מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
מלכים א
א ה' אמר לשכון בערפל:
י"ל בחי' אמר בבחי' אתה ה' האמרת וכו' בחי' חבה כידוע והיינו מצד שגם ששמי השמים לא יכלכלוהו ומלא כל הארץ כבודו ורק מצד שחביבין ישראל שנקראו בנים למקום צימצם הש"י כבודו הק' בין שני בדי הארון להראות חיבתו לעב"י וזש"א ה' אמר לשכון בערפל שגם ששמי השמים לא יכלכלוהו אף כי הבית הזה עכ"ז בחר הש"י לשכון בערפל בחי' צמצום מצד אהבתו לעב"י וחיבה יתירה נודעת בבחי' שלמדו חז"ל כד הוה רחימתן עזיזא אפומא דספסירא שכיבנא והיינו כנ"ל ובמק"א כתבתי בזה ויקרא אל משה קריאה של חיבה וידבר ה' מאוהל מועד לאמר אדם כי יקריב קרבן שהכוונה שכמו שאוהל מועד ידוע שהוא רק מצד צמצום הרצון כנ"ל ה' אמר לשכון בערפל באוהל ובמשכן כן הוא בחי' אדם כי יקריב שזהו ג"כ רצון הש"י מצד צמצום רצונו הק' כי אין חפץ לה' בעולות וכו' וזהו רמז א' דו קרא זעירא דהיינו בחי' צמצום קריאה של חיבה מצד אהבתו לעב"י וכנ"ל:
ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם. י"ר ע"ד ששמעתי ממו"ח כי' לפרש גמול על עבדך אחיה ואשמרה דברך דהיינו שאני בוחר כדי להרבות מעש"ט גם גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שע"י החיים ירבה השגה בתוה"ק ע"כ שמעתי וי"ל ג"כ דהיינו בבחי' יראתו קודמת לחכמתו כן צריך להיות בחי' מעש"ט קודמין לחכמתו כמו שצריך להיות מע"ט מרובין מחכמתו כמ"ש במק"א בזה והיינו בחי' מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שכל טוב לכל עושיהם ועשית הטוב וכו' מעש"ט וטוב תוה"ק שכל טוב ובחי' גמול על עבדך וכו' הוא מצד בחי' הקדמת השכר דמע"ט קודם שנעשו מצד הצפייה בעתידות כמ"ש במקו"ר ובבחי' מלוה ה' חונן דל מצד שיפרע אח"כ במע"ט וכן י"ל כאן בתפלת שלמה המע"ה ככל דרכיו אשר תדע את לבבו (מו"ח נ' אמר שי"ל כאלו אמר דרכיו אשר תדע שהם את לבבו או אשר תדע דרכיו שאת לבבו והיינו את שהם בכח אצלו ע"ש העתיד ומדויק בזה למה לא אמר כאשר תדע עיין בפסוק גם אך עפ"י זה מש"ה שם כי אתה ידעת לבדך את לבב וכו' וכמ"ש התוספות ז"ל שמנה"ש אינם יודעים מחשבות בני אדם ואתי שפיר בזה מה שאמרו חז"ל חביבין עם בני ישראל שלא הזקיקן לשליח שנאמר ולתת וכו' ולכאורה קשה הלא גבי נכרי כתיב שם ונתת וכו' והנ"ל ניחא כיון שנותן כפי הידיעה של לבבו בכח ואין מלה"ש יודעים מזה וגם שמלה"ש דעולם הבראות עולם המחשבה יודעים המחשבות כמ"ש במק"א שבחי' השרפים דבריאה הם הממונים על כוחות דהמחשבות והאופנים דעשייה והחיות דיצירה מתנשאים לעומתם מצד שלפי כוונתם לב נידונים הדיבורים והפעולה עכ"ז אתי שפיר דברי מו"ח הגאון כי' מצד שגם השרפים נראה שאינם יודעים מחשבות המעותדות אח"כ שזה כלול ג"כ בבחי' מש"ה אשר תדע את לבבו כי מצד הצפייה בעתידות יודע הש"י מה שבמחשבתו ולב עמוק מה שהוא בכח הלב לזמן רחוק ולא נודע זה לזולתו) א"כ כבר זה נעשה שלא ע"י שליח בהחלט וכיון דכתיב ונתת וכו' את לבבו הרי אין זה ע"י שליח משא"כ בנכרי דכתיב ביה ונתת כאשר יקרא (ומה שאמרו חז"ל בין ראוי ובין שאינו ראוי שלא יקרא תגר י"ל שאין זה רק בזמן שהיה ביהמ"ק קיים ולזה אמרו חז"ל שאבדו אוה"ע טובה הרבה ע"י חורבן ביהמ"ק ועכ"ז הכל במשפט שהרי כתיב כי כל דרכיו משפט רק שהוא בדרך הלוואה גם שהש"י מקיים מצוות התוה"ק כמ"ש במק"א ואיננו מלוה רק לעב"י בלי רבית והם קודמים מ"מ אח"כ יש צד הלוואה לאוה"ע ג"כ ע"י צעקתם אל ביהמ"ק ובאופן שיוסיפו אח"כ בפרעון הגמול ברבוי ע"י ההלוואה לדסבירא ליה שיש מצוה להרבות בהלוואה דבברי כידוע) על זה ממונים מלה"ש דיצירת דיבור כי הם יודעים הקריאה הנגליות כיון שאין להם להבחין על העתידות (ולהנ"ל שיש מצוה בהלוואה לאוה"ע ע"י פרעון בתוספות לטובה מ"מ לא צריכא לזה הבחנה בעתיד כנ"ל כי נותנין להם ע"מ פרעון וכשלא יפרעו כראוי גובים אח"כ מהם משופרי שופרי וטובה שע"י שליח נקל שתתהפך להם לרועץ אך הטובה שמהש"י הוא מבחין ע"י הצפייה בעתידות שיהיה רק טוב לישראל) שהוא בדרך הלוואה כנ"ל וזה שביקש שיתחיל הש"י בהלוואה המוטלת על השבת הגמול קודם שאעשה אני שום פעולה שיהיה גמול של הטובה וכן הוא בחי' חסדך מחיים וכו' שניתן קודם פעולה דידן כדי שנשיב גמול טוב והיינו כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך על שם העתיד שחשבחונך ע"י זה אתה מקדים לנו מתנת חסדך בחיים טובים.
וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה וכו' והתפלל אל הבית הזה:
שקבלת התפלות ע"י בית המקדש תובב"א הוא דווקא בבואם לשם משא"כ לעם בני ישראל כתיב והתפללו דרך ארצם ושייך בהם בחינת מה שהלב שייך אליו התקרבות גם בריחוק מקום וע"ד שכתבתי במקו"ר שכן הוא בגדר התפשטות החיות והתנועות מהלב לאיברים והרצון והתנועות אין ביניהם גם חלק מרגע גם שלפי הדרגת זמן לפי ריחוק מקום ורוב המיצועים שבגידים ועורקים ודופקים ממוצעי התנועות היה צריך להיות שהיית זמן בנתיים רק שבחינת החיוני אינן בהדרגת מקום גשמיי כ"כ ולזה כתיב אחר שניצול דניאל ע"ה ושאריות שאמר המלך עבדוי די אלהא חייא דהוינו שהכיר בחי' דביקותו בחיים ע"י לב חכם חכמה תחיה בעליה שהועילה לו תפלתו בכיוון פתיחין נגד ירושלים תובב"א בריחוק מקום כאלו היה עומד בגופו ממש במקום ביהמ"ק (והגזירה אז הייתה ע"י המרוחקים מבחינת לב חכם ורצו להגביר בחי' לב כסיל שמצדו בחי' ריחוק מקום שכן הוא בבחי' הגשמיות וברואם שבחורבן ביתמ"ק לא נתקבלה שום תפלה מאו"הע שבהם כתיב כי יבוא כנ"ל אמרו שהבקשות יהיו רק מהמלך שהיה מושל בכיפה אז והיה בבחי' הלב של כל בעלי חיים שבעולם הזה בבחינת לב מלך וכו' ואמרו כשיתפללו לאדם אחר הוא נטייה מבחי' לב של בני אדם ויושלך לאריות שהוא מלך שבחיות ולא בבחינת אדם שהיא בכח הדיבור והוראה אז שלגבי עב"י שחלקם להגביר לב חכם ולהדבק במקור החיים מועילת תפלתם בריחוק מקום מהבית המקדש שהוא הלב של כל מקומות דעולם הזה וכמ"ש במקו"ר בזה והמולכים בכיפה גם כן אין להם שורש חיוני רק משפע חיים של מעלה מבחינת הדרגת מקומות גשמיים וכמו שהלב כסיל שבאדם יניקתו מהלב חכם שבו כמ"ש בתדבא זל"ט בבחי' מה שהאדם כשדעתו האנושיית חסירה הוא גרוע מבעלי חיים שאין בהם מעיקרא רק נפש הבהמיות (וכן הוא המבחן בבחי' מש"ה ומן אינשא טריד וכו' והוכר שנפש הבהמיות שבאדם שבבחי' לב כסיל יניקתו ותקוני ע"י נפש האדם שבגדר לב חכם) ולזה לא שייך על עב"י גזירה ההוא ובפרט על דניאל ע"ה שהיה לב שני שבו טפיל לגמרי ללב חכם שבו כמעלת השלימות והמלך לא קבע אז ברצונו הגזירה מסתמא הרגיש שאין מהראוי כן על עב"י ומהשתא היותר עליון במדריגה בבחי' לב השני יש בו הבנה שיניקתו מלב חכם ושרי המלכות גזרו אז הגזירה והוראה אז כנ"ל והושלכו השונאים ואכלו אותם האריות להראות שסברתם היא מצד גריעות הרוח הבהמה ואולי עי"ז נמשך התעוררות לבנין ביה"ק השני בהבחינם כח התפילות שמשם מתקבלים היטב) והיינו בחי' משכן העדות בית תפלה מצד בחי' עדות ה' נאמנה מחכימת פתי דקאי על מעלת לב כסיל שמתעלה בבחי' הולך את חכמים יחכם ויש קבלת התפילות מצד הלב דרך שם בריחוק מקום ובבחי' והיה עיני ולבי שם וכו' והוא בחי' הסתתרות ובחי' משכן הידוע הוא בבחי' קבלת התפילות ע"י קירוב מקום מצד כוחות גופניים בהרגש בהתגלות והפקודים הממונים על ב' בחי' תפלות כולם מבחי' מדתו של משה רבע"ה דכתיב תפלה למשה וכו' מעון אתה היית לנו וכו' בטרם הרים יולדו וכו' ומעולם ועד עולם וכו' שקודם קביעות סדרי מקומות עוה"ז בהתפשטות ארץ עב"י מעותדים ומיוחדים להש"י גם בהתגלות שבבחי' דר דר שמורה בחי' וה' הנגלות עם זכר", מ"ח ומעולם בחי' הסתתרות כמ"ש בזה במקו"ר והוא בבחי' מעלת משה רבע"ה כולו טוב והחכמה תעוז לו בבחי' נאמנה מחכימת פתי ליתן תיקון ללב כסיל שבעב"י לטובה:
יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו הכוונה כי בזמן שעב"י בגולה ג"כ לא יטוש ה' את עמו ועל עבדיו (כי בזמן שאין עם בני ישראל עושים רצונם של מקום אזי הם בגדר עבדים כידוע ובעושים רצונו הם בגדר בנים ויש רחמים גמורים וחסדים טובים על עב"י בבחי' כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו ועושי רצונו) יתנחם עכ"ז הוא בהסתר פנים קצת כמש"ה חטאתיכם הסתירו פנים מכם וכ' וחטאתיכם מנעו הטוב מכם וכידוע שבגולה השפע לפרנסת עב"י הולך ע"י שרי אוה"ע ולא מיד הש"י ממש וע"י זה השפע מתמעט והולך מצד שהיא בצרת עין דשרי אוה"ע משא"כ בימי אבותינו ז"ל כשהיו עב"י שרוין על אדמתם ארץ אשר ה' בעצמו דורש אותה ועיני ה' (עין טוב ויפה) אלהינו בה וזש"א יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו בחיבה יתירה ובהשפעה בטובת עין מיד הש"י ונזכה לעבוד הש"י בשמחה ובטוב לב מרוב כל מיד הש"י בעצמו וקצת מעין זה שמעתי ממוה' יצחק ישכר כי' מפה. (יח) ועובדיהו היה ירא את ה' מאוד חז"ל אמרו גדול מה שנא' בעובדיה ממה שנאמר באברהם אבינו ע"ה דאלו באברהם כתיב ירא אלהים ולא כתיב מאוד וכאן כתיב מאוד אולי מה שנקטו הדמיון לאברהם זולת הידוע י"ל מצד שהוא היה ג"כ גר האדומי כמו שאחז"ל וכמו ששם אמר מלאך ה' ירא אלהים אתה גם כאן היה כך כמו שאמרו חז"ל:
ואולי י"ל הטעם מה שלא כתיב באברהם אבינו ע"ה ג"כ מאוד כמו בעובדיה הוא מצד שאומרי' מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו ובאברהם אבינו ע"ה שהיה הדיבור לנוכח ובפניו כמ"ש ידעתי כי ירא אלהים אתה דהיינו בפניו ע"י זה לא כתיב מאוד משא"כ בעובדיה שהיה שלא בפניו כידוע כתב מאוד מצד שאומרין כולו שלא בפניו
ועבדך ירא את ה' מנעורי הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי כתבתי במק"א עמש"ה אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור וכו' ועשיר כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע כי בג' מעלות הנ"ל יהללך זר ולא פיך משא"כ במעלת השכל וידוע שאין דורשין במעשה מרכבה וכן כתיב עשות משפט וצדקה והצנע לכת ויראת שמים א"א להבחין בחבירו ובאתרא דלא ידעי ליה שרי ליה לשבח גרמיה וכמו שאומרים העולם ואם אין זר פיך ומתורץ בנדרים בעובדיה שאמר ועבדקך ירא את ה' דהיינו משום דלא ידעי ליה והרי הוא עצמו אמר הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי משמע דידעי ליה ולהנ"ל ניחא ומו"ח כי' אמר בזה ע"ד מ"ש המהרש"א ז"ל בסוכה יכול כל הבא לקפוץ קופץ היינו שחסידות אין טוב בלי קדימת המעלות המוקדמות בברייתא דר' פנחס בן יאיר ז"ל כן כאן אם לא אמר ועבדך ירא לא היה נחשב החסד שעשה עם הנביאים ועכשיו פרסם חסדו היטב: