אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [סח]

פרק [סז]

כבר ידעת פרסום האמרה הזו, אשר אמרוה הפילוסופים על ה' יתעלה, והוא אמרם שהוא הדעה והיודע והידוע. ושלושת העניינים הללו בו יתעלה, והוא * עניין אחד שאין [קיא] בו ריבוי .

וכבר הזכרנו גם אנחנו את זה בחיבורנו הגדול , כי זה יסוד תורתנו כמו שביארנו שם, כלומר: שהוא אחד בלבד, ולא יסופח אליו דבר אחר . כלומר: שאין שם דבר קדום זולתו. ולפיכך אומרים חַי ה' ואין אומרים חֵי ה', לפי שאין חייו דבר זולת עצמותו' כפי שכבר ביארנו בשלילת התארים .

ואין ספק שכל מי שלא עיין בספרים שנתחברו בעניין השכל' ולא השיג עצם השכל ולא ידע מהותו ואינו מבין ממנו אלא כפי שהוא מבין מעניין הלובן והשחרות' תקשה עליו מאוד הבנת עניין זה.

ויהיה אמרנו שהוא הדעה והיודע והידוע אצלו, כמו אלו אמרנו הלובן והמלובן והמלבין דבר אחד, וכמה מן הסכלים ימהר לסתור דברינו במשל הזה וכיוצא בו, וכמה מאותם שנדמה להם שהם חכמים' יקשה עליהם דבר זה ויחשבו כי ידיעת אמיתת חיובו הוא דבר שאינו ניתן להבנה . ועניין זה הוא עניין שהוכח ונתברר כפי מה שביארוהו הפילוסופים האלוהיים.

והנני להבינך מה שבארו:

דע, כי האדם לפני שידע מאומה הרי הוא יודע בכוח.

וכאשר ידע דבר מסוים - כגון שתאמר כאשר ידע צורת העץ הזה שמדובר בו, והפריד צורתו מחומרו, וצייר בלבו את הצורה מופשטת אשר זו היא פעולת הדעה - הרי נעשה אז יודע בפועל.

והדעה שהושגה לו בפועל, היא צורת העץ המופשט אשר במחשבתו, לפי שאין הדעה דבר זולת העניין הידוע .

הנה נתבאר לך, כי העניין הידוע, [קיב] הוא צורת העץ המופשט והיא הדעה שהושגה בפועל. ואינם שני דברים: דעה, וצורת העץ הידוע.

לפי שאין הדעה בפועל דבר זולת מה שנודע;

והדבר אשר נודעה בו צורת העץ והופשטה שהוא היודע, הוא הדעה שהושגה בפועל בלי ספק.

לפי שכל דעה פעולתה היא עצמה , ואין הדעת בפועל דבר אחד, ופעולתה דבר אחר, כי אמיתת הדעה ומהותה היא ההשגה .

ולכן אל תחשוב כי הדעה בפועל דבר מה מצוי בפני עצמו, נבדל מן ההשגה; וההשגה עניין אחר בה, אלא עצם הדעה ואמיתתה השגה. וכאשר תניח דעה מצויה בפועל, היא ההשגה למה שנודע.

- וזה ברור מאוד למי שעסק רבות בכגון עיון זה.

הרי נתבאר כי הדעה, פעולתה שהיא השגתה - היא אמיתתה ועצמותה. אם כן הדבר אשר בו הופשטה צורת העץ הזה והושגה, שהיא הדעה הוא היודע. כי אותה הדעה עצמה, היא אשר הפשיטה את הצורה והשיגתה, וזו היא פעולתה אשר בגללה נאמר עליה שהיא יודעת. ופעולתה היא עצמה, ואין לזה אשר הנחנו דעה בפועל, כי אם צורת העץ הזה.

הנה נתבאר, שכל זמן שהייתה הדעה מצויה בפועל, הרי הדעה היא הדבר הידוע.

ונתבאר, כי כל דעה, פעולתה שהיא היותה יודעת - הוא עצמותה. אם כן, הדעה והיודע והידוע דבר אחד בעצמו לעולם בכל מה שייוודע בפועל.

אבל אם נניח שהוא בכוח, הרי הוא שני דברים בהחלט, הדעה בכוח והידוע בכוח, כאלו אמרת הדעה הזו ההיולית אשר בראובן, היא דעה בכוח, וכן העץ הזה ידוע בכוח, ואלה שני דברים בלי ספק. וכאשר יצא לפועל ונעשת צורת העץ ידועה בפועל, אז תהיה הצורה הידועה היא הדעה, ובאותה הדעה עצמה שהיא דעה בפועל הופשטה ונודעה, לפי שכל שיש לו פעולה מצויה הוא מצוי בפועל, וכל דעה בכוח וידוע בכוח הם שנים, וכל דבר שהוא בכוח הכרחי שיהא לו נושא הנושא אותו הכוח, כאדם דרך משל.

ונמצאו כאן שלושה דברים:

האדם הנושא אותו הכוח, והוא היודע בכוח,

ואותו הכוח, והוא הדעה בכוח,

והדבר המעותד להיוודע, והוא הידוע בכוח.

כאלו תאמר במשל זה, האדם, והדעה ההיולית, וצורת העץ. ואלה שלושה עניינים נפרדים, וכאשר הושגה הדעה בפועל, נעשו שלושת העניינים אחד, ולא תמצא כלל הדעה דבר, והידוע דבר אחר, אלא כאשר נתפשים בכוח.

וכיון שהוכח כי ה' יתהדר ויתרומם הוא דעה בפועל, ואין כוח בו כלל כמו שנתבאר וכפי שיוכח , לכן לא יהיה עתים משיג ועתים בלתי משיג, אלא הוא דעה בפועל תמיד, חיובי אפוא, שיהא הוא ואותו דבר המושג, דבר אחד, והוא עצמותו.

ועצם פעולת ההשגה אשר בה ייאמר "יודע" - הוא עצם הדעה אשר הוא עצמותו. והרי הוא דעה ויודע וידוע תמיד.

הנה נתבאר, כי היות הדעה והיודע והידוע אחד במספר, אינו ביחס לבורא בלבד, אלא גם ביחס לכל דעה. ואף בנו היודע והדעה והידוע דבר אחד, כל זמן שיש לנו דעה בפועל. אלא שאנו יוצאים מן הכוח אל הפועל עת אחרי עת.

וגם השכל הנפרד כלומר: השכל הפועל, יש שיארע לו מעצור מלפעול, ואף על פי שאין המעצור [קיג] מעצמותו אלא חוץ ממנו , והרי היא חולשה מסוימת לאותו השכל במקרה.

ואין כוונתנו עתה לבאר עניין זה, אלא הכוונה שהדבר אשר הוא לו יתעלה לבדו ומיוחד בו, הוא היותו דעה בפועל תמיד, ואין מעצור לפניו מלהשיג, לא מצד עצמו ולא מזולתו, ולפיכך חיובי שיהא יודע ודעה וידוע תמיד לעולם, ועצמותו היא היודעת והיא הידועה והיא הדעה, כפי שהדבר חיובי בכל דעה בפועל.

וכבר חזרנו על עניין זה בפרק זה כמה פעמים, מפני שהמחשבות רחוקות מאוד מהבנת דבר זה. ואיני חושב שיתחלף לך הציור השכלי בדמיון, ותפישת משל המוחש בכוח המדמה, כי מאמר זה לא נתחבר אלא למי שכבר נתפלסף, וידע מה שכבר נתברר מעניין הנפש וכל כוחותיה . [קיד]

הערות:

הערת המתרגם: אפשר "בה'" וכן הוא בר"ש.

הערת המתרגם: ראה אריסטו מטפיזיקה ספר יב פ"ז ופ"ט.

הערת המתרגם: בר"ש "השכל [קיא] והמשכיל והמושכל" והעדפתי לתרגם כן בעקבות רבנו בהלכות יסודי התורה כבציון דלקמן. אם כי בכל מקום כמעט תרגמתי "עקל" "שכל" להיותו מובן יותר לקורא.

* . לפי כ"י מ. הם.

הערת המתרגם: הלכות יסודי התורה פ"ב הל' י: "הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו, כמו שאנו יודעים, שאין אנו ודעתנו אחד, אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד. שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו, היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו, ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פנה ובכל דרך ייחוד. נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד".

הערת המתרגם: "קאעדה' שריעתנא" ובר"ש "פינת דתנו", ואיני יודע מה הזקיקו לכך. ושמא צריך היה לתרגם "עיקר תורתנו", וכלשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' יא. ושם בפרק א הל' ו: "וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה, עובר בלא תעשה, שנאמר לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו".

הערת המתרגם: כלומר: שאין לו נספח לא תואר ולא תכונה, לא עצמיים ולא אחרים.

הערת המתרגם: ראה לעיל פרק סג הערה .

הערת המתרגם: חית פתוחה.

הערת המתרגם: חית צרויה.

הערת המתרגם: וכן כתב בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י: "ולפיכך אומר חי פרעה, וחי נפשך, ואין אומר חי ה', אלא חי ה', שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים. ובהקדמתו לאבות סוף פ"ח (מהדורתי עמ' תו) "ולפי היסוד הגדול הזה אין העברית מרשה לומר חי ה' כמו שאמרו חי נפשך, חי פרעה, כלומר: שם נספח, כיון שהנספח והמסופח אליו שני דברים נפרדים, ואין הדבר נספח אל עצמו, ולפי שחיות ה' היא עצמותו, ועצמותו חיותו, ואינה דבר אחר זולתו, לא אמרוה בסיפוח אלא אמרו חי ה', הכוונה שהוא וידיעתו דבר אחד". עיין שם. וראה גם בסמוך פרק סט.

הערת המתרגם: לעיל פרק נג ופרק נז.

הערת המתרגם: אם כי התחלתי ב"דעה" וסיימתי ב"דעה" לא נמנעתי מלתרגם כאן "שכל". ואין ספק שרבנו נתכוון לכמה ספרים יווניים וערביים שנתחברו בעניין זה, אך נראה שנתכוון בעיקר למאמרו של אבי נצר אלפאראבי "מקאלה פי מעאני אלעקל" מאמר בענייני השכל. ושם קבע שש הבחנות ראשיות במובן "שכל" ולהן פארות וסעיפים. ובכמה מקומות לקמן מציין עליו רבנו להדיא.

הערת המתרגם: אפשר: בעיניו.

הערת המתרגם: כלומר: עלול להצטייר במחשבתו כמקרה הנשוא על נושא. ודברי הנרבוני כאן כבדים מנשוא, ראה שם טוב, וכל מה שהאריך בהנחות ארסטו נאמרו בפרטות במאמר אבי נצר בענייני השכל.

הערת המתרגם: יסתור את המושג "הדעה והיודע והידוע" על ידי משל זה.

הערת המתרגם: של מושג זה.

הערת המתרגם: ובהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י כתב: ודבר זה אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו.

הערת המתרגם: העוסקים במדעי האלוהות. אם כי מנהג ספרי הפילוסופיא היוניים לכנות לכל דבר חשוב ונעלה במינו "אלוהי", ותמצא זה רבות בדיאלוגים של אפלטון.

הערת המתרגם: כל זה לקוח מדברי ארסטו בספרו על הנפש ספר ג. ושם הוא קורא את השכל בכוח, נפש, או חלק נפש, או כוח מכוחות הנפש, או דבר מסוים שכל עצמו עתוד או מעותד לקבלת דבר מה. והאריך בו אבי נצר במאמרו [קיב] בענייני השכל הבחנה חמישית, אלא שמה שהמשיל רבנו בעץ המשיל הוא בדונג. עיין שם.

הערת המתרגם: שהופשטה במחשבה הצורה מן החומר.

הערת המתרגם: היא פועלת עצם מציאותה, כי לפני כן הייתה כוח בנפש, ועתה כשיצאה לפעל הרי כל מה שיצא בפועל הוא מה שידעה.

הערת המתרגם: כלומר: מה שהשיגה.

הערת המתרגם: לתוספת הבהרה אפשר: וכאשר תניח כי דעה. ויש להעיר כי גם הראב"ע מתרגם "עקל" האמור כאן דעה שכ' בשמות לד ו "כי הוא לבדו יודע ודעת וידוע". ע"ש.

הערת המתרגם: העתוד לפני שיקבל את צורתו שהוא מושכלו.

הערת המתרגם: הופשטה צורת העץ מן החומר שלה במחשבה.

הערת המתרגם: "אכיד'א" כאשר האדם תופש במחשבתו מציאות דבר בכוח. ובר"ש "כשילקחו בכוח".

הערת המתרגם: כלומר: אין בו דבר בכוח.

הערת המתרגם: שכל דבר שבכוח הוא העדר, כפי שנתבאר לעיל פרק נה.

הערת המתרגם: בתחילת החלק השני.

הערת המתרגם: בר"ש "גוף והיכל".

הערת המתרגם: וראה גם לקמן ח"ב פ"ד, ובמאמר אבי נצר אלפאראבי בענייני השכל הבחנה ששית.

הערת המתרגם: אפשר: [קיג] מחוצה לו.

הערת המתרגם: "חרכה' מא" ואפשר לתרגם הפרעה, הפסקה, סיבה. ובר"ש "תנועה". וכך הוא באמת רוב שימוש מלה זו בערבית. אך נראה לי שלא לכך נתכוון רבנו כאן. ושמא קורא רבנו שינוי זה החל בו אם כי הגורם חיצוני "תנועה" כפי הכלל שכל תנועה שינוי וכל שינוי תנועה וכפי שיתבאר לקמן בהקדמות שבתחילת החלק השני, וראה גם אפלטון בספרו תיאיטיטוס מהד' סימון עמ' . וראה גם לקמן ח"ב פרק יב ופרק יח.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם: ואין ביאור עניין זה מטרתנו עתה אלא המטרה.

הערת המתרגם: אפשר: ואין עוצר בעדו.

הערת המתרגם: שלא קל למחשבת האדם לתפוש את העניין הזה על בוריו. וכדלעיל הערה .

הערת המתרגם: מוסב על תלמידו אשר למענו נכתב הספר.

הערת המתרגם: "מת'ל" מם ותו פתוחות נעות, לכך תרגמתי "משל" מם שוויה ושין פתוחה. ואפשר לתרגם "כמו" והכוונה שהדברים המושכלים הללו הם מבחינת השכל דברים ברורים, כמו שהמוחש ברור לחוש, ואם תתפוש את הדברים הללו בכוח המדמה, יתחלפו לך המושגים ותאבד המטרה, כי אין למדמה כושר תפישה למושכל המופשט.

הערת המתרגם: וכדלעיל בהערה , שהעתוד לדעה הוא כוח נפשי. וראה גם בהקדמת רבנו לאבות, הפרק הראשון. [קיד]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה