מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' פירש"י חנון הוא לשון מתנת חנם. ד"א זה אחד מעשרה לשונות של תפלה. שני הפירושים שברש"י ז"ל הוא בדרך זה שאין להקשות בין עשרה לשונות דתפלה מדוע בקינו כאן לשון חינון לנקוט לשון אחר כי אלו היה נקוט לשון אחי היה מקשים ג"כ למה נקט זה. רק מצד שאין אמירת תיבת חנון בכל מקום כ"א מתנת חנם לזה היה קשה לרש"י שכאן לשון זה כאלו נגד האמת שצדיקים אינם מעלים להש"י עולות חנם ובידם מע"ט רבים. ותירץ שצדיקים גם שבידם מע"ט אינם מבקשים מהש"י רק חנם מצד מ"ש וחנותי אשר אחון שמי שמשים א"ע כאין נגד הש"י ומבין שמצד הש"י הכל מתנת חכם ויסד כן שנדמה בנפשינו כעין שכר ומ"מ מי הקדימני ואשלם וכמ"ם במקום אחר מזה. והמודד במדה זו לעצמו ג"כ ניתן לו הש"י מתנת חנם לזה שייך שפיר לשון תיקון. וזה בחי' יראה זו הבושה מלתא זוטרתא הוא לגבי משה רבינו ע"ה במדת ענוה עקב לענוה יראה. כי מצד בושה נראה שההנהגה להציל מנהמא דכסופא וא"כ צריך להחזיק במעוז דרך השכר שלא יהיה בזה כסופא. אך מצד ענוה הרי עיקר הבריאה רק לאשתמודע אלהותו ולזה הוא מוסיף בקשה תמיד גם בהסכר ומבקשים מתנת חנם. ולשון ב' שברש"י ז"ל הוא שגם לשון תחנה אינו מורה חנם דוקא רק תפלה:
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר הכונה שנפשו היתה יודעת מאוד שאין תקוה למלאות בקשתו רק מצד שידע שכל עצם מציאות התפלות וסודותם בהררי קודש הוא רק מצד כ"ר של הש"י בזה לזה גם בזה עשה הוא את שלו להרבות כ"ר להשי"ת ע"ד השמיעני את קולך כי קולך ערב וזהו ואתחנן לאמר שזה כל פרי התחנונים, רק האמיר' דסלקא לגבוה להעלות נ"ר הש"י והשיבו הש"י אל תוסיף דבר אלי בדבר הזה כי אימתי התפל' לנחת רוח לי כשאני ממלא בקשת הבן החביב אז אענדם עטרות לי לכל דברי הבקשות משא"כ במה שאין תקוה למלאות את המבוקש לא לרצון הוא לי לדבר בזה כלל כי הש"י משיב תיכף באהב' ע"ד אני לדודי ודודי לי כמ"ש במקו"ר בזה:
גם י"ל ואתחנן אל ה' שהכוונה ע"ד שאמרו חז"ל במד"ר הק' פרשה זו הלכה אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל מהו שיתא מותר לו להתפלל בקול גדול ואיפשט שם מחנה ע"ה ממש"ה וחנה היא מדברת על לבה וזש"א ואתחנן אל ה' דהיינו בחשאי ובמחשב' שאינו ידוע רק להש"י לבדו והיינו אל ה' דייקא וי"ל ג"כ שתתפלל שיהי' לו סייעתא דשמיא להתפלל בכוונ' ע"ד מש"ה תכן לבם תקשיב אזניך והיינו אל ה' לאמר שהתפלל שהאמירה בתפל' תהי' בכוונ' אל הש"י וע"ד ז"ש במק"א ששמעתי אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שהכוונ' שאני שואל מאת הש"י שיהי' ישע שתהי' תפל' ובקשה שלי עולה כהוגן לטובה:
גם ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. כתבתי במק"א בשם בעל קדושת לוי נר"י שהתפלל שתהי' תפלתו שגורה בפיו. כי כיון שלא נתקבלה לא היתה שגורה בפיו. וי"ל ג"כ מצד מחז"ל מיני מתיקה מרגילין לשון לתו"הק וקודם גלות בבל סיבב הש"י שיגדלו שם מיני מתיקה מעין שבח איה"ק. וז"ש שהתחנן שיכנס לאי"הק ההר הטוב. שכפשוטו הכוונה בפירות טובות ואחז"ל וכי לאכול מפריה הוא צריך וכו' ולהנ"ל כוונתו ג"כ כי מתיקה מרגלת לשון לתורה הק' ובפרט משה רבינו ע"ה שאולי כבדות פיו בעולם הזה לא נתתקן אחר העגל. ומשה רבינו ע"ה היה אצלו עיקר מה שפעל ע"י כח הדיבור. וז"ש לאמר שאז ימלא שחוק פיו ויתגבר כח הדיבור לטובה לעם בני ישראל:
גם י"ל ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר:
דהיינו מצד שבא"י הק' יהיה אמריו לרצון לעם ב"י ויקבלו מוסר על ידי אמרי פיו כי אוירא דא"י הק' מחכים וינצל מבחי' מש"ה באזני כסיל אל תדבר כי מצדו אין נ"מ כאן או שם מצד שיראה לגבי מעשה מילתא זוטרתי ומי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין היטב:
גם י"ל ע"ד מה שאמרו חז"ל מיני מתיקה מרגילין לשון לתורה הקד' וע"י זה חשק משה רבינו ע"ה ליכנס אל אי"הק ארץ זבת חלב ודבש כדי שע"י זה ירגיל הוא לשון עם בני ישראל לתורה הק' ורצה שיגולגל זכות זה על ידו והיינו לאמר:
גם י"ל ואתחנן בעת ההוא. מצד מ"ש שם לעיל בפרשה שזירז בעת ההוא לבני גד ולב"ר ז"ל שיעברו חלוצים. ועי"ז היה בקשתו שכמו שגם שזכו בחלקם בפ"ע נכון מ"מ להם להשתתף להציבור. כ"ה בבחינה שלו שגם שמה שנקבר במדבר בודאי דטבא ליה עבדי ליה בזה שנתגלגל על ידו זכות רב בתיקון כל דור דיעה שעי"ז תקוני כל הדורות וכל הנמצאים לטובה ואחז"ל שכובש חטא פעור ולזה הזכיר בפרשה זו הדביקות בהש"י שהצילם מפעור. וכ' משך הגלות התיקונים הם ע"י היותו בח"ל. אך עכ"ז בחר שילך חלוץ לפני עב"י לכיבוש ואח"כ יזכה בשלו כעין ב"ג וב"ר ז"ל ממש ולז"א ואראה:
ההר הטוב הזה והלבנון:
ואמרו חז"ל ההר הטוב זו ירושלים. והלבנון זה ביהמ"ק. ולכאורה יפלא הלא היה בריחוק מקום משם אך אח"כ הראהו הש"י את הארץ כידוע והיאך אמר הזה כמורה באצבע אך הכוונה ע"ד מה שאמרו חז"ל שצריך שיכוון אדם בתפילתו כאלו עומד בירושלים ומכוון נגד קדשי הקדשים כידוע ומסתמא משה רדע"ה ראש הנביאים כשהיה עומד בתפילה היה עושה כך והיינו ההר הטוב הזה כי היה אז בדביקות כ"כ שהיה סבר שעומד בבית המקדש ממש:
גם י"ל הזה:
כי עיקר מקום ביהמ"ק היא מצד הרוחניות של קדושת הארון והלוחות וכיון שהיה הארון הק' והלוחות לפני משרבע"ה אז באוהל מועד שהיה הדיבור משם אליו תמיד והיינו הזה לנוכח על קדושת ביהמ"ק שבירושלים:
וצו את יהושיע על הטרחות ועל המשאות ועל המריבות בבחי' אין צו אלא זירוז י"ל ש הו נגד ג' דברים שהם צריכין חיזוק כמו שאמרו חז"ל בברכות תורה הק' היינו טרחות בבחי' יגעתי ומצאתי תאמין תפילה היינו בחי' משאות בבחי' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים שזהו ענין תפלה כמשאחז"ל אין תפלה נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו המריבות היינו דא שרק התורה הק' היא נתיבות שלום כידוע ואולי היינו וצו וחזקתו ואמצהו בחי' צווי הוא בחי' התוה"ק הכוללות כל המצות והוא עצם כל הזירוזים בבחי' עד מהרה ירוץ דברו ועבדוי דמלכא זריזין וחזקהו היינו בתפלה כמש"ה חזקו עלי דבריכם ובחי' אימוץ הוא בדרך ארץ שצריך יותר חיזוק ותמיד כתוב בדרך לא זו אף זו חזק ואמץ וכו' והרי הבא לטהר מסייעין אותו וא"צ חיזוק כ"כ לתפלה ולדרך ארץ צריך אמוץ:
כי הוא ינחיל להודיע שלא ישונה מזה כדי שיהיה תקיף בדעתו כמ"ש במקום אחר שזהו היה כוונת אברהם אבינו ע"ה באמרו במה אדע וכו' והיינו מצד שהאיש הירא ורך הלבב ישוב לביתו ממלחמה וכיבוש ארץ ישראל הק' היה עפ"י מלחמה ולזה ביקש אברהם אע"ה לידע ודאי בזה וכן משה רבינו ע"ה אמר איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה בקשתי בזה וכן נצטוה לזרז יב"נ להודיעו שהוא ינחיל ודאי וזה בחי' הודיעני אם תעשה בקשתי שהוא תיקון אז בחי' במה אדע שתשקה לידע אז היה בחי' דעת טוב כיון שע"י זה היה הכיבוש ובבחי' כי הוא ידע שמי שהוא בחי' שם טוב עולה ע"ג. והיינו בחי' החילות להראות את גדלך שעמידת השמש לו שעות ברצופים בשמים היה זה רק כדי שהבטיח הלבבות בבחינת תקיף בדעתו כדי להצליח ע"י זה לטובה:
ונשב בגיא מול בית פעור ועתה ישראל:
וכתב רש"י ז"ל ונשב בגיא ונצמדתם לע"א ואעפ"כ ועתה ישראל וכו' והכל מחול לך ואני לא זכיתי למחול לי י"ל שהכוונה בהודעה זו כדי שידעו מה שיש תוספות חיוב העבודה להש"י ע"י תוספת הכרת כבודו הק' וע"י תוספות קבלת טובותיו וכמ"ש בחוה"מ ז"ל בזה והוא ג"כ ע"ד סביביו נשערה מאוד וזה שהזהירם שכשיכנסו לא"י הק' ויקבלו תוספות טובה ואוירא דא"י הק' מחכים יוסיף בהם חכמת הכרת כבוד הש"י שישמרו את עצמם אז ביותר בתוספת שמירה מעולה בתוספות זריזות במעשים טובים רבים וכן היא אזהרה לידע היאך צריכים היח"ס לשמור הממונה לסיבוב תיקון הכלל או ישועתם שלא לבלבלו שהרי ע"י שהם הקציפו על מי מריבה עי"ז וירע למשה בעבורם עד שלא הועיל התפילה שלו כי אין חבוש מתיר את עצמו וישועת עב"י הוא ע"י שמירתם לגדוליהם:
ושמרתם ועשיתם וכו' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וכו' ומי גוי אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו':
לכאורה יפלא דלא שייך גבי שמירה ועשייה רק הטעם אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ולזה צריך לשמור ולעשות אבל מה שייכות יש לאשר לו אלקים קרובים אליו. אך הכוונה פשוטה מצד מש"ה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה (וכתב בזה בספה"ק אור תורה מנורת זהב שהכוונה מצד שהמסירים אזנם משמוע תורה אין זה רק מצד שאומרים שאין כל חדש בזה לפי סגנון שלהם לתשקותן ללימוד למעשה או להתחכם שהרי זה כל אדם אוהב לשמוע חדשות גם במה שאין בו תועלת כלל אך שלכך מסרב משמוע מצד שבעיניו אין כל חדש בזה. ולזה גם מה שמתפלל בכל יום בנוסח שוה יש לטעון עליו שאינו נשמע מצד שאין כל חרש בו א"ו שיש בזה צד התחדשות קצת מצד כוונת הלב שאינם דומים בתפילה לשל חבירתה וכמ"ש בשם האר"י ז"ל וכן יש התחדשות בשמיעת תוה"ק ע"ד דדיה ירווך בכל עת כידוע ואין ביהמ"ד בלא חידוש ומלבד זה יש תועלת בשמיעה גם במה שאין כל חדש בו מצד החביבות שכל מה שיש בו גדר חביבות הוא בגדר חידוש בעיניו אשר לזה הש"י בטובו מחדש בכל יום מעב"ר שזה מרמז ג"כ אבחי' התפילות הק' שהם מיוסדים עפ"י מעשה בראשית והם לחביבותם בעיני הש"י ע"ד מה שאמרו חז"ל כביכול מתאוה לתפילתן של צדיקים ועי"ז התפילות הם בכל יום כחדשים בעיני הש"י בטובו הגדול וכן ראוי לחבב דברי תוה"ק שיהיו בעיניו כחדשים בספה"ק הנ"ל כתב רק כל דהו מעין זה בקיצור ע"ש) והיינו מהשמירה זו משנה ומעשים טובים תתקבל צלותהון דעב"י ועי"ז יפורסם בין האו"ע בחי' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וכו' שקבלת התפילות הוא מדות על קבלת התוה"ק ולימודה:
הטיבו כל אשר דברו:
גם שע"י זה נמשך שכחה בהלכות ואלו שמעו מפי הגבורה לא היה שכחה כלל. עכ"ז יש בזה בחינת הטבה כי הם בגדר יגיע כפיך כי תאכל כי ע"י שיש שכחה צריך הרבה יגיעות עד שזוכר ההלכות על בוריים ועי"ז אשריך וטוב לך והתוה"ק נקראת תורתו משעמל בה כמו שאמרו חז"ל וגדול הנהנה מיגיע כפו ולזה הטיבו אז עב"י במאמרם היטב:
ומשלם לשונאיו אל פניו לאבידו:
הכוונה שנותן כהם דרך שיחילו דרכם בכל עת לפי הנהגותיהם לפי דרכים המדומיים לפנים בעלמא בדרך שקר החן והבל היופי ומדת צדיקים ובינונים הוא שכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ושמעתי הלצה כמדומה ממו"ח נר"י בשמו שלקלים המירוץ כ"כ עד שגם שהכביד הם רצים כ"כ ומגיעים אותו וכן י"ל שהוא ע"ד הנהגה הקבועה מלמעלה שלשונאיו שנותן להם תשלומים דמיוניים בעולם עובר יחילו דרכם ע"ד מושגיא לגוים ויאבדם מתדמה להם שע"י מה שהם עושים לפנים הם מצליחים הרי שהתשלומים אל פניו ע"י הנהגה שיודע היא שהוא רק לפנים בעלמא אצלו משא"כ לאוהביו גם הפירות שבעוה"ז שש עפ"י הנהגות אמיתיים וכן הוא מש"ה אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל. כי ישרים דרכי ה' ויראת ה' היא תתהלל להנצל משקר החן וזהו בחי' ומשביע לכל חי רצון יראיו יעשה שיהיה להם כל ישועות הם בדרך אמיתיית:
ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ופתח עקב תשמעון אל המשפטים ע"ד מטיבן של קרובים אתה יודע טיבן של רחוקים שכמו שמשפטים מובנים לכל טוב סדרם וטוב טעמם השכל גוזר עליהם כידוע כן עניו המצוה שאפשר להבין טעמה רק שלא רבים יחכמו להבין טענה מצד עומק המושג. וגם חוקים שנמנע השגת טעם שלהם בשלימות לגמרי בעוה"ז. תדעו ממילא שכולם טובים ונכוחים וטעמיהם מתוקים ונעימים בתכלית הנעימות:
גי"ל ע"ד שאחז"ל אין והיה אלא שמחה וכתיב שמחה לצדק עשות משפט ולזה נקט משפטים לגבי והיה ערב וע"י שמחה של מצוה השכינה שורה וזוכה לברכה להרבית ממילא כל מע"ט גם מצוה וחוקים.
גי"ל שענין מצוה היינו בינו למקום נ"ר לפניו שאמר ונעשה רצונו במצותיו. חוקים היינו בהנוגע לאדם עצמו כמ"ש במק"א בגדר גע"ר דכתיב משחית נפשו. וזהו שנקבע כן מהש"י שעשה לנו הנפש הזאת והוא יודע אופני תיקוניו ומפסידיו וכמ"ש במק"א בשם הרמב"ן ע"ה. משפטים היינו בינו לבריות וע"י תיקון במשפט שבינו לבריות ממילא יתוקן ג"כ גדר מצוה וחוקים. כי ע"י המשפטים יהיה זכות אבות הרבים מסייעתו ובמק"א כתבתי ששרי חמישים להבחין משפט אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה זהו דבר הקשה מאוד שיתוקן לנכון אך מ"מ ע"י עמלו לש"ש עם הציבור זכות אבותם מסייעתם לעשות משפט אמת שלא לטעות בהלכה וצדקתם העומדת לעד מסייעתו שיעשה משפט צדק לאמיתו בלא רמיה וזש"א תשמעון המשפטים להבין האמיתיות להנצל מהרמיה כמ"ש כי שומע יוסף מבין והבנה הוא דבר מתוך דבר להשכיל להאמיתיות ושמרתם להנצל ממצוות ל"ת שבעניני המשפט ועשיתם מ"ע שבעניני המשפט.