אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת אחרי

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת אחרי

פרשת מצורע

אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו י"ל אחרי מופלג וכעין מ"ש רש"י ז"ל על אחרי דרך מבוא השמש. שתיבת אחרי מובדל בפני עצמו וכן הוא כאן שמודיע שמיתתם היה בדרך הפלגה שהרי בקרבתם לפני ה' וימותו. וידוע שמיתתן לא היתה בדרך חות דרגא ח"ו רק מופלג מכל מיתות שבעולם. והיא כעין נשיקה שהיה אח"כ למשה רבע"ה ואהרן כה"ג ע"ה ומרים הנע"ה. והודיע השי"ת שיקר בעיניו המוותה כזה לחסידיו. שהוא בדרך עליה בלי חות דרגא. ובגדר טהרה שלימה מוקצה לגמרי מגדר טומאה ח"ו ולזה יש מקום טעות לסבור שאין צריך לשמור את עצמו ממיתה, כזי. ולכן הזהיר לאהרן כה"ג ע"ה שישמור את עצמו מלמות בדרך זה ח"ו ולא יבוא בכל עת אל הקודש:

גי"ל אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ו' וימותו שהכוונה שע"י בחינת ויחזו אלקים ויאכלו וכו' חששו שהיה בזה מעין חילול השם ח"ו וקבלו על עצמם מיתה לתיקון ד' חלוקי כפרה כמ"ש במקו"ר בזה ואחרי מופלג מזה וימותו שהיו על ידיהם קידוש ה' כמש"ה בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. גם עוררו אהבה עזה כמות כמ"ש באוה"ח ז"ל כאן ועי"ז מתו:

ומי הוא נקי אבד וכו' ונכללו בפנחס ז"ל הוא אליהו הנע"ה זכור לטוב. שיבוא לעשות שלום. ועי"ז עבודת יו"כ הק' שהוא בחי' לב חכם דעב"י כמ"ש במקו"ר היא ע"י בחי' אהרן כה"ג ע"ה. ודעבדי עובדא, דידיה בבניו. שהוא בבחי' אוהב שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתוה"ק דהיינו בחי' שלום. וע"י בחי' בקרבתם לפני ה'. ולא בגדר ולבם רחק עי"ז ניצולו מבחי' ואבדה חכמת חכמיו ושייך בהם בחי' מי הוא נקי אבד ושייך עי"ז שלום כנ"ל.

בקרבתם לפני ה' וימותו:

הכוונה שבא הכתוב להודיע שלא נטעה לומר ח"ו שהיה בהם בחי' ימותו ולא בחכמה. כי החכמה תחיה בעליה וחזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב והיינו בחי' יראת ה' היא חכמה שע"י יראת ה' כל היום נעשה מהיר במלאכת ה' שלא יאבד רגע אחד כמימרא מכל ימי חייו שהיא יקר אצלו מכל יוקר שהוא יכול להשיג בכל רגע יותר מעשי הש"י וזש"א בקרבתם לפני ה' שכן קרבו לפני הש"י ולא חסרו מבחי' יראת ה' היא חכמה (וכתבתי במקו"ר שהקטורת שלהם היה בבחי' ס"ת קח לך סמים הוא חכם וחכם גימ' חיים) ורק מיתתם הית ע"י בחי' מהירות במלאכתם שדחקו את השעה כמו שאמרו חז"ל וזה שאה"כ ואל יבוא בכל עת אל הקודש שבחי' חכמה נקרא קודש כידוע וצריך להיות החכמה במשקל נכון ולא בבחינת מהירות כנ"ל:

גי"ל בקרבתם לפני ה' וימותו מצד בחי' ויחזו ויאכלו וכו' שהוא מצד מש"ה כי לא יראני האדם וחי והיינו בבחי' הגוף משא"כ הנשמה צרורה בצרור החיים עם הש"י ובחי' אכילה היינו מצד הגוף בסגנון עוה"ז. ובחי' ויחזו היה מצד בחי' עוה"ב כמו שאמרו חז"ל עוה"ב אין בו אכילה וכו' צדיקים יושבים ועטרותיהם בראש הם ונהנים מזיו השכינה הק', דהיינו ויחזו. והש"י גירש האדם שלא יהיה בקי, אכילה מעץ החיים וחי לעולם. וכמ"ש בשל"ה ז"ל שהכוונה מצד שמיתת הגוף היא תיקונו. משא"כ אלו חי לעולם אין תיקון. אך כל אשר לא טעמו טעם מיתה כמו שאמרו חז"ל שמותיהם היה להם אחיזה מבחי' אכילה מעץ החיים. והיינו מצד שגופם הם מתוקנים גם בלא טעם מיתה כלל והם רצו אז בחינת אכילה מצד אחיזה בעץ החיים היטב:

ועי"ז ניתן אז חק שביו"כ הק' שאין בו אכילה וכו' מצד שהוא נגד לב חכם שלמעלה מלב השני והתפשטות השס"ה גידין שהם בבחי' עוה"ז וכמ"ש בזה במקו"ר. יהיה העבודה ע"י כהן גדול דוקא. והקרבנות אז הם לתיקון מה שהי' ערבוביא שבחי' רוח הבהמה היורדת שבבחי' לב השני יהיה נכנס חוץ לגבולו בבחי' ויחזו ויאכלו וכו' וכתיב לא יראני האדם וחי. וניתן תיקון על זה ע"י קרבנות שהוכנס מהם לפנים וקטורת המציל ממיתה שהוכנס גם כן לפנים:

וכהן גדול הוא בחינת לב דעב"י ובבחינת לב חכם גובר לטובה:

גם ירמז בקרבתם לפני ה' וימותו:

כעין מ"ש במק"א בבחי' מש"ה פני ה' חילקם וכו' ובבחי' שער הת"ת דרלאא שהפנים בבחי' ז"ץ מורה על חות דרגא שהוא בחי' אכילה גם שהיא מעשה בהמה ג"כ. מ"מ ע"י שהכל כפי הליכת ההלכות. עי"ז האכילה ג"כ לרצון אך מ"מ בחי' ויחזו ויאכלו היה בטעות כי מ"מ לכבוד שמים היה למנוע אז אכילה ובבחי' תשובה מאהבה על חטא עץ הדעת שנעשה האכילה מצוה סברו שאין גרעון עוד בהאכילה מבחי' מעין עוה"ב אך לפי מ"ש במק"א שמצד שאין חוטא נשכר עי"ז גם שנעשה ע"י תשובה מאהבה מעוון לזכות. מ"מ אינו גדול כזכות ממש. ואלו לא היה שום חטא מעיקרא היה יותר טוב ונכון. ועי"ז מה שעוררו אהבה כנ"ל גרם להם מיתה ולא דביקות בעץ החיים ומ"מ אליהו ז"ל קיים גם בגופו בלא טעם מיתה מצד בחי' הדביקות בעץ החיים היטב:

גי"ל בקרבתם לפני ה':

ע"ד שאמרו חז"ל שהורו הלכה בפני רבן. וזהו בקרבתם לפני ה' דהיינו שלא רצו לחלק כבוד לזולתו וזהו לפני ה' דקמיה מאן ספין וחשיב. ותקונם של נדב ואביהו ז"ל היה ע"י אליהו הנביא זל"ט והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שלא יורו הלכה בפני רבן. ותזקנים רבותם ימחלו להם על כבודם ולא יושאר. עליהם חששות וזהו כעין תיקון למפרע לטובה:

ואל יבוא בכל עת אל הקודש. י"ל שאזהרת הרופא השני שכתב רש"י ז"ל אין זה לאהרן ע"ה כי מצדו די גם ברמז גלוי רצון הש"י רק האזהרה היה מצד הכהנים המעותדים לצאת ממנו לכל הדורות והיו כלילים בשרשו. ומצדם היה מצטרך האזהרה היתירה כי יש ביניהם בחי' שונות גם קלי הדעת. אך מלבד זה נראה שהכוונה להודיעו שלא יסבור שהקפידא בזה מצד שיש בו אחריות והוא קרוב להפסד ג"כ מצד איזה פניה בכוונה וכדומה ע"ד גמלא בעי קרנא אודנא דהוה ליה גזיזי מיניה אך אם עלה בידו שיוכל להתקרב לפני הש"י ולא יהיה ע"י רצונו להתקרב ולעלות דרך ירידה ופניה. הרי טוב ועי"ז יש מקום לומר אני ארבה ולא אסור לבבי וכדומה טעיות. לזה הודיע הש"י שבקרבתם לפני ה' וימותו שהם עלתה בידם ונתקרבו להש"י ומ"מ לא נמלטו ולזה דעו שאין צד להקל בזה גם בדיעבד בשום אופן בזה.

וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם. י"ל ומפשעיהם לכל חטאתם במה שלפעמים מצטרף להשגגה בחינת קלות הדעת תחילה שגורם צד פשיעה להשגגה. ומ"מ יש בחינת נשוי פשע בבחי' זכות על קלות הקודם שלא היה מצטרף למעשה כידוע. ואח"כ החטא שוגג מכוסה ואהבה תכסה על כל פשעים גם בבחי' הנ"ל גם כן וצריך לעיין עוד:

וכן הוא בחינת מש"ה שם והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטואתם ונתן אותם על ראש השעיר וכו' ונשא השעיר עליו את כל עוונותם דהיינו בבחי' נשוי פשע כנ"ל ובבחי' נושא עון ועובר על פשע הפשיעה הקודמות כנ"ל ואינה מצטרפת ח"ו להמעשה שאח"כ ורק מחשבה טובה לבדה מצטרפת בעב"י משא"כ מחשבה לא טובה ח"ו פיגול הוא לא ירצה בשום צד כל דהו ואינה מצטרפת ג"כ ובוחן לבבות ה' כמ"ש במקום אחר בזה פרשת קדושים

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם י"ל שהכוונה ע"ד נקדש בצדקה דהיינו שתתנו צדקה. וע"י זה תהיו קדושים כי קדוש אני ה' אלהיכם כמו שאני נקרא קדוש ע"י הצדקה כמ"ש נקדש בצדקה כן תהיו אתם ג"כ נקראים קדושים בצדקה:

גם י"ל קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. ע"ד מה שאמרו חז"ל בהוויתן יהיו. גם שעם בני ישראל הם בגדר פרישות מעולם הזה ומוכנים ומזומנים לעשות את עצמם כאין לפני הש"י (וקדושה פרישות בחינת מוסר ע"י זה דרך חיים חיי עולם הזה ועולם הבא היטב) ע"י זה הם בהווייתן בעולם הזה ובעו"הב. כי קדוש ה' שהוא מצד רוב פרישותו מזולתו במקום גדולתו ענוותנותו והוא מוכן ומזומן לקיום העולמות ובפרט לאהוביו בבחינת אני לדודי ודודי לי כמ"ש בזה במק"ור:

גם י"ל קדושים תהיו. בהווייתן כנ"ל ע"י איש אמו ואביו תיראו להנצל מבחי' אמירה מתי ימותו הזקנים וננהיג ועי"ז בחי' ונקדש בכבודי וכו' ובקרובי אקדש יתהפך לטובה לעם בני ישראל שלא להצטרך למות. בבחי' מש"ה הלא אתה אלהי קדושי. ולא נמות רק יהיה קיום בהווייתן דעב"י בעולם הזה ובעולם הבא היטב:

איש אמו ואביו תיראו סמוך לפרשת אחרי מות מצד שנדב ואביהו ז"ל דחקו את השעה ואמרו מתי ימותו הזקנים משה ואהרן וננהיג ועי"ז אזהרה איש אמו ואביו תיראו מורא ופחד מהזקנים הנ"ל וכן הוא רמז ואת שבתותי תשמורו כי הת"ח הנכונים הם כבחי' שבת כידוע וכל מעשיהם קודש לה' ומלאכתם נעשית ע"י אחרים והם מתקנים הכל ליום שכולו שבת ושכרם יהיה ביום שכולו שבת היטב:

גם איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו בבחי' יראה זו בושה וכן הוא שבח ירא שבת ירא בשת כי כמו שבושה שייך נגד אביו ואמו שהביאוהו לעולם וגדלוהו בדרך מתנת חנם כן הוא שבת קודש מתנת חנם מתנה טובה יש לי בבית גנזי שבת שמה וניתנה לעם בני ישראל במתנת חנם ומזה נלמוד קל וחומר למורא שמים שהכל מאתו בדרך מתנת חנם ועל כל נשימה ונשימה צריך להלל להש"י:

ובזה אל יפול לב האדם שנראה כאלו מתיירא מזולת הש"י וירא אני מהבורא שאירא מזולתו וגוש אני וכו' שאבוש מזולתו. אך על שבת קודש מוחל על כבודו גם כמו לדור אנוש וכל שכן בזה כי רחמנא אחשיבינהו וחלק להם מכבודו ועל כבוד אב ואם יש אריכות ימים ושבת קודש מעיד על יחוד הש"י שאין עוד מלבדו ולזה על ידי תיקון שבת קודש יש כל התיקונים לטובה והוא מקור הברכה שבת שלום מלא ברכת ה':

לא תשנא את אחיך בלבבך. שמעתי בשם כבוד הרב הגדול המפורסים בשם טוב מוהרר דוב בער ז"ל מ"מ דק' מעזריטש יצ"ו לא תשנא את אחיך בלבבך כשיש לו אחוה בלב בלבד אף שאין לו דמיון במעשיו כן שמעתי:

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הכוונה שלא תאמר שע"י שאתה תוכיח אותו יהיה לו צד גרעון ח"ו לחבירו ע"ד כי באת אלי להזכיר עווני כי כל אדם יש לו בלבבו התנצלות וסובר שהוא נקי וא"כ יש צד פתחון פה לכאורה לומר שבלי התוכחה יהיה מוכרע לטובה. אך ע"י הוכחתו יקולקל הכרעתו. על זה אמר כי לא כן הוא כי לא תשא עליו חטא ע"י התוכחה. שהרי הש"י בוחן לב עמוק והכל צפוי לפניו מקודם. בין מה שבכח בין מה שבפועל ואין רי וח כלל ע"י חסרון תוכחה שהרי אדרבא ע"י התוכחה יתגבר בו צד הזכות ומה שאמר הכתוב באת אלי להזכיר עיוני זה אינו רק במה שאינו דרך תוכחה רק עוונות שבלי תיקון שהעונש ממהר לפעמים ע"י ההבחנה נגד זכות הצדיק:

לא תקום ולא תטור. י"ל בדרך מוסר עפ"י מה שכתוב בחובת הלבבות הק' כי המלבין פני חבירו נוטל העוונות של חבירו וחבירו נוטל המעשים טובים שלו וזהו לא תקום נקימה הות שמפרט חטאים של חבירו בלי דרך תוכחת מוסר רק כדרך נקימה ומתכוון לביישו ולהקניטו ומלבין פניו כי היה ראוי להוכיחו בינו לבינו משא"כ כשמוכיחו בין רבים הרי זה איננו לשם שמים רק נקימה שרוצה לנקום ממנו בהלבנת פנים ע"י זה נוטל ממנו העוונות והיינו לא תקום כדרך נקימה כנ"ל רק בתוכחת מוסר כראוי ולש"ש וע"י זה לא תטור את העברות של חבירך שאתה נוטל ממנו על ידי זה כנ"ל ותהיה עליך משמרת למשמרת שני שמירות העוונות שלך ושל חבירך לא זכה ח"ו נוטל חלקו וחלק חבירו וכו' וזה הוא רק על ידי נקימה שמתנקם כאויב וטובה תוכחת מגולה כשהיא מאהבה מוסתרת:

וזה שאמר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. שאם ח"ו יהיה שלא לש"ש רק לקנטר כנ"ל אזי תקבל אתה חטאו ועוונותיו על ראשך (איני יודע אם לא שמעתי פירוש זה בלא תשא עליו חטא) ועפ"י הנ"ל שהמלבין פני חבירו נוטל חבירו זכיותיו ומעשים טובים שלו י"ל מש"ה אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך היינו מעשים טובים שלך שזהו עיקר חלקו של אדם והטעם ע"י מת שתשב באחיך תדבר והיינו באחיך שאתה רשע כמותו ומלבין פניו שלא לש"ש רק לקנטרו ולהתכבד בקלונו וממו"ח הגאון ני' שמעתי בזה לפרש הכתוב יש שעמלו בחכמה וכשרון המעשה ולאיש אחר יתננו חלקו דהיינו ע"י הלבנת פנים כנ"ל:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה