מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [סט]
הפילוסופים, כפי שידעת, קוראים את ה' יתעלה "העילה הראשונה" ו"הסיבה הראשונה". ואלה הידועים בשם "מתכלמין" מתרחקים מאוד מן השמות הללו , וקוראים אותו "הפועל", וחושבים שיש הבדל עצום בין אמרנו סיבה ועילה, לבין אמרנו פועל.
לפי שאמרו, אם נאמר שהוא עילה, נחייב מציאות העלול, וזה יביא לקדמות העולם, ושהעולם לו על דרך החיוב . ואם נאמר "פועל", לא יתחייב מזה מציאות הנפעל עמו, כי הפועל אפשר שיקדם את פעלו. אלא שאינם מציירים לעצמם עניין שאין הפועל פועל כי אם לאחר שיקדם פעלו. ואלה דברי מי שאינו מבחין בין מה שבכוח למה שבפועל .
ואשר תדע אתה, שאין הבדל בין אמרך "עילה" או "פועל" בעניין זה. והוא, שכאשר תחשוב גם על העילה בכוח, הרי היא קודמת לעלולה בזמן , אבל אם הייתה עילה בפועל, הרי עלולה מצוי במציאותה עילה בפועל בהכרח.
וכן כאשר תחשוב את הפועל פועל בפועל, יתחייב מציאות פעלו בהכרה, כי הבנאי לפני שיבנה את הבית אינו בנאי בפועל, אבל הוא בנאי בכוח, כמו שחומר אותו הבית, לפני שיבנה בית -בכוח, וכאשר יבנה, אז הוא בנין בפועל, [קיד] ויתחייב מציאות דבר בנוי אז בהכרח .
ואם כן לא הרווחנו מאומה בהעדפת שם "פועל" על שם "עילה וסיבה".
והכוונה כאן אינה אלא ההשוואה בין שני השמות הללו, ושכמו שאנו קוראים אותו פועל, ואף על פי שפעלו נעדר,. הואיל ואין מניעה ואין מעצור לפניו מלפעול מתי שירצה, כך אפשר שנקראהו עילה וסיבה בעניין זה עצמו, ואף על פי שהעלול נעדר.
ואשר הביא את הפילוסופים לקראו יתעלה עילה וסיבה, ולא קראוהו פועל, אינו מחמת השקפתם הידועה בקדמות העולם, אלא מחמת עניינים אחרים, הנני מזכירם לך דרך אגב .
כבר נתבאר במדעי הטבע מציאות הסיבות לכל דבר שיש לו סיבה, ושהם ארבעה:
החומר והצורה, והפועל והתכלית .
ושיש מהם קרובים ומהם רחוקים , וכל אחד מארבעה אלו נקרא סיבה ועילה.
ומהשקפותיהם אשר איני חולק עליהם, שה' יתהדר ויתרומם הוא הפועל והוא הצורה והוא התכלית, ולפיכך אמרו שהוא יתעלה סיבה ועילה, כדי לכלול שלושת הסיבות הללו, והם שיהא הוא פועל העולם וצורתו ותכליתו.
ומטרתי בפרק זה לבאר לך באיזה אופן נאמר בו יתעלה שהוא הפועל והוא צורת העולם, והוא גם תכליתו.
ואל תטריד את מחשבתך כאן בעניין חידושו את העולם או חיובו ממנו לפי דעתם, כי ידובר בכך הרבה כראוי לעניין זה . והכוונה כאן שהוא יתעלה פועל את פרטי הפעלים הנמצאים בעולם, כמו שהוא פועל העולם בכללותו .
ואומר:
כבר נתבאר במדעי הטבע כי ארבעת מיני סיבות הללו, ראוי לחקור לכל סיבה מהן גם סיבה אחרת, ואז ימצא לדבר המתהווה ארבעת הסיבות הללו הקרובות אליו , וימצאו גם להם סיבות, ולסיבות סיבות, עד שמסתיים אל הסיבות הראשונות.
כגון: שהדבר הזה העשוי פועלו הוא כך, ולאותו הפועל פועל, ולא יחדל מכך עד שיגיע אל מניע ראשון, הוא הפועל באמת לכל האמצעיים הללו. והוא, שאם היה אות אלף מניעו אות בית, ובית מניעו גימל, וגימל מניעו דלת, ודלת מניעו הא, וזה מה שלא יעבור עד ללא תכלית , אם כן נעמוד אצל ההא דרך משל . הרי אין ספק כי ההא הוא המניע את האלף והבית והגימל והדלת, ובצדק נאמר על תנועת האלף כי ההא פעל אותה.
ועל דרך זו מתייחסת כל פעולה במציאות אל ה'. ואפילו פעלו מי שפעלו מן הפועלים הקרובים, * כמו שנבאר, הרי הוא הסיבה הרחוקה מצד היותו פועל . [קטו]
וכך הצורות הטבעיות ההוות הנפסדות , נמצאם אם נתחקה אחריהם, שבהכרח קדמה להם צורה אחרת המעתדת את החומר הזה לקבל את הצורה הזו, וגם אותה הצורה השניה קדמה לה אחרת, עד שיסתיים לצורה האחרונה, שהיא הכרחית במציאות הצורות האמצעיות הללו, אשר אותן האמצעיות הם סיבת הצורה הזו הקרובה, ואותה הצורה האחרונה בכל המציאות הוא ה' יתעלה.
ואל תחשוב כי אמרנו בו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם, הוא רמז לצורה האחרונה אשר עליה אומר ארסטו במה שאחר הטבע, שהיא בלתי הוה ולא נפסדת * . כי אותה הצורה האמורה שם, טבעית, לא שכל נבדל.
לפי שאין אמרנו עליו יתעלה, שהוא צורת העולם האחרונה, כעניין הוית הצורה בעלת החומר צורה לאותו החומר, עד שיהא הוא יתעלה צורה לגוף .
לא על דרך זו נאמר! אלא כמו שכל מצוי בעל צורה אינו מה שהוא כי אם בצורתו, ואם נפסדה צורתו נפסדה הווייתו ובטל; כך, כיחס הזה עצמו, יחס ה' לכל תחילות המציאות הרחוקות. כי במציאות הבורא הכל מצוי, והוא מקור קיומו, בעניין שמכנים אותו "שפע", כמו שנבאר באחד מפרקי מאמר זה .
ואם יעלה על הדעת העדר הבורא - תעדר כל המציאות, ותבטל מהות הסיבות הרחוקות ממנו, והמסובבים האחרונים, ומה שביניהם.
והרי הוא אפוא לו במעלת הצורה לדבר שיש לו צורה, אשר בה הוא מה שהוא, ובצורה תתקיים אמיתתו ומהותו. כך יחס ה' לעולם, ובדרך זו נאמר בו שהוא הצורה האחרונה, ושהוא צורת הצורות. כלומר: שהוא אשר מציאות כל צורה בעולם וקיומה נשען בסופו של דבר אליו, ובו קיומה , כשם שהדברים בעלי הצורות קיומם על ידי צורתם. ומחמת עניין זה נקרא בלשוננו חי העולמים, עניינו שהוא חיות העולם, כמו שיתבאר.
וכך הוא הדבר גם בכל תכלית. הרי הדבר שיש לו תכלית, יש לך לחקור לאותה התכלית תכלית. כאלו תאמר דרך משל, שהכסא חומרו העץ, ופועלו הנגר, וצורתו הריבוע בתבנית כך, ותכליתו לשבת עליו.
הרי יש לך לשאול ומה תכלית הישיבה על הכסא?
ואז ייאמר שיורם היושב עליו ויגבה מעל הארץ.
ותשאל עוד ותאמר ומה תכלית ההרמה מעל הארץ,
ויענו לך לכבד את היושב בעיני רואהו.
ותשאל ומה תכלית כבודו בעיני רואהו,
ויענו לך כדי [קטז] שייראוהו וירהו ממנו.
ותשאל ותאמר ומה תכלית היותו ירוי,
ויענו לך כדי שתהא פקודתו נשמעת .
ותדרוש עוד ומה התכלית ההשמעות לפקודתו.
ותיענה למנוע בני אדם מלהזיק זה את זה .
ותדרוש עוד התכלית לכך,
ותיענה כדי להתמיד תקינות מציאותם .
וכך צריך תמיד בכל תכלית שתופיע, עד שיסתיים הדבר אל רצונו יתעלה בלבד לפי השקפה מסוימת כפי שיתבאר , עד שתהא התשובה האחרונה "כך רצה יתעלה", או אל גזרת חכמתו כפי השקפת אחרים כפי שאבאר , עד שתהא התשובה בסוף "כך גזרה חכמתו".
ולזה יסתיים משפט כל תכלית אל רצונו וחכמתו כפי שתי השקפות אלו, אשר נתבאר לפי שיטתנו שהם עצמו, ושאין חפצו ורצונו או חכמתו דברים מחוץ לעצמותו, כלומר: שהם זולת עצמותו.
נמצא אפוא כי הוא יתעלה התכלית הסופית של הכל, וגם תכלית הכל להתדמות בשלמותו כפי היכולת , והוא עניין חפצו, אשר הוא עצמותו כמו שיתבאר . לפי זה נאמר בו שהוא תכלית התכליות .
הנה ביארתי לך באיזה אופן נאמר בו יתעלה שהוא פועל וצורה ותכלית, ולפיכך קראוהו סיבה ולא קראוהו פועל בלבד.
ודע, כי אחד מבעלי העיון מן ה"מתכלמין" האלה, הגיעה בו הסכלות וההעזה עד שאמר, כי אלו יעלה על הדעת העדר הבורא, לא יתחייב מכך העדר הדבר הזה שהמציא הבורא, כלומר: העולם, לפי שאין הכרח שיבטל הפעול אם נעדר הפועל אחר שעשאו.
ומה שאמרו נכון, אלו היה פועל בלבד, ולא היה אותו הדבר הפעול זקוק לו בהתמדת קיומו, כמו שאם מת הנגר, לא יבטל הארון, כיון שאינו מספק לו את הקיום.
אבל בהיותו יתעלה גם צורת העולם, כמו שביארנו, והוא מספק לו את הקיום והתמידיות, לכן מוכחש שייעדר המקיים וישאר מקבל הקיום, אשר אין לו קיום כי אם במה שמסופק לו. עד כדי שיבוש זה הביאה האמירה שהוא פועל בלבד, לא תכלית ולא צורה. [קיז]
הערות:
הערת המתרגם: הכוונה לאריסטו ומפרשי ספריו. ראה בתחילת הפיזיקה, ובמטפיזיקה ספר א פ"א.
הערת המתרגם: לשון רבים. ובר"ש "מזה השם" ולא דק.
הערת המתרגם: "ט'ן" מחשבה בטלה.
הערת המתרגם: ביחס אליו. ובר"ש "מאתו" ולא דק.
הערת המתרגם: שאין העילה עילה כי אם על ידי העלול, וכדלקמן.
הערת המתרגם: את העניין הזה והוא שאין הפועל - העושה נעשה פועל - עושה אלא אם יש לו פעולה ומעשה.
הערת המתרגם: כלומר: לגבינו, שכל פעולה שאנו מסוגלים לבצעה, הרי היא מצויה בנו בכוח, ואין זה שהיא מצויה בו בכוח נקרא פועל עד אשר תצא אל הפועל, ואי יציאתה אל הפועל הוא מחמת מעצורים שונים פנימיים או חיצוניים. אך כלפי ה' הרי אין בו דבר בכוח, והכל נמצא בפועל תמיד, הואיל ואין מעצור לפניו, וכדלקמן. וראה שם טוב שהאריך באופן [קיד] אחר.
הערת המתרגם: כלומר: במי ששיך בו כוח ופועל.
הערת המתרגם: הר"ש שינה בנין כל משפט זה והוסיף בו משלו ללא צורך, וכך כתב: כי הבונה קודם שיבנה הבית אינו בונה בפועל, אבל הוא בונה בכוח, וכשיבנה אז הוא בונה בפועל, כמו שחומר הבית ההוא קודם שיבנה הוא בית בכוח, וכשיבנה אז הוא נבנה בפועל.
הערת המתרגם: בר"ש "בהגדיל" ולא דק.
הערת המתרגם: אפשר: ועין מונע ואין עוצר בעדו.
הערת המתרגם: "אקתצ'בהא לך" סקירת עניין ואמירת דברים מבלי להתכונן לכך, מעין "הואיל ואתו לידן נימא בהו מלתא". ובר"ש "אומרם לך בקצרה" וברי"ח "אפרוט אותם לך".
הערת המתרגם: פיזיקה לארסטו ספר ב פ"ז.
הערת המתרגם: ארבעת אלה הגדיר רבנו היטב במלות ההגיון שער תשיעי. וראה מטפיזיקה לארסטו ספר ח פ"ד. ואנליטיקה אחרונה ספר א פי"ג.
הערת המתרגם: כלומר: הסיבות והעלות, מהם קרובות שהנפעל תוצאה ישירה מהם, ומהם רחוקות שהם סבת סבת... סבתו, וכדלקמן.
הערת המתרגם: מהשקפות הפילוסופים, בבואם להגדיר את הסיבה הראשונה כלומר: ה' יתעלה, לאיזה מן הסיבות הללו.
הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק א והלאה.
הערת המתרגם: בר"ש "העולם כולו כמות שהוא" ואין זה במקור.
הערת המתרגם: פיזיקה לארסטו ספר ז פ"ב, וספר ח פ"ה.
הערת המתרגם: שהמתהווה תוצאה ישירה מהן.
הערת המתרגם: וכפי שיובא לקמן בהקדמת ח"ב הקדמה שלישית.
הערת המתרגם: נניח שהדבר הסתיים אצל ההא. כי אחת היא לנו אם נעמוד כאן או נגיע לבליוני מליונים.
* . נראה שאין כוונת רבנו לכלול אפילו פעולות הפועל ברצון חפץ וכוונה כגון האדם. אם כי יתכן שהוא כולל הכל, וכשיטת רס"ג, ראה פירושו לתורה מהדורתי בראשית ג כא ובהערה שם.
הערת המתרגם: וכמו שכתב בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ה: ובמה ייפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופים, לפי שאינן שוין במציאותן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו, והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה, והכל נמצאים מכוחו של הקב"ה וטובו. וזהו שרמז שלמה בחכמתו כי גבוה מעל גבוה שומר. ע"ש. והשוה גם אבי [קטו] נצר אלפאראבי במאמרו "עיון אלמסאיל" - .
הערת המתרגם: למהות הצורה הטבעית באדם, ראה לעיל פרק א ד"ה אבל צלם.
הערת המתרגם: הכוונה באדם על העתוד וכוח כשרון קיבול השכל הנקנה. כי האחרון, כלומר: השכל הנקנה, אין לו קשר עם היסודות ואינו הוה נפסד. ועיין היטב בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' ה-ט. ובהלכות תשובה פ"ח הל' ג. ולקמן פרק ע. וביתר הנמצאים צורתו - מהותו לאחר הפשיטתו מן החומר.
הערת המתרגם: אפשר: שנגיע.
* . משום שלדעתו היא צורת החומר הקדמון, ההיולי, שהוא בלתי הוה נפסד, לשיטתו בקדמות החומר הבסיסי של העולם. וכדלקמן ח"ב פרק יג ההשקפה השלישית.
הערת המתרגם: וראה גם לקמן ח"א פ"ע בדעת ה"צאבה" שה' רוח או נפש הגלגל.
הערת המתרגם: אפשר: ראשיות.
הערת המתרגם: לפי הערבית "הוא הכל", ובעברית אין צורך לתיבת "הוא".
הערת המתרגם: "ממד" תרגמתי כן לכלול שתי הוראות "ממד" מלשון "כשדה" נותן ופועל החומר לקיומו, או מלשון "מד" מתמיד וממשיך.
הערת המתרגם: חלק ב פרק יב.
הערת המתרגם: בר"ש "ואלו היה אפשר" ברי"ח "ואם יעביר אדם על לבו" ורש"ט חולק עליהם ומציע "אלו שוער בנפש" ואיני יודע למה כל הצער הזה. ויש תרגומו הנפלא של רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' א-ג "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא משמים וארץ ומה שביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות, ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם, שכל הנמצאים צריכים לו, והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם".
הערת המתרגם: "קואם" תרגמתי אמנם "קיום" כעין לשון נופל על לשון, וכך תרגם ר"ש, ואינו מדויק בהחלט, כי הוראתה עמידה ויציבות, היות הדבר משהו.
הערת המתרגם: ב"ה בכל כ"י העתיקים וגם בהוצ' מונק. ובדניאל יב ז "חי העולם", אבל "חי העולמים" הוא בברכות שתקנו חז"ל לפני הזמירות ולאחריהן. וראה גם [קטז] לקמן פרק עב.
הערת המתרגם: אפשר: לדרוש.
הערת המתרגם: בר"ש "ותענה לגדל מצותו" ואינו נכון.
הערת המתרגם: אפשר: המשמעת.
הערת המתרגם: המשך זה יש להחיל גם לעיל פרק ט.
הערת המתרגם: על דרך מאמר חז"ל באבות פ"ג מ"ב: שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו.
הערת המתרגם: לקמן ח"ג פרק יז ההשקפה השלישית. וראה גם אבי נצר אלפאראבי בספרו "פצוץ אלחכם" עמ' ד"ה "פאן ט'ן ט'אן".
הערת המתרגם: אפשר: בסוף.
הערת המתרגם: לקמן ח"ג פרק יז ההשקפה הרביעית.
הערת המתרגם: וכדלעיל פרק נד, ראה שם הערה .
הערת המתרגם: לקמן ח"ג פרק יג.
הערת המתרגם: אפשר: באופן זה.
הערת המתרגם: וראה גם לקמן ח"ג פרק יג.
הערת המתרגם: כדי לכלול שלושת סוגי הסיבתיות.
הערת המתרגם: בר"ש "וההתגברות" ולא דק.
הערת המתרגם: ראה לעיל הערה .
חלק ראשון