אור ברסלב

מחברת מנחם· רבי מנחם אבן סרוק

צ

פ

הקדמה

‎אחל מחברת צד"י.

‎צא. צאל צאן, צב צבא צבט צבע צבר, צג, צד צדק, צהב צהל צהר, צו צואר צוח, צח צחן צחק צחר, צל צלח צלם צלמות צלע, צם צמא צמד צמח צמק צמר צמת, צן צנח צנם צנע צנף צנק צנר צנתר, צע צעד צעף צעק צער צף צפד צפח צפן צפע צפר צ', צק צקל, צר צרב צרח צרך צרע צרף, צת.

מילה א

‎צא

‎מתחלק לשלש ענינים: האחד, וברוך אתה בצאתך (דברים כח, ו), בצאת ישראל ממצרים (תהלים קיד, א), למות תוצאות (תהלים סח, כא), צא תאמר לו (ישעיהו ל, כב), כמשמעו. והקרובים אליהם עד צאת הכוכבים (נחמ' ד, טו), ותעלמה יצא אור (איוב כח, יא).

‎השני, ויהושע היה לבוש בגדים צואים (זכריה ג, ג), בגללי צאת אדם (יחזקאל ד, יב), ושבת וכסית את צאתך (דברים כג, יד), יסוד אחד לכלם.

מילה ב

‎צאל

‎יסכהו צאלים צללו (איוב מ, כב), צאלים כמו צללים.

מילה ג

‎צאן

‎יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים עד, א), וארעה את צאן ההרגה, לכן עניי הצאן (זכריה יא, ז), צנה ואלפים כלם (תהלים ח, ח), כמשמעו.

מילה ד

‎צב

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד, צבי הוא לכל הארצות (יחזקאל כ, ו), וצבי עדיו לגאון שמהו (שם ז, כ), הצבי ישראל (ש"ב א, יט), וכמצביה עבד בחיל שמיא (דניאל ד, לב), די הוא צבא הוה קטל, ודי הוה צבא הוה מחא (שם ה, יט), לשון רצון המה.

‎השני, איל וצבי ויחמור (דברים יד, ה), ודמה לך לצבי (שיר ח, יד), תאומי צביה (שם ד, ה).

‎השלישי, נצב לריב יי' (ישעיהו ג, יג), ויבא יי' ויתיצב (ש"א ג, י), והדפתיך ממצבך (ישעיהו כב יט), וצרתי עליך מוצב (שם כט, ג), ויענו אנשי המצבה (ש"א יד, יב), וכל צביה ומצדתה (ישעיהו כט, ז).

‎הרביעי, ויציבא אבעא מנה (דניאל ז, טז), אדין צבית ליצבא (שם ז, יט), ויציב חלמא (שם ב, מה), ענין קושט המה.

‎החמישי, וצבתה בטנה (במדבר ה, כז), לצבות בטן (שם ה, כב), הנצבה לא יכלכל (זכריה יא, טז), ענין נפח הם.

‎הששי, ובצבים ובפרדים (ישעיהו סו, כ), שש עגלת צב (במדבר ז, ג).

מילה ה

‎צבא

‎מתחלק לשתי ענינים: האחד, ויצבאו על מדין (במדבר לא, ז), לצבא על הר ציון (ישעיהו לא, ד), במראת הצבאת אשר צבאו (שמות לח, ח), הוצאתי את צבאותיכם (שם יב, יז), אלהי הצבאות (הושע יב, ו).

‎השני, כי מלאה צבאה (ישעיהו מ, ב), הלא צבא לאנוש (איוב ז, א), כל ימי צבאי איחל (שם יד, יד).

מילה ו

‎צבט

ויצבט לה קלי (רות ב, יד), ענינו יורה עליו, ואין לו דמיון בתורה, אבל בלשון משנה יש, אחוריים ותוך ובית הצביטה (חגיגה פרק ג' משנה א').

מילה ז

‎צבע

‎שלל צבעים לסיסרא (שופטים ה, ל), העיט צבוע נחלתי לי (ירמיהו יב, ט), ומטל שמיא נשמה יצטבע (דניאל ד, ל), זהצביעה וזה רחיצה.

מילה ח

‎צבר

ויצבר יוסף בר כחול הים (בראשית מא, מט), ויצברו אתם חמרם חמרם (שמות ח, י), שני צברים פתח השער (מ"ב י, ח), ענין קביצה המה.

מילה ט

‎צג

ויצג את המקלות (בראשית ל, לח), אציגה נא עמך (שם לג, טו), והציגני למשל עמים (איוב יז, ו), הצג על הארץ (דברים כח, נו), ענין קימה הם.

מילה י

‎צד

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד, ובנה עליה מצודים גדולים (קהלת ט, יד), יי' סלעי ומצדתי (תהלים יח, ג), מצדות סלעים משגבו (ישעיהו לג, טז).

‎השני, מצד ארון ברית יי' אלהיכם (דברים לא, כו), צדה אורה (ש"א כ, כ), ותשב מצד הקצרים (רות ב, יד), על צדי המשכן (שמות כו, יג), על צד תנשאו (ישעיהו סו, יב), על צד תאמנה (שם ס, ד), ומלין לצד עלאה ימלל (דניאל ו, כה), להשכחה לדניאל מצד מלכותא (שם ו, ה).

‎השלישי, נצדו עריהם מבלי איש (צפניה ג, ו), ענין חורבן. ויש כמהו בלשון ארמית הות צדיה וריקניא (תרגום אונקלוס - בראשית א, ב).

‎הרביעי, צדה שלח להם לשבע (תהלים עח, כה), ויתן להם צדה לדרך (בראשית מה, כא), הצטידנו אתו מבתינו (יהושע ט, יב).

‎החמישי, הצד ציד ויבא לי (בראשית כז, לג), ואשר לא צדה (שמות כא, יג), צוד צדוני כצפור (איכה ג, נב), מצדדות את נפשים (יחזקאל יג, כ), יצודו חרם (מיכה ז, ב), כל כלי בלא צדיה (במדבר לה, כב).

‎הששי, הצדא שדרך מישך ועבד נגו (דניאל ג, יד), כמו האמת לפי הענין.

מילה יא

‎צדק

צדק צדק תרדף (דברים טז, כ), כי צדיק יי' צדקות אהב (תהלים יא, ז), למען תצדק בדברך (שם נא, ו), כי עד צדק ישוב משפט (שם צד, טו).

מילה יב

‎צהב

‎ובו שער צהב דק (ויקרא יג, ל).

מילה יג

‎צהל

‎מתחלק לשני מחלקות:, האחד, צהלי ורני (ישעיהו יב, ו), צהלי קולך בת גלים (שם י, ל), וצהלי לא חלה (שם נד, א), צהלה ושמחה (אסתר ח, טו), להצהיל פנים משמן (תהלים קד, טו).

‎השני, מקול מצהלות אביריו (ירמיהו ח, טז), איש אל אשת רעהו יצהלו (שם ה, ח), נאפיך ומצהלותיך (שם יג, כז).

מילה יד

‎צהר

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ערב ובקר וצהרים (תהלים נה, יח), צהר תעשה לתבה (בראשית ו, טז), ענין נהרה הם.

‎השני, בין שורתם יצהירו (איוב כד, יא), דגן תירוש ויצהר (דברים כח, נא), כל חלב יצהר (במדבר יח, יב).

מילה טו

‎צו

צו את בני ישראל (ויקרא כד, ב), צו לצו (ישעיהו כח, י), ואתה תצוה (שמות כז, כ).

מילה טז

‎צואר

‎כמגדל דויד צוארך (שיר ד, ד), באחד ענק מצורניך (שם ד, ט), ויפל על צוארי בנימין אחיו (בראשית מה, יד), כמשמעו.

מילה יז

‎צח

‎ואין צוחה ברחבתינו (תהלים קמד, יד), וצוחת ירושלים עלתה (ירמיהו יד, ב), צוחה על היין בחוצות (ישעיהו כד, יא), ענין צעקה הם.

מילה יח

‎צח

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, והשביע בצחצחות נפשך (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), אך סוררים שכנו צחיחה (תהלים סח, ז), ענין צמאון המה.

‎השני, דודי צח ואדום (שיר ה, י), צחו מחלב (איכה ד, ז), תמהר לדבר צחות (ישעיהו לב, ד).

מילה יט

‎צחן

‎ותעל צחנתו (יואל ב, כ). באשו, וצחנתו, וזהמתו, וטנופו, ענין אחד להם.

מילה כ

‎צחק

‎ויפל אברהם על פניו ויצחק (בראשית יז, יז), צחק עשה לי אלהים (שם כא, ו), שחוק וצחוק ענין אחד להם. כל השמע יצחק לי (שם), כמשמעו.

מילה כא

‎צחר

‎רכבי אתנות צחרות (שופטים ה, י), ביין חלבון וצמר צחר (יחזקאל כז, יח).

מילה כב

‎צל

‎מתחלק לשמנה מחלקות: האחד, את צל המעלות (ישעיהו לח, ח), כי ינטו צללי ערב (ירמיהו ו, ד), ונסו הצללים (שיר ב, יז), בצלו חמדתי וישבתי (שם ב, ג), ויהי כאשר צללו שערי ירושלים (נחמיה יג, יט), צללו השערים צל הבנין והוא יבננו ויטללנו (שם ג, טו), יורה עליו. בלשון ארמית בצל קרתי (בראשית יט, ח), בטלל שריתי (תרגום אונקלוס שם).

‎השני, הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה (תהלים קן, ה), הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), לקול צללו שפתי (חבקוק ג, טז), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב). ויתכן להיות מגזרתו מצלתים (נחמיה יב, כז).

‎השלישי, צללו כעופרת (שמות טז, י), האומר לצולה חרבי (ישעיהו מד, כו), ותשליכני מצולה (יונה ב, ד).

‎הרביעי, כאשר יציל הרעה (עמוס ג, יב), רוח והצלה (אסתר ד, יד), משויב ומצל (דניאל ו, כח).

‎החמישי, ויתנצלו בני ישראל (שמות לג, ו), אשר הציל אלהים מאבינו (בראשית לא, טז), והצלתי צמרי ופשתי (הושע ב, יא), ואל תצל מפי דבר אמת (תהלים קיט, מג), ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית לא, ט), ענין ויסר.

‎הששי, צלי אש ומצות (שמות יב, ח), כי אם צלי אש (שם יב, ט), תנה בשר לצלות לכהן (ש"א ב, טו), אצלה בשר ואכל (ישעיהו מד, יט).

‎השביעי, יירש הצלצל (דברים כח, מב), מיני תולעים המשולחים.

‎השמיני, ומצלא ומודא קדם אלהה (דניאל ו, יא), ומצלין לחיי מלכא ובנוהי (עזרא ו, י), לשון תפלה.

מילה כג

‎צלח

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, עלה והצלח (מ"א כב, טו), יי' מצליח בידו (בראשית לט, ג), והדרך צלח רכב (תהלים מה, ה), ענין אחר להם. והמפותרים אשר אומרים צלח רכב, כמו בקע פלח ורכב על דבר אמת, וכמהו בלשון ארמית ויבקע עצי עולה (בראשית כב, ג), וצלח אעי לעלתא (תרגום אונקלוס שם), אבל צלח רכב ראוי להיות כמו עלה והצלח, והענין יורה עליו.

‎השני, וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט, יח), כמו בקעו את הירדן, עברו ונגזו, פן יצלח כאש בית יוסף (עמוס ה, ו).

‎השלישי, קחו לי צלחית חדשה (מ"ב ב, כ), טמן עצל ידו בצלחת (משלי יט, כד), בסירות ובדודים ובצלחות (דה״‎ב לה, יג), ענין סירות המה.

מילה כד

‎צליל

צליל לחם שעורים (שופטים ז, יג).

מילה כה

‎צלם

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו (בראשית א, כז), אך בצלם אלהים יתהלך איש (תהלים לט, ז), כמשמעו.

‎השני, תשלג בצלמן (שם סח, טו), הר צלמון (שופטים ט, מח), שם מקום הוא.

מילה כו

‎צלמות

צלמות ולא סדרים (איוב י, כב), ויצא לאור צלמות (שם יב, כב), כי אלך בגיא צלמות (תהלים כג, ד), ענין חשך הם.

מילה כז

‎צלע

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויקח אחת מצלעתיו (בראשית ב, כא), ולצלע המשכן (שמות כו, כ).

‎השני, והוא צלע על ירכו (בראשית לב, לב), אספה הצלע (מיכה ד, ו), ובצלעי שמחו ונאספו (תהלים לה, טו), צולע כמו פסח.

מילה כח

‎צם

‎למה זה אני צם (ש"ב יב, כג), למה צמנו ולא ראית (ישעיהו נח, ג), ושאף צמים חילם (איוב ה, ה), כי צמתם וספוד (זכריה ז, ה), הצום צמתני אני (שם), וצומו עלי (אסתר ד, טז).

מילה כט

‎צמא

‎והמונו צחה צמא (ישעיהו ה, יג), וצמאון למבועי מים (שם לה, ז), וצמאון אשר אין מים (דברים ח, טו), ויצמא שם העם למים (שמות יז, ג).

מילה ל

‎צמד

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויקח צמד בקר (ש"א יא, ז), ונפצתי בך אכר וצמדו (ירמיהו נא, כב), צמד פרשים (ישעיהו כא, ז), ולשונך תצמיד מרמה (תהלים נ, יט), אין צמיד פתיל עליו (במדבר יט, טו), ויצמדו לבעל פעור (תהלים קו, כח), כמו וידבקו.

‎השני, ואת הצמדים על ידי אחתו (בראשית כד, ל), אצעדה וצמיד (במדבר לא, נ), ואתנה צמידים על ידיך (יחזקאל טו, יא).

מילה לא

‎צמח

וצמח האדמה (בראשית יט, כה), ויצמח יי' אלהים מן האדמה (שם ב, ט), הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו, יב).

מילה לב

‎צמק

‎ומאה צמוקים (ש"ב טו, א), ושרים צמקים (הושע ט, יד), פרושו כמשמעו כמו יבשים.

מילה לג

‎צמר

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, צמר ופשתים (דברים כב, יא), צמרי ופשתי (הושע ב, יא), דרשה צמר ופשתים (משלי לא, יג).

‎השני, ויקח את צמרת הארז (יחזקאל יז, ג), ולקחתי אני מצמרת הארז (שם יז, כב), ובין עבתים היה צמרתו (שם לא, ג), ענין נצר ונטע הם.

מילה לד

‎צמת

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, לצמיתת לקנה אתו (ויקרא כה, ל), צמתו בבור חיי (איכה ג, נג), צמתתני קנאתי (תהלים קיט, קלט), אותו אצמית (שם קא, ה).

‎השני, גלי צמתך חשפי שבל (ישעיהו מז, ב), מבעד לצמתך (שיר ד, א), ענין עלף הם.

מילה לה

‎צן

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, ולצנינם בצדיכם (במדבר לג, נה), ואל מצנים יקחהו (איוב ה, ה), צנים פחים בדרך עקש (משלי כב, ה).

‎השני, צנה וסחרה אמתו (תהלים צא, ד), על הצנה האחת (מ"א י, טז), ונשא אתכם בצנות (עמוס ד, ב), ובאו עליך הצן (יחזקאל כג, כד).

‎השלישי, כצנת שלג ביום קציר (משלי כה, יג).

‎הרביעי, צנה ואלפים כלם (תהלים ח, ח).

‎החמישי, קח צנצנת אחת (שמות טז, לג).

מילה לו

‎צנח

ותצנח מעל החמור (יהושע טו, יח), ותצנח בארץ (שופטים ד, כא).

מילה לז

‎צנם

צנמות דקות (בראשית מא, כג), פתרונו לפי ענינו, אין לו חבר בתורה.

מילה לח

‎צנע

והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו, ח), ואת צנועים חכמה (משלי יא, ב), כמשמעו.

מילה לט

‎צנף

צנוף יצנפך צנפה (ישעיהו כב, יח), וישימו הצניף הטהור על ראשו (זכריה ג, ה), וישם את המצנפת (ויקרא ח, ט), הנחה.

מילה מ

‎צנק

‎אל המהפכת ואל הצינק (ירמיהו כט, כו), בית כלא כמשמעו.

מילה מא

‎צנר

‎קורא לקול צנוריך (תהלים מב, ח), כל מכה יבוסי ויגע בצינור (ש"ב ה, ח), כלי זמר המה.

תוכן העניינים

מחברת מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה