תנאי כנ"ל ע"כ שמעתי וראיתי בתוס' שם ומשמע שכוונת התוס' שם שברכה דשם קאי על דוד המע"ה עיי"ש וצריך לעיין עוד:
איש אשר כברכתו בירך אותם י"ל ע"ד שכתבתי במק"א ואח"כ מצאתי כן בספה"ק כלי יקר ובספה"ק מנורת זהב ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה דהיינו שכל יחיד ויחיד יראה ההכרעה הכלליית כמו שאחז"ל לעולם יראה אדם א"ע כאלו חציו זכאי וכו' ולא עוד אלא כאלו כל העולם כולו חציו זכאי וכו' ועל ידי זכות כל דהוא שיעשה יכריע כל העולם כולו לכף זכות. וכן שמעתי בשם הרב החסיד הגאון אבד"ק נ"ש יצ"ו מוהר"ש שמעלקא ז"ל זה יתנו כל העובר על הפקודים. שיתנו לב כל העוסקים בדרכי מצוות מחצית השקל וע"י זכות כל דהו יכריעו כל העולם לזכות. וזש"א כאן איש אשר כברכתו בירך אותם דהיינו שבירך לכל איש ואיש פרטיי מעב"י נצח שע"י ברכתו יכריע את כל עב"י לכף זכות ולברכה שלימה בבחינת בירך אותם שימשיך ברכה כלליית לעב"י והיינו רק ההכרעה לטובה.
התחת אלהים אני. ת"א ז"ל דחלא ד"ה אנא. שמעתי בזה מהרבני השנון מו"ה מאיר כי' הלוי מק"ק נדבורנא יצ"ו הנ"ל במק"א בשם בן דודי הרב החריף החסיד מו"ה יוסף נ"י משם שהכוונה כי היה צד פחד מצד הבחירה. אולי חזור בו ויבחור להתנגד להם. אך יש צדיקים שמוסרים הבחירה להש"י ואינם רוצים שיותן להם הבחירה וזהו בחינת דחלא ד"ה תחת אלקים. גם בחירתו בטילה:
כן שמעתי ומעין זה הוא ע"ד ששמעתי מהרב החסיד המפורסים בש"ט מו"ה משה יודא ליב ז"ל ע"כ ב"ק סאסוב יצ"ו שכוונת משה רבע"ה במה שאמר ואל אראה ברעתי. היינו בחינת סילוק הבחירה ובמק"א כתבתי בזה ושייך לזה בחי' ביטול הבחירה לעתיד שכתבתי בזה במק"א ואולי בחי' זו היינו בחי' בטל רצונך מפני רצונו שהיא בחי' יראה בגין דהוא עקרא ושרשא וכו' כלא חשיבין קמיה.
אתם חשבתם עלין רעה אלקים חשבה לטובה. שמעתי מהרבני מו"ה מאיר הנ"ל בשם הרב ב"ד מו"ה יוסף ני' הנ"ל הכוונה כי איתא בשם האר"י ז"ל שהאחים סברו שיוסף הצדיק ע"ה נשתנה מהם לגריעותא ח"ו מעין מה שהיה פסולת בתולדות אברהם אבינו ע"ה ויצחק אע"ה. ולזה אמר הרי מוכרע מהש"י שעזרני עד כה שבעיניו שנוי שלו הוא למעליותא ואמר ג"כ דהיינו בחינת שם אלקים שבכאן שמורה שמדה"ד נתהפך למדה"ר ואלקים ג"כ חשבה לטובה. ע"כ שמעתי וי"ל שזה רמוז חשבה מצד שמחשבה עליונה היא המכרעת לכף זכות שבחינת חכמה היא ראש קו הימין והיינו בחי' מחשבה וגם שבתחילה היה יסורין סוף מעשם שהיה בשלוה. היה במחשבה תחלה וע"פ מ"ש בווקו"ר שענין טוב מורה הטבה ביותר כלשון טובה חכמה מכלי וכו' והיינו שהשנוי היה להטובה יתירה. וזיכה להם במדת חסידות היטב.
סליק ספר בראשית