אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [סז]

פרק [סו]

כיון שהושאלה האמירה לרצון בכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ונאמר 'ויאמר' 'ויאמר' , הושאלה לו השביתה ביום השבת, כיון שלא הייתה שם בריאה. ונאמר:

וישבת [קי] ביום השביעי ,

לפי שגם ההפסק מן הדיבור נקרא שביתה, כמו שנאמר:

וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב .

וכן נאמר בהפסקה מן הדיבור לשון ניחה, והוא אמרו:

וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו .

עניינו לדעתי, ופסקו מלדבר עד שישמעו התשובה . לפי שלא נזכרה להם לפני כן יגיעה כלל. ואפילו אילו הייתה להם יגיעה, היה אומרו 'וינוחו' מוזר מאוד בשיחה. אלא תיאר שהם הסדירו כל אותו הלשון, אשר יש בו מן העדינות והרוך מה שבו, ושתקו. כלומר: שלא הוסיפו על אותם הדברים עניין אחר, ולא פעולה הגורמת שתהא תשובתו כפי שאמר להם, לפי שמטרת אותה השיחה תיאור ציקנותו שהוא היה ציקן בתכלית, ולפי העניין הזה נאמר גם:

וינח ביום השביעי .

אבל חכמים וזולתם מן המפרשים עשאוהו מעניין המנוחה, ועשאוהו פעל יוצא , אמרו חכמים ז"ל: וינח לעולמו ביום השביעי , כלומר: פסקה הבריאה בו.

ואפשר שהוא מנחי הפא או מנחי הלמד . ויהיה עניינו הניח או התמיד את המציאות במצב שהיא בו ביום השביעי. כלומר: כי בכל יום מן הששה היו מתחדשים בו חדשות מחוץ לטבע הזה היציב המצוי עתה במציאות בכללותה, וביום השביעי התמיד הדבר ונתייצב כפי שהוא עתה.

ואין סתירה לדברינו מה שאין הטייתו כהטיית נחי הפא או הלמד , מפני שיש נטיות יוצאות מן הכלל, ונאמרים שלא כפי הכלל, ובפרט בפעלים הללו הנחים . ואין לבטל סילוק משמעות מטעה מכגון עניין זה בכללי דקדוקים לשוניים, כל שכן עם סייעתינו שאין אנו יודעים היום הקף לשוננו, ושכללי כל לשון הם אחרי הרוב. וכבר מצאנו גם בשורש הזה נח העין, עניין הנתינה וההנחה והוא אמרו:

והניחה שם ,

וכן:

ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם .

ומן העניין הזה לדעתי גם:

אשר אנוח ליום צרה .

אבל אמרו וינפש הוא נפעל מן נפש, וכבר ביארנו שתוף נפש, ושעניינו המטרה והרצון, ויהיה עניינו השלמת חפצו ויציאה לפעל של כל רצונו.

הערות:

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק סה.

הערת המתרגם: בראשית ב ב.

הערת המתרגם: איוב לב א. וכך תרגם רס"ג "ואנקטע" הפסיקו, חדלו מלהתוכח עם איוב.

הערת המתרגם: שמואל א, כה ט.

הערת המתרגם: וכן תרגם יונתן, ודלא כרש"י ורד"ק.

הערת המתרגם: יגיעת הדרך, הייתה "וינוחו" צריכה להיות תכף לביאתם ולא בתוך תיאור השיחה.

הערת המתרגם: "תלטף" דברי פיוס רכים הנאמרים בכבוד ובענווה, העלולים לחדור לנבכי הנפש.

הערת המתרגם: תוקפנית ומחוצפת.

הערת המתרגם: "לום" ציקנות וכיליות. וכך תרגם רבנו "הציקנים" בפרושו לפסחים כ"ז מ"ח. ובר"ש "לספר גנותו בעבור שהיה בתכלית הגנות" ולא דק.

הערת המתרגם: שמות כ.

הערת המתרגם: רס"ג בפירושו לתורה שם. וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי בראשית ב הערה . וכך כתב גם בספרו אמונות ודעות מאמר ב פרק יב. ראה שם מהדורתי.

הערת המתרגם: בר"ש פעל מתעבר.

הערת המתרגם: בראשית רבה פרשה י פסקא יב.

הערת המתרגם: כלומר: ינח, או נחה, לא נוח.

הערת המתרגם: נון דגושה.

הערת המתרגם: אם מנחי הפא ראוי להיות כמו וינח לפני ה' בשמואל א, י כה. ואם מנחי הלמד ראוי להיות על משקל ויגל יהודה בירמיה נב כז.

הערת המתרגם: יסוד הוא אצל רבנו שאין כללים דקדוקיים מהווים שום מעצור בפני הלכי מחשבה, ראה פירושו למשנה כלאים פ"ב מ"ג, ותרומות פ"א מ"א.

הערת המתרגם: עניין רב חשיבות זה הקשור במושגי האלוהות שהוא יסוד היסודות של היהדות וכל סטייה קלה בו מוציאה את האדם מן הכלל.

הערת המתרגם: זכריה ה יא. והשרש לדעת רבנו "נוח".

הערת המתרגם: שמואל ב, כא י.

הערת המתרגם: חבקוק ג טז.

הערת המתרגם: שמות לא יז.

הערת המתרגם: לעיל פרק מא. [קיא]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה