מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת בהעלותך
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות:
י"ל ע"ד מה שאמרו חז"ל אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך. כידוע וזש"א בהעלותך את הנרת חסר וא"ו דהיינו נר נשמות שהם צריכים השלמה ע"י מצוות תוה"ק ומעשים טובים ועליית הנשמות הוא אל מול פני המנורה הנושא של הנרות כמו שמנורה גופניות היא הנושא של גרות גופניים. כן מנורה הטהורה העליונה היא הנושא ונותן קיום והעמדה לנרות נשמות הקדושות לטובה. וי"ל פשוט בהעלותך את הנרת גופניים יאירו נרות הנשמות קדושות:
גם י"ל ע"ד שאמרו חז"ל וכי לאורה הוא צריך וכו' וזש"א שנרות שבעוה"ז שאתה מעלה היא כרת חסר וצריך העלאה ונרות שלימים העליונים במקדש שלמעלה המכוון נגד ביהמ"ק שלמטה הוא המאיר ממילא תמיד וכמו שאמרו חז"ל שלשון עתיד מורה על הווה ולזה תדליק אל מול פני המנורה להורות שאין צריך לאורה כידוע. גם תיבת יאירו הוא פועל יוצא שהיה יכול לומר יאורו והכוונה שמ"מ עב"י מוסיפין כח כביכול בגבורות של מעלה ע"ד תנו עוז לאלקים ע"י איתערותא דידן כי על ישראל גאוותו ועוזו הוא בשחקים שטוחנים שם מן והכנה לצדיקים לעתיד לבא שאז לא נהיה צריכים להתעוררות דידן אך עכשיו הש"י מנהיג בדרך גיאות ע"ד איהו לא יהיב דעתיה למיהדר ומן השמים עכבוהו ולא ימטיר עד שיעלה איד ענן מהארץ ולגבי ההשפעה לכאן יש תוספות ע"י התעוררות שלנו וזהו יאירו שבעת הנרות בתוספות השפעה טובה:
גם י"ל שהוא רמז על ענין הצדקה לראות ולהגיע בה לשלימות הנכון דהיינו שתנתן לעמילי תוה"ק שעי"ז זוכים לבחי' פנים כמו שאמרו חז"ל עמש"ה ליושבים לפני ה' יהיה סחרה דקאי על המהנים ת"ח מנכסיהן ומתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו וישב עולם לפני אלקים ע"י מה שחסד ואמת מן ינצרוהו שהיה חסד של אמה דהיינו לסבב תמכין דאמיתיות תוה"ק והטעם הוא מצד שהתות"ק מקרבת לבחי' הפנים כמ"ש דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד ואין עוז אלא תוה"ק הרי שע"י התוה"ק מתקרבין לבחינת פנים וז"ש בהעלותך את הנרת חסר דהיינו כשתרצה לעלות את החסירי דעת תוה"ק במה יהיה להם עלייה בעוה"ב עולם העליון אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות עלייתם היא מצד שגרמו שהנרות מלא הם הת"ח שהם בחי' עמודי שבעה דהתוה"ק האירו מבחינת פני המנורה כי מצד שהנרת חסר הם הע"ה הספיקו להת"ח כנצרכם ועי"ז האירו הנרות מלא הת"ח מפני המנורה מצד שהיה לומדין תוה"ק בהרחבת הלב וע"י תוה"ק זוכין לבחינת פנים כנ"ל וחזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב ותוה"ק מביאה לידי זריזות והיינו מלאכת שליחות אדם לעוה"ז להשיב אמרים אמת ובצל החכמה בצל הכסף והיינו מש"ה ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה חסר דהיינו שכן היה מדתו הטובה אוהב את הבריות ומקרבן לתוה"ק דהיינו שגם החסירי דעת תוה"ק העלה אותם אל מול פני המנורה שהיה מלמדם תוה"ק והיינו שבחו כי לא נתפרש להדיא שיזכו גם החסרים לבחי' פנים רק שיהיה להם עלייה ע"י מה שעל ידיהם יש בחי' פנים לעמילי תוה"ק כנ"ל והוא נהג ענוה להשלים החסירים ג"כ שיזכו לבחי' פנים פני המנורה מפני מדתו אוהב את הבריות:
גם י"ל ע"ד מ"ש במקו"ר שמשקל האש דקדושה הוא בחי' עלייה וכמש"ה היא העולה על מוקדה והיינו ע"י כח אהבה להש"י רשפיה רשפי אש והיינו מדתו של אהרן כה"ג ע"ה איש החסד מעורר אהבת חסד ומצטרפת אהבה זו אל המצוות שהם בחי' נר מצוה והיינו אל מול פני המנורה שכח אור המשפיע לכל המאורות מכונה לבחינת מכורה וצריך להיות אהבה במדת חסידות שעי"ז זוכים לנשיאות פנים כמ"ש במקו"ר והיינו ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה שהיה די לומר ויעל נרותיה והכוונה בזה לפרש להדיא שגם בחי' סוף מעשה דידיה כך עלה במחשבה לבחינת נרות דפנים מעשה מה ה' הברכה לטובה:
גם י"ל שהכוונה ע"ד שאמרו חז"ל שבע מדות שמנו חז"ל כולם נתקיימו ברבינו הק' שהם נאים לצדיקים כי עי"ז יש תיקונים רבים והם מכשירי מעשים טובים ומצוות ומכשירי מצוה כמצות וזש"א בהעלותך את הנרות שע"י מה שהמצוות הם בדרך עלוי כי המצוות נקראים נרות כמש"ה נר מצוה כי הם מאירים לאדם בעוה"ב כמו שאחז"ל כידוע יאירו שבעת הנרות עי"ז גם שבע המדות שמנו חז"ל עושר וכו' והם ג"כ נקראים נרות כי הם מכשירי מעשים טובים כנ"ל ומכשירי מצוה כמצוה והמצוות נקראים כרות כנ"ל מאירים ג"כ אל מול פני המנורה כי אורח צדיקים כאור נוגה ומכשירי מעשים טובים שהם בחינת אורח הם ג"כ כאור המצוה:
גם י"ל בהעלותך את הנרת חסר יאירו שבעת הנרות מלא:
בבחינת נר מצוה כי יש מצוות שאינם נפסקות מהאדם בשום זמן ואינם מצטרכות לשום סבה או פעולה כגון אהבה ויראה ודביקות וכהנה וכמ"ש בספה"ק חרדים ובצד מה נראה לזה כלול במספר שבעה נגד מדות הנפש ז' ימי הבנין שבכל אחד ואחר צריך לעבוד תמיד וזהו כרות מלא כיון שמצוותן לא יסף ולא יפסוק מהאדם לעולם ובערכם כל מצוות זולתם הם בחינת חסר זמנים טובא שאינם נוהגין בהם וזש"א שע"י הזריזות בכל המצוות עי"ז יאירו ז' הנרות הנצחיים לטובה:
גם י"ל ע"ד נר ה' נשמת אדם שיש נשמות חסרות ויש נשמות הצדיקים השלימים אשר אין מחסור ליראיו וזש"א שע"י שיהיה צדדי עלוים כתי היכולת והשג יד עי"ז יאירו שבעת הנרות השלימים ולא חסר ע"ד דורשי ה' לא יחסרו כל טוב ויש להם תוספות הארה ע"י תיקון הדור כולו לטובה:
גם י"ל שבעת הנרות מלא ע"ד מתוך שלא לשמה בא לשמה שאז מלא ברכת ה' לטובה דמעיקרא עביד אינש אדעתיה דנפשיה והוא בחי' נרת חסר כי דעת טוב חסר מה קנה ורק יראת ה' היא שכל טוב ויראה עלאה הוא בגין דהוא רב ושליט עיקרא וכו' ואין מחסור ליראיו וכן דורשי ה' לא יחסרו כל טוב וברוך הבא בשם ה' מלא ברכת ה' ואז בהגיעו ללשמה הוא בחי' נרות מלא והמאור שבתוה"ק הוא המחזיר למוטב. וזהו בחי' יאירו הנרות מלא אור כי טוב תורה אור. שע"י יראה שכל טוב שקובע הלימוד לש"ש. ובחי' ז' קאי אעליית ז' מדות הנפש אהבה. יראה. תתפארות. נצחון. הודיה. התקשרות ושליטה. הכל לש"ש לבד כנודע מספה"ק. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה ע"ד אני לדודי ודודי לי שכתבתי בזה במקו"ר שזהו המיצוע המעלה משלא לשמה לשמה מצד שנ"ר הש"י הוא להיטב לנו בעולם הנצר וזהו המאור שבתוה"ק המחזיר למוטב אור כי טוב וגדר טוב הוא להטיב עפ"י משפט ולזה עיקר שעשועי הש"י להטיב עפ"י משפט ובמקו"ר כתבתי בזה וזהו מול פני המנורה דהיינו גדר המצוע כנ"ל ועי"ז היה תיקון לנרתיה חסר:
גם י"ל בהעלותך את הנרות יאירו שבעת הנרות:
ע"ד באיתערותא דלתתא יש איתערותא דלעילא כידוע וזהו בהעלותך נרת דלתתא יאירו שבעת הנרות דלעילא בחינת גליפו התאחדות כנסת ישראל להחשב בגדר ז' מדות כלליים דימי בראשית ועפי"ז יתישב מה שכתיב מנורה מלא ומנרה חסר שמנורה מלא קאי אמנורה עליונה בחי' שבעה מוצקות אשר לנרות ואח"כ כתיב מנרה חסר מצד שקאי אמנורה דלתתא שחסר בה תמידיות ההעלאה אחר החורבן ולזה יובן שבכל התוה"ק כתיב מנרה חסר נרת חסר רק כאן כתיב קצת מלא וכן בזכריה ודשלמה וצל"ע עוד ומנורה של מעלה מלא ברכת ה' ודאי:
גם אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ע"י הדלקת מנורה תיקון ז' כוכבי לכת לינק משבת"ק מקור הברכה באור פני מלך חיים וברכה היטב פני המנורה בחי' שבת"ק מרכז הפנימי. גם אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי גם הימים משפיעים ומכינים לשבת"ק:
ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה מאשר צוה ה' את משה. אמרו חז"ל להגיד שבחו שלא שינה. בספה"ק כתבו לתרץ מה רבותא בזה וי"ל ג"כ שהכוונה מצד שהיה מקום לפרש שכשיעלה אהרן ע"ה בעצמו הנרות אז מוטל להאירם מול פני המנורה כלישנא דקרא משא"כ כשהמלאכה תהיה נעשית בזה ע"י אחד מבניו הכהנים היה מקום לצדד ולומר שאין צריך להאיר מול פני המנורה. והעיד הפסוק שחיבב המצוה והעלה הנרות בעצמו ועי"ז לא נמשך שנוי מההארה אל מול פני המנורה וגם שמסתמא כן היה לדורות וצ"ע כעת בזה מ"מ היה מקום לצדד כן:
גם י"ל שזה שבחו שכפי עומק דעת טוב של משרבע"ה להבין כוונת המצוה אשר לא קם כמוהו בדעתו הטוב הכולל דעת טוב של כל עב"י של כל הדורות. ובזה כיוון אהרן ז"ל לכל המכוון עפ"י רוחב הדעת הגדול שהיה כן הוראת הצווי שמהש"י אל משהבע"ת אשר הדיבור נבחן לפי כוונת השומע ג"כ אוזן מילין תבחן ואשרי המדבר על אוזן שומעת ומבינה היטב ובזוה"ק כתב שמדברים עם כל אחד ואחד לפי הבנתו וכן הוא מ"ש כה תאמר לבית יעקב:
גם ויעש כן אהרן שגם שהיה מדתו חסד כמש"ה תומיך ואוריך לאיש חסידך ובסדר האושפזין קדישין הוא נמנה לבחי' הוד כידוע עכ"ז אל מול פני המנורה העלה נרותיה דהיינו בבחינת המצוע מדת ת"ת כידוע וכן הוא מה שאמרו חז"ל שהיה אוהב הבריות ומקרבן לתוה"ק בחינת ת"ת:
איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'. פסח ראשון ופסח שני י"ל שהוא נגד שיחה דמילי דעלמא ונגד שיחה דמילי דשמיא פה סח ראשון הוא נגד שיחה של תורה הקדושה כמש"ה בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב. לקרוב היינו שיחה בתורה הק' שהיא הדביקות בהש"י ואהבת היאך אתה אוהב והיו הדברים האלה על לבבך וכמ"ש במקום אחר בשם ספ"הק והוא בגדר מש"ה ואני קרבת אלהים לי טוב שתי בה' מחסי לספר כל מלאכותיך דהיינו מלאכתו שבת קודש שהיא כלי אומנתו של הש"י ולרחוק היינו שמחה במילי דעלמא לשם שמים ע"ד מרחוק ה' נראה לי ובמקום מיתה פרישה מהתורה הקדושה שהיא חיינו אנו מתייראין וניצולים ממש"ה רחיקך יאבדו רק כמ"ש תעיתי כשה אובד ופירש ממקום חיותו בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי שנזהרים גם בסור מרע גם במילי דעלמא ומתכוונים לשם שמים בגדר מכשירי מצוה. ולזה פסח ראשון צלי אש כמש"ה הלא כה דברי כאש וגם השני טפל בזה לראשון שהוא גם כן מעין דבר הש"י וזהו ענין דרך רחוקה שנקבע עי"ז פסח שני כי הוא בחינת שלום לרחוק כנ"ל וכן מי שלא היה טהור כי כשאין חכמה אין יראה ויראת ה' טהורה. ונראה שזהו ענון הביקור ממום ד' ימים כי מקחו הה בעשור בחי' יוד דעשיה תיקון שיהיה בדיבורא קעביד מע"ט ואח"כ ד' ימים הם נגד כפרת דיצירה שבלים הטובות כמ"ש גבי מגילה שנקראת בד' ימים כאלו והביקור נראה שהוא מד' כתות שאינם מקבלים פני השכינה כמ"ש במקום אחר בזה לחפש דרכים שלא יהיה מום בכיב שפתים דוכתא דלדידן הוה מומא והיינו כ' חיים ביד הלשון להנצל מלשון הרע לישנא תליתאה שהורגת ח"ו שלשה פ' שליטה היינו נגד ליצנות כ"א חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא הרי שליצנות הוא בחי' התנגדות לחכמה וכתיב עבד חכם ימשול בבן מביש גם כתיב אם ללצים הוא יליץ שהכוונה שליצנותו חל על עצמו שנפעל להליצנות שישלוט בו הסט"א ע"י היותו קל בעיניהם ומלוצץ ולענוים יתן חן וכתיב וענוים ירשו ארץ הרי שעל ידי הצלה מליצנות זוכים לשליטה פה מלכות. ר' שלום הוא נגד שקרנים שרק מפני שלום מותר לשנות וכמ"ש במקום אחר ת' חן היינו הצלה מחנופה כדכתיב ומוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון וזהו בחינת החן הכולל שתי שיחות הנ"ל פי חכם חן היינו שיחה בחכמת התורה הק' פי צדיק חן היינו שיחה במילי דעלמא ע"ד יודע צדיק נפש בהמתו וכן ענין מגילה מרמז לשיחה במילי דעלמא כמ"ש במקום אחר ועישור בניסן שהוא ה' שיחה בחי' העישור דידיה היה אז בשבת קודש ת' פה חן ונגמר בבחי' ת' דהחודש כנ"ל וי"ל שזש"ה ויקחו להם איש שה לבית אבות היינו שיחה עליונה שבצירוף כח מחשבה שמכונה אב כידוע מערכי הכנויים שה לבית הייני שיחה בלי כוונה והבנה ואולי זה בחי' חגיגה משא"כ פסח שני הוא שמחה במילי דעלמא לש"ש ולזה היה החירות דעב"י ע"י הפסח כי החירות הוא ע"י הדיבור פי החירות כמ"ש במקום אחר מה ששמעתי בסמיכת גאולה לתפילה גאל ישראל ה' שפתי תפתח וזהו בחי' ה' עליונה שיחה עליונה עולם החירות שע"י ה' שערי בינה:
ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל גם שלא היה אז רק ששים רבוא ולא אלף רבוא אף כי אלפי רבבות וחז"ל אמרו בזה שהכונה אלפי שנים ורבבות שנים וכו' כידוע משאחז"ל שאין השכינ' שורה על פחות מכ"ב אלף מישראל אולי הרי זה מבחי' הכ"ב אתוון הק' שמהם ההנהגות כדאיתא בסיצה"ק ודיוקם. נראה שהוא מצד דהו"ל ליכתב אלפי יבבות כמש"ה את היי לאלפי רבבה לזה גם שרקוד רבבות בחירק הריש והב' בשוא שמורה סמיכות מ"מ הוא רק בגדר הסמיכות לתיבת ישראל ולא לתיבת אלפי ולזה אמרו שמורה רק על כ"ב אלף ואם נאמר שמרמז ג"כ אאלפי רבבות יהיה זה מצד כל הדורות עב"י שהם כלולים מרבוי אלפים פעמים רבבות הרבה וע"י מחנות עב"י אז היה התעוררות לכל השרשים עליונים דעב"י שכלולים מהם כל הדורות וכן נתקיים מש"ה את היי לאלפי רבבה מצד כלל כמה דורות:
גם י"ל מצד מש"ה והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה וארונו של יוסף הצדיק ע"ה הי' אצל ארון הק' ולזה בנוח הארון הק' כנח גם ארונו דיוסף הצדיק ע"ה ונתעורר זכותו על רבבות אפרים ואלפי מנשה בניו הק' ולזה מסודר כן רבבות אפרים ואח"כ אלפי מנשה והושם אפרים לפני מנשה כידוע.
והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. הכוונה שהיה מפליג מאוד בעניוות גם בינו לבריות וכמ"ש בחוה"ל הקדוש מצאתי לכל אחד ואחד יתרון עלי בצד מה וכו' ושמעתי בשם הרב הגאון הגדול מוהרי"ל ני' שהיה אבד"ק פאדהייץ על מה שאמרו חז"ל גדול מה שנאמר במשרבע"ה ואנחנו מה שהכוונה שמה שאמר אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר היה בגדר עניוות בינו לבין קונו וגדול מזה הוא מה שאמר משרבע"ה ואנחנו מה שהיה מאמרו בינו לבריות כן שמעתי וכן משמע ממה שאה"כ עניו מכל האדם שמורה שבינו לבריות היה עניו ושמעתי מן מורי הרב החסיד מו"ה משה יודא ליב ע"ה מ"כ בק"ק סאסוב יצו שאמר שענוותנותו של משה רבע"ה היה מצד שאמר שלרוב השגתו בלא הסתתרות ובלא חסרון לא שייך בו בחירה כיון שהיה כולו טוב מעין זה שמעתי ומ"מ כתיב בכל ביתי נאמן הוא שבחינת אמת מורה גלוי שאי אפשר להיות בו ספק ובחי' נאמן מורה שהיה צד בחירה ונטיה לפניו ומ"מ היה נאמן ובמקום אחר כתבתי עוד בזה בשם האר"י ז"ל:
אל נא רפא נא לה הכוונה עפ"י מ"ש במקו"ר שבחי' אדנות מתחלק לבחי' י"ד ובחי' נ"א. ובחי' נא היא עב"י שכוחם בפה משם נשפעים בבחי' אין נא אלא בקשה ובחינת יד משם יש בחינת יד הגדולה כוחות הפעולות בעשיה ומשה רבע"ה ביקש שיהיה הרפואה ע"י כח נא בבחי' מה שבדיבורא דידן איתעביד מעשה תמיד לטובה ולא שיהיה מכח יד ע"י פעולות: