אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [סב]

פרק [סא]

נצטווינו בברכת כוהנים, ובה שם ה' ככתבו, שהוא שם המפורש . ואין ידוע אצל כל אדם היאך לבטא אותו, ובאיזו תנועה להניע כל אות מאותותיו, או להדגיש מקצת אותותיו אם הייתה בו אות הנדגשת . והיו בעלי החכמה מוסרים הדבר זה לזה, כלומר: היאך לבטא אותו, ואינם מלמדים אותו לשום אדם, אלא לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע.

ואני סבור כי זה שאמרו:

שם בן ארבע אותות חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע -

אין זה היאך לבטא אותו בלבד, אלא גם לימוד העניין אשר מחמתו יוחד שם זה, ויהיה בכך גם סוד אלוהי.

והיה עוד אצלם שם יש בו שתים עשרה אותות, והוא למטה מזה השם בן ארבע אותות בקדושה. והקרוב לדעתי, שלא היה שם אחד, אלא שנים שלושה שמות, סך כל אותותיהם שתים עשרה. והיו מכנים בו כל מקום שבא בקריאה שם בן ארבע אותות, כמו שאנו מכנים היום באלף דלת.

וגם שם זה, שהוא שם בן שתים עשרה אותות, אין ספק שהיה מורה על עניין מיוחד יותר מהוראת אלף דלת, ולא היו מונעים ולא מסתירים אותו מאף אחד מבעלי החכמה, אלא כל מי שבקש ללמדו למדוהו אותו.

ואין כן שם בן ארבע אותות, לפי שלא לימד אותו כלל כל מי שידעו, כי אם לבנו ולתלמידו פעם אחת בשבוע. וכאשר היו בני אדם פרוצים לומדים זה השם בן שתים עשרה אותיות, ומשבשים בכך את הדעות, - כפי שיארע למי שאינו שלם אם ידע שאין הדבר כפי שהיה מדמה לעצמו מקודם - , לפיכך העלימו גם שם זה, ולא היו מלמדים אותו אלא לצנועים שבכהונה, לברך בו את בני אדם במקדש.

לפי שכבר פסקו מלהזכיר את השם המפורש אף במקדש מחמת שחיתות בני אדם, אמרו:

משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכוהנים מלברך בשם ,

אבל היו מברכים בזה השם בן שתים עשרה אותיות.

אמרו:

בראשונה, שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפריצים, היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה היו מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכוהנים.

אמר ר' טרפון: פעם אחת עליתי אחר אבי אמא לדוכן, והטיתי אזני אצל כהן, ושמעתי שהבליעו בנעימות אחיו הכוהנים .

והיה אצלם עוד שם בן שתים וארבעים אותיות. וידוע אצל כל בן דעת שלא יתכן בשום אופן שיהו ארבעים ושתים אותות מלה אחת. אלא היו אלה מספר מלים, סך כל אותותיהם שתים וארבעים .

ואין ספק כי אותם המלים מורים על עניינים בהכרח, אותם העניינים קרובים לאמיתת השכלת עצמותו יתעלה כפי [קג] האופן שאמרנו .

ונקראו המלים הללו מרובי האותות 'שם', מפני שהם מורים על עניין אחד בלבד, כשאר השמות המיוחדים. ולא רבו אותם המלים כי אם להבנת העניין, לפי שהעניין האחד יש שהוא מובן במלים רבות , והבן זה.

ודע, כי הדבר הזה שהיו מלמדים, הוא לימוד העניינים שמורים עליהם אותם השמות, לא פשט ביטוי האותיות המעורטל מכל הבנה. ולא נאמר כלל על זה השם בן שתים עשרה אותיות, ולא על שם בן ארבעים ושתים אותיות ביטוי "שם המפורש". אלא שם המפורש הוא השם המיוחד לו כמו שביארנו . אבל שני אלו האחרונים היו מוסיפים ידיעה מסוימת באלוהות בהחלט.

והראיה שהיו מוסיפים ידיעה אמרם על כך:

שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש, ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מידותיו, ודיבורו בנחת עם הבריות.

וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה - אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות , ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא .

זהו לשון התלמוד.

וכמה רחוק מה שמבינים מלשון זה מכוונת אומרו, לפי שהרוב מבינים שהם מלים שמבטאים אותם ולא יותר, ואין להבין את עניינם, וזוכים בהם לדברים הגדולים הללו, ודרושים להם כל ההכנות המידותיות הללו וההתכוננות המרובה שהזכיר .

ופשוט הוא, שכל זה אינו אלא ידיעת עניינים אלוהיים, מכלל העניינים שהם סתרי תורה כמו שביארנו . וכבר נתבאר בספרים שנתחברו במדעי האלוהות, כי המדע הזה אי אפשר לשכוח אותו, כלומר: השגת השכל הפועל , והוא עניין אומרו "ותלמודו מתקיים בידו".

וכאשר מצאו האנשים הרשעים הבערים את הלשונות הללו, מצאו מקום לשקר ולדבר , שמצרפים איזה אותות שרצו, ואומרים: זה שם פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני , ואחר כך נכתבו אותם הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבער הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים, אשר אין להם קנה מידה להבחין בין אמת ושקר, והצניעום, ונמצאו בעיזבונם, וחשבו בהם שהם אמת.

כללו של דבר: פתי יאמין לכל דבר .

וכבר יצאנו ממטרתנו הנעלה ועיוננו העדין, אל העיון ב ביטול הזיות ש ביטול ם גלוי לכל מתחיל בעיון. אלא שהביאנו ההכרח לכך, כיון שהזכרנו את השמות ועניינם, ומה שנתפרסם עליהם אצל ההמון.

ואחזור לענייני: כבר העירותי שכל שמותיו יתעלה נגזרים, פרט לשם המפורש, וראוי שנדבר בשם הזה והוא אהיה אשר אהיה בפרק מיוחד, בגלל מה שיש בכך מדקות העניין שאנחנו בו, כלומר: שלילת התארים. [קד]

הערות:

הערת המתרגם: בר"ש "צונו", ולא קרא נכונה.

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק מא.

הערת המתרגם: ראה לעיל סא הערה .

הערת המתרגם: לפי הלשון העברי שכבר נשתכח מאתנו, כי במה שידוע לנו אין מאותותיו דגושה. וראה לעיל פרק סא הערה . וזה להדיא הפך דעת בעלי הנקודים למיניהם.

הערת המתרגם: קדושין עא א. ושם ליתא "לבניהם". ואין לומר שנשתרבבה ממאמר קודם, כי גם בהלכות נשיאת כפים פרק יד הל' י כתב כן.

הערת המתרגם: בר"ש הושמטו שלוש תיבות הללו, כדרכו להשמיט מה שנדמה לו מיותר, אבל הוסיף "מעולם".

הערת המתרגם: "מסייבון" - מופקרים, בלתי נשמרים ונזהרים בהבנתו, ותרגמתי "פריצים" כלשון התלמוד שהובא לקמן, אלה הם רוב החכמים בעיניהם, המשחילים את דמיונותיהם הכוזבות והזיותיהם הנחלות על כל דבר שאינו ניתן להיבטי ההמונים. ושים לב לדברי רבנו שכתב "משבשים בו את הדעות", שלא כדעת המהבילים המאמינים שכל היודעו יכול לחולל בו נפלאות ולעשות מופתים, כפי שמספרים על אותו האיש, כאלו חלילה עזב ה' את הארץ, וכאלו חלילה כפוף הוא מלכו של עולם לאיזה מין לחש שיש בכוחו לפעול בעולם ולשנות טבע המציאות שלא כרצונו ושלא כרצון יראיו.

הערת המתרגם: וראה לעיל פרק לב.

הערת המתרגם: ראה יומא לט ב. מנחות קט ב. וראה גם בהלכות נשיאת כפים פרק יד הל' י. שם כתב "ואומר את השם ככתבו, והוא השם הנהגה מיוד הא ואו הא, והוא השם המפורש האמור בכל מקום". אבל אלף דלת נקרא 'שם המיוחד', וראה הלכות עבודה זרה פרק ב הל' ז.

הערת המתרגם: קדושין עא א.

הערת המתרגם: ואע"פ שאין ראיה לדבר [קג] זכר לדבר, ראה מאמר חז"ל בבראשית רבה פרשה מד כב.

הערת המתרגם: כלומר: על דרך השלילה, כדלעיל פרק נט.

הערת המתרגם: ואינו ניתן להסבירו במלה אחת או שתים.

הערת המתרגם: לעיל פרק סא. וכן כתב בהלכות נשיאת כפים פרק יד הל' י.

הערת המתרגם: כי זהו האדם באשר הוא אדם, וראה לעיל פרק ב. והרי נאמר "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית ט ב). ובשבת קנא ב: "אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה". וראה גם פירוש רבנו לחגיגה פ"ב מ"א.

הערת המתרגם: קדושין עא א.

הערת המתרגם: הדרושות באמת ללימודי מעשה מרכבה, וכדלעיל פרקים לד-לה.

הערת המתרגם: כאן, ובפרק שקדם.

הערת המתרגם: ראה לשון רבנו בפירושו לסנהדרין פ"י מ"א היסוד השישי. וראה גם אפלטון בספרו פאידרוס כח-כט שכנראה רמזיו שם מופנים לעניין זה, על אף המלים הלקוחות מעולמם של היונים.

הערת המתרגם: דברים אשר לא כן על ה'.

הערת המתרגם: ראה בספרי "הליכות תימן" עמ' - .

הערת המתרגם: "אלשריר אלג'אהל" ור"ש מתק את המלים וכתב "אשר בראום הפתאים הראשונים".

הערת המתרגם: בני אדם הספקנים החוששים להכריע לכאן או לכאן שמא גם ע"ז יש בה ממש. ומפני הכבוד לא אציין ספרים.

הערת המתרגם: המוצאים אותם בעיזבונם.

הערת המתרגם: משלי יד טו.

הערת המתרגם: בר"ש "משכיל" וטעות הוא.

הערת המתרגם: בתחילת פרק סא.

הערת המתרגם: בפרק דלקמן. [קד]

חלק ראשון

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה