אור ברסלב
מחזה לאברהם שמואל ב

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

שמואל ב

שמואל א

ו ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' לכאורה קשה הלא כתיב לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך וכתיב לשחוק אמרתי מהולל אך כבר אמרו חז"ל ההפרש שבין שמחה של מצוה לשמחה שאינה של מצוה כידוע וכן הוא בבחי' השחוק ששרשו מאות ק' שכתרו שחוק כבספר יצירה הק' וקוף גימ' מקום ויש בחינת מקום קדוש ומקום טהור להנצל מבחי' מקום טמא ומה שהוא כקוף בפני אדם וכמ"ש במקום אחר ולזה כשהעלה דוד המלך ע"ה את ארון ה' הק' ממקום שאינו ראוי לפי כבודו למקום קדוש המיוחד אליו עשה שחוק של מצוה לש"ש בתיקון בחי' הקו"ף כנ"ל ולזה אמר אשר בחר בי מבית אביך כי שאול המלך ע"ה היה מבנימין הצדיק ע"ה שהוא נגד אות ק' סיום דהי"ב פשוטות כידוע וכיון שלא נתקיים בידו המלכות ודוד המלך עליו השלום היה בחי' הכלליות דעב"י תיקן הוא בחי' ק' הנ"ל כמ"ש בשם האר"י ז"ל שקוף דקטורת מתחלפת בד' בא"ת ב"ש והרי קטרת גימט' תרי"ג בחילוף ק' בד' כן על פי הנ"ל הרי ד' דדוד הוא במקום ק' שחוק כנ"ל ולזה היה דוד המלך ע"ה בדיחא דמלכא כמ"ש בזוהר הק' ומצד שקו"ף וד' הם לאחדים כיון שפגמה מיכל ע"ה בשחוק שלשם שמים בחי' ק' דקדושה ע"י זה פגמה ממילא בד' שהוא זרע כידוע ולזה לא היה לה ולד עד יום מותה ודוד המלך ע"ה תיקן בחינת ק' שחוק דמצוה בחי' ד' זרע כנ"ל ולזה כתיב ביה ושמתי לעד זרעו וכמ"ש בזוהר הק' עמש"ה עד תאוות גבעות עולם ובחי' בטחו בה' עדי עד ברוך הגבר אשר יבטח בה' וברכת ה' תעשיר ולא יוסיף עצב זהו תיקון הק' וד' הנ"ל ולזה מסובב על ידו משיח צדקינו שאז יקוים מש"ה יושב בשמים ישחק כידוע כמ"ש במדרש הנעלם הק' פרשת תולדות יצחק ק' שחוק שיתגלה והוא בחי' פינחס גימט' יצחק אולי בחי' נוב עיר הכהנים היה מבחינת נדב ע"ה והד' נפגמה ע"י ק' שנכנסו חוץ למקום הראוי להם אז וכנ"ל במקום אחר ונשאר נ"ב והוא"ו דנוב אולי היה מבחי' ו' קטיעה דשלום שניתנה לפינחס ע"ה שנתגלגלו בו נדב ואבוהו ע"ה וביום ההוא א' דניסן היה קרבן נשיא יודה ע"ה בחינת הנטייה לאהבת דוד המלך ע"ה שמיודה ז"ל והיה שמו גם כן עמי נדב ע"ה והיה התיקון ע"י חזקיה המלך ע"ה שבימיו תם מש"ה עוד היום בנוב לעמוד והיה אמת ושלום בימיו:

ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני במקום אחר כתבתי בזה שהכוונה עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל עמש"ה קטונתי מכל החסדים שהכוונה שהוסיף קטנות וענוה ע"י מה שניתוסף לו גדולה וחסדים ואמת וכמו שאמרו חז"ל על מש"ה כי אתם המעט וכו' השפעתי גדולה לאברהם יצחק ויעקב ע"ה והמעיטו א"ע לפני דהיינו בענוה וכן הוא הכונה כאן ונקלותי עוד מזאת שהוא נגד בקשת הכבוד שגורם גאוה רק נקלותי ע"י המנוי והראשיות דהמלוכה בחרתי בקלות שנגד הכבוד והיינו ע"י בחי' ענוה כנ"ל:

ויש לומר ביותר שכוונת מיכל ע"ה היה מצד מה שאמרו חז"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכמ"ש התוס' ז"ל שהוא מצד שכבודו של מלך הוא כבוד של כל העם וזה שאמרה לו מה נכבד היום דוד מלך ישראל על היותך מלך ואין כבוד בהגלות נגלות כאחד הריקים אין זה בידך למחול על הכבוד של הכלל והשיב לה ע"ד שאמרו חז"ל אין כבוד אלא תורה הק' ורק במה שנוגע לכבוד התורה הקד' הוא בחי' כבוד משא"כ זולת זה איננו כלל בגדר כבוד והיינו בחי' בשמאלה עושר וכבוד שאין כבוד רק עפ"י התורה הק' וכן אין עושר רק עפ"י התורה הקדושה שהרי טבע הבצע כן הוא שיקח בעליו לבחי' נפישותא יש לו מנה מתאוה מאתים וכמ"ש במקום אחר בזה ורק ע"י כח ודרך התורה הקדוש' יוכל להיות בגדר עשיר שמח בחלקו כי פקודי ה' ישרים משמחי לב בבחי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף שע"י זה אהבת התורה הק' מכבה אהבת הבצע וכן הוא מש"ה אורך ימים בימינה בבחי' מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב תוה"ק הרי שרק ע"י התורה הקד' יש בחי' אורך ימים שהוא החפץ בחיים ועכ"פ כיון שכל בחי' הכבוד לא נתהוה מציאותו בעולם רק כדי שיסובב ע"י זה כבוד התורה הקד' וכבוד הש"י אשר לו נאה ולו יאה שהוא מלך הכבוד וכמ"ש במקום אחר על מש"ה ה' צבאות הוא מלך הכבוד שהכוונה שהוא מלך מושל גם על הכבוד משא"כ בזולתו שהכבוד מושל עליהם כיון שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול היינו מצד שהמינוי שלו היה מצר הסכנניות כל הציבור וא"כ אין בידו למחול על כבודו שהוא כבוד של הציבור הממנים אותו משא"כ גבי הש"י אין שייך זה שכל זולתו כלא חשיבין קמיה הוא יכול למחול כבודו גם כשהוא מלך וכיון שאין כבוד אלא תורה שק' היה יאות לו לזלזל את עצמו בשביל כבוד התורה הקדושה ובכל מה שמוסיף זלזול וקלות כעין קלון לפום ריהטא על עצמו לפי הנראה בהמדונה אגב שיטפא בכל זה הוסיף כבוד התורה הקד' ופירסום כבוד הש"י כי מלך שמנוייו רק מצד בחי' הסכמיות הקיבוץ אי אפשר לו למחול כבודו בשום אופן כנ"ל משא"כ ע"י מה שנודע שהכל כלא קמיה הש"י וכל עב"י תוכו לרגליו בבחי' בטל רצונך וכו' שעבטלים רצונם נגד רצון הש"י ודרכי התוה ע"י זה הרי נכון היה שיפרסם דוד המלך ע"ה את זה שכבוד כל זולת הש"י הוא מלא נגד כבוד דהש"י וע"י זה שנצטוויתי נגיד כקלותי והייתי שפל בעיני בענוה כנ"ל:

ובדרך זה יתפרש גם כן מה שאמר שם ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. כי גם טענתה היה רק מצד האמהות כי מצד בעלי דעת טוב שבעם בני ישראל רובם ככולם ידעו שעושה לנכון להראות שהכל טפל לכבוד התורה הקדו' וגם היא ירעה שמנוייו איננו מצד ההסכמה רק הש"י בחר בו לצוותו נגיד על עם ב"י ולזה כיון שמרגיש שעושה בזה הכנה למצות ומעשים טובים שהם רצון אש"י אין להקפיד כלל אם קצת מעם בני ישראל לא ימחלו על כבודם הנמשך ע"י כבוד המלך כיון שלא היה התמנותו מצר ההסכמה דרבים לבד רק שהיא היתה טענתה מצד מש"ה ומצא חן ושכל טוב בעניני אלהים ואדם שגם שהכוונה בזה שתחלה צריך להיות בעיני אלהים שזהו העיקר ואח"כ יוכל להבחין שיהיה לחן ושכל טוב בעיני אדם ג"כ וכמו שאמרו חז"ל שיהיה שם שמים מתאהב על ידך וכו' כידוע וכן הוא בספ"הק אוה"ח וספ"הק רביה שתחלה צריך להיות בעיני אלהים ואח"כ בעיני אדם אך עכ"ז בעסק ההוא שגם אם לא היה מפזז ומכרכר עכ"פ לא היה עליו קפידא משמים על זה היה טענתה שהיה לו לבחור בשב ואל תעשה מהפיזוז כיון שיש צד שיהיה יוצא שכרו בהפסידו מצד האמהות וקטני הדעת שע"י כבד המלך יתקרבו יותר לדרך הטוב והשיב לה הוא שכיון שהמלוכה שלו הוא מצד שהש"י ציוהו וגיד ולא מצד הסמיית הרבים הרי כבוד כל הבריות בטל לגמרי נגד כבוד התורה הק' בזה וכנ"ל וגם האמהות אשר אמרת לא יאונה בהם הפסד ההגתי ע"י הנהגתי זו כי שומר מצוה לא ידע דבר רע כי יבחנו כולם שאם איזהו מכובד המכבד את הבריות כ"ש שהמכבד התורה הק' ומרבה כבוד שמים שרק מזה מסתעף כבוד הבריות וזש"א עמם אכבדה שיכירו שלפני כבוד ענוה וידעו שכבוד המדומה הוא הבל ורק כבוד התורה הקדו' הוא שורש כל הכבוד נמצא פיזוזי הוא כבוד ותיבת עלם שנראית כיתור נפיש י"ל שהכוונה בזה גם בפשטיות שתוספות ענוה מוסיף כבוד שכיון שהוא בעיניו שפל לפני הבריות ובדרך וז"ש בספר הקד' חובת הלבבות לא ראיתי מי שלא מצאתי בו יתרון ומעלה עלי קטן בשנים מועטים עוונותיו גדול בשנים מרובים זכיותיו וכן בכל הבחי' כידוע ובחינת עם מורה טופל כמ"ש במקור בשם התוספות ז"ל וזש"א שמה שאני עם האמהות דהיינו כטפל גם להאמהות עמם אכבדה בבחינת הטיפול עמם בבחינת איזהו מכובד המכבד את הבריות וזש"ה שום תשים עליך מלך לא שתעשה מלך מצד הסכמתך שבזה הוא טפל לך רק תבחר במלך מצד רצון הש"י שהוא עולה על גבי כל הרצונות וכבוד של כל נמצא שע"י זה המלך הוא עליך:

ובזה מיושב ג"כ מה שתמהו המפרשים ז"ל מדוע התרעם שמואל הנביא עליו השלום על ששאלו עב"י מלך הלא נצטווינו על זה שום תשים עליך מלך במקום אחר כתבתי בזה איזה ישוב מלבד מ"ש בזה בספ"הק ולהנ"ל אתי שפיר פשוט כי המצוה היא לשום עליך מלך רצד כבוד התורה הק' וכבוד שמים עיקר והם אמרו אז תנה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים שהכוונה בגדר הסכמיית שלהם שע"י זה היה עליו קפידא על שמחל על כבודו וכידוע שעל ששחק על מה שאמרו יה יושיעינו זה הותחל הירוס המלוכה עד שבחר הש"י במלך מצדו אשר לו יאות ענוה וכנ"ל וזש"א אשר בחר בי מבית אביך לצוות אותי נגיד וכו' שהכוונה שבבית אביה היה העיקר מצד בחירת עב"י והסכמתם קודם שהיה ביכול ההסכמה נגד הש"י כטפילה וכבטילה ולזה לו לא יאות למחול על כבודו משא"כ אני אשר בחר בי ה' ולא מצד בחירת עב"י וכנ"ל:

ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום וווהי לכאורה הוא אך למותר שהיה די לומר לא היה לה ולד מאז אך לרמז שאחר כך היה לה תיקון ועלייה בגלגול היה לה ולדות רק אז עד יום מותה לא היה לה ולד ומקודם היה לה כמו שאמרו חז"ל לעגלה היינו וכו' כידוע והעיקר נראה שהכוונה מצד מה שאמרו חז"ל שעוון חילול ה' ח"ו אין לו תקנה עד יום המיתה וכתבתי במקום אחר בשם מ"ח נ"י שזה שאמר הכתוב גם ה' העביר חטאתך לא תמות דהיינו שגם שהיה שם צד חילול ה' מ"מ נתכפר לו קודם המיתה כי היה עליו צד זכות בזה מעיקרא כידוע ע"כ וכן הוא בזה שהיה נגיעה בדברי מיכל ע"ה לגבי כבוד הש"י כי ראוי למעט כבוד הבריות ולהרבות כבוד שמים בכל הרבוי האפשרי והיא אמרה מה נכבד ופגמה בבחי' ד' זרע כנ"ל ולזה היה תיקונה אחר מותה וכבר היו לה תיקונים נכונים היטב:

כג כי ברית עולם שם בי ערוכה בכל ושמורה ואמרו רז"ל אם ערוכה בכל רמ"ח איבריך היא שמורה ואמר גיסי מוהר"ר יחיאל איכל נ"י לפרש זה המאמר דהיינו שקאי לזרז שיוציא בפיו לימודו והיינו בבחי' זאת בריתי ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך עד עולם הרי שע"י דיבור פה הוא נקבע לעולם והיינו כי ברית עולם שם לי ע"י מה שערוכה בכל בפה ושמורה היטב:

ועפ"י גם י"ל ג"כ מה שאמר שם לעיל רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני דהיינו כנ"ל רוח ה' דבר בי כמ"ש במק"א על מש"ה בדבר ה שמים ועשו ובריח פיו כל צבאם שבחי' דבר ה' ורוח פיו היינו בחי' התו"הק עיי"ש באריכות וזש"א רוח ה' דיבר בי דהיינו שמוציא בפיו לימודו ע"יז ומלתו על לשוני תמיד והיא שמורה לנצח כנ"ל:

ומ"ש במקום אחר בפסוק כי ברית עולם שם לי וכו' עיי"ש נראה להטעים יותר שנצחיות גדר הרוח הוא ממילא כי הוא עצם רוחני ולזה גם הרשעים כתב בהם כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה דמיירי בשא כם מעותדים לתחייה ומ"מ גיהנם כלה והם אינם כלים אך בחי' הנחש כח המשתף בגוף זה אין לו נצחיות כי אם ע"י תחיית המתים שיוחזרו אז בניני הגופות בגדר כתנות אור בבחינת תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש וזש"ה כי לא תעזוב נפשי לשאול וכו' תודיעני אורח חיים וזש"א כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל דהיינו הנצחיות והתחייה לכל הנר"נחי מראש ועד סוף לטובה שלימה.

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה