מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת אמור
אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו:
כתבתי במק"א מה ששמעתי ממו"ח זללה"ה עמש"ה אברך ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי שהכוונה. כי מצד שהש"י במדת טובו רצה לזכות עב"י הרבה להם מצוות שגם מצוות שכליות שהיו מקיימים גם אם לא ניתנו עכ"ז נתנם הש"י לעב"י כדי שיהיה לנו שכר טוב בדרך מצווה ועושה ששכרו גדול משאינו מצווה. ולזה מוטל עלינו לברך הש"י על זה שנתן לנו מצוות עצות מרחוק גם על מה שהכליות יועצות מלמדות אותנו ממילא מוסר להשכיל להיטב מצד שכל אנושי בתיקון הישוב והמדינה. ולילות דאיברו לגירסא אז הכליות מלמדות מעין זה שמעתי ממנו ובדרך זה אמרתי לפרש מש"ה שויתי ה' לנגדי תמיד ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל שלכך גדול המצוה ועושה משאינו מצווה ועושה משום שבמצוה יש יצר כנגדו ולפום צערא אגרא. וכן הוא הרמז במ"ש לנגדי תמיד דהיינו שהשכליות כיון שהם ג"כ במצוה כנ"ל ע"י זה יש תמיד כנגדי ושויתי ה' ששוים אצלי כל המצוות המרומזים בבחי' שם הוי"ה הק' בבחי' שמי עם י"ת שס"ה מצוות לא תעשה כי עם ו"ה רמ"ח מצוות עשה. ושמעתי עפ"י הנ"ל ממו"ח זללה"ה שכן הוא כוונת עש"ה שם כי מימיני בל אמוט כפירוש רש"י ע"ה דהיינו שלא אסור את עצמי מהתורה הק' שניתנה בימין והיינו שגם במצות שכליות רנו נזהרים מצד הצווי דהתורה הק' וכנ"ל. ובזה יש לפרש אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. שכולל בזה ג' בחי' מצוות דהיינו מצות שבינו למקום ושבינו לבריות ושבינו לבין עצמו. ובכולם שייך בחי' שכליות ושמעיות והג' תמורות הדוחות חיי עולם הזה:
לפעמים הם בבחי' ג' דרכים הנ"ל כמ"ש בזה במקו"ר וזהו בחי' אמור אל הכהנים. כהנים הוא בחי' עבודת אלהינו שהוא בחי' מצות שבינו למקום. בני אהרן שהיה רודף שלום אוהב את הבריות דהיינו בבחי' מצות שבינו לבריות:
ומתורץ בזה מה שהוקשה האו"הח ז"ל שהיה להקדים הנושא ולומר בני אהרן הכהנים:
ובזה ניחא כי למצות שבינו למקום יש דין קדימה ודאי:
ואמרת אליהם היינו בחי' בינו לבין עצמו במה ששייך אליהם ממש:
ובכל ג' בחי' אלו שייך חיי עד שהם יקרים מחיי עולם הזה והיינו בחי' לנפש לא יטמא דהיינו שיחוס על חיי הנפש ולא ימית נפשו בשביל חיי עולם הזה:
ויחוס בבחי' יוקר הנפש דכתיב נותן נשממה לעם עליה וכו' והיינו בחי' בעמיו ששייך בבחי' כשמה עליונה שהיא בצרור החיים עם ה' בעולם הבא היטב:
אמור ואמרת לכאורה הוא כפול ויש לומר שתיבת אמור כפי הכתוב הוא מקור כמו זכור שהוא כמו לזכור. וכן הוא בזה ע"ד מש"ה בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא והיינו אמור אל הכהנים ע"י מקור לאמר אליהם דהיינו ע"י התעוררותך לבד בזה. ואמרת אליהם שיחול עליך סייעתא דשמיא שתאמר כראוי ודבר הש"י יהיה בפיך אמת והוא מה שאמר הכתוב אמת מארץ תצמח שתכין לבך לדרך אמיתיות ע"י זה צדק משמים נשקף להצדיק את הבריות לטובה:
ונראה שבמילי דאגדתא שכובשין הלבבות להכריעם לצדקות או לחסידות נקרא צדק והלכות ברורות בהוראות נקראים אמת ודוקא לגבי הלכות הוא שאמרו חז"ל שלא לאמרם ברבים עד שיסדרם ד' פעמים ק"ו משכינה דכתיב אז ראה ויספדה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם. ומתן תורה הקדושת היו גוף הלכות משא"כ בחי' בשרתי צדק בקהל רב דהיינו דברי כבושים כנ"ל שבהם לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון וכמו שאמר הכתוב גם לשוני תהגה צדקיך ובבחי' מש"ה כי יהיה להם דבר בא אלי זכות אבות דהציבור וצדקתם העומדת לעד מסייע להמצדיקים המזהירים ועל שפתיהם יוסיפו לקח טוב ע"י מה שהם מדברים על אוזן שומעת:
ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו:
הכוונה ע"ד מה שאמרו חז"ל להכי אתקריאת נפש דכל מה דמתיהב לה הוא נפישא עלה. ומדת הכהנים הוא חסד ושייך להם בחינת הנפישותא והתפשטות כידוע שחסד הוא התפשטות וגבורה היא צמצום וכמ"ש במק"א בזה. ומצד שדרכם הוא בחינת החסד והנפישותא יש חשש שינטו הנפישותא דידהו לבחינת הרבויים המוטמטמים הלב והזהירם הש"י שהנפישותא שלהם יהיה רק לטהרה לטובת עב"י וזהו בעמיו שרק בעמיו יהיה הנפישותא בחינת חסד שלהם:
כי אם בתולה מעמיו יקח:
נראה לפרש דקאי למעט גיורת יותר מבת ג' שנים שאיננה בחזקת בתולה כמו שאמרו חז"ל כי לישא קטנה גם שאין איסור בהחלט כדאיתא בש"ע מ"מ יש בזה לפעמים צד חילול זרעו וכיון שנושא גדולה אי אפשר לה להיות גיורת אז בגדלותה כידוע:
גם י"ל בתולה מעמיו:
היינו שנכון לו לישא מכל אחד ואחד משבטי יה דקיי"ל דכל שבט ושבט קרוי עם וגוי בפ"ע וקהל בפ"ע גם נשים נקראים עם בפ"ע כמו שאמרו חז"ל. ואולי ג"כ נחלקות לפי השבטים. ובמה שאמרו חז"ל אין אשה כורתת ברית אלא עם מי שעשאה כלי יש לפרש בזה תיבת כי אם הגם דבלי תיבת אם יתפרש כי בלשון אלא מ"מ י"ל שהכוונה ג"כ אלא אם בתולה יקח אשה אז תהיה היא בגדר אשה טפילה לו וקנויה לו מצד הכריתת ברית ויקח הוא לשון קנין כמו שאמרו חז"ל והיינו מצד הכריתת ברית ויש לו לקוחין וקנין בה כנ"ל ומ"מ גם אלמנה מן האירוסין אסורה לו שאולי שייך עשיית כלי גם ע"י קידושין:
אולי יובן ז' קרובים שבפרשה שהם נגד ז' שרשי עולם הבנין שמושרשים בבינה ששם אין מגע טומאה רק משם גבורות מתערין כידוע. ונ' שערי בינה הם נגד נ' שערי טומאה כידוע ולזה יזהרו מטומאת מת ויתוקן ע"י זה בנין עולם בחסד לטובה ובחי' טהור גימ' ר"ך מימינא שייך לכהנים להיותם שתולים בימין חסד הרוממה:
בסוכות תשבו שבעת ימים כבר כתבתי בקו"ר שבחינת ישיבה מורה אעלמא דנוקבא ובבחינת מה שנשים דעתן קלות מורה בחי' הישיבה בזה כמ"ש בהרבה ספה"ק שז' ימי סוכה מרמזים על ע' שנה חיי עוה"ז יום לשנה יחשב כידוע ובבחינת צא מדירת קבע ושב בדירת ארמי לידע שהעוה"ז היא רק דירת ארעי והיא כצל עוף הפורח כידוע מדברי חז"ל והוא תנאי הגירות בעוה"ז. וכמ"ש בשל"ה ה"ק ושאר ספרים קדושים רבים ומדויק לזה בחי' הישיבה דהיינו שיהיה דעתו קלה בעניני עוה"ז שלא לדאוג דאגת מחר וכצל קיקיון שבין לילה היה ובין לילה אבר. שבלי הרגשת צער בפועל אז לא היה שת לבו עליו כ"כ ויהיה קל בעיניו כל עמק הבכה דאגות הכנת עניני עוה"ז לזמנים רבים. רק ברוך ה' יום יום וכמו שכלל עוה"ז בנינו במדת קל וחומר מצד פרשת דרכים שבין טבעי קצת בני אדם מקצתם בזה כמ"ש במקו"ר. כן הוא ג"כ בטבע כל אדם בפני עצמו שאל יחסר המזג בשני הפכיות אלו. ויש בכל אחד ואחד צד קלות הדעת בצד מה ובפרט ע"י חלק אמו שיש בו מבחי' נשים דעתן קלות. והחכם עיניו בראשו להשקיע כח קלות הדעת שבטבעו לגבי עניני עוה"ז כנ"ל וכמ"ש במק"א בזה עמש"ה ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וכו' וזש"א בסוכות תשבו שבעת ימים שישקיעו בחי' הישיבה שהיא בחי' קלות הדעת להדירת ארמי של ע' שנים דעוה"ז. שכל הע' שנה הם רק בבחי' דירת ארעי נגד עולם שכולו ארוך שכולו טוב עוה"ב הנצחי לטובה:
גם י"ל בסוכת תשבו שבעת ימים:
תשבו מלשון המתנה ועיכוב כמו ותשבו בקדש וכו' והיינו ע"ד מש"ה אתנהלה לאטי בבחי' ולמקנהו עשה סוכות (לכח הבהמיות עשה סוכות אוהל ארעי כידוע) בחי' הנהגה גופניות בחינת מותר אדם מן הבהמה בכך הוה ליה רגל המלאכה שבעולם העשיה רוח דבעירין כידוע היטב: