אור ברסלב
מורה נבוכים חלק א' › פרק טז

מורה נבוכים· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

חלק א' · פרק טז

פרק טו

המונח צור
ארבע משמעויות
1 "צור" – מונח רב־משמעי.
א) הוא שם ההר: "וְהִכִּיתָ בַצּוּר" (שמות יז,ו).
ב) והוא שם האבן הקשה כחלמיש: "חַרְבוֹת צֻרִים" (יהושע ה,ב).
ג) והוא שם המכרה שכורים ממנו אבני מחצב: "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" (ישעיהו נא,א).
ד) אחר כך הושאל מונח זה מן המשמעות האחרונה ל(משמעות של) מוצאו של כל דבר וראשיתו, ולכן אמר אחרי דבריו "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" – "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ]" (שם ב), כאילו פירש שהצור שחֻצבתם ממנו הוא אברהם אביכם, ועל כן לכו בעקבותיו ונהגו על פי דתו והידמו אליו במידותיו. כי טבע המכרה חייב להימצא במה שנחצב ממנו.

הדרך לה' – ההתבוננות בה' כמקור המציאות
2 לפי המשמעות האחרונה הזו נקרא ה' יתעלה "צור", כי הוא הראשית והסיבה הפועלת לכל מה שזולתו. ונאמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ" (דברים לב,ד), "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" (שם שם,יח), "צוּרָם מְכָרָם" (שם שם,ל), "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ" (שמואל־א ב,ב), "צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו,ד), "וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" (שמות לג,כא) – הישען והתמד על בחינת היותו (של ה') יתעלה ראשית (לכל המציאות), כי זה המבוא שתגיע דרכו אליו, כמו שביארנו (א,ח) על דבריו אליו "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי" (שם).

תוכן העניינים

מורה נבוכים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה