מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [סא]
כל שמותיו יתעלה המצוים בספרים כולם נגזרים מן הפעולות, וזה מה שאין בו נעלם , זולתי שם אחד והוא יוד הא ואו הא, שהוא שם מיוחד לו יתעלה, ולפיכך נקרא שם [ק] מפורש , עניינו שהוא מורה על עצמו יתעלה הוראה ברורה שאין בה שתוף .
אבל שאר שמותיו הקדושים מורים בשיתוף, מפני שהם עזרים מפעולות ימצא לנו כמותם כמו שביארנו , שאפילו השם אשר אנו מכנים בו יוד הא ואו הא גם הוא נגזר מן האדנות:
דבר האיש אדני הארץ ,
וההבדל בין אמרך אדנִי בנון חרוקה, ובין כשתאמרהו בהרחבת הנון בקמץ, כמו ההבדל שבין אמרך 'שרי' אשר עניינו 'ריבוני' ובין אמרך: 'שרי אשת אברם' , לפי שיש בכך גדולה והכללה לאחרים , וכבר נאמר למלאך: אדני אל נא תעבר .
וביארתי לך זאת בשם 'אדני' דווקא, שאנו מכנים בו, מפני שהוא היותר מיוחד בשמות הידועים לו יתעלה . אבל השאר, כגון דין וצדיק וחנון ורחום ואלוהים, הרי כלליותם וגזרתם ברורה.
אבל השם הנהגה מיוד הא ואו הא, אינה ידועה לו גזרה נודעת, ולא ישותף בו הזולת, ואין ספק כי השם המרומם הזה אשר אין מבטאים אותו, כפי שידעת, כי אם במקדש וכהני ה' המקודשים דווקא בברכת כוהנים, וכהן גדול ביום הצום - מורה על עניין מסוים, אין שתוף בין ה' יתעלה ובין כל מה שזולתו באותו העניין.
ושמא הוא מורה כפי הלשון שאין בידינו היום ממנה כי אם מעט , וגם כפי שמבטאים אותו, על עניין חיוב המציאות.
כללו של דבר גדולת השם הזה והזהירות מלבטא אותו מפני שהוא מורה על עצמו יתעלה באופן שלא ישותף אחד מן הנבראים באותה ההוראה. כמו שאמרו עליו ז"ל: שמי המיוחד לי .
אבל שאר השמות, הם כולם מורים על תארים, לא על עצמות בלבד, אלא על בעל תארים, מפני שהם נגזרים, ולפיכך נדמה מהם הריבוי, כלומר: נדמה לנו מהם מציאות תארים, ושיש שם עצמות ועניין נוסף על העצמות. כי כך היא הוראת כל שם נגזר, שהוא מורה על עניין ועל מונח שלא פורש בשמו שבו [קא] אותו העניין נשוא .
וכיון שהוכח כי ה' יתעלה אינו מונח מסוים שעליו נשואים עניינים, נודע כי השמות הנגזרים הם, או כפי יחס הפעולה אליו, או כדי להורות על שלמותו. ולפיכך סלד ר' חנינה מאמירת הגדול הגיבור והנורא, אלמלא שני הגורמים אשר הזכיר , מפני שאלה נדמה בהם תארים עצמיים, כלומר: שהם שלמויות מצויות בו.
וכיון שרבו שמות הללו הנגזרים מן הפעולות לו יתעלה, נדמה למקצת בני אדם שיש לו מספר תארים כמספר הפעולות אשר נגזרו מהם, ולפיכך הבטיח שתהיה לבני אדם השגה שתסלק מהם טעות זו ואמר:
ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ,
כלומר: שכשם שהוא אחד כך יקרא אז בשם אחד בלבד, והוא המורה על העצמות בלבד לא שיהא נגזר.
ובפרקי ר' אליעזר אמרו עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד, התבונן היאך ביאר שכל השמות הללו הנגזרים לא נתחדשו כי אם אחר בריאת העולם, וזה נכון שהם כולם שמות שהונחו כפי הפעולות המצויות בעולם. אבל כאשר תתבונן בעצמותו מעורטלת ומפושטת מכל פעולה, לא יהיה לו שם נגזר כלל, אלא שם אחד מיוחד להורות על עצמותו. ואין אצלנו שם בלתי נגזר כי אם זה, והוא יוד הא ואו הא שהוא שם המפורש בסתם , אל תחשוב זולת זה.
ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות . כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור אותם.
ולא יקרא שם המפורש בשום אופן זולת זה השם בן ארבע אותות הכתוב אשר אינו נקרא כפי אותותיו , ובפירוש אמרו בספרי:
כה תברכו את בני ישראל , כה בלשון הזה, כה בשם המפורש.
ושם נאמר: במקדש ככתבו ובמדינה בכינויו. ובתלמוד נאמר כה בשם המפורש:
אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינויו?
תלמוד לומר 'ושמו את שמי' - שמי המיוחד לי.
הנה נתבאר לך כי שם המפורש הוא זה שם בן ארבע אותות , ושהוא לבדו הוא המורה על העצמות בלי שתוף עניין אחר, ולפיכך אמרו עליו המיוחד לי.
ואני אבאר לך את הדבר אשר הביא את בני אדם למה שהם סוברים בעניין השמות, ואבאר לך יסוד שאלה זו ואגלה לך סתריה, עד שלא יישאר בה ספק - אלא אם תרצה להטעות את עצמך - בפרק שאחר זה. [קב]
הערות:
הערת המתרגם: ספרי המקרא. כי יש בדברי חז"ל שאינו נגזר מפעולה כגון "המקום" שהוא מושג ל"מה".
הערת המתרגם: מה [ק] שלא נעלם משום אדם.
הערת המתרגם: ועניין "המפורש" המופלא, הפלאי, שכך תרגם אנקלוס בדברים ל יא: לא נפלאת - לא מפרשא. ואף בדברים יז ח: כי יפלא - ארי יתפרש, כן היא הנוס' בכל כ"י העתיקים. ובדפוסים שלא הבינוה הגיהו "יתכסי". ואף יונתן תרגם בשופטים יג יח והוא פלאי - והוא מפרש.
הערת המתרגם: כלומר: שאין שום דבר אחר נקרא בשם זה, ואין מאומה מתכנה בו, אלא מיוחד הוא לה' בלבד. ונוסף על כך אין אנו יודעים אופן הוראתו, כיון שאין אנו יודעים אופן קריאתו. וכדי להוציא מדעת המעוננים והמנחשים מיני נקודים שונים ומשונים, כתב רבנו כי עניינו היה ידוע לפי מונחי הלשון שהיו ידועים אז ונשתכחו מאתנו, וכפי שמפרש להלן תחילת פרק סב שיתכן שיש באותיותיו אותיות דגושות ומותזות.
הערת המתרגם: לעיל פרק נד.
הערת המתרגם: בראשית מב ל.
הערת המתרגם: "במד אלנון" ה"מד" בנקוד הערבי קריאתו פתח רחב אא AA, וברור שרבנו קרא את הקמץ כרגיל היום בפי הספרדים, ולפיכך אין רבנו מבחין כאן בין שרי פתוחה לבין אדני קמוצה.
הערת המתרגם: ריש חרוקה.
הערת המתרגם: בראשית יב יז, ריש פתוחה.
הערת המתרגם: שהיא שרה ריבונה ואדונה גם לאחרים, לא רק למדבר לבדו.
הערת המתרגם: בראשית יח ג. וכר' חייא בבראשית רבה פרשה מח. וראה לקמן ח"ב פרק מב, ודלא כפשט הא דשבת קכז א, בבא מציעא פו ב. ואין סתירה ממה שפסק בהלכות יסודי התורה פ"ו הל' ט אף זה שנאמר אדני אם מצאתי, הן הרי הוא קודש, כי שם פסק מספקא לחומרא, אם הוא קודש הרי קדשו, ואם חול הוא הרי שם חול שקדשו אין בכך כלום, וראה ערוך השלחן יו"ד סי' רעו ס"ז. ודלא כמובא בס' משנת אברהם סי' כא סנ"ה.
הערת המתרגם: ושם זה נקרא השם המיוחד, וכמו שכתב רבנו בהלכות עבודה זרה פ"ב הל' ז "עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אלף דלת נון יוד". וראה פירוש המשנה מהדורתי כפורים פ"ד מ"א.
הערת המתרגם: בר"ש מוסיף כאן "ושדי" וטעות הוא כי אינו כללי, אף שהוא נגזר וכדלקמן פרק סג. והנה "דין" בשמואל א, כד טו והיה ה' לדין. ובתהלים סח ו אבי יתומים ודין אלמנות. והיתר שמושם כלפי ה' רב מאוד במקרא.
הערת המתרגם: על דרך הכתוב = דברי הימים ב, כו יח.
הערת המתרגם: ראה יומא פ"ו מ"ב.
הערת המתרגם: כדי למנוע ניסיונות ודמיונות של ניקודים שונים ומשונים כתב רבנו שכפי הלשון המצוי בידינו היום אין שום צורה של נקוד יכולה לבטא את המושג, וכדי למנוע פירוש מן השרש "הוה" כפי שחשב רשב"ם ועוד ראה לקמן פרק סג הערה .
הערת המתרגם: ראה ברבות לג א, ופסק רבנו בהלכות ברכות פ"א הל' טו. ובהלכות שבועות פרק יב.
הערת המתרגם: סוטה לח א.
הערת המתרגם: בר"ש "על עצם בעל" וכנראה שהייתה לפניו "עלי ד'את ד'את".
הערת המתרגם: המלה "שם" היא כידוע לפי המשפט הערבי, ורבנו הכניסה רבות [קא] לשימושו העברי, והואיל ויצאו עליה עוררין חביבה היא עלי.
הערת המתרגם: בר"ש "נושא" ונכון הוא.
הערת המתרגם: בר"ש "לא ביאר אותו התחבר בו העניין ההוא" וגמגום דברים הם.
הערת המתרגם: בר"ש "התחברות בו עניינים" ואינו ברור.
הערת המתרגם: בר"ש "היה כועס" ולא דק.
הערת המתרגם: כדלעיל פרק נט.
הערת המתרגם: זכריה יד ט.
הערת המתרגם: פרק ג. וכנוסחת תימן.
הערת המתרגם: "מעראה" ובר"ש "נקי מיוחד".
הערת המתרגם: שבכל מקום שתשמע סתם "שם המפורש" הוא זה. ובר"ש "גמור" ולא דק. אבל שם אדנות נקרא "שם המיוחד ולא "שם המפורש" וכמו שכתב רבנו בהלכות עבודה זרה פ"ב הל' ז "אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותות שהוא אלף דלת נון יוד ויברך אותו בשם מן השמות שאינן נמחקים שנאמר ונוקב שם ה', על השם המיוחד חייב סקילה" וכו' ע"ש, ולקמן יתבאר עוד.
הערת המתרגם: מראשי פסוקים וסופי פסוקים, וראשי תיבות ואמצע תיבות וסופי תיבות, וכדומה, כגון בחלופי תיבות אלפא ביתא לצורותיה השונות. ואשר בזמנים אלה פרץ הדבר כפרץ מים וספרים רבים מלאים מהם ומהמיהם.
הערת המתרגם: יש מועיל לפרנסה, ויש לעקרות, ויש רופא חולים, ויש אפילו לפתיחת שערי שמים לכל המשאלות.
הערת המתרגם: כתבתי "אותות" "אותותיו" כי בכל כ"י העתיקים ריבוי אות - אותות. וראה משנה ברכות מהדורתי פ"ב מ"ג ובהערה.
הערת המתרגם: במדבר ו כג.
הערת המתרגם: סוטה לח א.
הערת המתרגם: במדבר ו כז. [קב]