אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [סג]

פרק [סב]

נקדים הצעה ונאמר, כי זה אשר אמר ע"ה:

ואמרו לי מה שמו, מה אמר אליהם ,

היאך נעשת שאלה זו הכרחית לאותו העניין עד ששאל במה ישיב עליה. והנה אמרו:

והן לא יאמינו לי, ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'

הוא ברור מאוד, שכך ראוי לומר לכל מי שטוען את הנבואה, עד שיביא ראיה .

ועוד: אם היה הדבר כפי הפשט שהוא סתם שם שאומרים אותו, הרי לא יבצר הדבר , או שהיו ישראל יודעים מכבר אותו השם, או שלא שמעוהו מעולם כלל.

- אם היה ידוע להם הרי אין לו הוכחה במה שהודיעם אותה כי ידיעתו אותו כידיעתם,

- ואם היה שלא נשמע אצלם, מה הראיה שזה שם ה', אם הייתה ידיעת שמו ראיה .

ועוד: שאחרי אשר הודיע לו יתעלה שם זה אמר לו:

לך ואספת את זקני ישראל , ושמעו לקולך

ואחר זה ענה הוא ע"ה ואמר:

והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי ,

וכבר קדם אמרו יתעלה לו "ושמעו לקולך", ואז אמר לו יתעלה אחרי כן:

מה זה בידך, ויאמר מטה .

ואשר צריך אתה לדעת, ואז יתבאר לך כל הקושי הזה, הוא מה שאומר לך.

כבר ידעת פרסום שטות ה"צאבה" באותם הזמנים, ושכל בני אדם פרט לאחדים היו עובדי עבודה זרה, כלומר: מאמיני הרוחניות והאצילויות ועשיית הטלסמאות . והייתה טענת כל טוען בכל הדורות:

- או שיטען שהגיע לכלל דעה, והראיות הורוהו כי יש שם אלוה לעולם כולו, כמו אברהם אבינו ;

- או שיטען ששרתה עליו רוחניות כוכב או מלאך וכיוצא בכך.

אבל אדם שיטען את הנבואה שה' דבר עמו ושלח אותו - לא נשמע זה כלל לפני משה רבנו . ואל יטעך מה שנאמר באבות שנזכר שם שדבר ה' עימהם ונגלה להם, לפי שלא תמצא כעין נבואה זו לקרוא לבני אדם או להדריך זולתם, עד שאמר אברהם או יצחק או יעקב, או מי שקדם להם , לבני אדם: אמר לי ה' עשו או אל תעשו, או שלחני אליכם. זה לא היה כלל, אלא היה הדיבור להם במה ששייך להם, לא יותר. כלומר: בשלמותם והדרכתם למה שיעשו, ובישר אותם [קה] במה שעתיד להיות בעניין זרעם, ולא יותר.

והם היו קוראים לבני אדם בעיון ובלמוד, כפי שנתברר אצלנו באמרו:

ואת הנפש אשר עשו בחרן .

וכאשר נגלה יתהדר ויתרומם למשה רבנו, וצווהו לקרוא לבני אדם ויביא אליהם אותה השליחות, אמר: הרי ישאלוני תחילה לאמת להם שיש שם אלוה לעולם מצוי , ואחר כך אטען שהוא שלחני. לפי שהיו כל בני אדם אז, פרט ליחידים, לא עלתה על לבם מציאות ה', וכל עיונם לא עבר את הגלגל וכוחותיו ופעולותיו, כי לא נפרדו מן המוחש ולא שלמו שלמות שכלית.

לפיכך הודיעו ה' אז מדע שיביאהו אליהם לאמת אצלם מציאות ה', והוא אהיה אשר אהיה. ושם זה נגזר מן 'היה', והיא המציאות . כי 'היה' מורה על עניין "כאן" , ואין הבדל בין אמרך "כאן" או "וג'ד" בלשון העברי. וכל הסוד הוא בכפילתו הביטוי עצמו, המורה על המציאות כאלו הוא תואר. כי 'אשר' משמשת להזכרת התואר הסמוך לה, לפי שהיא שם חסר, וזקוק לסמיכות, כעניין "אלד'י" ו"אלתי" בערבית.

ולפיכך עשה את השם הראשון, והוא המתואר, 'אהיה'; והשם השני, שהוא מתארו בו, 'אהיה', והוא הוא עצמו. וכאלו ביאר כי המתואר הוא התואר עצמו .

והנה זה ביאור עניין שהוא מצוי שלא במציאות .

נמצא תמצית אותו העניין ופירושו כך: 'המצוי אשר הוא המצוי', כלומר: מחויב המציאות., וזה הוא אשר הביא עליו ההוכחה בהחלט, שיש שם דבר מחויב המציאות, לא נעדר ולא יעדר, כמו שאבאר ההוכחות לכך . וכאשר הודיעו יתעלה את הראיות אשר בהם יאמת מציאותו אצל חכמיהם, לפי שאחר זה נאמר:

לך ואספת את זקני ישראל ,

והבטיחו שהם יבינו מה שמסרתי לך וישמעו והוא אמרו:

ושמעו לקולך -

לפיכך חזר ע"ה ואמר: אמנם הם יקבלו שיש שם אלוה מצוי בהוכחות הללו השכליות , אך מה תהא הראיה שלי שהאלוה הזה המצוי שלחני? לפיכך נמסר לו האות .

הנה נתבאר כי עניין אמרו 'מה שמו' אין עניינו אלא מי הוא זה אשר אתה חושב שהוא שלחך. ואמר 'מה שמו', דרך הידור ורוממות בדיבור. כאלו יאמר, כי עצמותך ואמיתתך לא נעלמה לשום אדם, אך אם ישאלוני על שמך, מה הוא העניין אשר אפשר להורות עליו בשם?

אלא שהיה קשה בעיניו שידבר ויאמר שיש שם מי שנעלם ממנו המצוי הזה, ועשה אי ידיעתם רק את שמו לא את בעל השם * .

וכן שם יה הוא מעניין קדמות המציאות. [קו]

ושדי יש בו גזרה מן 'די' שהוא הספק:

והמלאכה הייתה דים ,

והשין - בעניין 'אשר', כמו "שכבר" . ויהיה עניינו 'אשר די'. הכוונה בכך שאינו זקוק בהמצאת מה שהמציא, ולא בהתמדת קיומו לזולתו , אלא מציאותו יתעלה די בכך .

וכן שם חסין נגזר מן הכוח:

וחסן הוא כאלונים .

וכן צור הוא שם משותף כמו שביארנו .

הנה נתבאר לך כי כל השמות גזורים או נאמרים בשיתוף, כגון 'צור' ודומיו , ואין שם שם לו יתעלה שאינו גזור, פרט לשם בן ארבע אותות, והוא השם המפורש, מפני שאינו מורה על תואר, אלא על עצם מציאות לא יותר. ובכלל המציאות המוחלטת שהוא נצחי, כלומר: מחויב המציאות.

והבן מה שנסתיים בו הדיבור. [קז]

הערות:

הערת המתרגם: "תוטיה" - דברי הסבר שיקלו על המעיין הבנת הדברים שהם המטרה שאנו רוצים להגיע אליה.

הערת המתרגם: משה רבנו.

הערת המתרגם: שמות ג יג.

הערת המתרגם: מה הן הנסיבות ומצבם הרוחני מחשבתי של בני ישראל במצרים, שגרמו שיעלה בדעתו של משה שעלולה להתעורר שאלה כזו, ובשל כך רצה להתכונן לה.

הערת המתרגם: שמות ד א.

הערת המתרגם: וכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"י הל' א: "כל נביא שיעמוד ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבנו או כאותות אליהו ואלישע, שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו" וכו' ע"ש.

הערת המתרגם: מאחת משתי הנחות אלו.

הערת המתרגם: אם הייתה ידיעת ביטוי השם ראיה על שליחותו.

הערת המתרגם: בר"ש: אחר שלמדו.

הערת המתרגם: שמות ג טז.

הערת המתרגם: שם ג יח.

הערת המתרגם: שם ד א.

הערת המתרגם: שם ד ב.

הערת המתרגם: בר"ש: כל זה הספק.

הערת המתרגם: תערובת עמים עובדי אלילים, שמרכזם היה בבבל של אותם הזמנים, על תורתם והשקפותיהם כתב רבנו בהרחבה לקמן ח"ג פרק כט. וראה גם בהלכות עבודה זרה פ"א הל' א-ב. ובפירוש המשנה עבודה זרה פ"ד מ"ז. ועיקר שמם בשפה הכשדית הייתה הוראתו "בעלי הדעה הנכונה והצודקת" ותורגם לערבית "צאבה" שיש בו שתי הוראות מן "צוהב" וכפי הוראת עיקר השם בכשדית, ומן "מציבה" שהוראתה אסון. וגם מי שנפגע בשכלו עד שהוא קרוב למשוגע נקרא כן.

הערת המתרגם: שנאצל עליו מרוחו וכוחו של כוכב או רוח כל שהוא, הפועל במרומים לפי דמיונם.

הערת המתרגם: "טלסם" כתב או שרטוט, או צורה, או עקרין, שמדמים ההוזים והשוטים שיש להן השפעה למעלה מן הטבע. ובר"ש "הטלסמאות", פירוש צורות המדברות, והבל המה מעשה תעתועים.

הערת המתרגם: ראה גם בהלכות עבודה זרה פ"א הל' ג.

הערת המתרגם: ראה גם לעיל פרק כט והערה . ומה שקבלנו ממשה כי שש מצוות נצטווה אדם הראשון, ונוסף לנח אבר מן החי, נצטוו בהן לעצמם, והנהיגו בהן את הדורות הבאים אחריהן, אם כי יקשה לפי זה מה שבן נח נהרג על שבע מצות אם אינן אלא הנהגה. וראה דברי רבנו בהלכות מלכים ומלחמותיהם פ"ח הל' ט-יא, ופ"ט הל' א. וראה גם לקמן ח"ב פרק טל.

הערת המתרגם: כעין נבואה זו של משה לקרוא לבני אדם לעבודת ה'.

הערת המתרגם: כגון חנוך ומתושלח ונח ושם ועבר וכדומה.

הערת המתרגם: לבשר אותם ולהודיע להם. [קה]

הערת המתרגם: לא כשליחי ה' ובמצותו.

הערת המתרגם: בראשית יב ה. וכתרגום אנקלוס וית נפשתא דשעבידו לאוריתא בחרן. וראה גם סנהדרין צד ב. ובראשית רבה פרשה לט כד לפסוק ויבן שם מזבח לה'.

הערת המתרגם: ברור כי המלה "שם" לפי משפט השפה הערבית, אלא שהרמב"ם אמצה לעברית בהרבה מקומות, והואיל ויצאו עליה עסיקין חביבה היא עלי. ור"ש השמיטה בכל מקום כתוצאה מביקורת. ואלו הטפיל עצמו ללשון רבנו בחיבורו לא היה שומע לקול מלחשים.

הערת המתרגם: וכעין זה כתב בהלכות עבודה זרה פ"א הל' ג: "עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודה זרה כמותם חוץ משבט לוי" ע"ש. וראה קרשקש שהאריך להקשות מאגדות שונות, שאין בהן כדי להאריך, ומה שהקשה מן המילה ראה מכילתא בא פרשה ה, דמשמע שמלו ביום שחיטת הפסח. וכ"כ רבנו לקמן ח"ג פרק מו. וכ"כ להדיא ר"י אבוהב במנורת המאור פרק קמא.

הערת המתרגם: בר"ש "מרגישים" ולא דק.

הערת המתרגם: ואין כן שם המפורש וכדלעיל פרק מא. ושלא כדברי הרשב"ם שכתב בפירושו לשמות ג טו "צפת דפגת זהיף תצמץ פתטף דפגמי תפאף מצפץ, פמף שידפי מפק, ליף לם יץ צפץ כתקי". אלא שהמדפיסים שבשו כמה אותיות מפני שלא הבינום.

הערת המתרגם: היה, נמצא באותו מצב.

הערת המתרגם: נמצא, ולדוגמא ראה פירושי רס"ג מהדורתי בראשית ג א והערה .

הערת המתרגם: כלומר: שם תואר חסר וצריך לסמיכות תואר אחר.

הערת המתרגם: שהוא.

הערת המתרגם: שהיא.

הערת המתרגם: שאין לו תואר נוסף על עצמותו.

הערת המתרגם: ראה גם לעיל פרק נז, שם ביאר רבנו דברים הללו בהרחבה.

הערת המתרגם: לקמן ח"ב בפתיחה הקדמה כ, ושם פרק א.

הערת המתרגם: כי שמיעה האמורה כאן היא קבלת הדברים. וכך תרגמה רס"ג, אלא שפירש את העניין באופן אחר ראה שם מהדורתי.

הערת המתרגם: הפיכת המטה לתנין, והיד ללבנה.

* ומה שמשמע שכאלו נשתכחה מציאות ה' מידיעתם, הוא רק אצל ההמונים, אבל החכמים, אף חכמי עע"ז לא נשתכחה ולא נעלמה מציאות ה' מהם, וכמ"ש רבנו בהל' עבודה זרה פ"א [קו] הל' א הוא שירמיהו אומר מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך כלומר: הכל יודעים שאתה הוא לבדך. ע"ש.

הערת המתרגם: "אזליה" ראשון שאין ראשית לראשיתו, נצחיות לפנים, אם אפשר להתבטא כך. וכך מתרגם רס"ג בכל מקום "יה" או "אהיה" "אזלי". ובהלכות יסודי התורה פ"ו הל' ד כתב: מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא.

הערת המתרגם: שמות לו ז.

הערת המתרגם: ראה קהלת ד ב.

הערת המתרגם: כלומר: שאינו זקוק לעזר זולתו בהמצאת כל מה שהמציא ולא בהתמדת קיומה ומציאותה של כל הבריאה.

הערת המתרגם: וכך הם דבריו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' ב-ג. ובבראשית רבה פ' מו ב דיו לעולמי שאני פטרונו. ובחגיגה יב א פירשו אמנם שם זה מגזרת די, אך בכוון אחר לגמרי.

הערת המתרגם: תהלים פט ט. וראה פירוש רס"ג שם מהדורתי כי מעניין הוא.

הערת המתרגם: עמוס ב ט.

הערת המתרגם: לעיל פרק טז, וראה גם פרק נג.

הערת המתרגם: "ואמת'אלה" ובר"ש נמחקה לפניו חצי המלה, וטעה וכתב "כגון צור ואמת". כי אמת אינו שם בשום מקום, ואינו אלא מידה מכלל שלוש עשרה מידות של רחמים, וכדלעיל פרק נד. ואף אמרו חותמו של הקב"ה אמת, ראה שבת נה א, סנהדרין סד א. [קז]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה