אור ברסלב

מחברת מנחם· רבי מנחם אבן סרוק

ק

צ

הקדמה

‎אחל מחברת קו"ף.

‎קב. קבל קבע קנץ קבר, קד קדח קדם קדר קדש, קה קהל, קו, קח, קט קטב קטל קטן קטף קטר, קל קלח קלט קלס קלע קלש, קם קמח קמט קמל קמץ קמש, קן קנא קנמן קנץ. קס קסם קסת, קע קער, קף קפא קפד קפץ, קץ קצב קצח קצן קצע קצף קצר, ק, קר קרא קרב קרח קרם קרן קרם קרסל קרע קרץ קרש, קש קשּׂ קשב קשח קשׁט קשט קשר קשת. קתרוס.

מילה א

‎קב

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד, נקבה שכרך (בראשית ל, כה), אשר פי יי' יקבנו (ישעיהו סב, ב), נקבי ראשית הגוים (עמוס ו, א), אשר נקבו בשמות (במדבר א, יז), ענין פרוש וכנוי הם.

‎השני, מה אקב לא קבה אל (שם כג, ח), וקבתו לי משם (שם כג, כז), ונקב שם יי' (ויקרא כד, טז), בנקבו שם יומת (שם), יקבהו אררי יום (איוב ג, ה), מנע בר יקבהו לאום (משלי יא, כו), ענין קללה ומארה הם.

‎השלישי, ויקב חר בדלתו (מ"ב יב, י), ובחוח תקב לחיו (איוב מ, כו), ובא בכפו ונקבה (מ"ב יח, כא), מלאכת תפיך ונקביך בך (יחזקאל כח, יג), ומקבות והגרזן (מ"א ו, ז), ענין חור המה.

‎הרביעי, ויבא אחר איש ישראל אל הקבה (במדבר כה, ח), ענין אהל ושפריר הוא.

‎החמישי, ואת האשה אל קבתה (שם), הזרע והלחיים והקבה (דברים יח, ג).

‎הששי, ורבע הקב דביונים בחמשה כסף (מ"ב ו, כה), ענין מרה הוא.

מילה ב

‎קבל

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), ולהסיר שקו מעליו ולא קבל (שם ד, ד), ויקבלון מלכותא (דניאל ז, יח).

‎השני, מקבילת הללאות (שמות כו, ה), וזיוה יתיר קאם לקבלך (דניאל ב, לא), וכתבן לקבל נברשתא (שם ה, ה), ומחי קבלו יתן בחמותיך (יחזקאל כו, ט), מכלי קרב הוא, מגישים ומקבילים אותו לקיר החומה לשחתה.

‎השלישי, כל קבל די חזיתין (דניאל ב, ח), כל קבל די הוא עבד (שם ו, יא), כל קבל דנה (שם ו, י).

מילה ג

‎קבע

וקבע את קבעיהם נפש (משלי כב, כג), היקבע אדם אלהים (מלאכי ג, ח), במה קבענוך (שם).

מילה ד

‎קבץ

וקבץ על ידי ירבה (משלי יג, יא), קבצת כסף ונחשת (יחזקאל כב, כ).

מילה ה

‎קבר

‎ומצרים מקברים (במדבר לג, ד), והוא לקברות יובל (איוב כא, לב), עלה וקבר את אביך (בראשית נ, ו), ויקבר בקבר אביו (ש"ב יז, כג).

מילה ו

‎קד

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ועצמותי כמוקד נחרו (תהלים קב, ד), ותיקד עד שאול תחתית (דברים לב, כב), ותחת כבדו יקד יקד, כיקוד אש (ישעיהו י, טז), על מוקדה על המזבח (ויקרא ו, ב), ענין תבערה הם.

‎השני. ויקד האיש (בראשית כד, כו), ויקדו וישתחוו (שם מג, כח), ולקדקד נזיר אחיו (שם מט, כו), מכף רגלו ועד קדקדו (ש"ב יד, כה), ענין שחוח כפיפת קדקד. וענינו כענין באו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני יי' עשנו (תהלים צה, ו), נכרעה מן כרעים, נברכה מן ברכים.

‎השלישי, וקדה חמש מאות (שמות ל, כד), ממיני סמנים הוא.

מילה ז

‎קדח

כקדח אש המסים (ישעיהו סד, א), כי אש קדחה באפי (דברים לב, כב), בשחפת ובקדחת (שם כח, כב).

מילה ח

‎קדם

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, מענה אלהי קדם (דברים לג, כז), במה אקדם יי' (מיכה ו, ו), מגמת פניהם קדימה (חבקוק א, ט), מי הקדמני ואשלם (איוב מא, ג), נקדמה פניו בתודה (תהלים צה, ב), הן קדם אהלך ואיננו (איוב כג, ח), לפאת קדמה מזרחה (שמות כז, יג), ויי' נהג רוח קדים בארץ (שם י, יג).

‎השני, מחכמת כל בני קדם (מ"א ה, י), גדול מכל בני קדם (איוב א, ג), בן מלכי קדם (ישעיהו יט, יא).

מילה ט

‎קדר

‎וכי הלכנו קדרנית (מלאכי ג, יד), הקדרים מני קרח (איוב ו, טז), וקדר עליהם הים (מיכה ג, ו), למה קדר אלך (תהלים מב, י), ענין שחרות הם.

מילה י

‎קדש

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אין קדוש כיי' (ש"א ב, ב), אל נערץ בסוד קדשים רבה (תהלים פט, ח), מקדוש ישראל (ירמיהו נא, ה), קדש קדשים הוא ליי' (שמות ל, י), ויקדש בם (במדבר כ, יג), בקרבי אקדש (ויקרא י, ג), והיה למקדש ולאבן גגף (ישעיהו ח, יד), והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל לח, כג).

‎השני, קדשו צום (יואל א, יד), התקדשו למחר (במדבר יא, יח), אני צויתי למקדשי (ישעיהו יג, ג), עד אבוא אל מקדשי אל (תהלים עג, יז), והקדשם ליום הרגה (ירמיהו יב, ג), וקדשו עליו מלחמה (מיכה ג, ה), ענין הכנה המה.

‎השלישי, לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל (דברים כג, יח), וגם קדש היה בארץ (מ"א יד, כד), וחיתם בקדשים (איוב לו, יד).

מילה יא

‎קה

‎אם קהה הברזל (קהלת י, י), תקהינה שניו (ירמיהו לא, ל), ותנו ליקהת אם (משלי ל, יז), לעת שיבתה ככלות כחה, לעת יקהה חדוד כהה. ויתכן להיות מגזרתו ולו יקהת עמים (בראשית מט, י).

מילה יב

‎קהל

‎כל קהל עדת ישראל (שמות יג, ו), במקהלות ברכו אלהים (תהלים סח, כז).

מילה יג

‎קו

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, או מי נטה עליה קו (איוב לח, ה), וקו ינטה על ירושלם (זכריה א, טז), ונטה עליה קו תהו (ישעיהו לד, יא), קו לקו קו לקו (שם כח, י), את תקות חוט השני הזה (יהושע ב, יח), בכל הארץ יצא קום (תהלים יט, ה).

‎השני, יקוו המים (בראשית א, ט), מקוה מים (ויקרא יא, לו), ונקוו אליה כל הגוים (ירמיהו ג, יז).

‎השלישי, קוה קויתי יי' (תהלים מ, ב), קויתי יי' קותה נפשי (שם קל, ה), ותקותי מי ישורנה (איוב יז, טו). ויתכן להיות הו"ו לתוכן המלה כיתר הווי"ן, וקוי יי' (ישעיהו מ, לא), יוכיח.

מילה יד

‎קח

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, קחה לי עגלה משלשת (בראשית טו, ט), קחו מוסרי ואל כסף (שמות ח, י), ולא יקח שחד (דברים י, יז).

‎השני, קח על מים יבים (יחזקאל יז, ה), ענין צמח הוא.

‎השלישי, ולאסורים פקח־קוח (ישעיהו סא, א), נראים שלשת המלים האלה מיסוד אחד הם נגזרים, אבל הענין יפרידם כמעט, ויתכן להיות פקח־קוח מלה אחת.

מילה טו

‎קט

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, נקטה נפשי בחיי (איוב י, א), אשר יקוט כסלו (שם ח, יד), ארבעים שנה אקוט בדור (תהלים צה, י), ראיתי בגדים ואתקוטטה (שם קיט, קנח), ובמתקוממיך אתקוטט (שם קלט, כא).

‎השני, כמעט קט (יחזקאל טז, מז), ראוי להיות מגזרת קטן, כיתר המלין אשר אחריהם נו"ן, ואיננה יסוד במלה ונראה כיסוד.

‎השלישי, כעור מן אדרי קיט (דניאל ב, לה), ענין קיץ הם בתרגום.

מילה טז

‎קטב

‎אהי קטבך שאול (הושע יג, יד), וקטב מרירי (דברים לב, כד), מקטב ישוד צהרים (תהלים צא, ו), ענין מכאוב הם.

מילה יז

‎קטל

‎אם תקטל אלוה רשע (תהלים קלט, יט), מהר עשו מקטל (עובדיה א, ט), הן יקטלני לו איחל (איוב יג, טו), ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב, יג), הרג בלשון ארמית 'קטל'.

מילה יח

‎קטן

קטני עבה ממתני אבי (מ"א יב, י), קטנתי מכל החסדים (בראשית לב, יא), כי מי בז ליום קטנות (זכריה ד, י), להקטין איפה ולהגדיל שקל (עמוס ח, ה), כמשמעו.

מילה יט

‎קטף

וקטפת מלילת בידך (דברים כג, כו), הקטפים מלוח עלי שיח (איוב ל, ד), את ראש יניקותיו קטף (יחזקאל יז, ד), מראש ינקותיו רך אקטף (שם יג, כב).

מילה כ

‎קטר

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, קטר יקטרון (ש"א ב, טז), מקטר קטרת (שמות ל, א), וקטר מחמץ תודה (עמוס ד, ה), לא תקטירו ממנו אשה ליי' (ויקרא ב, יא), וכסה ענן הקטרת (שם טז, יג), והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן (בראשית יט, כח), אש וברד שלג וקיטור (תהלים קמח, ח), כי הייתי כנאד בקיטור (שם קיט, פג).

‎השני, וקטרי חרצה משתרין (דניאל ה, ו), ומשרא קטרין (שם ה, יב), ענין קשר ואסירה המה.

מילה כא

‎קל

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד, קל הוא על פני מים (איוב כד, יח), וקלו מנמרים סוסיו (חבקוק א, ח), קלים היו רדפינו (איכה ד, יט), והקל מעליך ונשאו אתך (שמות יח, כב), רכב על עב קל (ישעיהו יט, א), ועל קל נרכב על כן יקלו רדפיכם (שם ל, טז).

‎השני, ומדוע הקלתני (ש"ב יט, מד), ואנכי איש רש ונקלה (ש"א יח, כג), ונקלה כבוד מואב (ישעיהו טז, יד), ובזי יקלו (ש"א ב, ל), מלא פניהם קלון (תהלים פג, יז), הן קלתי (איוב מ, ד), מקלל אביו ואמו (משלי כ, כ), וקיקלון על כבודך (חבקוק ב, טז).

‎השלישי, יקללו המה ואתה תברך (תהלים קט, כח), לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד), כי קללת אלהים תלוי (דברים כא, כג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י).

‎הרביעי, אביב קלי באש (ויקרא ב, יד), מצות וקלוי (יהושע ה, יא), אשר קלם מלך בבל באש (ירמיהו כט, כב), ונצצים כעין נחשת קלל (יחזקאל א, ז), והוא לא פנים קלקל (קהלת י, י), בלחם הקלקל (במדבר כא, ו).

‎החמישי, קלקל בחצים (יחזקאל כא, כו), וכל הגבעות התקלקלו (ירמיהו ד, כד).

‎הששי, קול יי' חצב להבות אש (תהלים כט, ז), וישמע את הקול מדבר עליו (במדבר ז, פט), וכל העם ראים את הקולת (שמות כ, טו), קל מן שמיא נפל (דניאל ד, כח).

מילה כב

‎קלח

‎או בקלחת או בפרור (ש"א ב, יד).

מילה כג

‎קלט

‎ושור ושה שרוע וקלוט (ויקרא כב, כג), גרוע וחסר. ערי מקלט (במדבר לה, יא).

מילה כד

‎קלס

‎והוא במלכים יתקלס (חבקוק א, י), ולא היית כזונה לקלס אתנן (יחזקאל טז, לא), לעג וקלס לסביבותינו (תהלים מד, יד), ענין לעג ובזיון המה.

מילה כה

‎קלע

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, בתוך כף הקלע (ש"א כה, כט), נהפכו לו אבני קלע (איוב מא, כ), בקלע ובאבן (ש"א יז, ג), כל זה קלע באבן (שופטים כ, טז), ובילקוט וקלעו בידו (ש"א יז, מ).

‎השני, את קלעי החצר (שמות לה, יז), ענין יריעות המה.

‎השלישי, וקלע עליהם מקלעות (מ"א ו, לב), פתוחי מקלעות כרובים (שם ו, כט), מקלעת פקעים (שם ו, יח), ענין פתוח המה.

מילה כו

‎קלש

‎ולשלש קלשון ולהקרדמים (ש"א יג, כא).

מילה כז

‎קם

‎מתחלק לשני ענינים: האחד, מי הקים כל אפסי ארץ (משלי ל, ד), וביום הקים את המשכן (במדבר ט, טו), ומקים יריעותי (ירמיהו י, כ), ונאם הגבר הקם על (ש"ב כג, א). ומגזרתו קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), די כל אסר ויקם די מלכא יהקים (דניאל ו, טז), ויקם לעלמין (שם ו, כז), ומהקם מלכין (שם ב, כא). ומגזרתו ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג), ולא תהיה לכם תקומה (ויקרא כו, לז). ומגזרתו ואת כל היקום אשר ברגליהם (דברים יא, ו), וימח את כל היקום (בראשית ז, כג). ומגזרתו ועיניו קמה ולא יכול לראות (ש"א ד, טו), כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד, ד), ענינו קמו [נ"וו עמדו] עיניו מראות, כמו: כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבד, ותעמד מלדת (בראשית כט, לה).

‎השני, נקמת נקם ברית (ויקרא כו, כה), נקם נקמת בני ישראל (במדבר לא, ב), בשמך נבוס קמינו (תהלים מד, ו), ואל ישבי לב קמי (ירמיהו נא, א), שבעתים יקם קין (בראשית ד, כד), לא יקם כי כספו הוא (שמות כא, כא), לא תקם ולא תטר (ויקרא יט, יח).

מילה כח

‎קמח

קמח סלת (בראשית יח, ו), קחי רחים וטחני קמח (ישעיהו מז, ב), צמח בלי יעשה קמח (הושע ח, ז), כמשמעו חטים.

מילה כט

‎קמט

‎אשר קמטו ולא עת (איוב כב, טז), ותקמטני לעד היה (שם טז, ח), ענין נקטה (איוב י, א), המה.

מילה ל

‎קמל

‎קנה וסוף קמלו (ישעיהו יט, ו), החפיר לבנון קמל (שם לג, ט), כמשמעו [כריתה].

מילה לא

‎קמץ

קמץ הכהן ממנה מלוא קמצו (ויקרא ה, יב), בשבע שני השבע לקמצים (בראשית מא, מז), וקמץ משם מלא קמצו (ויקרא ב, ב), ענין מלא כף כמשמעו.

מילה לב

‎קמש

‎והנה עלה כלו קמשונים (משלי כד, לא), קמוש וחוח במבצריה (ישעיהו לד, יג).

מילה לג

‎קן

‎מתחלק לשמנה מחלקות: האחד, קנים תעשה את התבה (בראשית ו, יד), שמה קננה קפוז ותמלט (ישעיהו לד, טו), והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת (ירמיהו מח, כח), כצפור נודדת מן קנה (משלי כז, ח), ואמר עם קני אגוע (איוב כט, יח).

‎השני, קנה שמים וארץ (בראשית יד, יט), מלאה הארץ קניניך (תהלים קד, כד), יי' קנני ראשית דרכו (משלי ח, כב), ומקנהו פרץ בארץ (איוב א, י), מקנה אף על עולת (שם לו, לג), ומקנה רב היה לבני ראובן (במדבר לב, א), ארץ מקנה הוא (במדבר לב, ד), עשה מקנה וקנין (יחזקאל לח, יב), הבו מקניכם (בראשית מז, טז), ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר (שם מז, יז), כי אדם הקנני מנעורי (זכריה יג, ה), ענינו הפקידני על מקנה.

‎השלישי, כי תקנה עבד עברי (שמות כא, ב), או קנה מיד עמיתך (ויקרא כה, יד), אשר קוניהן יהרגן (זכריה יא, ה), רע רע יאמר הקונה (משלי כ, יד), ויקן את חלקת השדה (בראשית לג, יט).

‎הרביעי, וקנה הטוב מארץ מרחק (ירמיהו ו, כ), קנה וקנמון (שיר ד, יד), וקנמון בשם מחציתו (שמות ל, כג).

‎החמישי, כאשר ינוד הקנה במים (מ"א יד, טו), ואזרעי מקנה תשבר (איוב לא, כב), וששה קנים יצאים מצדיה (שמות כה, לב), כפתריהם וקנתם (שם כה, לו), קנה וסוף קמלו (ישעיהו יט, ו).

‎הששי, וכסף בקנה ישקלו (ישעיהו מו, ו), חמש מאות קנים בקנה המדה סביב (יחזקאל מב, טו), וקנה המדה (שם מ, ג).

‎השביעי, קינה היא וקוננוה (שם לב, טז), בנות הגוים תקוננה אותה (יחזקאל לב, טז), ויקונן ירמיהו על יאשיה (דה״‎ב לה, כה), והנם כתובים על הקינות (שם), וקראו למקוננות (ירמיהו ט, טז), ענין הספד הם.

‎השמיני, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת (ש"ב כא, טז), סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח, ג).

מילה לד

‎קנא

<hal2>ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו (במדבר ה, יד), כי מנחה קנאת הוא (שם ה, טו), יקנאהו בזרים (דברים לב, טז), אל קנוא ונקם יי' (נחום א, ב), אל קנא (שמות כ, ה).

מילה לה

‎קנמן

‎נרד וכרכם קנה וקנמון (שיר ד, יד), מר אהלים וקנמון (משלי ו, יז), וקנמן בשם מחציתו (שמות ל, כג).

מילה לו

‎קנץ

‎עד אנה תשימון קנצי למלין (איוב יח, ב), ענין תכל המה.

מילה לז

‎קס

‎ואת פריה יקוסס ויבש (יחזקאל יז, ט), פתרונו כפי ענינו כמו יקוצץ.

מילה לח

‎קסם

קסם על שפתי מלך (משלי טז, י), קסם קסמים (דברים יח, י), וקסמים בידם (במדבר כב, ז), ולא קסם בישראל (שם כג, כג), וחשכה להם מקסם (מיכה ג, ו), יסוד אחד להם.

מילה לט

‎קסת

וקסת הספר במתניו (יחזקאל ט, ג) [עיין להלן שרש 'קשׂ'].

מילה מ

‎קע

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, והוקע אותם ליי' (במדבר כה, ד), וכתבות קעקע (ויקרא יט, כח).

‎השני, פן תקע נפשי ממך (ירמיהו ו, ח), כאשר נקעה נפשי (יחזקאל כג, יח), ענין הסרה המה.

מילה מא

תוכן העניינים

מחברת מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה