מחברת מנחם· רבי מנחם אבן סרוק
נ
הקדמה
אחל מחברת נו"ן.
נא. נאד נאם נאף נאץ נאק, נב נבח נבל. נגב נגד נגן. נד נדבך נדן. נהג נהל נהק נהר. נו נול, נזם, נח נחל נחם נחר נחש, נטף, נך נכאת נכד נכח נכס נכר. נל נם נמל נמר. נין, נ, נס, נע נעל נעם נער, נף נפך נפש, נץ נצח נצר, נק נקד, נר נרד, נשכה נשם נשר, נתב נתח נתר.
מילה א
נא
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, דבר נא (שמות יא, ב), שמעו נא (במדבר יב, ו), שלח נא (שמות ד, יג).
השני, הניא מחשבות עמים (תהלים לג, י), ואם הניא אביה אתה (במדבר ל, ו), שמן ראש אל יניא ראשי (תהלים קמא, ה), ולמה תניאון (במדבר לב, ז), לשון שבירה הם, ויתכן להיות מגזרתם אל תאכלו ממנו נא (שמות יב, ט).
השלישי, מה נאוו על ההרים (ישעיהו נב, ז), נאוו לחייך (שיר א, י), הנוה והמענגה (ירמיהו ו, ב).
מילה ב
נאד
את נאוד החלב (שופטים ד, יט), כנאד בקיטור (תהלים קיט, פג), ואלה נאדות היין (יהושע ט, יג), שימה דמעתי בנאדך (תהלים נו, ט), ענין נבלים המה.
מילה ג
נאם
נאם הגבר (משלי ל, א), וינאמו נאם (ירמיהו כג, לא), נאם פשע לרשע (תהלים לו, ב), ענין מלל הם.
מילה ד
נאף
ונאפופיה מבין שדיה (הושע ב, ד), האשה המנאפת (יחזקאל טז, לב), לשון זנונים הם.
מילה ה
נאץ
כי נאצו האנשים האלה (במדבר טז, ל), כי נאץ נאצת (ש"ב יב, יד), שמעתי את כל נאצותיך (יחזקאל לה, כב), לשון חרף המה.
מילה ו
נאק
וישמע אלהים את נאקתם (שמות ב, כד), מעיר מתים ינאקו (איוב כד, יב), לשון שֶוַע הם.
מילה ז
נב
ומלא פני תבל תנובה (ישעיהו כז, ו), עוד ינובון בשיבה (תהלים צב, טו), חיל כי יניב (שם סב, יא), ותירוש ינובב (זכריה ט, יז), ענין אומץ הם.
מילה ח
נבח
לא יוכלו לנבח (ישעיהו נו, י). ולא נודע אם הנון יסוד אם אין.
מילה ט
נבל
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, נבל יין (ש"א י, ג), כל נבל ימלא יין (ירמיהו יג, יב), ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח, לז), ענין נאדות הם.
השני, בנבל עשור (תהלים לג, ב), כנור נעים עם נבל (שם פא, ג), המית נבליך (ישעיהו יד, יא), אודך בכלי נבל (תהלים עא, כב), ועד כל כלי הנבלים (ישעיהו כב, כד), כלי זמר הם.
השלישי, נבלה וטרפה (ויקרא כב, ח), נבלתי יקומון (ישעיהו כו, יט), או בנבלת חיה טמאת (ויקרא ה, ב), כמשמעם.
מילה י
נגב
מתחלק לשני מחלקות: האחד, ערי הנגב (ירמיהו יג, יט), צפונה ונגבה (בראשית יג, יד), מלך הננב (דניאל יא, ה), רוח דרומי הוא.
השני, כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו, יט), כאפיקים בנגב (תהלים קכו, ד), כסופות בננב לחלוף (ישעיהו כא, א), לשון יבשת הם. וכמהו בלשון ארמית חרבו המים (בראשית ח, יג), נגיבו מיא (תרגום אונקלוס).
מילה יא
נגד
מתחלק לשני מחלקות: האחד, אך נגד ה' משיחו (ש"א טז, לו), נגדך כל תאותי (תהלים לח, י), ותשב מנגד (בראשית כא, טז), ואלכה לנגדך (בראשית לג, יב), כענין מול.
השני, נגיד ומצוה לאומים (ישעיהו נה, ד), כי נגידים אדבר (משלי ח, ו), כמו נגיד אקרבנו (איוב לא, לז), ענין משרה הם.
מילה יב
נגן
על נגינת (תהלים סא, א), קדמו שרים אחר נוגנים (שם סח, כו), והיה כנגן המנגן (מ"ב ג, טו), ענין זמירות הם.
מילה יג
נד
לכל זונות יתנו נדה ואתה נתת את נדניך (יחזקאל טז, לג), ענין אתנן המה.
מילה יד
נדבך
נדבכין די אבן גלל, ונדבך די אע חדת (עזרא ו, ד), לשון כתלים וקירות הם.
מילה טו
נדן
וישב חרבו אל נדנה (דה״א כא, כז), כמו אל תערה.
מילה טז
נהג
כי מרחמם ינהגם (ישעיהו מט, י), הוא ינהגנו על מות (תהלים מח, טו), והמנהג כמנהג יהוא (מ"ב ט, כ).
מילה יז
נהל
מתחלק לשני מחלקות: האחד, וינהלם בלחם (בראשית מז, יז), אתנהלה לאטי (שם לג, יד), אין מנהל לה (ישעיהו נא, יח), על מי מנוחות ינהלני (תהלים כג, ב), ענין מנהג.
השני, ובכל הנהלולים (ישעיהו ז, יט), מיני קמשונים הם.
מילה יח
נהק
הינהק פרא עלי דשא (איוב ו, ה), לשון צעקה הוא.
מילה יט
נהר
מתחלק לשני מחלקות: האחד, נהר פלגיו (תהלים מו, ה), נהרי נחלי דבש וחמאה (איוב כ, יז).
השני, ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב, ב), ונהרו אל טוב ד' (ירמיהו לא, יב), הביטו אליו ונהרו (תהלים לד, ו), אל תופע עליו נהרה (איוב ג, ד), את המנהרות אשר בהרים (שופטים ו, ב), נהירו ושכלתנו (דניאל ה, יא), ונהורא עמה שרא (שם ב, כב), ענין מאור הם.
מילה כ
נו
נוה משולח (ישעיהו כז, י), אל נוה איתן (ירמיהו מט, יט), ונות בית (תהלים סח, יג), לשון מעון הם.
מילה כא
נולי
ובתיכון נולי יתשמון (דניאל ב, ה), וביתה נולי ישתוה (דניאל ג, כט), ענין טנף ומחראות הוא.
מילה כב
נזם
נזם זהב (בראשית כד, כב), ויהי כראות את הנזם (שם כד, ל), ונזמי האף (ישעיהו ג, כא), פרקו נזמי הזהב (שמות לב, ב), ענין עגולים הם.
מילה כג
נח
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, בהניח ד' אלהיך (דברים כה, יט), יסר בנך ויניחך (משלי כט, יז), למען ינוח (שמות כג, יב), כי לא ינוח שבט הרשע (תהלים יב, ג), ולא מצאה היונה מנוח (בראשית ח, ט), ביום הניח ה' לך (ישעיהו יד, ג), והנחתי לך (שמות לג, יד), לשון מרגוע המה.
השני, ועתה הניחה לי (שמות לב, י), ויניחהו בגן עדן (בראשית ב, טו), לא הניח לאיש לעשקם (דה״א טז, כא), כמו לא עזב.
השלישי, מנחה היא שלוחה (בראשית לב, יח), וכל קרבן מנחתך (ויקרא ב, יג), ואם מנחת מרחשת קרבנך (ויקרא ב, ז), ענין שי המה.
הרביעי, לך נחה את העם (שמות לב, לד), ונחני בדרך עולם (תהלים קלט, כד), לנחותם הדרך (שמות יג, כא), מי נחני עד אדום (תהלים ס, יא).
מילה כד
נחל
מתחלק לשני מחלקות: האחד, נחל זרד (דברים ב, יג), ואת הנחלים ארנון (במדבר כא, יד), פרץ נחל מעם גר (איוב כח, ד), אחי בגדו כמו נחל (שם ו, טו), מנחל בדרך ישתה (תהלים קי, ז).
השני, נחלת ה' בנים (שם קכז, ג), כי לא ננחל אתם (במדבר לב, מט), ונחל ה' (זכריה ב, טז), ענין מורשה הם.
מילה כה
נחם
מתחלק לשני מחלקות: האחד, נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ, א), וינחם אותם (בראשית נ, כא), כוס תנחומים (ירמיהו טז, ז), ובירושלים תנוחמו (ישעיהו סו, יג), כאשר אבלים ינחם (איוב כט, כה), כי לא אדם הוא להנחם (ש"א טו, כט).
השני, וינחם ד' כי עשה את האדם (בראשית ו, ו), כי נחמתי כי עשיתם (שם ו, ז), ובן אדם ויתנחם (במדבר כג, יט), נחם יסתר מעיני (הושע יג, יד), כי נחמתני (רות ב, יג), נחמתי כי המלכתי (ש"א טו, יא).
מילה כו
נחר
הוד נחרו אימה (איוב לט, כ), מנחיריו יצא עשן (שם מא, יב). ראוי להיות ענינו מאפיו יצא עשן.
מילה כז
נחש
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, נחשתי ויברכני ד' (בראשית ל, כז), כי נחש ינחש (שם מד, טז), מעונן ומנחש (דברים יח, ח), ענין קסם הוא.
השני, נחשת קלל (יחזקאל א, ו), אם בשרי נחוש (איוב ו, יב), לנחשתים הגשו (ש"ב ג, לד), ויאסרהו בנחשתים (שופטים טז, כא).
השלישי, נחש שרף ועקרב (דברים ח, טו), נחש עלי דרך (בראשית מט, יז), אם ישך הנחש בלי לחש (קהלת י, יא), מין צפעון ושפיפון.
מילה כח
נטף
מתחלק לשני מחלקות: האחד, נטף ושחלת (שמות ל, לד), מיני סמים [נ"ב בשמים].
השני, הנטיפות והשרות (ישעיהו ג, יט), מיני עדי הם.
מילה כט
ניב
בורא ניב שפתים (ישעיהו נז, יט), פי צדיק ינוב חכמה (משלי י, לא), ויכל מהתנבות (ש"א י, יג), והתנבית עמם (שם י, ז), לשון מבטא הם. ויתכן להיות מגזרתם בעד החלון נשקפה ותיבב (שופטים ה, כח), וישבות הנון מהמלה כיתר המלים.
מילה ל
נך
נכה רגלים (ש"ב ד, ד), נכאו מן הארץ (איוב ל, ח), תהגו אך נכאים (ישעיהו טז, ז), ובידו אנך (עמוס ז, ז), הנני שם אנך (שם ז, ח), נאספו עלי נכים (תהלים לה, טו), ענין נפיצה המה.
מילה לא
נכאת
נכאת וצרי ולט (בראשית לו, כד), ויתכן להיות מגזרתו, ויראם את כל בית נכתה (מ"ב כ, יג), בית סמים.
מילה לב
נכד
ולניני ולנכדי (בראשית כא, כג), ונין ונכד (ישעיהו יד, כב), בני בנים הם.
מילה לג
נכח
כי נכח עיני ד' (משלי ה, כא), עיניך לנכח יביטו (שם ד, כה), הלך נכחו (ישעיהו נז, ב), נכח פתח הבית (אסתר ה, א), נכח פני אדני (איכה ב, יט), לא נודע אם הנו"ן יסוד אם אין.
מילה לד
נכס
בנכסים רבים (יהושע כב, ח), עושר ונכסים (קהלת ה, יח), ענין הון וממון הם.
מילה לה
נכר
מתחלק לשני מחלקות: האחד, בארץ נכריה (שמות ב, כב), ונכרים באו שעריו (עובדיה א, יא), לעם נכרי לא ימשל (שמות כא, ח), ויתנכר אליהם (בראשית מב, ז), למה זה את מתנכרה (מ"א יד, ו).
השני, נכר אתו אלהים בידי (ש"א כג, ז), ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עובדיה א, יב), הלא איד לעול ונכר לפעלי און (איוב לא, ג), כמו הסגרה.
מילה לו
נל
כנלותך לבגד (ישעיהו לג, א), ולא יטה לארץ מנלם (איוב טו, כט), ענין שלטנות הם לפי הענין.
מילה לז
נם
נמו רעיך מלך אשור (נחום ג, יח), אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), וקרעים תלביש נומה (משלי כג, כא), מעט תנומות (שם ו, י), לשון שנה ותרדמה המה.
מילה לח
נמל
לך אל נמלה עצל (משלי ו, ו), הנמלים עם לא עצום (שם ל, כה).
מילה לט
נמר
ונמר חברברותיו (ירמיהו יג, כג), נמר שקד על עריהם (שם ה, ו), כמשמעו.
מילה מ
נין
אמרו בלבם נינם יחד (תהלים עד, ח), לפני שמש ינון שמו (שם עב, יז), ולניני ולנכדי (בראשית כא, כג), ונין ונכד (ישעיהו יד, כב).
מילה מא
נ
ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז), להונותם (יחזקאל מז, יח), לא יונה (שם יח, ז), הונו בך (שם כב, ז), ואחריתו יהיה מנון (משלי כט, כא). ומהפותרים אשר מחברים אליהם העיר היונה (צפניה ג, א), [חרב היונה (ירמיהו מו, טז)].
מילה מב
נס
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וינס החוצה (בראשית לט, יג), ונס אל אחת מן הערים (דברים ד, מב), ומנוס אבד מנהם (איוב יא, כ), ענין מברח המה.
השני, ושים אתו על נס (במדבר כא, ח), ונשא נס (ישעיהו ה, כו), וכנס על הגבעה (ישעיהו ל, יז).
השלישי, נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס, ו), אבני נזר מתנוססות (זכריה ט, טז), ד' נסי (שמות יד, טו), ד' עזי ומעזי ומנוסי (ירמיהו טז, יט), ואבד מנוס מקל (עמוס ב, יד), ענין פלא המה.
מילה מג
נע
מתחלק לשני מחלקות: האחד, נוע תנוע ארץ כשכור (ישעיהו כד, כ), וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער (שם ז, ב), והניעותי בכל הגוים כאשר ינוע בכברה (עמוס ט, ט), לשון טלטול המה.
השני, ובמנענעים ובצלצלים (ש"ב ו, ה), כלי זמר המה. ויתכן להיות מגזרת העליון ומיסודתו, ונקראו מנענעים מוסב למפעל.
מילה מד
נעל
מתחלק לשני מחלקות: האחד, נעליכם ברגליכם (שמות יב, יא), של נעליך (שם ג, ה), על אדום אשליך נעלי (תהלים ס, י), וחלצה נעלו (דברים כה, ט), וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום (דה״ב כח, טו).
השני, ויסגר דלתות העליה בעדו ונעל (שופטים ג, כג), דלתות העליה נעלות (שם ג, כד), על כפות המנעול (שיר ה, ה), ברזל ונחשת מנעליך (דברים לג, כה), לשון מסגר המה.
מילה מה
נעם
נעמת לי מאד (ש"ב א, כו), נטעי נעמנים (ישעיהו יז, י), ובל אלחם במנעמיהם (תהלים קמא, ד), כי נָעֵמָה (בראשית מט, טו), ענין הדר הוא.