אור ברסלב

מורה נבוכים· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

חלק ב'

חלק א'

הקדמה

בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם (בראשית כא,לג)

0 ההנחות הדרושות
א) לקביעת מציאות האלוה יתעלה,
ב) להוכחה שאין הוא גוף ולא כוח בגוף,
ג) ושהוא, יתהדר שמו, אחד – עשרים וחמש הנחות הן, כולן מוכחות ואין ספק במשהו מהן. וכבר הוכיחו אריסטו והפֶּריפַּטטים הבאים אחריו כל אחת מהן. ועוד הנחה אחת (הנחה 26) שנודה להם בה (לצורך הדיון), כי בכך יוכחו מושאי החקירה שלנו, כמו שאבאר, והנחה זו היא קדמות העולם.

קבוצת הנחות: סופיות המציאות
1 א. ההנחה הראשונה: מציאות גודל אינסופי – בלתי אפשרית.

2 ב. ההנחה השנייה: מציאות אינסוף גדלים – בלתי אפשרית, אם הם מצויים בו־זמנית.

3 ג. ההנחה השלישית: מציאות אינסוף עילות ועלולים – בלתי אפשרית, גם אם אין להם גודל. לדוגמה: שׂכל מסוים, למשל, סיבתו היא שׂכל שני; וסיבת השני – שלישי; וסיבת השלישי – רביעי; כך עד אינסוף – גם זה בלתי אפשרי בבירור.

קבוצת הנחות: השינוי והתנועה
4 ד. ההנחה הרביעית: השינוי נמצא בארבע קטגוריות.

א) בקטגוריית העצם; שינוי זה החל בָּעצם הוא ההתהוות והכיליון.

ב) והוא נמצא בקטגוריית הכמות, כלומר הגידול וההתמעטות.

ג) והוא נמצא בקטגוריית האיכות, כלומר ההשתנות.

ד) והוא נמצא בקטגוריית המיקום, והיא תנועת ההעתקה. שינוי זה במיקום נקרא "תנועה" בייחוד.

5 ה. ההנחה החמישית: כל תנועה היא שינוי ויציאה מן הכוח אל הפועל.

6 ו. ההנחה השישית: התנועות – יש מהן
א) בעצם ויש
ב) במקרה, יש מהן
ג) בכפייה ויש מהן
ד) בחלק, והוא מין של התנועות שבמקרה.
א) בעצם – כגון היעתקות הגוף ממקום למקום.
ב) במקרה – כמו שאומרים על השחרות בגוף מסוים שהיא עברה ממקום למקום.
ג) בכפייה – כגון תנועת האבן כלפי מעלה על ידי מי שכופה אותה לכך.
ד) בחלק – כגון תנועת המסמר בספינה, כי כשהספינה נעה אנו אומרים שגם המסמר נע, וכך כל מחובר הנע כמכלול, אומרים שחלקיו נעים.

7 ז. ההנחה השביעית: כל משתנה ניתן לחלוקה, ולכן כל נע ניתן לחלוקה, והוא בהכרח גוף. וכל מה שאינו ניתן לחלוקה אינו נע, ועל כן אין הוא גוף בשום אופן.

8 ח. ההנחה השמינית: כל מה שנע במקרה – ינוח בהכרח, משום שתנועתו אינה עצמית לו, ולכן לא ייתכן שינוע בתנועה המקרית הזאת תמיד.

9 ט. ההנחה התשיעית: כל גוף המניע גוף – הוא מניע אותו רק בכך שגם הוא נע בעת הנעתו.

קבוצת הנחות: הכוחות שבגוף
10 י. ההנחה העשירית: כל מה שאומרים שהוא בגוף – אחד משניים:
א) או שקיומו בגוף, כמו המקרים,
ב) או שקיום הגוף בו, כמו הצורה הטבעית. ושניהם כוח בגוף.

11 יא. ההנחה האחת עשרה: חלק מן הדברים שקיומם בגוף יכולים להתחלק כשהגוף מתחלק, וכך הם מתחלקים במקרה, כגון הצבעים ושאר הכוחות המתפשטים בכל הגוף. וכן חלק ממקיימי הגוף אינם מתחלקים בשום אופן, כגון הנפש והשכל.

12 יב. ההנחה השתים עשרה: כל כוח הנמצא מתפשט בגוף – הוא סופי, משום שהגוף סופי.

קבוצת הנחות: התנועה והזמן
13 יג. ההנחה השלוש עשרה: לא ייתכן שאחד ממיני השינוי יהיה רציף מלבד תנועת ההעתקה לבדה, ומתוכה רק התנועה הסיבובית.

14 יד. ההנחה הארבע עשרה:
הנחה ד,ד) תנועת ההעתקה היא התנועה הקדומה ביותר והראשונה שבהן בטבע. כי
הנחה ד,א) להתהוות ולכיליון קודמת ההשתנות,
הנחה ד,ג) ולהשתנות קודמת התקרבות המְשַנה אל המשתנה, ואין
הנחה ד,ב) גדילה ולא התמעטות אלא אם קודמים לכך התהוות וכיליון.

15 טו. ההנחה החמש עשרה: הזמן הוא מקרה הבא בעקבות התנועה ונלווה אליה, ואף לא אחד מהם נמצא מבלי השני: אין תנועה אלא בזמן, ואי אפשר לתפוס שכלית זמן אלא עם תנועה. הרי שׁכּל מה שאין לו תנועה, אינו כלול בזמן.

קבוצת הנחות: הסיבתיות שבמציאות
16 יו. ההנחה השש עשרה: כל מה שאינו גוף – אי אפשר לתפוס בו שׂכלית ריבוי, אלא אם כן הוא כוח בגוף, שאז פרטי הכוחות האלה מתרבים בשל ריבוי חומריהם או נושאיהם. ולכן בדברים הנבדלים, שאינם גוף ולא כוח בגוף – השכל אינו יכול לתפוס בהם ריבוי בכלל, אלא אם כן הם עילות ועלולים.

17 יז. ההנחה השבע עשרה: לכל נע יש בהכרח מניע: או מחוצה לו, כמו האבן שהיד מניעה אותה, או שהמניע שלו בתוכו, כגוף בעל החיים, שאז הוא מורכב ממניע ומִנע. ולכן כשהוא מת, ונעדר ממנו המניע, שהוא הנפש – בו ברגע נותר הנע, שהוא הגוף, כפי שהיה, אלא שאינו נע אותה תנועה. אך כיוון שהמניע המצוי בנע נסתר ואינו גלוי לחושים, חשבו שבעל החיים נע בלי מניע. וכל נע שהמניע שלו נמצא בתוכו, הוא הנקרא "נע מעצמו", והכוונה היא שהכוח המניע את מה שנע ממנו באופן עצמי, מצוי במכלול שלו.

18 יח. ההנחה השמונה עשרה: כל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל – המוציא שלו אינו הוא, והוא בהכרח חיצוני לו. כי אילו היה המוציא בתוכו ולא היה קיים מונֵע – לא היה זמן שבו היה מצוי בכוח, אלא הוא היה בפועל תמיד. ואם המוציא שלו היה בתוכו, והיה לו מונע ואז הוסר – הרי אין ספק שמסיר המונע הוא שהוציא את הכוח הזה לפועל. הבן זאת.

19 יט. ההנחה התשע עשרה: כל מה שיש סיבה למציאותו – הוא אפשרי המציאות מבחינת עצמו. כי אם סיבותיו נוכחות – הוא נמצא; ואם אין הן נוכחות, או שנעדרו, או שהשתנה יחסן המחייב את מציאותו – אין הוא נמצא.

20 כ. ההנחה העשרים: כל מחויב המציאות מבחינת עצמו – אין למציאותו סיבה בשום פנים ואופן.

קבוצת הנחות: חלקי הגוף – חומר וצורה
21 כא. ההנחה העשרים ואחת: כל מה שמורכב משני עניינים – הרי ההרכבה הזאת היא בהכרח סיבת מציאותו כפי שהוא, ואין הוא מחויב המציאות בעצמותו, כי מציאותו היא בשל מציאות שני חלקיו ובשל הרכבתם.

22 כב. ההנחה העשרים ושתיים: כל גוף – מורכב בהכרח משני עניינים, וחלים עליו בהכרח מקרים. שני העניינים המקיימים אותו הם החומר שלו והצורה שלו, והמקרים החלים עליו הם הכמות והתבנית והתנוחה.

23 כג. ההנחה העשרים ושלוש: כל מה שהוא בכוח ויש לו בעצמותו אפשרות מסוימת – ייתכן שבזמן מסוים לא יימצא בפועל.

24 כד. ההנחה העשרים וארבע: כל מה שהוא בכוח דבר־מה – הרי הוא בהכרח בעל חומר, כי האפשרות היא תמיד בחומר.

25 כה. ההנחה העשרים וחמש: רֵאשיוֹת העצם המורכב הפרטי – הן החומר והצורה. ויש הכרח בפועֵל, כלומר מניע שהניע את הנושא עד שהכינו לקבל את הצורה, והוא המניע הקרוב המכין את חומרו של פרט כלשהו.

דבר זה מחייב עיון לגבי התנועה והמניע והנע. וכבר התבאר בכל זה כל מה שיש צורך לבארו. זה לשונו של אריסטו: "החומר אינו מניע את עצמו" (מטפיזיקה, יב,6, 1071ב 29-30). זו היא ההנחה הנכבדה המביאה לחקירה על מציאות המניע הראשון.

תקפות ההנחות
26 עשרים וחמש ההנחות האלה שערכתי לפניך – יש מהן הברורות בעיון קל ביותר, והנחות מוכחות, מושכלות ראשונים או קרוב להן על פי סידורן שסיכמנו, ומהן נזקקות להוכחות ולכמה הנחות. אבל כולן הוכחו בהוכחה שאין בה ספק, חלקן בספר ה"פיזיקה" ובפירושיו, וחלקן בספר ה"מטפיזיקה" ובפירושו. וכבר הודעתי לך (א,עא22. וראו להלן ב,ב6) שאין מטרתו של חיבור זה להעתיק את ספרי הפילוסופים בזה ולבאר את ההנחות הרחוקות ביותר, אלא להזכיר את ההנחות הקרובות, שיש בהן צורך לפי מטרתנו.

הנחה אחרונה: נצחיות הזמן והתנועה והעולם
27 אל ההנחות שהבאתי למעלה אוסיף הנחה אחת, המחייבת את הקדמוּת. אריסטו טען שהיא נכונה ושהיא הדבר הראוי ביותר להאמין בו, ואנו נודה לו בה כהנחה לצורך הדיון כדי שיתבאר מה שהתכוונו לבארו.

28 כו. הנחה זו, והיא העשרים ושש, היא דבריו שהזמן והתנועה נצחיים ותמידיים ומצויים בפועל.

לפיכך על פי הנחה זו נובע לשיטתו בהכרח שיש גוף נע תנועה נצחית תמידית מצויה בפועל, והוא הגוף החמישי. ועל כן הוא טוען שהשמים אינם מתהווים ולא כָּלים, כי לדעתו התנועה אינה מתהווה ולא כלה. כי הוא טוען שלכל תנועה קודמת בהכרח תנועה, או ממינה או לא ממינה; ושֶׁמה שחושבים שלתנועה המקומית של בעל החיים אין קודמת שום תנועה אחרת – אין זה נכון. כי הסיבה לכך שהוא נע לאחר שנח מגיעה לבסוף אל דברים שגרמו לאותה תנועה מקומית, והם
א) או שינוי מזג המחייב תאווה לבקש את המתאים לו או לברוח ממה שאינו מתאים לו,
ב) או דמיון,
ג) או מחשבה שתתחדש לו, ואם כן אחד משלושת אלה מניע אותו; ואת כל אחד מהם מחייבות תנועות אחרות. וכן הוא טוען שכל מה שמתחדש – אפשרות חידושו קודמת בזמן לחידושו. מכך הוא מחייב דברים לצורך אימות הנחתו.
29 לפי הנחה זו, יש נע סופי הנע וחוזר במחזוריות לאורך מרחק סופי אינסוף פעמים על פני אותו מרחק. ודבר זה לא ייתכן אלא בתנועה הסיבובית, כמוכח מן ההנחה השלוש עשרה מן ההנחות לעיל, שלפיה מציאות של אינסוף חייבת להיות באופן של זה־אחר־זה ולא בו־זמנית.

מעמדה של ההנחה האחרונה
30 זוהי ההנחה שאריסטו שואף לאשש תמיד.
דעת הרמב"ם על אריסטו) ונראה לי שאין הוא פוסק שראיותיו בעדה הן הוכחה, אלא לדעתו היא הראויה והמתאימה ביותר. דעת פרשני אריסטו) אך ההולכים אחריו ומפרשי ספריו טוענים שהיא מחויבת ולא (רק) אפשרית, ושהיא הוכחה. דעת ה"מדברים") וכל אחד מן ה"מדברים" שואף לקבוע שהיא נמנעת. הם אומרים: אין להעלות על הדעת כיצד ייווצרו אינסוף מחודשים בזה אחר זה. אם כן תוקף דבריהם הוא מתוך כך שזה מושכל ראשון לדעתם. דעת הרמב"ם) ומה שנראה לי אישית הוא שההנחה הזאת אפשרית, לא מחויבת כמו שאומרים המפרשים של דברי אריסטו, ולא נמנעת כמו שטוענים ה"מדברים".
31 אין הכוונה כעת לבאר את ראיות אריסטו ולא את הספקות שלנו לגביו, ולא לבאר את דעתי לגבי חידוש העולם. אלא הכוונה כאן היא להציג את ההנחות שאנו נזקקים להן בשלושת מושאי החקירה שלנו.
הקדמה לפרקים הבאים
32 לאחר שהקדמתי את ההנחות האלה והודיתי בהן, אחל לבאר את מה שנובע מהן.

פרק א

הוכחות למציאות אל אחד שאינו גוף
עיון א: הוכחה מחקירת מקור התנועות בעולם
1 על פי ההנחה העשרים וחמש נובע שיש מניע, שהוא אשר הניע את חומר (העולם) המתהווה והכלה הזה (התת ירחי) עד שקיבל צורה. כאשר נחקור מה הניע את המניע הקרוב הזה, יתחייב בהכרח שיש לו מניע אחר, ממינו או לא ממינו. כי התנועה קיימת בארבע קטגוריות, והן יכולות להיקרא באופן כללי "תנועה", כמו שציינו בהנחה הרביעית; ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, כמו שציינו בהנחה השלישית. אנו מוצאים אם כן שכל תנועה מגיעה בסופו של דבר אל תנועת הגרם (השמימי) החמישי ועוצרת שם, ומאותה תנועה מסתעף ומשתלשל כל מניע ומכין (את החומר לקבל צורה) בכל העולם השפל.
כל תנועה מקורה בגלגל
2 הגלגל נע תנועת העתקה, שהיא התנועה הקדומה ביותר, כמו שצוין בהנחה הארבע עשרה. וכן כל תנועת העתקה מגיעה גם היא לבסוף אל תנועת הגלגל. הרי זה כאילו אמרת: האבן הזאת שנעה, הניע אותה המקל; ואת המקל הניעה היד; ואת היד הניעו הגידים; ואת הגידים הניעו השרירים; ואת השרירים הניעו העצבים; ואת העצבים הניע החום הטבעי; ואת החום הטבעי הניעה הצורה שבו, שהיא ללא ספק המניע הראשון. מה שחייב את המניע הזה להניע הוא למשל מחשבה, שהאבן הזו תגיע על ידי הכאתה במקל אל אשנב כדי לסתום אותו כך שלא תיכנס דרכו הרוח הנושבת. ומה שהניע את הרוח הזאת וגרם לנשיבתה הוא תנועת הגלגל. וכך תמצא שכל סיבה להתהוות ולכיליון מגיעה בסופו של דבר אל תנועת הגלגל.

בחינת אופיו של מניע הגלגל – המניע הראשון
3 כיוון שהגענו בסופו של דבר אל הגלגל הנע הזה, מתחייב שיהיה לו מניע, לפי מה שנאמר בהנחה השבע עשרה. המניע שלו נמצא בהכרח או בתוכו או מחוצה לו, וזו חלוקה הכרחית: חיצוני) אם הוא מחוצה לו – הוא בהכרח א) או גוף, ב) או שאינו גוף, ואז אין אומרים עליו שהוא מחוצה לו אלא שהוא נבדל ממנו, כי על מה שאינו גוף אין אומרים שהוא מחוץ לגוף אלא בהשאלה. פנימי) ואם המניע אותו, כלומר מניע הגלגל, נמצא בתוכו – הרי אחת משתיים: ג) או שהמניע אותו הוא כוח המתפשט בכל גופו ומתחלק כשהוא מתחלק, כמו החום באש; ד) או שיש בו כוח שאינו מתחלק, כמו הנפש והשכל, כמו שנאמר בהנחה העשירית. מסקנה) נמצא שאין מנוס בהכרח מכך שמניע הגלגל יהיה אחד מארבעת אלה: א) או גוף אחר מחוצה לו; ב) או נבדל; ג) או כוח המתפשט בו; ד) או כוח שאינו מתחלק.

4א) אשר ל(אפשרות ה)ראשונה, שמניע הגלגל הוא גוף אחר מחוצה לו – דבר זה בלתי אפשרי, כמו שאתאר: כי מכיוון שהוא גוף, הרי הוא נע כאשר הוא מניע, כמו שצוין בהנחה התשיעית. ומכיוון שהגוף השישי הזה (=המניע את החמישי) גם הוא נע כאשר הוא מניע, נובע מכך שגוף שביעי מניע אותו, וגם הוא נע, ואם כן מתחייב שיהיו אינסוף גופים ורק אז ינוע הגלגל, ודבר זה בלתי אפשרי, כמו שנאמר בהנחה השנייה.

5ג) אשר לאפשרות השלישית, שמניע הגלגל הוא כוח המתפשט בו – גם היא בלתי אפשרית, כמו שאתאר. כי הגלגל הוא גוף, ואם כן הוא בהכרח סופי, כמו שנאמר בהנחה הראשונה. אם כן כוחו סופי, כמו שצוין בהנחה השתים עשרה, והוא מתחלק כשהוא מתחלק, כמו שצוין בהנחה האחת עשרה. על כן אין הוא יכול להניע עד אינסוף כמו שהנחנו בהנחה העשרים ושש.

6</6>ד) אשר לאפשרות הרביעית, שמניע הגלגל הוא כוח הנמצא בו שאינו מתחלק, כמו למשל נפש האדם באדם – גם זה בלתי אפשרי שהמניע הזה לבדו יהיה סיבה לתנועה התמידית, אף על פי שאין הוא מתחלק. ביאור הדבר הוא, שאילו היה זה מניעו הראשון – הרי המניע הזה היה נע במקרה, כמו שצוין בהנחה השישית. אוסיף לך ביאור: כשנפשו של אדם, למשל, שהיא צורתו, מניעה אותו כך שיעלה מן הבית אל העלייה – גופו הוא שנע באופן עצמי, והנפש היא המניע הראשון באופן עצמי, אלא שהיא נעה במקרה. כי בהיעתקות הגוף מן הבית אל העלייה נעתקה הנפש שהיתה בבית ונהייתה בעלייה. והנה אם תנוח הנעת הנפש, ינוח מי שנע בגללה, והוא הגוף. ובמנוחת הגוף מסתלקת התנועה המקרית שהושגה לנפש. וכל נע במקרה, בהכרח ינוח, כמו שצוין בהנחה השמינית, וכשינוח – ינוח מה שנע בגללו.
מסקנה: המניע הראשון – נבדל
7 ב) אם כן מתחייב בהכרח שיש למניע הראשון הזה סיבה אחרת מחוץ למכלול המורכב ממניע ומנע: אם סיבה זו, שהיא תחילת התנועה, נוכחת – כי אז המניע הראשון, הקיים באותו מכלול, יניע את הנע בגללו; ואם אין היא נוכחת – ינוח. מסיבה זו גופי בעלי החיים אינם נעים תמיד, אף על פי שבכל אחד מהם יש מניע ראשון שאינו מתחלק. כי המניע שלהם אינו מניע תמידי בעצם, אלא המביאים אותו להניע הם דברים מחוצה לו: בַּקָּשַׁת המתאים לו, או בריחה מן המנוגד לו, או דמיון, או תפיסה במי שיש לו תפיסה, ורק אז יניע. וכשהוא מניע, הוא נע במקרה, ואם כן אין מנוס מכך שינוח, כמו שאמרנו. נמצא שאילו היה מניע הגלגל בתוכו באופן זה, לא היה אפשרי שינוע עד אין קץ.

ואם תנועה זו היא תמידית ונצחית, כמו שאמר יריבנו (=אריסטו) – ודבר זה אפשרי, כמו שצוין בהנחה השלוש עשרה – מתחייב בהכרח לפי דעה זו שהסיבה הראשונה לתנועת הגלגל היא על פי האפשרות השנייה, כלומר נבדלת מן הגלגל, כמו שמחייבת החלוקה.

סיכום ההוכחה
8 הוכח אפוא שהמניע הראשון של הגלגל, אם תנועתו נצחית ותמידית – מתחייב שאיננו כלל לא גוף ולא כוח בגוף, כך שלמניע אותו אין תנועה לא בעצם ולא במקרה. ועל כן אין הוא מתחלק ולא משתנה, כמו שצוין בהנחה השביעית ובהנחה החמישית. וזה הוא האלוה, יתהדר שמו, כלומר הוא הסיבה הראשונה המניעה את הגלגל.

ובלתי אפשרי שהוא שניים או יותר, משום שלא ייתכן ריבוי דברים נבדלים שאינם גוף אלא אם כן אחד מהם הוא עילה והשני עלול, כמו שצוין בהנחה השש עשרה. והתבאר שגם אין הוא נמצא בזמן, כי התנועה נמנעת לגביו, כמו שצוין בהנחה החמש עשרה.

העיון הזה הוכיח אם כן שבלתי אפשרי שהגלגל יניע את עצמותו תנועה נצחית, ושהסיבה הראשונה להנעתו אינו גוף ולא כוח בגוף, ושהוא אחד, שאינו משתנה, כי מציאותו אינה קשורה לזמן. אלו הם שלושת מושאי החקירה שהוכיחו גדולי הפילוסופים.

עיון ב: ראיה ממורכבות התנועה
9 עיון שני שלהם אריסטו (פיזיקה ח,ה; מטפיזיקה יב,ז) הקדים הנחה כדלהלן: אם נמצא דבר המורכב משני דברים, ואחד מן הדברים נמצא בנפרד, מחוץ לדבר המורכב – מתחייבת בהכרח גם מציאותו של האחר מחוץ לדבר המורכב. זאת משום שאילו מציאות שניהם היתה מחייבת שהם לא יימצאו אלא יחד, כמו החומר והצורה הטבעית – כי אז בשום אופן לא היה נמצא אחד מהם מבלי האחר. הרי שמציאות אחד מהם לבדו היא ראיה להעדר זיקה הדדית הכרחית, ואם כן בהכרח יימצא האחר (לבדו). כך למשל: אם הסכנג'בין (=אוקסימל, תערובת דבש וחומץ) מצוי, ונמצא גם הדבש לבדו, מתחייבת בהכרח גם מציאות החומץ לבדו.
10אחרי שהבהיר הנחה זו, אמר: אנו מוצאים דברים רבים המורכבים ממניע ומנע; כוונתי שהם מניעים אחרים, וכאשר הם מניעים הם מוּנעים על ידי אחרים. זה ברור לגבי כל גורמי הביניים המניעים. ואנו מוצאים נע אשר אינו מניע כלל, והוא הנע האחרון. אם כן מתחייב בהכרח שנמצא מניע שאינו נע כלל, וזה הוא המניע הראשון. ומכיוון שלא תיתכן בו תנועה – הרי אין הוא לא מתחלק, ולא גוף, ולא נמצא בזמן, כמו שהתבאר בהוכחה לעיל.

עיון ג: ראיה מן המציאות
11 עיון שלישי פילוסופי בעניין הזה לקוח מדברי אריסטו, אף על פי שהוא הביא אותו למטרה אחרת. וכך הוא היצע הדברים: אין ספק שיש דברים מצויים, והם המצויים שאצלנו, המושגים בחושים. בדבר זה אין מנוס מאחת משלוש אפשרויות, וזו חלוקה הכרחית:
א) או שכולם אינם מתהווים ולא כלים;
ב) או שכולם מתהווים וכלים;
ג) או שחלקם מתהווים וכלים, וחלקם אינם מתהווים ולא כלים.
דחיית א) אשר לאפשרות הראשונה – היא בלתי אפשרית בבירור, כי אנו רואים מצויים רבים המתהווים וכלים.
דחיית ב) אשר לאפשרות השנייה – גם היא בלתי אפשרית. ביאור הדבר: אילו כל מצוי היה נתון להתהוות וכיליון, הרי כל המצויים – כל אחד ואחד מהם – היו בעלי אפשרות לכיליון. ודבר שהוא אפשרי במין, הכרח שיקרה, כידוע לך. אם כן מתחייב בהכרח שכל הנמצאים יכלו. ואם כולם יכלו – בלתי אפשרי שיימצא דבר, כי לא ייוותר מה שייצור שום דבר. מכאן נובע שלא יהיה שום דבר מצוי בכלל. והרי אנו רואים דברים מצויים, והלוא אנחנו בעצמנו מצויים. מסקנה: קיום ג) אם כן נובע בהכרח מעיון זה, שאם יש מצויים המתהווים וכלים, כמו שאנו רואים – יש גם מצוי מסוים שאינו מתהווה ולא כלה. והמצוי הזה שאינו מתהווה ולא כלה – אין בו שום אפשרות של כיליון, אלא הוא מחויב המציאות ולא אפשרי המציאות.

האל מחויב המציאות מבחינת עצמו
12 עוד אמר: הכרח שהיותו מחויב המציאות הוא או מבחינת עצמו, או מבחינת סיבתו – כך שקיומו והעדרו אפשריים מבחינת עצמו ומחויבים מבחינת סיבתו – אך אז סיבתו היא מחויבת המציאות, כמו שצוין בהנחה התשע עשרה. הרי שהוכח שאין מנוס בהכרח מקיומו של מצוי מחויב המציאות מבחינת עצמו, שאלמלא הוא – לא היה שום מצוי, לא מתהווה וכלה ולא מה שאינו מתהווה ולא כלה, אם יש דבר מצוי כך כמו שאמר אריסטו, כוונתי שאינו מתהווה ולא כלה, משום שהוא עלול של עילה מחויבת המציאות. זו היא הוכחה שאין בה ספק ולא מקום לטיעון נגד ולא לוויכוח, מלבד מי שאינו יודע את דרך ההוכחה.

מסקנה: האל – אחד ואינו גוף
13 אחר הדברים האלה נֹאמר: כל מחויב המציאות מבחינת עצמו – מחויב בהכרח שאין למציאותו סיבה, כמו שצוין בהנחה העשרים; ואין בו שום ריבוי של דברים, כמו שצוין בהנחה העשרים ואחת. מכאן נובע שאין הוא גוף ולא כוח בגוף, כמו שצוין בהנחה העשרים ושתיים. 14הוכח אם כן לפי העיון הזה, שיש בהכרח מצוי מחויב המציאות מבחינת עצמו, והוא אשר אין סיבה למציאותו ואין בו הרכבה, ועל כן אין הוא גוף ולא כוח בגוף – וזה הוא האלוה יתהדר שמו.

וכך יוכח בקלות שבלתי אפשרי שיהיה לשניים חיוב המציאות מבחינת עצמם. כי מין חיוב המציאות יהיה עניין נוסף על עצמותו של כל אחד מהם; ואם כן לא יהיה אף אחד מהם מחויב המציאות בעצמו בלבד, אלא מחויב בעניין הזה שהוא מין חיוב המציאות, שיש לו ולשני. ניתן להראות בכמה אופנים שלא תיתכן בשום אופן שניוּת במחויב המציאות: לא מקביל ולא נגדי. עילת כל זה היא הפשטות המוחלטת והשלמות המוחלטת, שאין עודף עליו דבר ממינו מחוץ לעצמותו, והעדר עילה וסיבה מכל בחינה. אם כן אין שום שיתוף.

עיון ד: הוכחה ממימוש הכוח הגלום15
עיון רביעי, פילוסופי גם הוא ידוע שאנו רואים כל הזמן דברים שהם בכוח ויוצאים אל הפועל. וכל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל יש לו מוציא מחוצה לו, כמו שצוין בהנחה השמונה עשרה. וברור גם כן שהמוציא הזה היה מוציא בכוח ואז נעשה מוציא בפועל. והעילה להיותו בכוח היא או בגלל מוֹנע מחמת עצמו, או בגלל יחס כלשהו שהיה חסר לפני כן בינו ובין מה שהוציא, וכיוון שהתממש היחס הזה – הוציא אל הפועל. כל אחד משני אלה מחייב בהכרח מוציא או מסיר מונע. וכך מתחייב לומר על המוציא השני או מסיר המונע – ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף. אין מנוס אם כן מלהגיע בסופו של דבר למוציא מן הכוח אל הפועל המצוי תמיד במצב אחד, שאין בו "כוח" כלל, כלומר שאין בו בעצמותו שום דבר בכוח. כי אילו היתה בעצמותו אפשרות – ייתכן שייעדר, כמו שצוין בהנחה העשרים ושלוש; ובלתי אפשרי שהוא יהיה בעל חומר, אלא הוא נבדל, כמו שצוין בהנחה העשרים וארבע. והנבדל שאין בו כלל אפשרות אלא הוא מצוי בעצמותו הוא האלוה. והתבאר כבר שאין הוא גוף, ואם כן הוא אחד, כמו שצוין בהנחה השש עשרה.

16כל אלה הן דרכי הוכחה על מציאות אלוה אחד, לא גוף ולא כוח בגוף, בהינתן האמנה בקדמות העולם.

בהינתן מציאות האל, עיון א: הוכחת הייחוד ואי הגשמות מן השונות
17 יש עוד דרך הוכחה על שלילת הגשמות וקביעת האחדות: אילו היו שני אלוהוֹת, היה מתחייב בהכרח שהיה להם
א) עניין אחד שהם שותפים בו, והוא העניין שבו ראוי כל אחד מהם להיות אלוה; והיה להם בהכרח
ב) עניין אחר שבו נעשתה ההבדלה והם נעשו שניים:
ב1) או שיש בכל אחד משניהם עניין שאינו העניין הנמצא בשני, ואז כל אחד מהם מורכב משני עניינים, ואם כן אף לא אחד מהם הוא סיבה ראשונה ולא מחויב המציאות בבחינת עצמו, אלא לכל אחד מהם יש סיבות, כמו שהתבאר בהנחה התשע עשרה;
ב2) ואם העניין המבדיל ביניהם נמצא רק באחד מהם – הרי זה שיש בו שני העניינים אינו מחויב המציאות בעצמו.

עיון ב: הוכחת הייחוד מאחדות העולם
18 דרך אחרת לגבי הייחוד כבר התאמֵּת בהוכחה (א,עב) שהמצוי כולו הוא כפרט אחד שחלקיו קשורים זה בזה, ושכוחות הגלגל מתפשטים בחומר התחתון שאצלנו ומכינים אותו. אם כן לאור מה שהתאמת, בלתי אפשרי
א) שאלוה אחד יעסוק בבלעדיות באחד מחלקי המצוי הזה (=העולם) והאלוה השני יעסוק בבלעדיות בחלק אחר, כי חלק זה קשור בחלק זה. לפיכך לא נותר לנו בחלוקת האפשרויות אלא
ב) או שלעתים פועל האחד ולעתים השני,
ג) או ששניהם פועלים יחד תמיד כך שכל פעולה צריכה להתבצע על ידי שניהם יחד.
19 ניתוח אפשרות ב: בלתי אפשרי מכמה פנים שלעתים יפעל האחד ולעתים השני:
1) כי אם בזמן שאחד מהם פועל יכול השני לפעול – מהי אפוא הסיבה המחייבת שיפעל האחד וישבות השני? 2) ואם השני איננו יכול לפעול בזמן שהראשון פועל בו – נמצא שיש סיבה אחרת המחייבת שאחד יוכל לפעול והשני לא, בהינתן שאין שוני בזמן כולו ושהמצע לעשייה הוא מצע אחד שחלקיו קשורים זה בזה כמו שביארנו. 3) ועוד: שהרי אז כל אחד מהם נתון תחת הזמן, מכיוון שמעשיו קשורים בזמן. 4) ועוד: שכל אחד מהם יֵצא מן הכוח אל הפועַל כאשר הוא פועֵל את פעולתו, ואם כן כל אחד מהם נזקק למוציא מן הכוח אל הפועל. 5) ועוד: שתהיה אפשרות בעצמותו של כל אחד מהם.
20 ניתוח אפשרות ב: בלתי אפשרי גם ששניהם יפעלו יחד תמיד כל מה שבמציאות כך שלא יפעל אחד מהם מבלעדי השני, כמו שאתאר.
1) כי כל מכלול שפעולה כלשהי אינה יכולה להתבצע אלא על ידי כולו – אף אחד מחלקיו איננו פועל בבחינת עצמו, ואף אחד מהם גם איננו סיבה ראשונה לפעולה הזו, אלא הסיבה הראשונה היא צירוף המכלול. וכבר הוכח (הנחה 20) שבהכרח אין למחויב המציאות סיבה.
2) ועוד, שצירוף המכלול הוא פעולה בפני עצמה, ואם כן הוא נזקק לסיבה אחרת, דהיינו מצרף המכלול. אם מצרפו של המכלול הזה שהפעולה אינה יכולה להתבצע אלא על ידיו (של המכלול) הוא אחד – הרי הוא בלי ספק האלוה. ואם גם המצרף של המכלול הזה הוא מכלול אחר, מתחייב לגבי המכלול השני מה שהתחייב לגבי המכלול הראשון, ואם כן אין מנוס מלהגיע בסופו של דבר לאחד שהוא הסיבה למציאותו של המצוי האחד הזה, מכל בחינה שתהיה – או מצד חידושו לאחר ההעדר, או מצד החיוב. הרי התבאר לך גם בדרך זו שהיותו של המצוי כולו אחד מורה לנו על כך שהמביאו למציאות אחד הוא.

עיון ג: הוכחת אי הגשמות מן הריבוי שבגוף
21 דרך אחרת לשלילת הגשמות כל גוף – מורכב הוא, כמו שצוין בהנחה העשרים ושתיים. ולכל מורכב הכרח שיהיה פועֵל שהוא הסיבה לקיום צורתו בחומרו. וברור מאוד שכל גוף ניתן לחלוקה ויש לו ממדים, ואם כן הוא בלי ספק מצע למקרים. אם כן הגוף אינו אחד, לא מצד יכולתו להתחלק ולא מצד היותו מורכב, כלומר היותו שניים בהגדרה. כי כל גוף הוא גוף מסוים רק מפני עניין הנוסף בו על היותו גוף, ואם כן הוא בהכרח בעל שני עניינים. והרי כבר הוכח שבמחויב המציאות אין הרכבה בשום פנים ואופן.

22 לאחר שהקדמנו את ההוכחות האלה, אחל לערוך את דרכנו־שלנו, כמו שהבטחנו (א,עא19).

פרק ב

סיכום ההוכחות ומטרת החיבור
סיכום ההוכחות: האל קיים
1 הגוף החמישי הזה, כלומר הגלגל – הכרח שיהיה
חידוש) או מתהווה וכלה, וכן התנועה מתהווה וכלה,
קדמות) או לא מתהווה ולא כלה, כמו שטוען היריב (=אריסטו).
חידוש) אם הגלגל מתהווה וכלה – הרי המביאו למציאות אחר ההעדר הוא האלוה יתהדר שמו. וזה מושכל ראשון, כי כל מה שנמצא אחר ההעדר יש לו בהכרח מביא למציאות, ובלתי אפשרי שיברא את עצמו.
קדמות) ואם הגלגל הזה נע כך תנועה תמידית ונצחית מעולם ועד עולם – נובע מן ההנחות שהקדמתי שהמניע אותו בתנועה הנצחית הזאת אינו גוף ולא כוח בגוף, והוא האלוה יתהדר שמו.
מסקנה) הובהר לך אם כן שעל מציאות האלוה יתעלה, שהוא מחויב המציאות שאין לו סיבה ושאין "אפשרות" להימצאותו בבחינת עצמו, מורות הוכחות חותכות ווודאיות, בין אם העולם מחודש לאחר העדר ובין אם אינו מחודש לאחר העדר. וכן מורות ההוכחות על היותו אחד ושאינו גוף, כמו שאמרנו לעיל, כי ההוכחה שהוא אחד ושאינו גוף תקפה בין אם העולם מחודש לאחר העדר ובין אם אינו כך, כמו שביארנו (ב,א) בדרך השלישית מן הדרכים הפילוסופיות, וכמו שביארנו בביאור שלילת הגשמות וקביעת הייחוד בדרכים הפילוסופיות.

סקירת הפרקים הבאים
2 מצאתי לנכון להשלים את הצגת דעות הפילוסופים ולבאר את ראיותיהם על קיום השכלים הנבדלים, ולבאר את התאמת הדברים ליסודי תורתנו, כלומר קיום המלאכים (פרקים ג-יב). לאחר שאשלים את העניין הזה אשוב לראיות על חידוש העולם שהבטחתי להביא (פרקים יג-כד). כי ראיותינו החזקות ביותר על כך אינן מתאמתות ולא מתבררות אלא אחרי הכרת מציאות השכלים הנבדלים ודרכי הראיות על מציאותם. ולפני כל זה יש הכרח להקדים הקדמה שהיא נר המאיר את נסתרותיו של החיבור הזה בכללותו, על פרקיו הקודמים ופרקיו הבאים, והיא הקדמה זו:

הערה על מטרת החיבור ואופי דרכו
3 הקדמה דע שבחיבור זה לא היתה מטרתי לחבר שום דבר על מדעי הטבע, או לסכם את ענייני מדעי האלוהות (=המטפיזיקה) לפי חלק מהשיטות, או להוכיח מה שהוכח מהם. ולא היתה מטרתי בו לסכם ולתמצת את תכונות הגלגלים ולא להודיע את מספרם. כי די בספרים שחוברו על כל זה; ואם אין די בהם בנושא כלשהו, הרי מה שאני אומר בנושא זה אינו טוב יותר מכל מה שנאמר.
4 אלא המטרה בחיבור הזה היא מה שהודעתי לך בפתיחתו (הקדמות, פתיחה3-1), דהיינו הבהרת הקשיים בתורה וחשיפת אמיתות נסתרותיה, שהן נעלות מתפיסות ההמון. על כן ראוי לך כשתראה אותי מדבר על אישוש קיום השכלים הנבדלים ועל מספרם (ב,ד-ה), או על מספר הגלגלים ועל סיבות תנועותיהם (ב,ט-י), או על חקירת עניין החומר והצורה (כגון א,יז), או על עניין השפע האלוהי (ב,יב) ועניינים אחרים כיוצא בהם, אל תחשוב או תעלה בדעתך שמטרתי אינה אלא חקירת העניין הפילוסופי הזה בלבד. כי העניינים האלה כבר נאמרו בספרים רבים ורובם הוכחו. אלא מטרתי היא להזכיר דברים שהבנתם תבהיר קושי מהקשיים בתורה, וסיבוכים רבים ייפתרו באמצעות ידיעת העניין שאני מבארו.

5 ידוע לך כבר מפתיחת חיבורי זה, שצירו סובב רק על ביאור מה שאפשר להבין ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, והבהרת קשיים הנוגעים לנבואה ולידיעת האלוה. על כן כל פרק שאתה מוצא שאני דן בו בביאור דבר שהוכח כבר במדעי הטבע, או דבר שהוכח במדעי האלוהות, או שהתבאר שהוא הראוי ביותר להאמין בו, או דבר הכרוך במה שהוכח במתמטיקה – דע לך שהוא בהכרח מפתח להבנת דבר מספרי הנבואה, כלומר ממשליהם וסודותיהם, ומסיבה זו הזכרתיו וביארתיו והבהרתיו, בשל מה שהוא מועיל לנו בידיעת מעשה מרכבה או מעשה בראשית, או ביאור עיקרון בעניין הנבואה, או בהאמנת דעה נכונה מהאמנות התורה.

6 אחרי שהקדמתי את ההקדמה הזו, אשוב להשלים מה שהחלנו בו.

פרק ג

מבוא לפרקי העולם
השערות אריסטו סבירות ומתאימות לתורה
1 דע שדעות אלה שמחזיק בהן אריסטו באשר לסיבות תנועת הגלגלים, שמהן הסיק את קיומם של שכלים נבדלים – אף על פי שהן טענות שאין עליהן הוכחה, הרי הן הדעות
א) שחלים עליהן הספקות המועטים ביותר;
ב) והן התואמות ביותר לסדר (המציאות), כמו שאומר אלכסנדר (מאפרודיסיאס) ב"עקרונות היקום";
ג) הן גם אמירות העולות בקנה אחד עם אמירות רבות שנאמרו בתורה, ובפרט לפי מה שמבואר במדרשות המפורסמים שייחוסם לחכמים אינו מוטל בספק, כמו שאבאר (פרקים ה-ח). לכן אביא את דעותיו וראיותיו כדי ללקט מהן מה שמתאים לתורה ועולה בקנה אחד עם מימרות החכמים ז"ל.

פרק ד

השכלים הנבדלים והגלגלים ותשוקתם לאל
תנועת הגלגלים מלמדת על עיקרון נפשי
1 אשר להיותו של הגלגל בעל נפש, דבר זה ברור לאחר התבוננות. אכן השומע מדמה בנפשו שזה דבר קשה להשגה, ואף חושב אותו לבלתי מתקבל על הדעת, כיוון שהוא מדמיין שבדברינו "בעל נפש" כוונתנו שהיא כנפש האדם או החמור והשור. ואין זו משמעות הדברים, אלא המשמעות היא שתנועתו המקומית היא ראיה לכך שיש בו בלי ספק עיקרון שמכוחו הוא נע, והעיקרון הזה הוא נפש, בלי כל צל של ספק.
2 ביאור הדבר: בלתי אפשרי שתנועתו הסיבובית תהיה כתנועת האבן הנעה ישירות כלפי מטה, או כתנועת האש כלפי מעלה, כך שעקרון התנועה הזו יהיה טבע ולא נפש. כי מה שנע בתנועה הטבעית הזאת – העיקרון שבו מניע אותו כאשר איננו במקומו כדי שיבקש את מקומו, וכשיגיע למקומו ינוח. ואילו הגלגל נע סיבובית במקומו-שלו.
התנועה הסיבובית אינה תנועה טבעית אלא שכלית
3 גם היותו בעל נפש אינו מחייב שהוא ינוע כך, כי כל בעל נפש נע
א) רק בשל טבע
ב) או בשל תפיסה (מילולית: "ציור"). כשאני אומר כאן "טבע" אני מתכוון לחתירה אל המתאים והבריחה מן המנוגד. ואין הבדל בין אם מניעו לכך יהיה מבחוץ, כמו בריחת בעל החיים מחום השמש ופנייתו למקום המים כאשר הוא צמא, או שמניעו יהיה דמיון; כי בעל החיים נע גם בשל דמיון של המתאים או המנוגד. ואילו הגלגל אינו נע כדי לברוח מן המנוגד או כדי לבקש את המתאים, כי מה שהוא נע אליו – ממנו הוא נע; וכל מה שהוא נע ממנו – אליו הוא נע. ועוד: אילו היתה תנועתו בשל כך, היה מתחייב שיגיע אל מה שהוא נע אליו וינוח, כי אילו היה נע כדי לבקש דבר־מה או לברוח מדבר־מה בעוד שבלתי אפשרי שדבר זה יתממש לעולם, היתה התנועה לשווא. נמצא אם כן שהתנועה הסיבובית הזאת נובעת רק מתפיסה מסוימת הקובעת לו לנוע כך. ותפיסה לא תיתכן אלא בשֵׂכל, ואם כן הגלגל הוא בעל שֵׂכל.
מקור התנועה הנפשית – תשוקה
4 אך לא כל מי שיש לו שֵׂכל שהוא תופס בו עניין מסוים ושיש לו נפש שבשלה הוא יכול לנוע, ינוע כאשר הוא תופס, כי התפיסה כשלעצמה אינה מחייבת תנועה. דבר זה התבאר גם בפילוסופיה הראשונה, והוא ברור. כי אתה מוצא לגבי עצמך שאתה תופס עניינים רבים, ואתה יכול לנוע אליהם, אך בהכרח אינך נע אליהם כלל עד שתתחדש לך תשוקה לעניין הזה שתפסת אותו, ואז תנוע כדי לממש את מה שתפסת. התבאר אם כן גם שלא הנפש שהתנועה מתקיימת על ידה, ולא השכל שהדבר נתפס על ידו, מספיקים לחידוש תנועה מעין זו, עד שתבוא יחד עם כך תשוקה לעניין הנתפס.
מושא התשוקה: האל
5 מכך נובע גם שיש לגלגל תשוקה למה שהוא תפס, שהוא הדבר הנחשק, והוא האלוה יתעלה שמו. באופן הזה אמר (אריסטו) שהאלוה מניע את הגלגל, כלומר בכך שהגלגל משתוקק להידמות למה שהוא השיג, שהוא אותו העניין הנתפס שהוא בתכלית הפשטות ואין בו שום שינוי ולא התחדשות מצב, והטוב שופע ממנו תמיד. דבר זה אינו אפשרי לגלגל באשר הוא גוף אלא אם תהיה פעולתו תנועה סיבובית דווקא, כי זה המרב האפשרי בהתמדת פעולה בגוף, והיא התנועה הפשוטה ביותר האפשרית לגוף כך שלא יהיה שינוי בעצמותו, ולא בשפע הטובות שינבע מתנועתו.

דירוג הגלגלים ומספר הגלגלים והשכלים
6 סיכום ותצפית) כשכל זה התברר לאריסטו, שב והתבונן ומצא שניתן להוכיח שהגלגלים רבים, ותנועתו של זה שונה מתנועתו של זה במהירות ובאיטיות ובכיוון התנועה, אף על פי שהתנועה הסיבובית משותפת לכולם.
הנחה) לפיכך, מן העיון במדעי הטבע התחייב להאמין שהעניין שגלגל מסוים תפס, שבעקבותיו נע תנועה מהירה בתוך יום אחד, שונה מן העניין שתפס הגלגל שנע תנועה אחת בשלושים שנה.
מסקנה) מכאן קבע נחרצות שיש שכלים נבדלים כמספר הגלגלים, וכל גלגל מהם משתוקק לשכל שהוא העיקרון שלו והוא שמניעו את התנועה המיוחדת לו, והשכל הזה הוא המניע את הגלגל הזה.
7 לא אריסטו ולא אחרים אינם קובעים נחרצות אם מספר השכלים הוא עשרה או מאה, אבל הוא אמר שהם כמספר הגלגלים. וכיוון שחשבו בזמנו שיש חמישים גלגלים, אמר אריסטו שאם הדבר כך הוא, גם השכלים הנבדלים חמישים הם. כי בזמנו חכמת המתמטיקה (ובכללה האסטרונומיה) היתה חסרה ולא הגיעה לשלמות, וחשבו שכל תנועה נזקקת לגלגל משלה, ולא ידעו שמנטייתו של גלגל אחד יכולות להיווצר תנועות נראות רבות, כגון תנועת האורך ותנועת הנטייה, וכן התנועה הנראית בהיקף האופק במקומות הזריחות והשקיעות. ואין זה הנושא שלנו; נשוב כעת למה שעסקנו בו.

השכל הפועל
8 עשרה שכלים) מה שאמרו אחרוני הפילוסופים, שהשכלים הנבדלים עשרה הם, הוא משום שהם מנו את הכדורים שיש בהם כוכבים ואת (הגלגל) המקיף, אף על פי שיש בחלק מן הכדורים האלה כמה גלגלים. לפי מניינם מספר הכדורים הוא תשעה: המקיף את הכול, וגלגל כוכבי השבת, וגלגלי שבעת כוכבי הלכת. השכל העשירי הוא השכל הפועל, ומלמדים עליו יציאת שכָלינו מן הכוח אל הפועל, ומימוש צורותיהם של הנמצאים המתהווים והכלים לאחר שלא היו בחומריהם אלא בכוח.
מנגנון היציאה אל הפועל) כל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל, יש לו בהכרח מוציא מחוץ לו. והמוציא צריך להיות ממינו של המוּצָא; כי הנגר אינו בונה את הארון בשל היותו אומן, אלא משום שצורת הארון נמצאת בדעתו, וצורת הארון שבדעת הנגר היא שהוציאה לפועל את צורת הארון ומימשה אותה בעץ.
השכל הפועל) כך בלי ספק הנותן את הצורה הוא צורה נבדלת, ומביא השכל למציאות הוא שכל, והוא השכל הפועל. וכך יחס השכל הפועל ליסודות ומה שהורכב מהם, הוא כיחס כל שכל נבדל המיוחד לכל גלגל, לאותו גלגל; ויחס השכל בפועַל המצוי בנו שהוא משפע השכל הפועל ושעל ידיו אנו משיגים את השכל הפועל, כיחס שׂכל כל גלגל המצוי בו, שהוא בו משפע הנבדל ועל ידיו הוא משיג את הנבדל ומצייר אותו ומשתוקק להידמות לו ונע בעקבות זאת.

האצלה: הנהגת האל באמצעות מערכת הגלגלים
9 בהקשר זה הוא הגיע גם לדבר על מה שכבר הוכח, שהאל יתהדר ויתרומם אינו עושה את הדברים ישירות. כגון שהוא שורף באמצעות האש, והאש נעה באמצעות תנועת הגלגל, וגם הגלגל נע באמצעות שכל נבדל, וכך השכלים, שהם המלאכים המקורבים, הם אשר באמצעותם נעים הגלגלים.
10 מכיוון שלא ייתכן בנבדלים ריבוי בשום אופן מצד עצמויותיהם השונות, כי אין הם גוף, נובע מכך לדעתו שהאל יתעלה הוא שהביא לידי מציאות את השכל הראשון, שאותו שכל הוא מניע הגלגל הראשון באופן שביארנו (לעיל 5-4), והשכל המניע את הגלגל השני – עילתו והעיקרון שלו הם רק השכל הראשון, וכן הלאה, עד שהשכל המניע את הגלגל הסמוך אלינו הוא עילת השכל הפועל והעיקרון שלו, ושם נעצר קיום הנבדלים, כמו שגם הגופים מתחילים מן הגלגל העליון ונעצרים ביסודות ובמה שמורכב מהם.
האל נבדל ממערכת השכלים
11 לא ייתכן שהשכל המניע את הגלגל העליון הוא הוא מחויב המציאות. כי יש לו ולשכלים האחרים עניין משותף אחד, והוא הנעת הגופים, וכל אחד מובדל מן האחרים בעניין מסוים, ואם כן נעשה כל אחד מן העשרה בעל שני עניינים. נמצא שיש הכרח בסיבה ראשונה לכול.

אלה דבריו של אריסטו ודעתו, וראיותיו על הדברים האלה מבוררות, ככל שהן מסתברות, בספרי ההולכים אחריו.
סיכום והכנה לפרק הבא
12 העולה מכל דבריו הוא שהגלגלים כולם הם גופים חיים בעלי נפש ושכל, תופסים ומשיגים את האלוה ומשיגים את העקרונות שלהם, ושיש במציאות שכלים נבדלים שאינם בגוף כלל, שכולם שופעים מהאל יתעלה, והם הממצעים בין האל ובין כל הגופים האלה.

והריני לבאר לך בפרקים הבאים מה בתורתנו מתאים לדעות האלה, ומה שונה מהן. בפרקים הבאים.

פרק ה

השכלים של הגלגלים במקרא ובחז"ל
השמים חיים ומשיגים גם לדעת התורה
1 אשר להיות הגלגלים חיים והוגים, כלומר משיגים – דבר זה אמת ודאית גם לפי התורה; אין הם גופים מתים כמו האש והארץ כמו שחשבו הבורים, אלא הם, כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים המצייתים לאדונם, משבחים ומהללים אותו בכל שבח והלל.
ראיה שהשמים משבחים) נאמר: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל [וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ]" (תהילים יט,ב). כמה רחוק מתפיסת האמת מי שחשב שזה תיאור מצב! זאת משום שהעברית אינה משתמשת בלשון "הגדה" ו"סיפור" יחד אלא על בעלי שכל. הראיה הברורה על כך שהוא מתאר את מצבם בעצמותם, כוונתי למצב הגלגלים ולא מצב התבוננות האנשים בהם, היא מה שאמר (בהמשך): "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (שם,ד). הרי שהבהיר ואמר במפורש שהוא מתאר את עצמותם, שהם משבחים את ה' ומספרים את נפלאותיו בלא דיבור שפה ולשון.
הסבר לשבח שבדממה) וזה הנכון, כי המשבח בדיבור מספר רק את מה שתפס, ותפיסה זו עצמה היא השבח האמיתי; ואילו הביטוי שלו נועד רק ללמד אחרים, או להבהיר שהוא עצמו השיג.
ראיה שמדובר בדממה) אכן נאמר: "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (שם ד,ה), כמו שביארנו (א,נ5; א,נט7). זו ראיה תורנית שלא יכחישנה אלא בור או עקשן.

גם לדעת חכמים
2 אשר לדעת החכמים בכך, איני סבור שהיא זקוקה לביאור או לראיה.
א) התבונן כיצד סידרו את ברכת הירח,
ב) ומה שחוזר ונשנה בתפילות ובלשונות המדרשות מן הכתוב "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" (נחמיה ט,ו), והכתוב "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים" (איוב לח,ז), וזה נפוץ בדבריהם.
ג) ובבראשית רבה (ב,א) אמרו על דבריו יתעלה "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א,ב) – "תוהָא ובוהָא", כלומר הארץ נאנחת ומתייפחת על מר גורלה; "אמרה: אני והן נבראנו כאחת", כלומר הארץ והשמים, "העליונים חיים והתחתונים מתים". הרי גם הם אמרו במפורש שהשמים הם גופים חיים ולא גופים מתים כמו היסודות.

מסקנה) התברר לך אם כן שגם מה שאמר אריסטו על כך שהגלגל משיג ותופס עולה בקנה אחד עם דברי נביאינו ומעבירי תורתנו, שהם החכמים ז"ל.

השפעת השמים על העולם – גם לדעת התורה
3 דע שכל הפילוסופים מסכימים שהנהגת העולם השפל הזה נעשית על ידי הכוחות השופעים עליו מן הגלגל כמו שציינו (א,עב), ושהגלגלים משיגים ויודעים את מה שהם מנהיגים.
א) גם על זה דיברה התורה במפורש ואמרה: "[וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם] אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים" (דברים ד,יט), כלומר שהוא עשה אותם אמצעי להנהגת הבריאה, לא כדי שייעבדו.
ב) ונאמר בבירור: "[וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים... וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.] וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל [בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ]" (בראשית א,טז-יח), ומשמעות המשילה היא שלטון על ידי הנהגה. זה עניין נוסף על עניין האור והחושך שהוא העילה הקרובה להתהוות ולכיליון, כי על עניין האור והחושך נאמר "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". ולא ייתכן שהמנהיג דבר מסוים לא ידע את הדבר שהוא מנהיג, אם מבינים את מהותה האמיתית של ההנהגה במובנהּ כאן.

עוד נרחיב את הדיבור על עניין זה במקום אחר (על המלאכים ב,ו; על האור והחושך ב,ל14; על הנהגת הנביא ב,לז6-5).

פרק ו

המלאכים
קיום המלאכים
1 על כך שהמלאכים קיימים אין צורך להביא ראיה מן התורה, כי התורה אמרה זאת במפורש בכמה מקומות.
המונח אלוהים
2 א) ידוע לך כבר ש"אלהים" הוא שם השופטים ("חֻכַּאם", גם: מושלים): "[עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע...] עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם [אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ]" (שמות כב,ח).
ב-ג) לכן הושאל מונח זה למלאכים ולאלוה, כי הוא מנהיג־שופט ("חאכם") את המלאכים. ולכן אמר: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם", וזו פנייה לכל מין האדם, והמשיך ואמר: "הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים", כלומר אלוהי המלאכים, "וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים" (דברים י,יז) – אדוני הגלגלים והכוכבים, שהם אדונים לכל גוף זולתם. זאת היא המשמעות, לא ש"אֱלֹהִים" ו"אֲדֹנִים" הם ממין האדם, שכן הם פחותים מדי לכך. מה גם שדבריו "אֱלֹהֵיכֶם" כוללים את כל מין האדם, שליטים ונשלטים. וגם לא ייתכן שהכוונה היא שהוא יתעלה אדוני כל האבנים והעצים שמייחסים להם אלוהות, כי אין פאר ורוממות בכך שהאלוה הוא אדוני האבן והעץ ופיסת המתכת. אלא הכוונה היא שהוא יתעלה מנהיג־שופט על המנהיגים־שופטים, כלומר על המלאכים, ואדוני הגלגלים.

כל כוח בעולם הוא מלאך
3 כבר הבאנו בחיבור זה פרק (א,מט1) שבו התבאר שהמלאכים אינם גופים. כך אמר גם אריסטו, מלבד זה שיש כאן הבדל במונחים: הוא אומר "שכלים נבדלים" ואילו אנחנו אומרים "מלאכים". אשר לדבריו שהשכלים הנבדלים האלה הם גם מתווכים בין האל יתעלה לבין הנמצאים, ושבתיווכם נעים הגלגלים, שזוהי סיבת התהוות המתהווים – גם זה הוא לשון כל הכתובים, כי אינך מוצא אף פעולה שפועל האל כי אם על ידי מלאך. ידוע לך שמשמעות "מלאך" היא שליח, ואם כן כל מבצע ציווי הוא מלאך. כך שגם על תנועות בעלי החיים, אפילו שאינם הוגים, מתבטא הכתוב שהן על ידי מלאך, כאשר התנועה הזאת מתאימה למטרת האלוה ששם בו כוח המניע אותו בתנועה הזאת. נאמר: "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי (=אלוהיי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות ולא פגעו בי)" (דניאל ו,כג). וכל תנועות אתון בלעם (במדבר כב,כב-ל) על ידי מלאך. אפילו היסודות נקראים גם הם מלאכים: "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהילים קד,ד).
ארבע משמעויות למונח מלאך
4 עוד יתבאר לך (ב,לד) ש"מלאך" נאמר
א) על שליח מבני האדם: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" (בראשית לב,ד),
ב) ונאמר על הנביא: "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים" (שופטים ב,א), "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ,טז),
ג) ונאמר על השכלים הנבדלים המתגלים לנביאים במראה הנבואה,
ד) ונאמר על הכוחות החיוניים, כמו שנבאר (פסקאות 7-6).

מקורות חכמים שהאל מנהיג את המציאות באמצעות מלאכים
5 דיוננו כאן הוא רק במלאכים שהם שכלים נבדלים, כי תורתנו אינה מכחישה שהוא יתעלה מנהיג את המציאות הזאת באמצעות המלאכים.
דוגמה א) החכמים אמרו על דברי התורה "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" (בראשית א,כו) ועל דבריו "הָבָה נֵרְדָה [וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם]" (שם יא,ז) – שהם בלשון רבים – כך: "כביכול שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמיליא שלמעלה". התפעל על דבריהם "מסתכל", שהרי בלשון הזה עצמו אומר אפלטון, שהאל מסתכל בעולם השכלים וכתוצאה מכך שופעת ממנו המציאות.
דוגמה ב) ובכמה מקומות (בבלי סנהדרין לח ע"ב ועוד) אמרו כך סתם: "אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמיליא שלמעלה", ו"פמיליא" היא צבא ביוונית.
דוגמה ג) גם בבראשית רבה (יב,א) נאמר, וכן במדרש קהלת (קהלת רבה ב,יא): "'[כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ] אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשָׂהוּ' – לא נאמר כָּן, אלא 'עָשׂוּהוּ' (קהלת ב,יב), כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר 'הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ' (דברים לב,ו)".
דוגמה ד) וכן אמרו בבראשית רבה (נא,ב): "כל מקום שנאמר 'ה', וַה'' – הוא ובית דינו".

סיכום) אין הכוונה בכל הלשונות האלה מה שחושבים הבורים, שיש לו יתעלה דיבור או מחשבה או סברה או התייעצות והסתייעות בדעת אחרים – וכיצד זה יסתייע הבורא במה שברא? אלא כל זה הוא אמירה מפורשת שאפילו חלקי המציאות, עד כדי בריאת אברי בעל החיים כפי שהם – הכול באמצעות מלאכים, כי כל הכוחות הם מלאכים.
לעג למי שאינו מבין את הנהגת האל בעולם
6 מה רב עיוורון הבורים ומה מזיק הוא! אילו אמרת לאדם מן הטוענים שהם חכמי ישראל שהאל שולח מלאך הנכנס בבטן האישה ומעצב שם את העובר, הוא היה מתפעל מכך ומקבל זאת, וחושב זאת לגדלות יכולת ביחס לאל, וחכמה ממנו יתעלה. זאת אף על פי שהוא גם מאמין שהמלאך הוא גוף מאש בוערת, שמידתו כשליש העולם כולו. הוא יחשוב שכל זה אפשרי לאל. אבל אם תאמר לו שהאל שם בזרע כוח מעצב הנותן לאברים האלה תבנית ומתאר, שהוא המלאך, או שׁכּל הצורות הן מפעולת השׂכל הפועל, שהוא המלאך, והוא "שרו שלעולם" שהחכמים מזכירים תמיד – יירתע מזה, כי אין הוא מבין את עניין הגדֻלָּה והיכולת האמיתיות האלה, שהוא ההבאה למציאות של הכוחות הפועלים בדבר, כוחות שאינם מושגים בחושים.
המשך מקורות חכמים
7 דוגמה ה) החכמים ז"ל אמרו במפורש למי שהוא חכם, שכל אחד מן הכוחות הגופניים הוא מלאך, כל שכן הכוחות הפזורים בעולם, ושלכל כוח יש פעולה מסוימת אחת מיוחדת, ואין לו שתי פעולות. בבראשית רבה (נ,ב): "תני (=נשנה): אין מלאך עושה שתי שליחות ולא שני מלאכים עושין שליחות אחת", וכך הוא מצב כל הכוחות.
דוגמה ו) מה שיחזק לך את היות הכוחות הפרטיים הטבעיים והנפשיים מכונים "מלאכים", הוא אמירתם בכמה מקומות, ועיקרהּ בבראשית רבה (עח,א): "בכל יום הקב"ה בורא כת שלמלאכים ואומרין לפניו שירה והולכין להן". כאשר הקשו על אמירה זו מאמירה המורה על כך שהמלאכים יציבים, וכן התבאר כמה פעמים שהמלאכים חיים וקיימים (שמות רבה כג,ז), היתה התשובה שיש מהם יציבים ויש מהם אובדים. וכך הוא הדבר באמת, שהכוחות הפרטיים האלה מתהווים וכלים באופן תמידי, ומיני הכוחות ההם קיימים ואינם משתבשים.
דוגמה ז) ונאמר שם (בראשית רבה פה,ח) בפרשת יהודה ותמר: "אמר ר' יוחנן: ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה", כלומר כוח הגירוי המיני. הרי שקרא גם לכוח הזה "מלאך". וכך אתה מוצא אותם אומרים תמיד: 'מלאך שהוא ממונה על כך וכך', כי כל כוח שהאל יתעלה מְמַנֶּה על אחד מן הדברים הוא מלאך הממונה על אותו דבר.
דוגמה ח) ולשון מדרש קהלת (קהלת רבה י,כ): "בשעה שאדם ישן, נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב". הרי שאמרו במפורש למי שמבין ומשכיל, שהכוח המדמה נקרא גם הוא "מלאך", ושהשכל נקרא "כרוב". מה נאה הדבר ליודע, ומה מאוס הוא לבורים!

ראיית מלאך – רק במופע נבואי
8 על כך שכל צורה שהמלאך נראה בה היא במראה הנבואה כבר דיברנו (פסקה 3; א,מט).
א) אתה מוצא נביאים הרואים את המלאכים כאילו הם בני אדם: "[וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא] וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים [נִצָּבִים עָלָיו]" (בראשית יח,ב).
ב) ויש מהם הרואים אותו כאילו הוא אדם נורא ומבהיל: "[וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי] וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד" (שופטים יג,ו).
ג) ויש מהם הרואים אותו כאש: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ [מִתּוֹךְ הַסְּנֶה]" (שמות ג,ב).
ד) ושם נאמר: "אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים" (בראשית רבה נ,ב). וזהו סוד נבואי גדול. ועוד יבוא (ב,לב-מח) דיון כראוי על הנבואה. ושם נאמר: "עד שלא עשו שליחותן – אנשים; ומשעשו שליחותן – לבשו מלאכוּת" (בראשית רבה שם).
סיכום
9 התבונן אם כן כיצד התבאר מכל היבט שמשמעות "מלאך" היא פעולה מסוימת, ושכל מראה מלאך אינו אלא במראה הנבואה ובהתאם למצב המשיג.

אם כן אין במה שהזכיר אריסטו בעניין הזה שום דבר החולק על התורה. אלא מה שהוא חולק עלינו בכל זה הוא שהוא מאמין שהדברים האלה (=בעולמנו) כולם קדומים, ושהם דברים המתחייבים ממנו יתעלה כך; ואילו אנחנו מאמינים שכל זה נברא, ושהאל ברא את השכלים הנבדלים ושם בגלגלים את כוח התשוקה אליהם, והוא שברא את השכלים ואת הגלגלים ושם בהם את הכוח המנהיג הזה. בזה אנו חולקים עליו.

בהמשך (ב,יג-לא) תשמע את דעתו ואת דעת תורת האמת על חידוש העולם.

פרק ז

רצון והכרה בפעולת השכלים הנבדלים
השכלים הנבדלים – מלאכים בעלי רצון ותפקיד
1 כבר ביארנו (ב,ו) את רב־משמעיות המונח "מלאך" ושהוא כולל את השכלים והגלגלים והיסודות, כי כולם מבצעים ציווי. אבל אל תחשוב שהגלגלים או השכלים הם בדרגת שאר הכוחות הגשמיים, שהם טבע ואינם משיגים את פעולתם. אלא הגלגלים והשכלים משיגים את פעולותיהם, ובעלי בחירה חופשית ומנהיגים, אבל לא כבחירתנו ולא כהנהגתנו, שהיא כולה בדברים מתחדשים.
המקורות במקרא
2 התורה התבטאה במפורש על עניינים שהסבו את תשומת לבנו לכך.
א) אמר המלאך ללוט: "[מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה] כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר [עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה]" (בראשית יט,כב);
ב) ואמר לו כדי להצילו: "הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה [לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ]" (שם,כא);
ג) ונאמר: "[הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.] הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם [כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ]" (שמות כג,כ-כא). כל אלה מורים לך על כך שהם משיגים את פעולותיהם ושיש להם רצון ובחירה בהנהגה שנמסרה להם, כמו שלנו יש רצון במה שנמסר לנו וניתנה לנו יכולת מעיקר הווייתנו. אלא שיש ואנו עושים דברים פגומים יותר, וההעדר קודם להנהגתנו ולפעולתנו. ואילו השכלים והגלגלים אינם כך, אלא הם פועלים תמיד את הטוב, ואין אצלם אלא הטוב, כמו שנבאר בכמה פרקים (להלן ב,י-יא), וכל אשר להם מצוי בשלמות ובפועל תמיד מאז שהם נמצאים.

פרק ח

קולות השמים
המולת הגלגלים
1 מן הדעות העתיקות הנפוצות אצל הפילוסופים וכלל בני האדם, היא שתנועת הגלגלים גורמת לקולות מבהילים מאוד ואדירים. ראייתם לכך היתה שהם אמרו: כשהגרמים הקטנים הנמצאים אצלנו נעים תנועה מהירה, נשמע מהם קול שקשוק אדיר וזמזום מחריד; קל וחומר גרמי השמש והירח והכוכבים, בגודלם ובמהירותם כפי שהם. כל סיעת פיתגורס מאמינה שהם משמיעים קולות ערֵבים והרמוניים למרות גודלם, כהרמוניית הלחנים המוזיקליים. ויש להם נימוקים מדוע איננו שומעים את הקולות המבהילים והאדירים האלה.
דרך ההכרעה במחלוקות מדעיות
3 אל יהא מגונה בעיניך שדעתו של אריסטו חולקת על דעת החכמים בכך. כי דעה זו, שהם משמיעים קולות, נגררת מן ההאמנה ב"גלגל קבוע ומזלות חוזרין" (בבלי פסחים צד,ב). וידוע לך שהם הכריעו כדעת חכמי אומות העולם על פני דעתם בעניינים האסטרונומיים האלה, כפי שאמרו בבירור: "ונצחו חכמי אומות העולם" (שם). וזה נכון, כי מי שדן בעניינים העיוניים עושה זאת רק לפי מה שהעיון הביא אליו, ולכן מאמינים במה שההוכחה לו התאמתה.

פרק ט

מספר הגלגלים וסיווגם
מספר הגלגלים
1 כבר הבהרנו לך (ב,ד8-6) שמספר הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסטו, ושאלה שמנו בזמננו תשעה גלגלים רק מנו כדור אחד הכולל גלגלים רבים, כמחוור למי שעיין באסטרונומיה. לכן אל יהא מגונה בעיניך גם מה שאמר אחד מהחכמים: "שני רקיעים הם, שנאמר: 'הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם' (דברים י,יד)" (בבלי חגיגה יב,ב). כי בעל המימרה הזאת מנה את כדורם של כל הכוכבים, כלומר את הגלגלים שיש בהם כוכבים, ככדור אחד; ומנה את כדור הגלגל המקיף שאין בו כוכבים, ככדור שני. ועל כן אמר: "שני רקיעים הם".

תולדות קביעת מיקום כוכבי הלכת
2 אקדים לך הקדמה שיש בה צורך למטרה שאני מכוון אליה בפרק הזה, וזו היא:

דע לך שהיתה מחלוקת בין ראשוני חכמי המתמטיקה (ובכלל זה אסטרונומיה) לגבי גלגל נוגה וגלגל כוכב חמה, אם הם מעל השמש או מתחת לשמש. כי אין הוכחה המורה לנו על סידורם של שני הכדורים האלה.
שלב א) שיטתם של כל הקדמונים היתה שכדוריהם של נוגה וכוכב חמה הם מעל השמש. דע זאת אם כן, והפנם זאת היטב.
שלב ב) אחר כך בא תלמי (=פְּתוֹלֵמָיוֹס) והכריע שהם מתחת לשמש, ואמר שהמתאים ביותר לעניין הטבעי הוא שתהיה השמש באמצע, שלושה כוכבים מעליה ושלושה מתחתיה.
שלב ג) אחר כך באו אנשים מאוחרים יותר, באנדלוסיה (=דרום ספרד), שהתמחו היטב במתמטיקה, וביארו לפי הנחותיו של תלמי שנוגה וכוכב חמה הם מעל השמש. אִבְּן אַפְלַח מסביליה, שפגשתי את בנו, חיבר על כך ספר מפורסם.
שלב ד) אחר כך התבונן בעניין הזה הפילוסוף הנעלה אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה), שקראתי בהדרכת אחד מתלמידיו, והראה דרכי ראיות, שהעלינו אותן על הכתב, ובהן הוא מראה שאין זה סביר שנוגה וכוכב חמה הם מעל השמש. אבל מה שציין אבו בכר הוא ראיה לאי־סבירות, לא ראיה לאי־היתכנות. /
סיכום והכנה לפרק הבא
3 כללו של דבר, בין אם הדבר כך בין אם לאו, כל הראשונים סידרו את נוגה וכוכב חמה מעל השמש, ולכן מנו חמישה כדורים:
א) כדור הירח הסמוך לנו בלי ספק;
ב) וכדור השמש שהוא מעליו בהכרח; ג) וכדור חמשת כוכבי הלכת; ד) וכדור כוכבי השבת; ה) והגלגל המקיף את הכול, שאין בו כוכבים. נמצא שמספר הכדורים המצוירים, כלומר כדורי ה"צורות", שיש בהם כוכבים – כי כך היו הקדמונים קוראים לכוכבים, "צורות", כמפורסם בספריהם – מספרם הוא ארבעה כדורים: א) כדור כוכבי השבת, ב) כדור חמשת כוכבי הלכת, ג) כדור השמש, ד) וכדור הירח. ומעל כולם גלגל אחד חלק, שאין בו כוכבים. המניין הזה הוא עיקרון חשוב מאוד לדעתי, בשל עניין שעלה בדעתי ולא ראיתיו בבירור אצל אף אחד מן הפילוסופים, אם כי מצאתי באמירות הפילוסופים ובדברי החכמים מה שהסב אליו את תשומת לבי. והריני מציין לך אותו ומבאר את העניין בפרק הבא.

פרק י

המציאות והמספר ארבע
השפעת מערכת הגלגלים על המציאות ועל פרטיה
1 ידוע ומפורסם בכל ספרי הפילוסופים, שכשהם דנים בהנהגה הם אומרים שהנהגת העולם השפל הזה, כלומר עולם ההתהוות והכיליון, נעשית רק באמצעות הכוחות השופעים מן הגלגלים. הזכרנו זאת כמה פעמים (א,עב8; ב,ה3). וכן אתה מוצא את החכמים ז"ל אומרים: "אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו: גדל! שנאמר: 'הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם, אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ?' (איוב לח,לג)" (בראשית רבה י,ו). הם מכנים גם את הכוכב "מזל". תמצא זאת בבירור בתחילת בראשית רבה. אמרו שם (י,ד): "יש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה". הרי אמרו במפורש במימרה זו שאפילו לפרטי ההוויה יש כוחות של כוכבים המיוחדים להם. ואף על פי שכל כוחות הגלגל מתפשטים בכל הנמצאים, יש גם כוח של כוכב מסוים המיוחד למין מסוים, כמו המצב בכוחותיו של הגוף האחד, כיוון שכל המציאות היא פרט אחד, כמו שאמרנו (א,עב1).
2 וכן ציינו הפילוסופים שיש לירח כוח נוסף ומיוחד ליסוד המים. הראיה לכך היא תוספת הימים והנהרות עם תוספת מופע הירח, וחסרונם בחסרונו, ושהגאות בים באה עם בוא הירח, והשפל עם נסיגתו, כלומר עלייתו וירידתו ברבעי הגלגל כפי שברור וגלוי למי שצפה בכך. אשר לכך שֶקרני השמש מניעות את יסוד האש – זה ברור מאוד, כמו שאתה רואה מן העובדה שהחום מתפשט במציאות עם השמש, והקור מתחזק כשהיא מתרחקת ממקום מסוים או כשהיא נסתרת ממנו. זה ברור מכדי שיהיה צורך להאריך לדון בו.

חידושו של הרמב"ם: הופעות של המספר ארבע במציאות
3 כיוון שידעתי זאת, עלה בדעתי שאף על פי שמכל אותם ארבעת הכדורים ה"מצוירים" (=שיש בהם כוכבים) שופעים כוחות בכל המתהווים, והם העילות להם – הרי לכל כדור יש יסוד מארבעת היסודות שאותו כדור הוא מקור כוחותיו של אותו יסוד דווקא, והוא המניע אותו את תנועת (=תהליך) ההתהוות, על ידי תנועתו (של הכדור).
ירח – מים) כך כדור הירח יהא מניע המים;
שמש – אש) וכדור השמש מניע האש;
כוכבי לכת – אוויר) וכדור כוכבי הלכת הנותרים מניע האוויר – ובשל ריבוי תנועותיהם ושונותם זה מזה ונסיגותיהם ותנועותיהם הישרות ושהייתם, רבים חילופי הצורה (החיצונית) של האוויר והשוני בו והתכווצותו והתפשטותו במהירות;
כוכבי שבת – אדמה) וכדור כוכבי השבת מניע את הארץ. ואולי בשל כך כבדה תנועתה לקבל את ההיפעלות וההתמזגות, בשל איטיות תנועתם של כוכבי השבת. כבר העירו (חז"ל) על כך שלכוכבי השבת יש יחס מיוחד לארץ בכך שאמרו (ראו פסקה 1) שמספר מיני הצמחים הוא כמספר פרטי הכוכבים מכלל הכוכבים.

4 וכך ייתכן שהוא הסדר: הכדורים – ארבעה; והיסודות המונָעים על ידם – ארבעה; והכוחות היוצאים מהם אל המציאות באופן כללי – ארבעה, כמו שביארנו (א,עב8;11).

ארבע סיבות לתנועת הגלגל
5 וכן סיבות כל תנועה של הגלגל – ארבע סיבות, והן:
א) צורתו החיצונית של הגלגל, כלומר כדוריותו;
ב) ונפשו;
ג) ושִׂכלו שבו הוא תופס (מושגים), כמו שביארנו (ב,ד);
ד) והשכל הנבדל, שהוא מושא תשוקתו. הבן זאת היטב.
6 ביאור הדבר:
צורה) לולא היתה צורתו החיצונית באופן זה, לא יכול היה בשום אופן לנוע סיבובית ברציפות, כי רציפות מחזורית של תנועה לא תיתכן אלא בתנועה סיבובית בלבד. ואילו בתנועה ישרה, אפילו יחזור הנע לאורך אותו מרחק עצמו כמה פעמים – התנועה לא תהיה רציפה, כי בין כל שתי תנועות הופכיות יש מנוחה, כמו שהוכח במקומו (ב,הנחות13). התברר אם כן שרציפות התנועה בחזרות לאורך אותו מרחק בעצמו מכריחה שהנע ינוע סיבובית. נפש) ורק בעל נפש נע (מאליו), ואם כן מתחייבת מציאות הנפש. שכל) ויש הכרח במה שגורם לתנועה, והוא התפיסה והתשוקה למה שנתפס, כמו שציינו (שם). וזה לא יהיה בענייננו אלא בשכל, מאחר שאין הוא בורח ממה שאינו מתאים ולא מבקש את המתאים. השכל הנבדל) והכרח בקיומו של מצוי מסוים שהוא הנתפס, והתשוקה היא אליו, כמו שביארנו (שם). אלה אם כן ארבע סיבות לתנועת הגלגל.
ארבע הכוחות הכלליים של המציאות
7 וארבעה אופנים של הכוחות הכלליים היוצאים ממנו אלינו, והם:
דומם) כוח התהוות המחצבים,
צומח) וכוח הנפש הצמחית,
חי) וכוח הנפש החייתית,
הוגה) וכוח הנפש ההוגה, כמו שביארנו (א,עב8). ועוד, כשתתבונן בפעולותיהם של הכוחות האלה, תמצא שהן שני מינים:
א) התהוות כל מה שמתהווה,
ב) ושמירת המתהווה הזה, כלומר שמירה תמידית על מינו ושמירת פרטיו למשך זמן מסוים. זו היא משמעות ה"טבע", שאומרים שהוא חכם ומנהיג ודואג להבאתו של בעל החיים למציאות במלאכת אומן, דואג לשמירתו ולהתמדתו על ידי יצירת כוחות הנותנים צורה שהם סיבת מציאותו, וכוחות מזינים שהם סיבת הישארותו ושמירתו למשך הזמן האפשרי – הכוונה היא לדבר האלוהי ששתי הפעולות האלה מגיעות ממנו בתיווך הגלגל.

המספר ארבע ומשמעותו
8 מספר ארבע הזה הוא מופלא, ועניין להתבונן בו. במדרש ר' תנחומא אמרו: "כמה מעלות היו בסולם? ארבע", כשהכוונה למה שנאמר: "[וַיַּחֲלֹם] וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה [וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ]" (בראשית כח,יב). ובכל המדרשות מציינים שארבע מחנות שלמלאכים הם, וזה חוזר ונשנה. וראיתי בכמה מהנוסחאות: "כמה מעלות היו בסולם? שבע". אבל כל הנוסחאות וכל המדרשות מסכימים שמלאכי אלהים שראה עולים ויורדים היו רק ארבעה ותו לא, "שנים עולים ושנים יורדים" (בבלי חולין צא,ב), ושהארבעה היו יחד במדרגה אחת ממדרגות הסולם כך שארבעתם נהיו בשורה אחת, השנים העולים והשנים היורדים, עד שהם למדו מכך שרוחב הסולם היה כמידת עולם ושליש במראה הנבואה. כי רוחב מלאך אחד במראה הנבואה הוא כמידת שליש עולם, על פי מה שנאמר: "וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ" (דניאל י,ו). נמצא שרוחב הארבעה הוא עולם ושליש.
9 ובמשלי זכריה, כאשר תיאר "אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת" (זכריה ו,א), אמר בפרשו זאת: "אֵלֶּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (שם,ה). אם כן הן עילתו של כל מה שמתחדש. בזה שהזכיר "נְחֹשֶׁת", וכן במה שנאמר "נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א,ז; דניאל י,ו), נראה שיש רב־משמעיות מסוימת, ועוד תשמע על כך הערה (ב,כט35; ב,מג6).

10 אשר לדבריהם שהמלאך הוא שליש העולם, והוא מה שאמרו בבראשית רבה (סח,יב) בלשון זה: "שהמלאך שלישו שלעולם" – הם ברורים מאוד, וכבר ביארנו זאת בחיבורנו ההלכתי הגדול (משנה תורה, יסודי התורה ב,ג). כי כל הנבראים נחלקים לשלושה: השכלים הנבדלים, שהם המלאכים; והשני – גופות הגלגלים; והשלישי – החומר הראשון, כלומר הגופים המשתנים תמיד אשר תחת הגלגל.

הדרכה להבנת סודות הנבואה
11 כך יבין מי שירצה להבין את החידות הנבואיות ויתעורר מתרדמת היסח הדעת, ויינצל מִיַּם הבּוּרוּת, ויתרומם אל העליונים. ואילו מי שטוב בעיניו לשחות בים בורותו וירד מטה מטה (על פי דברים כח,מג) – אין לו צורך להטריח את גופו ולא את לבו. יפסיק מלנוע וממילא ירד באופן טבעי אל התחתית.

הבן כל מה שצוין והתבונן בו.

פרק יא

הצידוק לדגם היקום ושרשרת השפע
הדגם האסטרונומי ומטרתו
1 לא הוכחה) דע שהעניינים האסטרונומיים האלה שצוינו – אם יקרא אותם ויבין אותם אדם הבקי רק במתמטיקה בלבד, יחשוב שהם הוכחה חותכת שכך הם צורת הגלגלים ומספרם. אך אין הדבר כך, ולא זה המבוקש במדע האסטרונומיה. אלא מהם דברים מוכחים שהם כך, כמו שהוכח שמסלול השמש הוא מסלול הנוטה מקו המשווה, ובזה אין ספק. אך אין הוכחה אם יש לה גלגל אקסצנטרי ("גלגל מחוץ למרכז") או אפיציקל ("גלגל היקף").
דגם) אין זה משנה לאסטרונום, כי מטרתו של המדע הזה היא להציע דגם שבו כל כוכב נע באופן אחיד, סיבובי, בלי תאוצה ובלי תאוטה ובלי שינוי, כשמה שמתחייב מן התנועה הזאת יתאים לנצפה, ויחד עם זאת ישתדל למעט ככל האפשר בתנועות ובמספר הגלגלים. כי אם נוכל למשל להציע דגם שבו התנועות הנצפות של כוכב מסוים מתאפשרות בשלושה גלגלים, ודגם אחר שבו דבר זה עצמו מתאפשר בארבעה גלגלים, ראוי שנסתמך על הדגם בעל מספר התנועות הקטן. לכן בחרנו עבור השמש אקסצנטריות על פני אפיציקל, כמו שהזכיר תלמי (אלמגסט, ספר ג, ג-ד).
המסקנה והצידוק לחלוקת הגלגלים לארבע קבוצות
2 מסקנה) בהתאם למטרה זו, כיוון שהשגנו את כל תנועות כוכבי השבת כתנועה אחידה שאינה משתנה ושמצביהם אינם משתנים זה מזה, הסקנו שכולם בגלגל אחד. אך אין זה מן הנמנע שכל כוכב מהם יהיה בגלגל בפני עצמו ותנועת כולם תהיה זהה, ולכל הגלגלים אותו ציר, ואז יהיו השכלים כמספר הכוכבים, כמו שנאמר: "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?" (איוב כה,ג), כשהכוונה לריבויים. כי כל השכלים וגרמי השמים והכוחות – כולם גדודיו, והכרח שיהיה מספר למיניהם.
צידוק) אפילו היה הדבר כך (=שיש גלגלים כמספר הכוכבים), לא היה משתבש לנו הסדר שהצענו במנותנו את גלגל כוכבי השבת ככדור אחד, כמו שאנו מונים את חמשת גלגלי כוכבי הלכת ככדור אחד, על אף ריבוי גלגליהם. מפני שהמטרה, כפי שהבנת, אינה אלא למנות את כלל הכוחות שהשגנו במציאות השגה כללית, מבלי להטריח את עצמנו להגדיר את אמיתת השכלים והגלגלים.

סיווג המציאות ושרשרת השפיעה
3 סיווג) אבל כל המבוקש הוא שהנמצאים מלבד הבורא יתעלה מתחלקים לשלושה חלקים: האחד – השכלים הנבדלים; השני – גרמי הגלגלים, שהם מצעים לצורות קבועות שהצורה אינה עוברת בהם ממצע למצע, כשהמצע אינו משתנה בעצמותו; והשלישי – הגופים המתהווים וכלים שאצלנו, שיש להם חומר אחד משותף.
שרשרת) וכן שההנהגה שופעת מן האלוה יתעלה על השכלים כפי דירוגם, וממה שהוטב לשכלים שופעים טובות ואורות על גופי הגלגלים, ומן הגלגלים שופעים כוחות וטובות על הגוף המתהווה וכלה שאצלנו, מכוח הטוב הגדול שקיבלו ממקורותיהם.

מנגנון השפיעה: שלמות פנימית ועודף שלמות
4 ודע שכל מי שמשפיע טוב כלשהו באופן הדירוג הזה – מציאותו של המיטיב הזה ומטרתו ותכליתו אינה להיטיב עם המוטב בלבד, אחרת נובע מכך אבסורד גמור. שהרי התכלית נכבדה יותר מן האמצעים לתכלית, והיה מתחייב (לפי זה) שמציאות הנעלה יותר והשלם יותר והנכבד יותר היא בשביל הנחוּת יותר. ואף בר דעת לא ידמיין זאת.

5 אלא העניין כמו שאתאר: דבר השלם בשלמות כלשהי – יש ששלמות זו נמצאת בו במידה כזאת שהיא משלימה את עצמותו מבלי שתעבור ממנו שלמות לאחרים, ויש ששלמותו היא במידה כזאת שעודפת ממנו שלמות עבור אחרים. הרי זה כאילו אמרת, על דרך המשל, שיש אדם שיש לו ממון המספיק לצרכיו בלבד, בלי עודף שאחרים יוכלו ליהנות ממנו; ולאדם אחר יש ממון שעודף עליו ממנו מה שיוכל להעשיר אנשים רבים, עד שייתן לאדם אחר במידה כזאת שגם האדם הזה ייעשה עשיר, ועוד יישאר לו מה שיעשיר בו אדם שלישי.
6 כך הוא הדבר במציאות, שהשפע המגיע ממנו יתעלה להבאה למציאות של שכלים נבדלים, שפע גם מן השכלים ההם, להבאתם למציאות זה מזה, עד לשכל הפועל – ושם נעצרה הבאת הנבדלים למציאות. מכל נבדל שפעה גם הבאה למציאות עד שהסתיימו הגלגלים בגלגל הירח, ואחריו הגוף המתהווה וכלה שאצלנו, כלומר החומר הראשון ומה שהורכב ממנו. מכל גלגל מגיעים כוחות אל היסודות, עד שהשפע שלהם נגמר עם תום ההתהוות והכיליון.
הפילוסופיה היא המסורת הקדומה שלנו
7 כבר ביארנו (א,עא1; ב,ג1;ה1 ועוד) שכל העניינים האלה אינם סותרים דבר ממה שציינו נביאינו ומעבירי תורתנו, כי אומתנו אומה מלומדת ושלמה, כמו שביאר יתעלה על ידי האדון (=משה) שהביאנו לשלמות, ואמר: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד,ו). אך כיוון שרשעי האומות הבורות כילו את הטוב שבנו, ואיבדו את דברי חכמתנו וחיבורינו, והרגו את חכמינו, עד שחזרנו להיות בורים, כמו שניבא עלינו רעות בשל חטאותינו ואמר: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כט,יד), והתערבנו בהם – אימצנו את דעותיהם כמו שאימצנו את מידותיהם ומעשיהם. כמו שנאמר על חיקוי המעשים: "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (תהילים קו,לה), כך נאמר על אימוץ דעות הבורים: "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב,ו), ותרגם זאת יונתן ע"ה: "וּבְנִמּוֹסֵי עַמְמַיָּא יְהָכוֹן" (=ובחוקות הגויים ילכו). וכיוון שגדלנו על ההרגל לדעות הבורים, קיבלנו את העניינים הפילוסופיים האלה כאילו הם זרים לתורתנו כשם שהם זרים לדעות הבורים, ואין הדבר כן.

תוכן העניינים

מורה נבוכים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה