אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [ס]

פרק [נט]

רוצה אני להמשיל לך משלים בפרק זה אשר יוסיפו לך הבנה לחיוב ריבוי תיאוריו בשלילות, ובהם תוסיף להירתע מלסבור תארי החיוב לו יתעלה.

תניח, כי אדם נתברר לו שהאנייה מצויה, ואינו יודע את השמות הללו על מה הם נאמרים: האם על עצם מסוים או על מקרה.

ונתברר לאדם אחר שאינה למקרה.

ונתברר לאחר שאינה למתכת .

ונתברר לאחר שאינה לבעל חי;

ונתברר לאחר שאינה לצמח המחובר לקרקע;

ונתברר לאחר שאינה גוף אחד המחובר חבור טבעי;

ונתברר לאחר שאינה בעלת תבנית פשוטה כלוחות וכדלתות;

ונתברר לאחר שאינה כדורית;

ונתברר לאחר שאינה שיפוע ;

ונתברר לאחר שאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות;

ונתברר לאחר שאינה אטומה .

והנה ברור, כי זה האחרון כמעט שהגיע לציור האנייה כפי שהיא על ידי התיאורים הללו השליליים, וכאלו נשתווה עם מי שציירה שהיא גוף מקרשים, חלול, מאורך, מחובר ממספר קרשים. שזה ציירה בתיאורים חיוביים, אבל הראשונים אשר המשלנו בהם, כל אחד מהם רחוק מציור האנייה יותר מאותו שאחריו, עד שהראשון שבמשל שלנו אינו יודע זולת השם בלבד.

כך יקרבוך תארי השלילה לידיעת ה' יתעלה והשגתו. ולכן השתדל בכל יכולתך להוסיף שלילת דבר מה בהוכחה, לא שתשלול במלים בלבד , כי כל מה שיתברר לך בהוכחה שלילת דבר ממנו יתעלה שנדמה שהוא מצוי לו, תתקרב אליו דרגה בלי ספק. ועל דרך זו נעשו אישים מקורבים אליו מאוד, ואחרים בתכלית הרוחק , לא שיש שם קרבת מקום שיתקרבו אליו ויתרחקו כפי שמדמים עוורי הראות. והבן זה היטב ודעהו והיה שוגה בו .

והנה נתבארה לך הדרך אשר אם תלך בה תתקרב אליו יתעלה, ולכן לך בה אם תרצה.

אבל תיאורו יתעלה בחיוביים יש בכך סכנה גדולה, לפי שכבר הוכח שכל מה [צח] שאנו עלולים לחשבו שלמות, ואפילו הייתה אותה השלמות מצויה לו לפי דעת אומרי התארים , הרי אינה ממין השלמות אשר אנו חושבים, אלא בשיתוף השם בלבד נאמר, כמו שביארנום. ונמצא כי בהכרח תצא לעניין השלילה.

כי כאשר תאמר 'יודע' - בידיעה אחת באותו הידע שאינו משתנה ולא מתרבה ידע את הדברים הרבים המשתנים, תמידי ההתחדשות, בלי שתתחדש לו ידיעה. וידיעתו את הדבר לפני היותו, ואחר היותו מצוי, ואחר העדרו מן המציאות, ידיעה אחת שאין בה שינוי , הרי כבר אמרת בפירוש שהוא יודע בידיעה שאינה כמו ידיעתנו .

וכך יתחייב שהוא מצוי ולא בעניין המציאות שבנו .

והנה באת לשלילה בהכרח, ולא הגעת לאמיתת תואר חיובי, אבל הגעת לידי ריבוי , והנך בדעה שהוא עצמות מסוימת שיש לה תארים בלתי ידועים, כי אלה אשר אתה מדמה שהם חיוביים לו, הנך שולל מהם את הדימוי לתארים הללו הידועים אצלנו, והרי הם אם כן שלא ממינם.

והרי כאלו הביאך הדבר בחיוב התארים לומר כי ה' יתעלה נושא מסוים הנושא עליו נשואים מסוימים, שאין אותו הנושא כמו הנושאים הללו, ולא אותם הנשואים כמו הנשואים הללו , ותהיה תכלית השגתנו לפי דעה זו שיתוף לא יותר , לפי שכל נושא הוא בעל נשואים בלי ספק, והוא שנים בהגדרה ואף על פי שהוא אחד במציאות . כי עניין הנושא זולת עניין הנשוא עליו.

ותתבאר לך בפרקי מאמר זה ההוכחה על מניעת ההרכבה בו יתעלה, אלא הפשטות המוחלטת בתכלית הקיצוניות .

ואיני אומר כי מחייב התארים לה' יתעלה בלתי משיגו כראוי, או שהוא משתף, או שהשיגו שלא כפי שהוא , אלא אני אומר שהוא העדיר מציאות ה' מדעתו בלי שירגיש בכך.

ביאור הדבר, כי מי שלא יכל להשיג אמיתת דבר מסוים, הוא אשר השיג מקצתו ונעלם ממנו מקצתו, דומה למי שהשיג מעניין האדם חיובי החיוניות, ולא השיג חיובי ההגיון, וה' יתעלה אין ריבוי באמיתת מציאותו כדי שיובן ממנו דבר וייעלם דבר אחר.

וכן המשתף לדבר מסוים, הוא אשר נצטיירה לו אמיתת עצמות מסוימת כפי שהיא, וחייב כמו אותה האמתות לעצמות אחרת .

והתארים הללו, לדעת הסובר אותם, אינם הם עצמות הבורא, אלא הם עניינים נוספים על העצמות.

וכן גם המשיג את הדבר שלא כפי שהוא, הכרחי בהחלט שישיג ממנו משהו כפי שהוא. אבל מי שמצייר שהטעם כמות , איני אומר שהוא צייר את הדבר הפך מכפי שהוא, אלא אומר אני שנעלם ממנו מציאות [צט] הטעם, ואינו יודע על מה נאמרים שמות הללו .

וזה עיון עדין מאוד הבינהו.

ועל פי הביאור הזה תדע, שקוצר היכולת מלהשיג את ה' , והריחוק מלדעת אותו , הוא אשר לא נתברר לו שלילת אחד מן העניינים אשר כבר הוכח לזולתו שלילתן ממנו. נמצא שכל מי שמעטו שלילותיו, נעשת השגתו פחותה יותר, כמו שביארנו בתחילת פרק זה.

אבל המחייב לו תואר, אינו יודע מאומה פרט לשם בלבד. אבל הדבר אשר נדמה לו כי שם זה נאמר עליו הוא עניין בלתי מצוי, אלא הוא המצאה כוזבת, וכאלו הניח שם זה על עניין נעדר, לפי שאין במציאות דבר שהוא כן .

והמשל בזה, לאדם אשר שמע שם הפיל, וידע שהוא בעל חי, וביקש לדעת תבניתו ואמיתתו. ואמר לו הטועה - או המטעה: הוא בעל חי בעל רגל אחת, ושלש כנפים, שוכן במעמקי הים, גופו שקוף, ויש לו פנים רחבים כפני האדם וצורתו ותבניתו, ומדבר כמו האדם, ופעמים מעופף באוויר ופעמים שוחה כדג.

הרי איני אומר כי זה צייר את הפיל הפך מכפי שהוא, ולא שאינו משיג היטב את הפיל , אלא אומר אני כי הדבר הזה אשר דימה לעצמו בתואר זה המצאה כוזבת, ואין במציאות דבר שהוא כן, אלא זה דבר נעדר, הונח עליו שם דבר מצוק כמו "ענקא מגרב" או "פרס אנסאן" וכיוצא בזה מן הדמויות הדמיוניות, אשר הונח עליהן שם דבר מן הנמצאים, אם שם יחיד או שם מורכב .

וכך הוא הדבר כאן בדיוק, והוא, שה' יתרומם שבחו הוא מצוי. הוכחה מציאותו שהיא חיובית, ותוצאת חיוב המציאות הפשטות המוחלטת כמו שאוכיח . אבל שאותה העצמות הפשוטה חיובית המציאות כפי שאמרנו, היא בעלת תארים ועניינים אחרים נספחים לה, הוא דבר בלתי מצוי כלל כפי שהוכח. וכאשר אנו אומרים כי מעצמות הזו, הנקראת אלוה דרך משל, היא עצמות שיש בה מספר עניינים שהיא מתוארת בהן, הרי הנחנו אותם השמות על העדר מוחלט.

התבונן כיצד אירע בחיוב התארים לו. ולכן ראוי להיות בדעה כי מה שנאמר מן התארים בספר התורה או בספרי הנביאים, שכולם הם להורות על שלמותו יתעלה, לא יותר, או תארי פעולות הבאות מאתו כמו שביארנו . [ק]

הערות:

הערת המתרגם: שני משלים, משל הספינה לתוארי השלילה, ומשל הפיל לתוארי החיוב.

הערת המתרגם: "תצוורא" יצטייר בלבך. יומחש בדעתך.

הערת המתרגם: כן הוא במקור לשון רבים. וכנראה כוונתו על הספינה והפיל. ובר"ש וברי"ח לשון יחיד.

הערת המתרגם: אפשר "לדומם" ובר"ש "מחצב".

הערת המתרגם: "מכ'רוטה" גוף עגול רחב מלמטה והולך וצר עד שהוא מסתיים בנקודה, קונוס, חרוט. וראה לעיל פרק לו הערה .

הערת המתרגם: "מצמתה" ובר"ש "מקשה" וראה פירוש רבנו למדות פ"ד מ"ו מהדורתי.

הערת המתרגם: כי רק השלילה שהוכחה בדעתך המבוססת בתודעתך היא שיש לה ערך בקרבה להשגת ה', אבל השלילה המילולית ערכה כערך לחש לסגולה.

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק נט.

הערת המתרגם: מכל מפרשי רבנו שראיתי, לא מצאתי מי שהעיר על כוונת רבנו במלים אלה. וגם אני אסתפק בהערה זו, והמבין יבין.

הערת המתרגם: "גביטא" וכלשון רבנו בהלכות תשובה פ"י הל' ו. ודלא כהראב"ד שם. ובר"ש "והיה בו שמח" ולא דק.

הערת המתרגם: לעיל פרק נו.

הערת המתרגם: כגון חי, [צח] יורע, יכול, רוצה.

הערת המתרגם: והרי שללת ממנו את הידיעה המובנת לנו.

הערת המתרגם: שהיא מקרה וכפי שקדם לעיל פרק נז.

הערת המתרגם: על ידי חייבך לו תואר חיובי אם כי אינך יודע היאך, ויוצא אפוא כי את התואר החיובי לא חייבת אבל זכית לריבוי הנצחיים.

הערת המתרגם: אפשר: שנישאים עליו.

הערת המתרגם: שאין נושא התארים כמו הנושאים הידועים להבנתנו, ולא הנשואים כמו הנשואים הידועים לנו, שהרי הם אומרים יודע בידיעה מסוג אחר, וכדומה. ובנדפס "שאין אותו הנושא כמו הנשואים הללו" ונראה שהוא חסר כמו בספר שהעתיק ממנו מונק, והוצרך להידחק להסבירה.

הערת המתרגם: "אלשרך" שתוף שם שמים ודבר אחר. התואר והמתואר, הנושא והנשוא או הנשואים, וכך מתרבים האלוהות עם ריבוי התארים החיוביים, שהרי הם אפוא נספחי אלוהות או חלקי אלוהות, וכפי שמפרש רבנו להלן. ולא כפי שהבין האפודי "ויהיה העניין בשמות משותפים" כי לא ידע את המקור ולא ידע שימושי השפה.

הערת המתרגם: בר"ש "לא דבר אחד" וט"ס הוא.

הערת המתרגם: לדוגמא החכם הוא אחד במציאות, והוא שנים בהגדרה, כי החכמה דבר נוסף בו, נשוא בנושא.

הערת המתרגם: "אלקצוי" ובר"ש האחרונה.

הערת המתרגם: כי שלושת אלה השיגו את ה' מבחינה מסוימת, אבל מחייב התארים משתחווה לאל אחר, כי כך משפט כל אל אחר וכל עבודה זרה שהוא תעתוע שאינו במציאות.

הערת המתרגם: כפר בעיקר.

הערת המתרגם: כלומר: גם לעצמות אחרת, ולדוגמא בקירוב, כגון ה' בורא, וגם אדם בורא על ידי אמירה כל שהיא גם למרות רצון בעל המכשיר. מעין פשט "ליה ולך מזבח" סוכה פ"ד מ"ד. וראה שם בגמ' דף מה ב. והרי "בורא" ביחס לה' אינו אלא הגדרת המצאות כל המציאות מאמיתת מציאותו החיובית, וחיוב מציאותו הרי הוא עצמות.

הערת המתרגם: שהטעם [צט] שהוא מסוג איכות, עומר עליו שהוא מסוג כמות.

הערת המתרגם: כן הוא במקור בלשון רבים.

הערת המתרגם: אשר רמתו השכלית, או מה שקוראים בימינו "מנת המשכל שלו" אין בה כדי לחדור לעומק המושג.

הערת המתרגם: שיש אמנם בכוחו השכלי להשיג, אך תאי תבונתו ממולאים זוהמה וחלאת דמיונות שווא, או שאינו רוצה ללמוד ולחשוב להכיר את מי שאמר והיה העולם.

הערת המתרגם: בעל תארים חיוביים.

הערת המתרגם: ולא הזכיר את השיתוף, כי המתאר הזה כבר שתף במוצרו זה מתכונות הפיל והיא החיות.

הערת המתרגם: תרגומו "עזניה פלאית" כי העוזנייה עוף מצוי וכך תרגם רס"ג בויקרא יא יג. וראה פירושי רס"ג מהדורתי שם הערה . וכאן מדבר רבנו על העוף הפלאי שהונח לו שם עוף מצוי וידוע.

הערת המתרגם: תרגומו "סוס אדם" יצור שחציו סוס וחציו אדם נזכר באגדה אצל עמים שונים.

הערת המתרגם: יחיד - עזניה פלאית. ומורכב - סוס אדם.

הערת המתרגם: שהוא מחויב המציאות.

הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק א. וראה גם בהלכות יסודי התורה פרק ב הל' י.

הערת המתרגם: "כיף כ'טר" ובר"ש "כמה יש מן הסכנה" וכנראה שהייתה נוסחתו כנוסחת כ"י ב. "כם כ'טר". ואחריו נמשך הרי"ח.

הערת המתרגם: לעיל פרק נג. [ק]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה