מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
מלאכי
א ארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת וכו':
ממו"ח נ"י שמעתי הכוונה כי בנדר יכול לפטור א"ע בכל דהו כדקיי"ל במאבד עולתו של חבירו שיכול לפטור א"ע בעולת עוף אך בחטאת צר כים להבחין להשבחת הקרבן בכל האפשריות (וזה שאמר הכתוב יעלו לרצון על מזבחי ובית תפארתי אפאר דהיינו שלרצון ולא רק לחטא הוא רק התפארות כמ"ש הרמב"ם ע"ה לגבי שומרי המקדש עיי"ש וכמ"ש במק"א בשם מו"ח ני' על מש"ה ולכבוד אהיה בתוכה וכו' עיי"ש) וזה שאמר ארור נוכל כי עושה רמיה שיש לו מובחר בעדרו וחייב חטאת שמינה והוא עושה א"ע כנודר בלי שום חיוב ולזה נוטל הגרוע וצריך עיון בזה עוד כי הרי קין נראה שהיה ג"כ נודר והיה קפידא:
ב בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון. י"ל ע"ד מה שאמרו חז"ל צורבא מרבנן דרחמי ליה בני מאתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא משא"כ הדורשים תמיד לרבים בעניני מוסר לעוררם לדרך הטוב להשכיל להטיב בינם לבין קונם ומורים להם דרך הנהגתם בינם לבריות ומוכיחים אותם תמיד על פניהם בתוכחות מגולה וכו' הם שנואים בעיני הרבים ואהרן כה"ג ע"ה הוכיח תמיד את עב"י ומקרבן לתה"ק כמו שאמרו חז"ל ומצוות תוכחה הוא עד הכאה או קללה או נז פה לפי הסגנון שבזה כמ"ש במקו"ר בזה ואהרן ע"ה גם שהוכיחן תמיד והיה שייך שישנאו אותו כנ"ל עכ"ז היו דבריו נשמעים לכל והיה אהוב להם ביותר וכמו שאמרו חז"ל גבי וניתת אהרן ע"ה וזש"א שגם שרבים השיב מעוון כמו שחז"ל שהיה אדם בוש מלעבור עבירה ע"י שמחר יפגע בו אהרן וישאל בשלומו כידוע וע"י זה היו צריכים לשנוא אותו כנ"ל עכ"ז בשלום ובמישור הלך עם כל אחד ואחר משא"כ בזולת אהרן כה"ג ע"ה כנ"ל גם ע"י שהיה שואל בשלום כל אדם על ידי זה השיב רבים מעוון ע"י שהיו בושים מלפניו כידוע וכנ"ל:
וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העמים כפי אשר אינכם שומרים דרכי ונושאים פנים בתורה:
ואמרו חז"ל דהיינו דלא מוקמי מינן רישי נהרי שומרי מכס כמ"ש רש"י ז"ל משום בזיון שמעתי בשם הגאבד"ק זבאריז יצ"ו בבחי' הנ"ל דלא מוקמי מניחו שרי מלכות והיינו רק כשיש מסים מעב"י שיש חשש קובעיהם השרים קבע נפש וע"י קלקול משפט ח"ו יען מסים כמו שאחז"ל איבטל דייני וכו' והיינו כפי שאינכם שומרים מצוות ה' בבחי' שמרו משפט ע"י זה יש מסים וטוב שלא יהיו עב"י שרים והם כבזיהם כנ"ל מעין זה שמעתי וי"ל ג"כ מצד שנשיאות פנים לנוב"י ע"י שמדקדקין ע"ע במדח"ס כידוע וכפי שאין שומרים משמרת למשמרת דהיינו מדת חסידו' עי"ז שפלים בשפל ראש בלי נשיאות ונבזים בלי נשיאות פנים גם הוא ע"י שאינכם שומרים התוה"ק ואיבטל דייני דיינים שכנגד הנכון עי"ז אין ממניה מהם גזיריפטי וגם רישי נהרא שומרי המכס היינו מצד שהמכס ששוכר יודי הוא ביותר תוקף וכן הוא במס וע"י שאינכם שומרים אינם ממנים אותם על זה כנ"ל:
ג אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו בשבת קודש פ' חוקת בשנת תיקו"ן לפ"ק בשינה סמוך לבוקר ראיתי בחלום פי' זה הפסוק שהכוונה מצד ששמו של הש"י שלום א"כ הרי חושבי שמו הינו שלום (בחינת וליועצי שלום שמחה מחשבה אותיות בשמח"ה) וזש"א אז נדברו דיבור קשה דיבורים דפלוגתא כיון שהואי בגדר ירא ה' ויקשב ה' וישמע וכו' ולחושבי שמו כאלו היה מחשבתם לשלום ע"כ ראיתי וזה גם כן בחי' כי ידבר שלום דהיינו שגם הדיבור קשה יוכרע שהוא רק לשלום לדרכי שלום היטב.
גי"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק שבת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי שמא דכליל כל שמהן קדישין ומצוה מהמובחר בשבת"ק שלא לדבר דיבורים של חול כלל רק יהיה זכור ושמור בדיבור אך במה שנוגע ליראת שמים גם שמהענין ההוא נמשך אח"כ דברי חול ג"כ וכמ"ש בשם האר"י ע"ה. לענין דיבור בביהכ"נ וא"כ א"ש דיוק תיבת נדברו שמשמעותו מה שנגרר ממילא וכמ"ש במק"א במה שאמרו חז"ל נשמעים לקטנים ודברי חכמים בנחת נשמעים וכן הוא שיראי ה' שעיקר דבריהם הי' בדרך יראה רק שנמשך מזה אגב גררא ג"כ שנדברו ממילא איש אל רעהו דהיינו דברי חול והוא מה שלא יאות לערב מילין דחול עם מילין דקודש וכמ"ש בזוה"ק גבי צלפחד ז"ל ובתי"זוה"ק כ' ירוז שבת הרי שמיוחד לבחי' דיבור בשבת"ק בחי' יראה גם שכ' במק"א מה ששמעתי ואלקים עשה שיראו מלפניו היינו בימי המעשה גובר יראה ובשבת"ק האהבה גוברת עכ"ז נראה דרק לגבי יראה תתאה הדברים נאמרים שבשבת"ק יום נייחא מדרך עוצב ויגון יש למעט בגדר יראה כזו רק להגביר בחי' אהבה אך יראה עלאה שהיא לאחדים עם אהבה יש להגביר גם בשבת"ק בבחי' שראשית ירא שבת כנ"ל וגם בשבת בראשית היה בחי' יראה זו שהיא לאחדים עם אהבה שעשה אדה"ר ז"ל אז תשובה מאהבה כידוע ועכ"ז מבחי' יראה נמשך נדברו כנ"ל בבחי' איש אל רעהו בשכחה ממורא שמים ויקשב ה' וישמע בבחי' שמיעה כ' הט אזניך ושמע והקשבה משמע שהיא מרחוק וכן הוא בזה דדברי חול הם מבחי' לבא רחיקא שייך בהם בחי' הקשבה מרחוק ומ"מ מתהפך בהם ג"כ לבחי' שמיעה שהוא מקרוב ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו שנזכרים בקדושת שבת"ק שמא דקוב"ה זכור ושמור בדיבור וממילא רחוקים נעשים קרובים שהרי זה כאלו היה בפרטי פרטות בלבא קריבא כמדומה ששמעתי בשם הרבני המפורסים בש"ט מוה' מנחם מענדיל ז"ל מק' שענדשוב יצ"ו שמעתי שהוא כתב האגרת הק' שבספה"ק כו"א ז"ל בסגנון זה שגם שאין בהדיבורים יחודים וכוונת שעפ"י צירופי שמוה"ק השייכים בהדיבורים כידוע בבחי' צירוף ומכלל וחשבון שהובא בפרד"ס הק' ז"ל שזה אפשר בכל צירופי אותיות הנאמרים לש"ש עכ"ז הוא נחשב כאלו היה בפרטות עפ"י מחשבות דשמות הק' מעין זה שמעתי ולדרך זה יהיה ג"כ הכוונה כנ"ל שנמשך מבחי' התחלה ביראה לבחי' איש אל רעהו דיבורים פשוטים או שגם שהיה דרך כלל ביראה ולש"ש מ"מ מצד הפרט חסרים הכוונות טובות האפשריים ויכתב בספר זכרון ליראי ה' וכו' כי גם כוונות שמות הק' ויחודים אי איכא יראת ה' אז היא אוצרו והש"י מצרף לטובה כאלו צדקו בו יחדיו כל שני הבחי' יראה שלימה וכוונות נכונות עפ"י חכמה וחושבי שמו בשמות הק' כנ"ל היטב:
והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
י"ל שהכוונה שהלב בזיווג"ם יהיה רק כדי לקיים מצוות פו"ר וכמו שאמרו חז"ל לב בשר להוליד בשר כידוע והיינו כנ"ל לשם מצוה ולב בנים על אבותם כמ"ש בתדב"א ז"ל שיתכוון האדם במעש"ט בשביל רצון הש"י ובשביל כבוד אביו ואמו שע"י זה בעלמא דקשוט שזה מצוה נוספת לנח"ר של הש"י ובבחי' מש"ה בן יכבד אב שהיה יכול לומר איש יכבד אב רק הכוונה שמי שהוא במדריגת בן להש"י כברא דמחפש בגנזוי דאבוהי כידוע זהו הגורם כבוד אביו הגופני ע"י זה כי זה חלקו מכל עמלו כשיש לו בן שעושה רצון אביו שבשמים במעש"ט וברא כרעא דאבוהי וברא מזכה אבא ולזה נכון שיהי' לב בנים על אבותם דהיינו בשביל אבותם לשון על מורה בשביל כידוע וכמ"ש במק"א בבחי' על ה' בשביל ה' והיינו על אבותם בשביל אבותם שיהיה מקיים בהם כיבוד אב בעלמא דקשוט ע"י מעש"ט של הבן ורצונו של אדם זהו כבודו ורצון כל אחד ואחד מעב"י שבנו יהיה צדיק וירבה מעש"ט נכונים היטב:
גם י"ל בבחי' שאמרו חז"ל בנים אלו התלמידים כידוע וכשהרב מלמד התלמידים בסגנון שלא לש"ש מצד בטחונו שלבסוף יבואו תלמידיו לש"ש אין זה בגדר לב שהרי לב חכם לימינו בבחי' למיימינים בה כידוע וזהו עיקר הלב שממנו תוצאות חיים חכמה תחיה בעליה לזכות לאורך ימים ובבחי' עץ חיים למחזיקים בה סמא דחיי וזולת זה הרי בגדר אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמו כי בלי לש"ש אין זה בחי' לב וכנ"ל גם בדרך שאמרו חז"ל צדיקים לבם בידם ועמו היינו טפל כנ"ל כמ"פ כשאין יראה קודמת להיות ראשית להחכמה אין לבו טפל לו כי צדיק מושל ביראת אלקים להמשיל לב טוב על לב שני וע"י לבו בידו וטפל וכשיהיה מתחלה הלימוד ביראה הקודמת דהיינו לש"ש בגין דהוא רב ושליט וכו' יראה עלאה אז הרי חל הלב טוב של הרב שבודאי לש"ש אל בנים התלמידים בדרך זה היטב ולב בנים על אבותם כמו שאמרו חז"ל בני תנה לבך לי ומה אם בנין ביהמ"ק שנמדד בצרור כ' תן לבך ר"ש דברי תוה"ק שהלב והעינים צריכים להיות דבוקים בה ולימוד דביקות האהבה להתוה"ק הוא ע"י אבותם רבותם ע"י נשיאות עיניו לרבותיו כי שורייקו דעינא בלבא תליא ולזה אמרו חז"ל האי דמחדידנא מחבראי משום דחזיתא לרב מאחוריו והעולם אומרים חוץ לעינים הוא חוץ ללב ולזה השבת הלב של התלמידים לשיודבקו באהבת התוה"ק הוא ע"י רבותם שמפוררים האהבה הטובה וכן הוא מש"ה וכל העם רואים את הקולות (ואמרו חז"ל שהיה רואים את הנשמע) שהיה זה כדי שלא יוטרד לבם בהיסח הדעת מלשמוע ולהבין היטב ע"י שראות עינים היה רחוק מן הדיבורים וכמש"ה כי לא ראיתם כל תמונה וע"י שראו הקולות גם מעוטי העם שקאי על הער"ר כידוע גבר בהם כח השכל כ"כ שלא יבלבלם הראיה דעיני בשר שזהו בחי' העם שקאי על הער"ר כי מצד הערבוביא יש ח"ו בחי' כים נגרש השקט לא יוכל וכמים עכורים ומשקה המעורב עם השמרים ואין לב חכם כובש לב שני כ"כ לעשות טפל אליו רק שמרים של לב השני מערב לב חכם בבחי' עוסק יהולל חכם שע"י זה תגבורת לב כסיל עיני בשר על כח עיני השכל מ"מ גם להם היה תיקון ע"י מה שהקולות היה נראים גם לעיני בשר כידוע וכן הוא ענין דחזיתיה לרב מאחורי שע"י זה מתעורר הלב היטב כנ"ל: