מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
הושע
ב והיה ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי בענ. נראה שב' הבחי' אלו אישי ובעלי שניהם הם בחי' נשואין כי קודם נשואין נקרא ארוס ובין לשון איש ובין לשון בעל הוא רק אחר נשואין ומ"מ בחי' אישי הוא בחי' מה שקנתה אשה קנה בעלה ובהנמשל הרי זה בבחי' בטל רצונך מפני רצונו ובבחי' שאמרו חז"ל אשה כשירה שעושה רצון בעלה וכמו שהאשה אין לה יד לקנות לעצמה בלתו והכל שייך לבעלה כן כל בחי' קנינים שלנו בפרטים טובים והנאות הכל שייך רק להש"י וכל מנמתינו הוא רק בשביל הש"י ונחת רוח שלו ובחי' בעל הוא מצד ששייך שיעבוד על הבעל שלא לגרוע שארה כסותה ועונתה ואין זה מצד הנאתו. כי היה יכול למחול על הנאתו ולא היה שייך שעבוד בזה ורז"ל אמרו בעולת בעל שעולה בעלייתו של בעל וזה צד שיעבוד שהוא מוטל עליו ובהש"י לא יצטייר זה בנמשל כי גם דכתיב כמה פעמים לשונות דשבועות ובריתות מהש"י להטיב לעב"י וכן לגבי קיומו של עוה"ז מ"מ הוא רק למי שבא בטענה נגד הש"י כשנוהגים בגדר בטל רצונך מפני רצונו בגדר אשה כשירה כנ"ל משא"כ מי שבגדר עשה רצונו כרצונך בזה שייך נטיה לבחי' מעין משל בעל וכנ"ל והת קון הנכון להבית לבחי' איש וכנ"ל וזהו בחי' מה שאמרו חז"ל במשנה הק' בג' דרכים האשה נקנית בכסף היינו רחימו אהבה כידוע בשטר היינו בחי' יראה ובחי' שוטר וזהו האשה נקנית בכסף ובשטר ועי"ז בחי ביאה מ"ד שערות בחי' לבושים וצינורות כידוע היטב:
ה בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר קדו"ש בגימ' ת"י רמז על ביהמ"ק הראשון שעמד ת"י שנים והכוונה ע"ד שאמרו חז"ל ביומא שה' דברים חסרו בבית שני מבראשון וחד מנייהו היא השכינה הק' שלא היתה שורה בבית שני ע"ש והיינו בקרבך קרוש שלא היתה השכינה הק' שורה רק כמנין קדו"ש ולא אבוא עוד בעיר בבית שני:
ליב ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי עון לי כל יג עי עילא ימצאו לי עון וכו' כי ע"י נטיה אחר הבצע שהיא מדה ה שאין לה קצבה שאוהב כסף לא ישבע כסף וע"י זה טרוד תמיד במו"מ ופורש א"ע מלימודו כי לא בתגרנים הוא שמפליגין דעתן מעבר לים (וכמ"ש במק"א בזה בבחי' העוסק יהולל חכם ויאבד וכו' שהכוונה שהעסקות במילי דעלמא בזה שאינו בגדר התוה"ק הוא מנגדת לבחי' חכמת התוה"ק ורק בבחי' וממדבר מתנה מי שמשים א"ע כמדבר מתענוגי עוה"ז כמו שאחז"ל בזה) וע"י זה סובר שנעשה ע"י זה בגדר ולבית יעקב חטאתם שזדונות ג"כ כשגגות גבי חסירי הדעת שוב וחסירי ידיעה שאינם יודעים מה חסר אשר חסר ידיעתם גם שמצד מה יש בזה זדון שהוא מלתא דעבידא לגלוי על פי חכם או שלפעמים גם לבו נוקפו בזה מצד איזה מנהג של חכם שראה לפעמים וכדומה ועכ"ז חסרון ידיעתו מצילתו מבחי' זדון ומי שמיקל לו יגיד לו בראותו שיש ג"כ נוהגים בזה היתר ולא היה בו דעת לשאול היאך הוא ההלכה ובמק"א כתבתי בזה והמטריד א"ע במו"מ סובר שגם הוא נעשה ע"י זה בגדר ולבית יעקב כנ"ל וזש"א כל יגיעי שאני עמל במו"מ לא ימצאו לי עוון אשר העוון הוא ג"כ רק חטא רק אני בטוח בלבי שאני ארבה כסף וזהב ולא אסיר את לבבי ולבי נוהג בחכמה וגם העוון אשר הוא חטא ש גג ג"כ לא יגיע לידי כלל והרי שקר בימינו שהרי בוטח בלבו הוא כסיל וכסיל מתעבר ובוטח ואם תעזבני יום וכו' ותחלה שוכח הכללים ואח"כ הפרטים ואח"כ אומר על אסור מותר כמו שאחז"ל ומעיקרא דדינא פירכא למה עזב ארחות יושר בעסק התוה"ק ובוטח על תהו ושם בשר זרועו ומה' יסור לבו והני כבקר בימיני ולב כסיל בשמאלו ומראש פרעות אויב יצרו שהפריעו ממעש"ט בתוה"ק להשליכו במצולות לב ים טרדות עוה"ז שאינן פוסקות והם כמים שאין להם סוף יש לו מנה רוצה מאתים וכו' ומתחלה הפילו במצודת הטעות בסוברו שכוחו עושה וכונס לו חיל והיינו מצאתי און לי שבחי' און היא כח כידוע והיינו שסובר שהכח שלו היא כמציאה דזכה ביה מהפקירא ושוכח מה שהכל ביד הש"י והוא סבת הסבות ומה' מצעדי גבר כוננו וזש"א אך עשרתי אך מיעוט שתמיד חסר לו יותר ממה שיש לו וכפי תוספות עשרו כן הוא תוספות חסרונו וכן הוא הכוונה בעוון אשר חטא במה שמתפאר בנפשו שעכ"פ ניצול מבחי' לעמי פשעם שגגת לימוד עולה זדון ח"ו כי אומר שטרדות מו"מ ויגיעו יצילו מהטענה עסקת בתורה כי יאמר טרוד בעשרי הייתי והיינו כל יגיעי יגיעו כולו בהפלג' וטרדא צילו אותו מעוון אשר החטא שוגג נהפך אליו והוא בטעות מצד שיקבל שכר עמלו על פרישתו תחלה למים שאין להם סוף בלי מנהיג הספינה וכנ"ל:
ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר:
ע"ד שאמרו חז"ל לעבדה ולשמרה לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה במצוות לא תעשה כידוע וזהו ויעבוד ישראל באשה בבחי' טובה אשה טובה שהתוה"ק נמשלה לה ובבחי' דדיה ירווך וכו' וגם מצד שעב"י הם בגדר אשה לגבי הש"י וכמ"ש לעיל שזהו היא התיקון הנכון להגיע למדריגה זו בבחי' בטל רצונך מפני רצונו בבחי' אשה כש רה שעושה רצון בעלה מצד רצון ונ"ר שלו ולא ע"מ לקבל פרס וכן הוא הש"י לעב"י בבחי' בטל שחייב בשארה כסותה ועונתה ולא יגרע ח"ו והוא ג"כ בחי' נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים והש"י כביכול עם עב"י בבחי' דכר ונוקבא ואנו מעוררין את האהבה באתערותא וכיסופא דלתתא נבעין מיין תתאין לקביל מיין עלאין ולא נבעין מיין עלאין אלא באתערותא וכסופא דלתתא כמ"ש בזוה"ק וזהו ויעבוד ישראל באשה כשעבודת עב"י בבחי' אשה כנ"ל ע"י זה גם הש"י אצלם הוא בבחי' זו וכמ"ש לעיל בבחי' אישי ובעלי עיי"ש:
יג כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל:
כי מצד שעב"י דנין לזכות דנוהו אותו ג"כ לזכות שעושה כן לש"ש והוא נסיון גדול ומנכו ונשאוהו בזה אך ויאשם בבעל שהוכיח אח"כ סופו על תחלתו שהיה כוונתו בשביל עצמו ולא לש"ש והיה הרתת והכעס בשביל כבוד עצמו כידוע וימת:
יד שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך ע"ד מ"ש הלואי שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם שהרי וכו'. והיינו מצד שהוא מעלה שהמושכל שלו כבש את המוטבע ומורגש ע"ד מ"ש בבית אלהים נהלך ברגש. שיהיה גם המורגש דנפשות מתהלכות לפני הש"י כמו שמחייבות המושכלות האמתיים הנכונים. וכמ"ש במק"א בזה ובעל תשובה צריך לזה ביותר כיון שכבר נפגם מורגש ומוטבע שלו בפועל. וזהו שובה ישראל עד שהשגת דביקות הש"י מצד שהיוה כל הווה. שהוא דרך המושכל יושלט זה על המוטבע והמורגש. עד שכל סבותיך יהיו לש"ש הן מצד מדת משפט בשכר ועונש שאין אלקים בכל מקום אלא דין. הן מצד כל הסבובים שבעולם שכולם הם בדרך מ"ש אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי. שגם ששולח החץ מידו. היא בידו שלא ישונה בפרטות מכפי רצונו. וכן הוא כל הסבובים שעם עב"י. וזה ענין אלהיך. ומצד זה נשתקעים גם המוטבע והמורגש שבנפש להתבושש תמיד מלפני הש"י סבת כל הסבות שאין נעלם ממנו מאומה. כיון שממנו מקור כל הפרטים שהפה יכול לדבר. ותמיד הכל בידו בכלל ובפרט. ולזה נעשה מיתוק הבחירה בפועל לטוב מוסכם עם המושכל הטוב הדבק בשם הוי"ה בהוב"ש תמיד. מצד שממנו מקור המציאות והוויות בכלל ובפרט:
אך מצד שיש נמצאים רצוניים מהש"י ויש נמצאים רשותיים לבד מהש"י שמזה שורש הבחירה במוטבע ותורגש. לכן אין החלטיות שע"י דביקות המושכל הנ"ל יתוקן תיכף הבחירה. וע"י הדביקות במדת משפט ובושה מתתקן הבחירה לטוב בפועל לנכון:
והחסיד הרב רבינו יונה ע"ה בסה"ק שערי תשובה שלו ובס' היראה הק' כתב שכמו שפורש אדם בטבעו מספק סכנתא כן מהראוי לו לפרוש הספק איסורא. גם היה ק"ו להחמיר בהנוגע לעולם עומד בכפלים הרבה מהנוגע לעולם עובר. רק מצד משאחז"ל שפק"נ דוחה הכל כדי שישמור שבתות הרבה כזה אחז"ל דחמירא ספק סכנתא מאיסורא. אך עכ"פ לגבי התפעלות הנפש לענין אפרושי מאיסורא מהראוי שיתפעל הלב לגבי אפרושי מאיסורא כההתפעלות לגבי אפרושי מן סכנתא ומוטל להשמר עציו מגדר עיון כמו שנשירים מאפיסת החיות. כידוע וצריך לפרוש ולברוח מן שמץ עבירה כהבורח ופורש מדבר הממיתו:
ולא יומשך שום קלות הדעת בלבו לומר שיש הפרש בזה מצד העתיד כנ"ל. שמיתה ח"ו מסלקת שמירת שבתות הרבה. משא"כ עון אינו אלא לשעתו. וגם שידוע שעבירה גוררת עבירה ח"ו עד לאין מרא ח"ו. היינו דוקא בלי תשובה. משא"כ עפ"י התשובה הנכונה מסתלקת ונפסקת הגרירה שגוררת עבירה לגמרי זה אינו כי אין שום הפרש עי"ז כלל:
כי אלו יצרף לעצמו שום צד קלות ע"י סמך התשובה שאח"כ הרי יכנס עי"ז בגדר אחטא ואשוב שאין מספיקים בידו וכמ"ש במק"א. ובלי צירוף סמך על התשובה שאח"כ יש דרכי מיתה בהעון ממש כעין בחינת מיתה גופניות שע"י סכנה. ומצד זה נמשך משארז"ל בענין הלחישות לעברוה שהריחה וכו' כי ע"י מוטבע ומורגש דעובר נבחן שרשו בכל אחיזתו גם במושכל. וזה בטרם אצרך וכו' כי המושכל דדעת טוב מושך אחריו גם הצורה דמוטבע ומורגש שאח"כ. וכן להיפך זורו רשעים מרחם שאותם שמושכל שלהם פגים בגדר רשעות. הים נעשים זרים ע"י מורגש ש משך מבחינת הרחם. תעו מבטן דוברי כזב. אותם הרוחות שהיו מגדר כת שקרנים ח"ו שאינם מקבלים פני השכינה ונשלחים לעוה"ז לנסיונות כמעשה דרוח נבות כידוע ועיין בסה"ק אור החיים על התוה"ק בפ' נביא שקר הנה רוח כזה שמגדר דוברי כזב ע"י יצירתו בבטן. נעשה תועה ביותר וגובר בו המוטבע והמורגש דצד דלא טוב. מצד שהמושכל שלו איננו מושרש בטוב כנ"ל וזהו גדר האצר פרי כגדר השליש שרמסוהו העם בשער כנודע. שזה מגדר נחש הקדמוני בכזביו. בגדר עכ"ן ר"ת "עולם "כמנהגו "נוהג. אך עכן נשאר לו חלק לעוה"ב כמשאחז"ל. ור"ת עכ"ן שעולם כראוי "נדון "כרצון "עליון "כל "נהיגותיו. ומצד עבירה גוררת עבירה. שוה האפיסה דמיתה גופניות. לאפיסה נפשיית דחטא כנ"ל. וז"ש כי כשלת בעוניך. שהרי עונך ממשיך עוד גרירה דמכשולות ח"ו. וא"כ גם בחטא אחד יש בשמירה ממנו שמירה לשבתות הרבה. וע"י בסה"ק תוס' ה"כ ד' כ"ח ע"א מ"ש בענין הכשלון שע"י עון. ולזה יש לשוב כ"כ עד שישוב המושכל לפרוש מחטא מוטבע ומורגש בעצם כנ"ל בדרך טוב:
אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב שמעתי כמדומה ממוה' אליעזר דרשן ני' שהכוונת כי קודם התשובה לא היה טובו נחשב שיקובלו מעש"ט שלו ולרשע אמר אלקים וכו' ולא פרחת לעילא ונדחית למטה וע"י התשובה נתעלים המעש"ט מכבר מעין זה שמעתי: