מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
איוב
א איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלקים וסר מרע ואמרו חז"ל גדול מה שנאמר באיוב ממה שנאמר באברהם אע"ה דאלו באברהם כ' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וגבי איוב כתיב תם וישר וירא אלקים וי"ל שאין זה בדומה לדומה ואין הנידון דומה לראיה דאלו באברהם אע"ה היה הדיבור לנוכח ובפניו כמ"ש כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ואומרים מקצת שבחי של אדם בפניו וכולו שלא בפניו משא"כ באיוב שהיה שלא בפניו נאמר עליו כל שבחו ומה שנאמר וסר מרע משמעותו שלא היה בו גדר עשה טוב ובאברהם אע"ה כתיב אשר התהלכתי לפניו בגדר עשה טוב ורש"י ז"ל כתב שבדברים שבינו לבין קונו לא היה איוב צדיק ומ"ש בו תם ובאברהם כתיב תמים גם לפ"ד הזוה"ק שכ' במקו"ר שתם עדיף מתמים י"ל שאין הדברים נאמרים רק לגבי יעקב אע"ה איש תם דכתיב ביה יעקב אשר פדה את אברהם וכו' ויעקב אע"ה מובחר שבאבות ולא לומ' כן לגבי איוב ח"ו וחז"ל אמרו על מ"ש ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה איוב באחרייתא לא איסתכל אברהם אע"ה אפילו בדידיה לא אסתכל שנאמר כי עתה ידעתי כי יפת מראה את אבל מקודם לא הוה ידע ובמק"א למדו חז"ל שאיוב היה עובד מאהבה מדכתיב באיוב ירא אלקים וכתיב באברהם ירא אלקים ואברהם אע"ה היה עובד מאהבה כמ"ש אברהם אוהבי (כן אחז"ל במס' סוטה) ואולי אינו מוכרע שאיוב היה עובד מאהבה שהרי אמרו חז"ל גבי אברהם שאמר לו הש"י ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגוריך ועכ"ז הוצרך לקנות קרקע לקבור את שרה ולא התר אחר הש"י וכל הרפתקאות דעדו עליה ונסיון דהעקידה ועמד בתומו וצדקתו הר"ז מורה על גדר האהבה הנאמנה אשר היה בלבו שמים רבים לא יוכלו לכבותה משא"כ איוב גם שכ' ביה תם וישר הוכיח סופו על תחלתו שלא היה בגדר האהבה הנכונה גם שאמר את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל עכ"ז בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא ובאברהם כתיב התהלך לפני בלב טוב ולא הרהר אחר הש"י כלל וכלל ועמד בעשרה נסיונות וגדולה מכולם שהלך לשחוט בנו יחידו למען אהבתו להש"י בכל לבו וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד והבדלות רבות בין איוב לאברהם אע"ה:
ב ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת:
לכאורה יפלא וכי לא ידעה שיש אריכות אפים בעולם ועושה רע וכו' ולא ימות תיכף להנצל מהיסורים ואולי הכוונה מצד מה שידוע מ"ש הפוסקים ז"ל שלפעמים שתיקה משום שלא חש להשיבו וכשלא שייך טעם זה הו"ל שתיקה כהודאה וכבר יודע שאין נאבד משה זעירא דנפק מפומיה דב"נ רק שלפי כוונת הלב הן הן הדברים ם וכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול ודיינים נקראו אלקים כידוע ואיוב ואשתו התרעמו על מדה"ד של מעלה ח"ו וכיון שראו שמקפידים הרבה עליהם ולוחצים עליהם מדה"ד בלי וותרנות ובלי אריכות אפים וכל אוה"ע קיומם היא רק מצד מדה"ד שמשם אלקים כידוע מ"ש בזוה"ק שלכך אומר פרעה הרשע מי ה' ואיוב היה מיועציו והם בגדר עבד והרי כתיב לכל הדברים אשר ידברו אל תשים לבך אשר תשמע עבדך מקללך וכיון שאין מחזיקים אותו בגדר לא חש להשיב ומדקדקין עליו גם על מה שלא היה בדרך קללה מכ"ש כשיברך את אלקים ודאי לא ימתינו לו כדי שלא יהיה שתיקה כהודאה וימות תיכף וינצל מהיסורים שבעוה"ז ושם יתדיין נגד מדה"ד זה היה דרך טעותה והוא טעות מכל צד מלבד מה שאין להרהר כלל אחר מרה"ד של מעלה הנה באוה"ע שהיסורים אינם של אהבה והם בדרך נקמה יוסיפו יסורים כפי גודל כובד עונו ויהיה ידוע שאין השתיקה כהודאה אך זכה איוב שמנהו ה' מהסערה ונתגלה לו מדה"ר של הש"י שמתנהג עם עב"י בגדר בנים ולא נשאר לו צד הרהור ופת"פ על זה והבין שהרהוריו אחר מדה"ד של מעלה בההבדלות שהם בהנהגות העולם הם הביאו עליו היסורים ותיכף שקיבל ע"ע שלא יהרהר עוד היה אחריתו טוב בטובה כפולה ומכופלת ונתוסף לו הכל למשנה והיה אחריתו טוב מראשיתו שגם מדה"ד נתהפך עליו למדה"ר ע"י תשובה ולב טוב לנכון:
ד זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו:
בזוה"ק ר"פ פנחס כתב מי הוא נקי אבד זה פנחס ואיפה ישרים נכחדו זה נדב ואביהו אולי כוונתו מצד שורש קין נקי אותיות קין והיה אז תיקונו ע"י קנאה לשם שמים של פנחס ז"ל אשר קינא לאלקיו קינא אותיות קין וע"י זה נתהפך מאיבה דלט' דחטא עה"ד לשלום וברכה לפנחס ז"ל ובהתושף גימ' נדב אביהו על גימ' פנחס כי נתעברו בו נשמת נדב ואביהו כידוע הרי זה גימ' ויע"בר ע"ב רי"ו גימ' רפ"ח תיקון הרפ"ח ניה"ק להפך לבחי' תם רפ"ח מבחי' מרחפ"ת מת רפ"ח כידוע וגימ' של פינחס ר"ח עם פ' שליטה במה ששלט אז בקנאתו לה' הרי זה תיקון רפ"ח תם מבחי' מת רפ"ח כנ"ל וע"י זה ניצול אליהו הנע"ה שהוא פנחס ממיתה לחיים נצחיים היטב וזכה לשלום וברית כהונת עולם היטב:
וכן יש לפרש שם עוד כמה פסוקים על מיתת נדב ואביהו מ"ש להלן כאשר ראיתי חורשי און וכו' היינו בבחי' מ"ש חז"ל שאמרו בפיהם או הרהרו בלבם מתי ימותו משה ואהרן ע"ה ואנו ננהיג שררה על הציבור והיינו חורשי מחשבות און וע"י זה עמל יקצורו ומתו הם ובחי' מש"ה שם מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו דהיינו כמשאחז"ל שנכנס אש בחוטמיהם כידוע והיינו בחי' נשמת אלוה בבחי' ויפח באפיו נשמת חיים וכו' והוא בחי' נשמת אלוה ממש כי מאן דנפח מעצמו נפח כידוע וכן הוא ג"כ בבחי' שאמרו חז"ל שהיה רק שריפת הנשמה והגוף קיים והיינו מנשמת אלוה יאבדו רק שריפת הנשמה כנ"ל וכן מש"ה שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו י"ל שמרמז למשחז"ל שם שהיו גאים בדעתם אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא ואביהם כה"ג והם סגני כהונה וע"י זה לא נשאו נשים מצד שלפי רמות רוחם לא היה שום אשה הוגנת להם וע"י שלא נשאו נשים מתו וכמו שאחז"ל ואולי שזה נרמז בפסוק שאגת אריה בחי' אחי אבינו מלך אריה מלך וקול שחל היינו בחי' אחי אמנו נשיא ושיני כפירים היינו בחי' סגני כהונה ע"י זה נתעו מדרך הטוב לידבק בחיים מצא אשה מצא טוב ראה חיים עם האשה וע"י זה מתו כנ"ל וכן הוא מ"ש שם ליש אובד מבלי טרף כמו שליש אובד מבלי מזון כן הם נאבדו בבחרותם בלי מזון וצידה לדרך ובני לביא יתפרדו כי המות יפריד וכן י"ל פסוק זה בבחי' שאחז"ל שמתו ע"י שהיו מחוסרי בגדים ועל שלא נטלו עצה זה מזה עיי"ש והיינו מבלי טורף כי בגד הוא ג"כ בחי' פרנסה כידוע והרי טורף הוא ג"כ בחי' בגד ובני לביא יתפרדו שהיה פירוד לבבות ביניהם דהיינו שלא נטלו עצה זה מזה כנ"ל:
וכן הוא מ"ש שם הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה הוא ג"כ בבחי' מי נקי אבד זה פנחס וכו'. כנ"ל בשם הזוה"ק והיינו בעבדיו לא יאמין היינו נדב ואביהו ז"ל כי הם עבדיו אשי ה' ונחלתו יאכלון כעבד הנוטל פרס מבית המלך והם לא ינחלו נחלה בתוך בני ישראל כי אני חלקם ונחלתם וכו' כמש"ה ובמלאכיו ישים תהלה היינו פנחס שנקרא מלאך כמו שאמרו חז"ל על מש"ה ויעל מלאך ה' מן הגלגל וכו' זה פנחס כידוע וכן הוא מ"ש שם הלא נסע יתרם בם היינו כמו שאחז"ל שמתו על שלא היו להם בנים וזהו הלא נסע שנסעו מעוה"ז יתרם בם עם היתרון שיש לאדם בעוה"ז הם הבנים שזה הוא יתר הפליטה מכל עמלו שיעמול תחת השמש (ויתרון ארץ בכל הוא בכ"ל גימ' ב"ן שזה הוא מותר האדם וברא מזכה אבא) להניח פירות ופירי פירות וכו' והם נשאר היתרון שלהם בם ולא הוציאו לחוץ וע"י זה מתו כנ"ל ומש"ה שם ימותו ולא בחכמה היינו מצד שנככסי שתויי יין לביהמ"ק ולא היו יראים ממי ששוכן במקדש ויראה וחכמה אחת הן יראת ה' היא חכמה וע"י שלא היו בגדר יראה שהיא חכמה ע"י זה ימותו כי יראת ה' תוסיף ימים וחכמה תחיה וראשית להחכמה היא היראה והיינו ימותו ולא בחכמה שלא היה בהם ראשית החכמה כנ"ל
האנוש מאלוה יצדק ואם מעושהו יטהר גבר:
שמעתי בזה מדרשן אחד מוה' חיים עוזר במהו' משה כ"ץ מק"ק בראדי יצ"ו בשם איזה ספ"ק שהכוונה האנוש מאלוה דהיינו אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה ולא יצדק אנוש זה ואם מעושהו כ"ש הנולדים ממנו שקשה להם תיקונים ע"כ שמעתי והוא רק בדרך משקל הראשון כי הרי הכל עומד רק לתיקון והפסוק יפורש בדרך הנ"ל שאם לא יהיה בעב"י. גם אחד שאיננו צריך סעד לתמכו ויצטרכו כולם להטהר ע"י עושיהו ע"י זה לא יבוא לתיקון צדקה לעולם גם אדחו"ר יציר כפי הש"י שהרי אלו רצה הש"י לסייע גם אדה"ר היה ניצול מחטא אלא ודאי שעיקר השלימיות הוא להנצל גם בלי סיוע וכבחי' אברהם אע"ה אשר התהלכתי לפניו וע"י זה קנה הוא שמים וארץ וכן הוא יחו"ס בכל דור שעומדים בנסיון ובלי סיוע וסעד ובהם עיקר נ"ר הש"י שנסתם פה האומרים מה אנוש וכו' בלי הצטרכות שיעזור הש"י לזה שיש על זה כעין פת"פ ח"ו שהוא כנוגע ולהעמיד דבריו הראשונים שאמר נעשה אדם וכמ"ש במק"א בזה וגם דקי"ל שאין זה נגיעה להעמיד דבריו הראשונים מ"מ יותר טוב הוא כשאין שום צד פח"פ כלל ח"ו היטב:
ה כי לא יבא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל:
ע"ד לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכ' בתיזוה"ק שעמל ואון הם סמא"ל וכחש ע"ש וכ"ה הכוונה כאן כי בחי' עפר ואדמה הוא רמז על עב"י בבחי' והיה זרעך כעפר הארץ מי מנה עפר יעקב ובבחי' הכפל הביט וראה כ' במק"א שהכוונה עפ"י מה שאמרו חז"ל במד"ר איכה שהבטה הוא מרחוק וראיה הוא מקרוב וזש"א לגבי בחי' יעקב שהם פשוטי עב"י לא הביט שהם רחוק מהש"י והבטת הוא מלמעלה למטה כידוע וגבי בחי' ישראל שהם יחי"ס שבעב"י, והם מקורבים יותר בבחי' וסביביו נשערה מאוד והם בבחי' שמים כמ"ש בספה"ק עמש"ה האזינו השמים שהם הצדיקים כ' האזנה מקרוב ותשמע הארץ המוני עב"י צריך שמיעה מרחוק כנ"ל וי"ל בדרך אחר כי עשר הוא רמז על נחש שעפר לחמו והכוונה עפ"י מה שאמרו חז"ל אין הערוד ממית אלא החטא ממית ובבחי' בחטאו מת ורק אותם הנפרטים שמתו בעטיו של נחש ואון היא לשון שבר כמ"ש רש"י ז"ל וזש"א לא יצא מעפר און שהמיתה והשבר שמגיע לאדם ועמל הפרנסה אין זה מבחי' הנחש והערוד כי אין הערוד ממית וגם מה שקשים מזונותיו של אדם הוא ג"כ מצד החטא בבחי' הריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי כי מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה וע"י החטא מקפח רגלי הפרנסה והוא צריך לרדוף אחריה ולסכן את נפשו יעלה הרים ירד בקעות ולהנ"ל בשם התיזוה"ק שעמל ואון הם סמאל ונח"ש י"ל מש"ה שם כי אדם לעמל יולד ואמרו חז"ל לעמל תורה היינו כי זה לעומת זה עשה אלקים בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין ואם אבן הוא נימוח בהתוה"ק שנקראת מים ורק נפש עמל בתוה"ק עמלה לו משא"כ חורשי און וזורעי עמל (כפי דברי התיזוה"ק מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו ורק ע"י התוה"ק יש חיים בזה ובבא הדביקים בה' ובתורתו חיים עץ חיים למחזיקים בה היטב וחוץ לעמל התוה"ק מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש חוץ מן אור התורה וזה חלקו מכל עמלו כי אין מכווין לאדם לא כסף וזהב רק התוה"ק אגוני מגני בעוה"ז ואצולי מצלי בעוה"ב ביום אשר יבא ה' במשפט עמו כמש"ה בשכבך בקבר היא תשמור עליך והקיצות ליום הדין היא תשיחך לשין מליץ
יא החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תגיע:
במק"א כ' בזה וי"ל ג"כ בבחי' רמז ואסמכתא שהכוונה שגם אם תגיע לתכלית לימוד המשלים שהם בספה"ק בסגנון סוד תוה"ק שהם סדרי פרקי מרכבה בסגנון ג' אלפים משל בסגנון צמצומים רבים והדרגות שזהו מבחינת שדי שאמר לעולמו די שהוא בחי' צמצום בחי' תכלית שדי עכ"ז חקר אלוה לא תמצא בעוה"ז ולא תמצא בארץ חיי עוה"ז וכמ"ש בהקדמת ספה"ק צל"ח ז"ל שכל לימוד סוד תוה"ק בעוה"ז הוא רק כתינוק הלומד אותיות א"ב שע"י זה יופתחו לו אח"כ הידיעה לקרות בספה"ק וכן הוא עיקר תועלת לימודינו בפשט ודרוש תוה"ק במה שע"י זה יפתחו שערי אורות הסודות להשיגם בעלמא דאתי עלמא דקשוט והיינו מצר שתכלית הידיעה בחכמת אלוקות האמיתיות הוא שלא נדע זה בעוה"ז החקר אלוה ר"ת ה"חכמת ק"בלה ר"זין אילוה תמצא בארץ חיי עוה"ב שהוא רק בחי' כניסה בשער החכמה רק אם עד תכלית שד"י תמצא בעוה"ב עולם האמת שזהו התכלית הנכון ושם במתיבתא דרקיעא יתגלה תורת אמת מפי הש"י לעבדיו הצדיקים היטב וכן הוא בחי' ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים דהיינו שבארץ עוה"ז א"א להשיגה בשלימות ורחבה וארוכה שאין למצוא לה קץ רק ההשגה בשלימות הוא בעוה"ב וגם לידע ההלכות לאסוקי שמעתא כהלכתא לכוון לאמתה של תורה היא ג"כ סיעתא דשמיא כידוע:
יד כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל י"ל כי יש לעץ תקוה עץ הוא בחי' צדיק בבחי' היש בה עץ כידוע והיינו אם יכרת מעוה"ז במיתה ועוד יחליף בתחיית המתים גם בחי' יחליף בבחי' וקווי ה' יחליפו כר ויונקתו לא תחדל היינו בבחי' שאמרו חז"ל צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינם חוזרין עוד לעפרן ובחי' שאה"כ שם אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח וכו' אין מים אלא תוה"ק והיינו כי טל תורה מחייהו כידוע ויציצו מעיר כעשב וכו' ועשה קציר כמו נטע היינו בחי' צדיק כתמר יפרח כאיז בלבנון ישגה וכו' כי האדם עץ השדה גם בחי' מריח מים יפריח בבחי' שאמרו חז"ל בשעה שהקב"ה יחדש עולמו הצדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפיים ושטין על פני המים וכו' והיינו מריח מים יפריח וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים והיינו כנ"ל:
כו מאחז פני כסא פרשז עליו עננו י"ל מאחז פני כסא כאלו לא פסיק טעמא בין שרשינו דשם לשרשינו שבכאן כי שרשינו דשם הוא בחי' פנים ושרשינו שבכאן הוא בחי' אחור בערך העליון וזהו נשיאת הפנים דעב"י בבחי' ההשרשה בעולם הכסא בחי' פנים שע"י זה רק מחשבה טובה מצטרפת בעב"י וחשב אדם לעשות מצוה ולא עשאה וכו' כאלו עשאה מצד ששרשם בעולם המחשבה עולם שכולו ורובי טוב כמ"ש במקו"ר והיינו מאחז פני כסא ודרכינו מפולש דרך עילם יצירה עולם המלאכים כמ"ש במק"א ואנו מושרשים בעולם הכסא עולם הבריאה מאחז פני כסא משא"כ אוה"ע אבדו גוים מארצו העליונה ארצות החיים דבריאה שרובו טוב ששם צוה ה' את הברכה לעב"י לבדו כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ דהיינו טוב המיוחד להש"י וראה ויתר גוים ושילחם בשרירות לבם והם אחוזים בעולם היצירה שרובו לא טוב כמ"ש במק"א ולזה רק מחשבה לא טובה לבדה מצטרפת בהם ורק ישראל הק' עלו במחשבה תחילה שיש להם עלוי וחשיבות בבחי' המחשבה כנ"ל:
וכן הוא מש"ה ואתם הדבקים בה' אלהיכם בעולם הבריאה מסטרא דכורסייא באילנא דחיי בריאה כמ"ש בזוה"ק אורייתא וקוב"ה וישראל חד והיינו ואתם הדבקים בה אלהיכם חיים הוא בחי' התוה"ק תורת חיים והיינו כולכם דבוקים זה בזה ולא מתפרשין לעלמין אף בגלות בכל מקום שגלו שכינה הק' עמהם ואף התוה"ק הוא חיינו בגולה לחיותינו לטוב לנו כל הימים אגוני אגלי ואצולי מצלי מפחד בלילות שהוא הגלות שנמשל ללילה וכמו שבלילה שכיחי הזיקא מהמזיקין כן הוא בהגלות שדומה ללילה הידים ידי עשו שולטות הסט"א והקליפות שהם מסטרא דעשו הרשע וע"י התוה"ק אין עוד פחד וגן חורין העוסק בתוה"ק והמקבל עליו עול תוה"ק מעבירין ממנו מול מלכות:
ובבחי' מאחז פני כסא ירמוז גם כן מש"ח להלן סי' ל"ו לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח כי עב"י כולם צדיקים והם לנגד עיניו מושררים םו שמת ע"י חצובים מתחת כסה"כ היינו ואת מלכים לכסא כי עב"י בני מלכים ויוש בם לנצח בעולם הנצחי שאין בי הפסד וכליון ח"ו כמ"ש במק"א והיינו עולם הבריאה עולם הנצחי היטב וכן הוא ג"כ לא יגרע מצדיק עינו כי צורת יעקב אע"ה חקוקה בכסה"כ צורת תם חקוקה בכסא כידוע:
כט צדק לבשתי וי בשני כמעיל וצניף משפטי י"ל דהיינו בבחי' זרעו וצדקה וקצרו לפי חסר אשר בחי' הצניף מורה על מחשבה טובה דזריות הצדקה ברצון לש"ש ומעיל שהוא מורה על בחי' הבנין הנמשך ע"י הצדקה שבלי כוונה ובדרך אבד סלע ומצאו עני וכו' כידוע שהוא בחי' קציר החסד וע"ד זה הוא מש"ה ביבוש קצירה וכו' כמ"ש במק"א ע"ש וזהו בחי' לבשתי בכוונה וילבשני גם שלא עפ"י כוונה כיון שנתגלגל זכות ע"י נחשב כעשיה בפועל על ידי הצדק שלבשתי שהוא גלוי מלתא. גם על בחי' וילבשני שאלו היה יודע היה עושה ברצון טוב וחשק וכעין מה שאמרו חז"ל אלו היה יודע ראובן וכו' כידוע והמחשבה טובה לש"ש שבבחי' צדק לבשתי מצטרפת עם מעשה של בחי' וילבשני כנ"ל משא"כ בלי בחי' צדק לבשתי דהיינו שאין בידו צדקה לש"ש לנכון לא שייך כלל בחי' קצרו וכו' שהרי הש"י הוא הזן ומפרנס לכל או שהיה מתפרנס בלי זה המסובב או שאם ניחא קמי הש"י שיהיה מה שיהיה אין בזה זכות כשאין מחשבה טובה מצטרפת ואולי זש"ה צדק צדק תרדוף דהיינו צדק פשוט בחי' וילבשני הוא ע"י צדק שתרדוף במחשבה טובה למען תחיה ע"י קציר החסד בבת חיות להעני וזה אינו בידך גם ח"ו שתשתוקק לזה ואדרבא משתוקקים שיהיה הספקה לכל עב"י תמיד בנקל מידו של הש"י וירשת הארץ ע"י צדק שרדפת ומרבה צדקה מרבה שלום וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום:
לו וחנפי לב ישימו אף לא ישוועו כי אסרם:
היינו שאינם מבחינים שהמאסר הוא מהש"י וע"י זה הם חונפים את עצמם בלבם לומר שבתחבולות יעשה שלום לי ולא שב אל המכה בשבט רק מנשק השבט וע"י זה ישימו אף ח"ו דהיינו הסתר פני הש"י שאז ממילא רבים קמים בדרכים שונים אכזריים ח"ו משא"כ כשישוועו שהש"י אסרם ופונים אל המכהו אז יוושעו לטובה ברחמים רבים:
גי"ל ע"ר מש"ה שבט לגיו חסר לב והוא בחי' עבד אשר בדברים לבד לא יווסר רק בהכאת השבט משא"כ לחכימא די ברמיזה ותחת גערה במבין מהכות כסיל מאה אך עכ"פ בהרמת השבט בעת המאסר ראוי להתעורר הלב להשכיל להיטיב וחסר לב מצד החנופה אשר עדת חנף גלמוד נפרש ממקור החיים מהש"י שהוא תוכן לבות והחסר לב הנ"ל צריך לחול עליו ח"ו אף בפועל כיון שאינו מתעורר להטיב בהמאסר והרמת השבט רק בהכאה ממש והוא בחי' אף ח"ו:
גי"ל שהכוונה מצד שהש"י יודע תעלומות קודם הכל צפה בכל אין מקום לשוועה בתפלה כי אם כדי שיהיה נ"ר לפניו כמשל בן החביב וכו' כי קולך ערב וכמו שאמרו חז"ל בסוף יומא גבי מן שלכך ירד המן דבר יום ביומו כדי שנתפלל בכל יום יקביל לפני בכל יום כבן החביב שאביו רוצה לראותו בכל יום אך בבחי' עבד לא שייך כן ואדרבא נותן כדי שלא יכנס להטריד בדבריו כמו שאמרו חז"ל בתענית וא"כ אסים שהוראה עליהם בחי' עבדות יש מקום לכאורה שלא ישוועו ואם סוברים כחנופה לדבר בלי עומק לב מצד טעות הסתתרות עומק לב עליהם יחול אף ח"ו ולזה הטוב שלא ישוועו כאשר אסרם בסוברם ע"ע בחי' עבד כיון שהש"י יודע תעלומות ולבבות דורש ממילא ויודע הכל.