מורה נבוכים· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
חלק א' · פרק ד
המונחים ראה, הביט וחזה
פתיחה
1 דע ששלושת הביטויים "ראה" ו"הביט" ו"חזה" משמשים במובן של ראיית העין, ושלושתם הושאלו להשגת השכל.
שתי משמעויות למונח ראה
2 לגבי "ראה" הדבר ידוע בקרב ההמון.
א) נאמר: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה" (בראשית כט,ב), וזו ראיית עין;
ב) ונאמר "וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת" (קהלת א,טז), וזו השגה שכלית.
ובהשאלה הזאת כל לשון ראיה שנאמר לגבי ה' יתעלה, כגון דבריו "רָאִיתִי אֶת ה'" (מלכים־א כב,יט; דברי הימים־ב יח,יח), "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" (בראשית יח,א), "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (בראשית א,י ועוד), "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג,יח), "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שם,כד,י) – כל אלה השגה שכלית, לא ראיית עין כלל. משום שהעיניים אינן משיגות אלא גוף, וגם זה רק מכיוון אחד ורק חלק מן המקרים (=התכונות) שלו, כלומר צבע הגוף ותבניתו וכיוצא בזה, וכן הוא יתעלה אינו משיג על ידי אבר, כמו שיתבאר (א,מד; מו18,6).
שתי משמעויות למונח הביט
3 וכיוצא בזה "הביט"
א) משמש במובן של הפניית העין אל דבר: "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (בראשית יט,יז), "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו" (שם,כו), "וְנִבַּט לָאָרֶץ" (ישעיהו ה,ל).
ב) והושאל לפניית הדעת והכוונתה לעיין בדבר כדי שתשיג אותו, והוא שנאמר: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג,כא), כי האָוֶן אינו נראה בעין. וכיוצא בזה דבריו: "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה [עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה]" (שמות לג,ח), אמרו החכמים ז"ל שיש בו גם המשמעות הזו, ושזו הודעה על כך שהם עקבו אחרי מעשיו ודבריו והתבוננו בהם. במשמעות זו נאמר: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה" (בראשית טו,ה), משום שזה היה במראה הנבואה. ובהשאלה זו כל לשון הבטה שנאמר לגבי האל יתעלה: "[כִּי יָרֵא] מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג,ו), "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב,ח), "וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל" (חבקוק א,יג).
שתי משמעויות למונח חזה
4 וכיוצא בזה "חזה"
א) חל על ראיית העין: "וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ" (מיכה ד,יא).
ב) והושאל להשגת הלב: "אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו א,א), "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" (בראשית טו,א). ובהשאלה זו נאמר "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שמות כד,יא). דע זאת.