מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
משלי
ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו הכוונה גם שהוקנה לכם התוה"ק כידוע שלשון קיחה ולקיחה הוא לשון קנין כדקיי"ל גבי קידושין מ"מ תחזיקו א"ע רק בגדר תורתי כאלו לא הוקנה לכם עדיין וכמו שאמרו חז"ל בתורת ה' חפצו בתחלה נקראת תורת ה' ואח"כ ובתורתו יהגה משעמל בה נקראת תורתו שקנאה וזהו תורתי אל תעזובו שתחזיקו עצמכם שאתם עדיין בגדר תורתי תורת ה' ולא השגתם עדיין ממנה מאומה רק בכל יום כחרשים ובסגנון זה ירמז בכאן לאהוב חידושי תוה"ק תמיד ובבחי' וישן מפני חדש תוציאו וזש"א שגם שכבר זכיתם בהשגות בחלק מהתוה"ק ע"י עמל זה וכבר קנויה לכם מ"מ אל תעזובו א"ע מלחד שחידוש תוה"ק תמיד:
גם י"ל הכוונה במה שמסר הש"י קביעות ההלכות דוקא בעוה"ז ביד עב"י ולא בשמים הוא וכמו שאמרו חז"ל בפ' הזהב ומחו' הרב מוה' משה ני' אב"ד דק"ק רומלוב יצ"ו שמעתי בשמו לפרש מה שאמרו חז"ל שמלה"ש רצו שלא תנתן התוה"ק לעוה"ז היינו קביעות ההלכות שניתן שכולם ינהגו כפי שיוקבע כאן ההלכה דאל"ה קשה וכי לא אפשר שתנתן התוה"ק לעוה"ז ולמלה"ש ג"כ וזש"א כי לקח טוב נתתי לכם דייקא שמסורה היא בידכם לקבוע ההלכות כפי שיקול דעתכם ומ"מ תורתי היינו תורה שבכתב אל תעזובו שכל התוה"ק שבע"פ מוטל למצוא לה סמוכין מתוה"ק שבכתב וליכא מידי דלא רמיזא בה ולזה אמרו חז"ל כל דרשותיהם להסמיך הכל ברמז בתוה"ק שבכתב:
ט יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו:
שמעתי מהגאון אדוני מו"ח זללה"ה עפ"י מה שאחז"ל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין והרי לץ אינו מקבל תוכחה מצד עצמו וע"י זה אפשר לתלות במה שאין מקבל תוכחה מצד שהמוכיח איננו ירא שמים בשלימות ולזה אין דבריו נשמעין ומתקבלים על הלב כי דברים היוצאים מן הלב טוב נכנסים אל הלב ובלץ או רשע גמור לא שייך זה כי עוונותיו ילכדנו את הרשע ואחוזים בו ומצד היישון בעבירות אינו מניחתו לעשות תשובה והיצה"ר הוא אצלו כבעה"ב ואינו מקבל אפילו תוכחה ולזה המוכיחו לוקח לו קלון ומום של הרשע תולין בהמוכיח כנ"ל:
אל תוכח לץ פן ישנאיך:
י"ל בדרך רמז כי תיבת ל"ץ ר"ת להג צער כי שיעור תוכחה הוא עד הכאה או קללה או נזיפה כידוע ולהג היינו קללה או נזיפה כידוע וצער היינו הכאה ע"י זה לא תוכח עוד פן ישכאיך משא"כ הוכח לחכם ויאהבך כי יודע שאוהבו שחרו מוסר ואוהב המוכיחו ושונא את המשבחו ממ"ש בזה בחוה"ר הק':
יא פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם:
היינו פרי הצדיקים הוא חיים כי עץ חיים היא למחזיקים בה לש"ש הדביקים בה' חיים בזה ובבא ולוקח נפשות חכם היינו ע"ד שאמרו חז"ל להכי אתקריאת נפש מלשון נפישותא והיינו מצד שרק בחכמה שייך לקיחות בנפישות ורבויים רבוי אחר רבוי ורק להרבות כי ה' יתן חכמה וכו' וי"ל שזש"ה כי לקח טוב נתתי לכם אל תעזובו תוה"ק תמיד בלי הפסק כי היא יקר מכל יוקר שבעולם ועי"ז אל תעזובו מלהרבות טוב תוה"ק שהוא טוב בעצם והיינו ולוקח נפשות חכם שהנפישותא והרבוי יהיה רק בחכמת טוב תוה"ק כנ"ל:
יג כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה כי ח"ו לעשיר להרגאות נגד עני גם בלב גם שאמרו חז"ל מלוה מקיים בלוה וסוף בוגדים וכו ולוה מקיים במלוה תומת ישרים תנחם אין זה רק מצד עניני בצע כי הלוה ואינו משלם הוא אינו רואה את הנולד שע"י זה לא יוכל להמציא לו עוד הלוואה ויודחה ממשא ומתן ויושאר בעוני וע"י מה שאדם עושה מו"מ באמונ' עי"ז הוא חשוב בעיני הבריות ומצליח במו"מ ובעניני בצע בין הבריות כן הוא שמי שהוא מדרך אמונה במו"מ הוא בגדי תומת ישרים תנחם ומתעשר כ"ה כוונת חז"ל בזה וגם זה לא קאי בשום אופן על אותם שהם בני תוה"ק כי הם פונים א"ע מעניני עוה"ז כדי לעסוק בתוה"ק ואמרו חז"ל שהתוה"ק טענה לפני הש"י מפני מה בני עניים וכמ"ש במק"א בזה שגדול מה שהעני עושה וכו' שסובל ע"ע עוני כדי שיהיה להעשיר תיקון ועלייה על ידו וא"כ כל אותם שבחרו ע"ע עוני לש"ש הנם בעוה"ז מפרכסין ליכנס לבהמ"ד הק' ולמע"ט ואין עליהם שום פת"פ מבחי' וסוף בוג ים וכו' כנ"ל אך הנאחזים בחבלי עוני ע'י אולתם שתסלף דרכם ע"י מה שאינם נושאים ונותנים באמונה ואינם בגדר חכם הרואה הנולד שיצמח מזה וכנ"ל עליהם שייך מצר רוח הבריות לומר וסלף בוגדים וכו' ועכ"ז אין ראוי שיהיה בלב העשיר גם שהוא במו"מ באמונה מ"מ ראוי לו לדון את העני לזכות שאולי במצות שבינו למקום הוא צדיק יותר מהעשיר כי לבו נשבר בקרבו משא"כ העושר שמביא לידי גאוה גם הרי אסור לומר זכור מעשיך הראשונים ומסתמא עוני מכניע הלב להביא לתשובה אך מי שהוא מהפך בעיסקא ממוצא וממערב ומ"מ אלהים שופטו שזה ישפיל וצריך תמיד הלוואות על משכנות מצד עוני ומיעוט נאמנותו בעיני הבריות על זה שייך סוגיא דעלמא לומר וסלף בוגדים וכו' ועכ"ז עכ"פ לא נכון להשמיע עליו גערה גם לא להתגאות בלבו נגדו וראוי לו לחשוד א"ע שאולי הוא גרוע מהעני במצות שבינו למקום כנ"ל וגם מצד שאל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וא"כ עכ"פ הגוער על הרש אין העושר שלו ואין צדקתו מצילתו וכמש"ה עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה' כמ"ש רש"י ז"ל שם כשעני אומר לעשיר פרנסני והוא עונה קשות עושה כלם ה' הקב"ה עושה אותם חדשים לזה עני ולזה עשיר וזש"א כופר נפש איש עשרו שעשרו של אדם הוא כופר נפשו והיינו רק באופן כשרש לא שמע גערה שאינו משמיע גערה על רש כנ"ל ואדרבא צריך לנחמו ולפייסו כי המפייסו מתברך וכו' כמו שאמרו חז"ל וכמ"ש במק"א בזה ע"ש:
צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר. ע"ד שאמרו חז"ל אוכל קימעה ומתברך במעיו וברכות לראש צדיק וישנו בכלל ברכה כמ"ש במק"א בזה ובנין רשעים גם שמתאספים לאכול באגודה כדי שיאכלו יותר הרבה כי צוותא בסימא ורווחא לבסימא שכיח וע"י קנאת איש מרעהו מתגברת תאות האכילה דיותר ככל פעולה הנעשית ברבים שמתוסף בכל אחד ואחד הכח בבחי' כל טונא דמידלא וכו' כידוע עכ"ז הרי עי"ז מתגלה החסרון כי אפשר לעמוד על הטיפול זה אוהב בשר גסה וזה בשר דקה וכדומה עד שאין אחד מהם חצי תאותו בידו, משא"כ צדיק ישנו בברכה. גם באכילה מועטת:
יד צדקה תרומם גוי עב"י וחסד לאומים כשעושין להתיהר הוא חטאת וכו' כמו שאמרו חז"ל גם שעב"י הם גאים במהותם בעצם על כל אוה"ע מצד שמזלייה חזי שנבחרו לסגולה להש"י מכל העמים עכ"ז אין להם גאוה נגד עניים ועכ"פ מתוך שלא לשמה בא לשמה שגם המתחילים ליתן צדקה כדי להתיהר אח"כ נעשה אצלם לש"ש וכמ"ש במק"א שכיון שיש נ"ר להש"י מנ"ר של עב"י ע"י זה מתהפך ת כף משלא לש"ש לש"ש כיון שאין זה נגד נ"ר הפשוט האנושי ואין בזה שום צד צער אין אדם חוטא ולא לו וסופו לבוא לש"ש בהחלט משא"כ גבי אוה"ע דמעיקרא כי קעבדי אדעתא דנפשייהו עבדי וא"א בנקל לבוא אצלם לש"ש כיון שלא קיבלו התוה"ק ולא נעשו חביבין להש"י שיהיה נ"ר שלהם. בנ"ר דעב"י ורק שילחם השי"ת בשרירות לבם:
ואולי יתורץ בזה קושיית המוהרש"א ז"ל מדוע בקרי"ס אמר הש"י מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ובמפלת סנחרב הרשע התרעם הש"י על מה שלא אמר חזקיה המע"ה שירה וע' בזה בצל"ח ברכות מ"ש שם ולהנ"ל ניחא דשאני טובא בין קודם מתן תוה"ק לאחר מתוה"ק דקודם שמיאנו בקבלת התורה הק' היה חל ביותר לחוש שלא יטבעו וכו' וכמ"ש במקום אחר בזה באריכות בטוב טעם ע"ש:
ואולי זש"ה השיר יהיה לכם כליל התקדש חג דהיינו שכמו שבליל יצ"מ היה ניחא קמי הש"י לענוש למצרים מצד שסירבו להניחם לילך למדבר לחוג כן יהיה ניחא קמי הש"י שיפלו מחנה סנחרב ע"י שיר ובשם העולם שמעתי מעשה ידי טובעים בים דהיינו הפלת ילדי עב"י ליאור וצ"ל מדה כמדתם שיומתו במים ולא ע"י שיר דמלה"ש כנ"ל:
טו בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה בי"ת גאי"ם ס"ח "ה' ס"ת תמח"ה בחי' תמחה את זכר עמלק ואח"כ ויצב גבול אלמנה בבחי' ישבה בדד העיר וכו' היתה כאלמנה וע"י מחיית זכר עמלק הרשע יהיה השם שלם וכסא שלם ויתייצב גבול אלמנה כנ"ל לקיום עולם וכן הוא הרמז בסמיכות הפרשיות תמחה את זכר עמלק מתחת השמים והיה כי תבוא אל הארץ ע"י שתמחה זכר עמלק הרשע תזכה לבוא אל איה"ק וירשתה וישבתה בה ישיבה עולמות שאין אחריה עוד גלות כלל כשאחז"ל:
שונא מתנות יחיה כי שליחות הנשמה לעוה"ז כדי שלא תאכל נהמא דכסופא כידוע ולזה מי ששונא מתנות ונהמא דכסופא הוא שיחיה בעוה"ז בדי להרבות נ"ר הש"י במה שיטיב במה שאין בו בושה וכן מצד שהש"י שונא מתנות ע"י זה יחיה אדם בעוה"ב עפ"י שכר טוב וי"ל שזש"ה ואתחנן אל ה' בעת ההוא שהיה בעיניו שכשלא יכנס אז לאיה"ק הרי כל שכר שינתן לו היא מתנת חנם ואין זה חפץ הש"י והשיבו הש"י רב לך שהשכר טוב שלך הוא ששייך לך ואינו מתנת חנם גם עכשיו (טז) ברצות ה' דרכי איש גם אויבו ישלים אתו:
הכוונה כשדרכי איש הם ברצות ה' דוקא דהיינו בגדר בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבוטלו רצון אחרים מפני רצונך גם אויביו ישלים אתו ישלים הוא פועל יוצא דהיינו שנתהפכים מאויבים לאוהבים ומשלימים אחרים אתם ואמרו חז"ל גם אויביו ישלים אתו זה אשתו וכו' דהיינו שתתהפך מבחי' כנגדו לבחי' עזר שזהו היפוך גמור לטובה:
נפשו עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו:
י"ל נפש עמל בתורת ה' חפצו אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתוה"ק ע"י זה עמלה לו שנעשה אח"כ תורתו שקנאה כמ"ש רש"י ע"ה שם כי אכף עליו פיהו בשביל התוה"ק שלא יחטא בלשונו פה מלכות תוה"ק פה ממלל בהוה"ק תורת חיים ביד הלשון ובשם הגאון מוהר"י העשיל ני' אבד"ק טארניפאל יצ"ו שמעתי לפרש בבחי' שאמרו חז"ל שצדיק ורשע לא קאמר והיינו נפש עמל עמלה לו שמגיע לו שכר כי אכף עליו מיחו שלא היה דיבור מפורש מהש"י צדיק או רשע ונשארה הבחירה וע"י זה שייך שכר כיון שיש בחירה ובחר בטוב ומאס ברע וע"י זה שכרו ישולם ופעולתו אתו היטב:
יח גם מתרפה במלאכתו אח היא לבעל משחית:
הכוונה דהיינו מצד שכל נמצאים שבעולם הזה הם הווים ונפסדים ואין להם קיום ממילא ומ"מ שייך בהם השחתה כמש"ה לא תשחית את עצה וכמו שכן הוא מסברא מצד שעדיין לא הגיע זמן ההפסד וכן הוא מתרפה בשליחותו לעוה"ז אין מלאך אלא לשון שליחות כידוע וכתיב להשיב אמרים אמת לשולחיו והמתרפה בשליחותו הלזה הוא מפסיד זמן שהוא יקר. מכל המציאות שיש קונה עולמו בשעה אחת וכ' בהקדמת פי' המשנה להרמב"ם ז"ל לסדר זרעים שיש קיום לפעמים לאנשים רבים זמן רב ובונים ועושים ונוטעים וכל קיומם הוא רק בשביל שישתה חסיד אחד שם כוס של יין ויוודע לו סוד אחד מסודות תוה"ק הרי שברגע אחד דעבודת הש"י יכול להיות שקול כנגד זמנים דקיומי כמה נמצאים וזש"ה הולך ואור עד נכון היום דהיינו היום אם בקולו תשמעון ממש בלי עיכוב לעשות יום זה הכנה לחבירו רק יהיה בגדר ברוך ה' יום יום שכל יום ויום יכין לעצמו טובו בכל יום ברכותיו לטובה:
מתן אדם ירחיב לו ע"ד שכ' במק"א איש כמתנת ידו כברכת ה' וכו' שהכוונה איש כמתנת ידו כפי מה שהוא זהיר בנתינת צדקה כ"ה ברכת ה' כן הוא משך שפע ברכה שלו אז רב ואם מעט וכפי מה שמעורר רחמנותו על העניים ונותן להם בעין יפה וברוח נדיבה כן מתעורר מדה זו למעלה ונותנים לו שפע ומזוני רויחא במדה גדושה ובבחי' כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וזהו מתן אדם ירחיב לו בעוה"ז ולפני גדולים ינחנו בעוה"ב:
כא עשה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח. הכוונה כי ע"י קרבנות יש מיתוק מדה"ד זבחי' זבחי אלקים רוח נשברה אלהים מדה"ד לא תבזה אבל ע"י משפט יש מדה"ר והחסד ביותר כמו שאמרו חז"ל כשיש דין ומשפט למטה אין דין למעלה דהיינו כשיש דין ומשפט נכון עפ"י התוה"ק אין דין למעלה והיינו נבחר לה' שם הויה הק' שם הרחמים והחסד נבחר מזבח כנ"ל:
גם י"ל ע"ד מה שאמרו חז"ל משפט לזה וצדקה לזה שהיה משלם עבור העני כידוע זה נבחר לה' מזבח שכל עיקרו הוא כדי להזכיר עקידת יצחק אע"ה שהשלימות היה בזה גם שהיה מקום לפרש מאמר הש"י העלהו אסקיה לבד כמו שהיה בסוף עכ"ז לא הכריע לצד עצמו נגד משמעות הפשוט הידוע בהעלאת קרבנות והיינו בבחי' דיינא דלא מפקין מיניה ממונא בדינא וכו' כי הוא רואה גם מה שנגד רצון הפשוט וכן הוא בחי' משפט לזה וצדקה לזה שגם שידע שהוא יתנדב לזה ליתן עבור העני והיה לו מקום לזכות ע"י זה את העני בבחי' אין אדם רואה חובה לעצמו ומ"מ עושה משפט נכון הוא חביב לפני הש"י יותר מבחי' זבח הנ"ל.
גם י"ל מצד שע"י שנותן עבור העני יש הכרע שעושה מאהבה כי מיראה יש לו די במה שעושה משפט ומה לו בכך שאין להעני לשלם הרי אונסא רחמנא פטריה והוא עושה צדקה כדי להרבות נ"ר הש"י באהבה רבה שהרי מצד מה שבין איש לחבירו כשאין להעני לשלם אין לו עוד מה להתרעם רק על עצמו שהלוה לעני שאין בירור שיהיה לו לשלם אך מצד שחונן דל בבחי' מלוה ה' חונן דל כי סומך א"ע שהש"י יסבב שישלם העני וכן מצד שנ"ר הש"י הוא שיקוים המשפט בפועל ע"י זה הוא נותן ויש בזה הוראה שהוא עובד מאהבה והוא נבחר מזבח ששרשו מהשור פר שהקריב אדה"ר ז"ל שהיה בבחי' תשובה מיראה כמ"ש במקו"ר בזה משא"כ העובד מאהבה הוא נבחר להש"י בבחי' אוהביו אהב:
רודף צדקה וחסד ימצא חיים:
ע"ד צדק צדק תרדוף למען תחיה וכו' שכ' במק"א בזה שקא על בחי' צדקה כי ב"פ צר"ק גימ' שלח"ן והיינו צדק צדק תרדוף שתרדוף להכניס אורחים על השלחן ושלחן ממזבח וע"י שמאכיל עניים על שלחנו היא כזבחים ועולות שלגבוה סלקי ועי"ז תחיה בעוה"ז כי צדקה תציל ממות וכמו שהוא מציל את העני ממות כי עני חשוב כמת ומחיה את נפשו ורוחו אליו ישוב ע"י האכילה שנותן לו כן הוא גמול מדה במדה והיינו למנין תחיה וגם וירשת את הארץ ארץ עליונה עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה רק וישבת בה ישיבה טובה בבחי' צדיקים יושבין וכו' ונהנין מזיו השכינה הק' והנאה הוא אכילה כידוע והיינו בחי' תחיה בעוה"ז בהפירות של הצדקה תחיה בטוב עוה"ז בבחי' מעשרות סיג לעושר וגם וירשת את הארץ בחי' עוה"ב כנ"ל כי הקרן קיימת לעוה"ב והיא הקרן הטוב הנצחי:
כג אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך:
כוונה כפשוט מצד מה שאמרו חז"ל מארבעים והלאה וישתה מעלי ואכילה ושתיה בהדדי אינם בהפלגה בזמן אחד וא"כ אין לומר אכול ושתה אלא בלשון תימה וי"ל ג"כ הכוונה מצד שסודות תוה"ק נקראים משתה היין והפשט וההלכות נקראים לחם ואמרו חז"ל שצריך למלאות כריסו בבשר ולחם קודם לימוד סודות תוה"ק משא"כ האומר אכול ושתה בערבוביא אין זה מבחי' עה"ד טוב רק טוב ורע מעורבים שהרי צ"ל יראת חטא קודמת לחכמתו ולימוד ההלכות כל הנוגע למעשה הוא קודם לכל לימוד מצד שזה הוא יראת חטא וי"ל ג"כ בהיפוך שאם הוא מחמיר במה ש הי מלוי כרס מבשר לומר שהכוונה דווקא כל ההלכות גם את שאינן נוגעת לך למעשה והוא מקדים בחי' האכילה כולה ללימוד סודות תוה"ק שסתם אכילה היינו גם מה שאיננו הכרח והרי זה בבחי' שכ' במק"א וכסילים מתי תשכילו שהכוונה שאם תהיו נוטים לחומרי שניהם שהוא כסיל שבחושך הולך בגדר לימוד סודות תוה"ק לומר לא קשאי עדיין ולהמתין אחר לימוד כל ההלכות אין לדבר סוף ומתי תשכילו כי גם ההלכות רחבים מני ים והוא חומרא דאתיא לידי קולא שאינו ניצול מן הפחתים של הולך בחושך כמו שאמרו חז"ל על פסוק כי כר מצוה וזהו היפך החכמה שעיני חכם בראשו של ענין לידע מה יהיה בסופו וי"ל בינו בוערים בעם בבחי' עמי בעצו ישאל ומיקל לו יגיד לו ועכ"פ צ"ל להם בינה סור מרע גם שאין בהם חסידות ודקדוקי גדרים מ"מ צ"ל להם בחי' בינה טובה:
כו טמן עצל ידו:
גם דסתם יד הוא שמאל כמו שאמרו חז"ל במס' מנחות כוונת הכתוב בזה טמן עצל ידו השמאלית דהיינו שגם עשיה כל דהו כביד שמאל יד כהה אינו עושה העצל וצריך עיון עוד בזה בפסוקים ובזוה"ק פ' בא שעוה"ז הארץ נברא בשמאל מדכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים עיי"ש וי"ל שלזה כתיב בזוה"ק שעוה"ז קאים אדינא ושמים בימין ועכ"ז כתב בספה"ק אוה"ח ר"פ בראשית שלמה"ש יש עליהם דין חמור ועצום יותר ואולי עכ"ז מציאותם עפ"י חסד ורחמים היטב:
לא ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. י"ל דהיינו שהיו בעניני כשרות משקל דחילו ורחימו המכונה לבחי' ידים ומשקולות שלה תמכו בחי' פ' שליטה דלימוד דחיים כמו שאמרו חז"ל עשרה דברים נקראו חיים כידוע ולזה שייכים התמכין דתוה"ק לנכון והיינו בחי' פל"ך פ' שליטה כ' לימוד כ' חיים כבסיצה"ק וזהו תמכו פלך בחי' תמכין דתוה"ק לנכון בעניני כשרות היטב:
לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים:
במק"א כתבתי שלכאורה יפלא הרי אדרבא שלג מורה על ליבון עוונות שהם כשנים כמש"ה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שי"ל שהכוונה בבחי' מ"ש בכוונת הנותן שלג כצמר שלג בחי' ג"פ אלף וצמר גימ' ל"ף ג"פ (אילי הכוונה בבחי' ג' אלפין מג' שמות הק' שמהם שורש הגבורות כידוע כבכוונות לאלפים ושם הק' אהיה ג"כ בחי' גבו' מתערין וכ"כ ג"כ בספה"ק כתש"ט שמבחי' אהיה בחי' גבו' ובהשאר ג"פ ל"ף מצד שגוף ג"פ אלף כלול בשורש היחוד עליון עם חסדים ע"י זה יש מיתוק הגבו' ועיין בספה"ק בכ"ע על מש"ה כפור כאפר יפזר שמורה ג"כ מיתוק הגבו' להפך בחי' פר דינים למדה"ר) ומצד בחי' ג"פ אלף בחזרת אלף לאלף ירמוז בחי' של"ג אל ג' אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משרע"ה שהיה זה ע"י בחי' גבורות וצמצומים בהשתלשלות בריחוק מבחי' חדוה במקומו שלב שמח יטיב גהה להאיר אור תוה"ק וע"י שכחה (של"ג גימ' שכח"ה בחי' ג' אלפין כנ"ל וכן צמר גימ' ש"ל לשון שכחה כידוע ומ"מ אינו שכחה גמורה באולי) נמשך המחלוקת בהלכות ופלוגתות וגם כש ש פלוגתות ברורות מ"מ זה היא רק בחי' לבוש ואינו נוגע להפנימיות שהרי קיי"ל כללי פסקי הלכות בהפלוגתות אם להטות אחר רבים אם להחמיר בספק תורה וכדומה וזהו בחי' לבוש שנים כמו שאמרו חז"ל דקאי אהתכיות יבום נגד איסור אשת אח וכדומה כידוע והרי זה בבחי' מי יתן טהור מטמא לא אחד שזהו עדות על אחדות עליון שמהפך מחושך לאור והרי זא בבחי' אויבים בשער קודם כניסה לפנים כי בפנים בטלה המחלוקת וסיים בחיבורא ואהבה בסופה וסופה להתקיים מצד בחי' אחת דיבר אלקים ורק מקודם היה בחי' שתים זו שמענו שרי בפרודא במחלוקת ואח"כ סיים בחיבורא ונעשו אוהבים כמ"ש במקום אחר בזה:
כפה פרשת לעני וידיה שלחה לאביון:
י"ל בבחי' אין עני אלא מהדעת טוב תוה"ק וכ' במק"א שלזה מי שהוא בגדר עני כזה שאינו יודע לשאול ולהסתפק בההלכה מודיעים לו שיש בזה ספרן שיקול הדעת בכף מאזני שקל הקודש והוא בחי' צדקה הגדולה הנכונה כפי האמיתיות לזכאה זכאה עם חייבא כמ"ש במקו"ר בזה וזש"א כפה פרשה לעני להודיעו שיש כף משקל בזה וע"י זה נעשה בחי' אביון התאב לכל דבר דהיינו שהוא תאב להוודע ההלכה ברורה ואח"כ ידיה שלחה לאביון להחזיק בידו בבחי' מוליכך בדרך תלך מלמדך להועיל וע"י זה לא תירא לביתה משלג:
לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. כי ע"י זכרון פגמים שפגם בנטיה ממה שהוא עצהיו"ט כפי התוה"ק ע"י זה ניצולים מחטא וכל נפש קודם בואה לעוה"ז מקבלת ע"ע שגם אם כל העולם אומרים לו צדיק אתה יהיה בעיניו כרשע ויודע שעל פי דקדוק במשפט לא יצדק לפני הש"י כל חי והיינו כי כל ביתה לבוש שנים חטאים כמש"ה אם יהיו חטאיכם כשנים דהיינו שמחזיקין א"ע כאשמים בבחי' וחטאתי נגדי תמיד דהיינו שגם חטא הקל חטא שוגג הוא בעיניהם כחמור ועי"ז לא תירא לביתה משלג בחי' ליבון עונות כשלג וכצמר כנ"ל:
סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני צריך להבין השנוי לשון מדוע בסדין כתיב לשון מכירה ובחגור לשון נתינה וי"ל בדרך אסמכתא עפ"י מאי דקי"ל דעבור מילי דאורייתא אין ליטול שכר רק מוטל שיהיה בגדר מה אני בחנם וכו' משא"כ עבור מילי דרבנן נוטלים על זה שכר וכמ"ש בזה במק"א מהש"ס דנדרים ומדברי הפוסקים ז"ל וסדין ידוע שאינו דבר מוכרח עפ"י התוה"ק רק צניעות ממנהג העולם משא"כ חגור שהוא עשוי שלא יהיה לבו רואה את הערות והוא קפידא גדולה מפורשת בתוה"ק וזש"א סדין עשתה ותמכור כי על זה מוהר לקבל שכר שאינו ממילי דאורייתא כנ"ל ושייך בו לשון מכירה וחגור שהוא דבר מפורש נתנה לכנעני בלי קיבול שכר כנ"ל והיינו בחי' עוז והדר לבושה כי בחי' עוז הייני התוה"ק שבכתב ופירושה שבע"פ מה שהוא בגדר אורייתא והדר היינו בחי' תקנות חז"ל שבחי' הדר היא עולם התיקון כידוע ותשחק ליום אחרון עיקר שמחת הלב הוא כדי שיפטר מעוה"ז בשם טוב כמ"ש במק"א בזה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה חסד חנם מה אני בחנם אף אתם בחנם רק לש"ש:
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל:
כי הנשמה הוא מן העליונים ומקורה ומחצבתה היא מתחת כסה"כ ושם ביתה ונשלחה לעוה"ז שתאכל אח"כ בעוה"ב בשובה אל ביתה יגיע כפיה בבחי' הפרי פי איש בעוה"ז תשבע נפשו בעוה"ב והיינו צופיה הליכות ביתה ויודעת על מה נשלחה לכאן לאצור מעש"ט בבחי' יראת ה' היא אוצרו וגובר לב חכם שעיניו בראשו לידע מה יהיה בסופו עי"ז ולחם עצלות לא תאכל נהמא דכסופא כי מי שאין לי משלו נותנים נו מאוצר של חום כמשאחז"ל: