מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [נט]
יש לשואל לשאול ולומר: כיון שאין עצה להשיג אמיתת עצמותו, וההוכחה מראה רק שהדבר הנישג הוא שהוא מצוי בלבד, ותארי החיוב הרי נמנעו כפי שהוכח, אם כן במה יהיו היתרונות בין המשיגים? והרי אם כן, מה שהשיג משה רבנו ושלמה הוא אשר ישיג כל אחד משורת התלמידים. וזה מה שלא יתכן בו עדיפות , ומן המפורסם אצל בעלי התורה, ואף אצל הפילוסופים, כי היתרונות בזה רבים.
דע, כי כך הוא הדבר, ושהיתרונות בין המשיגים גדולים מאוד , לפי שכל מה שאתה מוסיף בתארי המתואר הוא מתייחד יותר ומתקרב המתאר להשגת אמיתתו , כך כל מה שתוסיף לשלול ממנו יתעלה, אתה מתקרב להשגה, ותהיה קרוב אליו יותר ממי שלא שלל מה שהוכח לך אתה שלילתו .
ומשום כך יש שייגע האדם שנים מספר בהבנת מדע מסוים ובירור אמיתת הקדמותיו כדי שיתפוס דבר נכון, תהיה תוצאת כל אותו המדע שנשלול מה' עניין מסוים שלמדנו בהוכחות כי בטל הוא ליחס לו אותו העניין .
ואחר מן הרשלנים בעיון לא הוכח לו זה, ויהיה באותו הדבר אצלו ספק, האם ימצא אותו הדבר לה' או לא ימצא לו.
ואחר מעוורי הראות יחייב לו אותו העניין אשר הוכחה שלילתו, כגון מה שאוכיח [צד] שאינו גוף .
ואחר יסתפק ולא ידע האם הוא גוף או שאינו גוף.
ואחר יחליט שהוא גוף ויפגע בה' בדעה זו.
הנה כמה הבדל בין שלושת האנשים:
הראשון בלי ספק יותר קרוב אל ה' ;
והשני רחוק ממנו ;
והשלישי יותר רחוק .
וכן אם נניח רביעי שהוכח לו מניעת ההתפעלויות ביחס לו יתעלה , והראשון אשר שלל את הגשמות לא הוכח לו זה, הרי הרביעי הזה בלי ספק קרוב יותר אל ה' מן הראשון. וכך תמיד, עד שאם ימצא אדם שהוכח לו מניעת דברים רבים ממנו יתעלה, שהם אצלנו אפשר שימצאו לו או שיבואו ממנו , כל שכן אם אנו בדעה שאותו הדבר חיובי, הרי אותו אדם יותר שלם ממנו בלי ספק.
הנה נתבאר לך שכל שהוכח לך שלילת דבר מה ממנו יתעלה תהיה יותר שלם, וכל שתחייב לו דבר נוסף תהיה טועה ותרחק מידיעת אמיתתו . ובדרך זו צריך להתקרב להשגתו בחקירה ובדרישה עד שיודע ביטול כל מה שבטל כלפיו . לא שתחייב לו דבר על דרך שהוא עניין נוסף על עצמותו, או לפי שאותו העניין שלמות ביחס אליו מפני שאתה מוצא אותו שלמות ביחס אלינו, לפי שכל השלמויות הם תכונות מסוימות, ולא כל תכונה מצויה לכל בעל תכונה .
ודע שכל זמן שתחייב לו דבר אחר יהיה ריחוקך ממנו משני דרכים:
האחד מפני שכל מה שתחייב הוא שלמות לנו;
והשני שאין שיך בו דבר אחר אלא עצמותו הם שלמויותיו כמו שביארנו .
וכיון שכל אחד הבין שאין להגיע להשגת מה שיש בכוחנו להשיג כי אם על ידי השלילה, והשלילה אינה מסמנת מאומה בשום אופן מאמיתת הדבר אשר נשלל ממנו הדבר שנשלל , אמרו כל בני אדם בהדיא, החולפים והעתידים, כי ה' יתעלה לא ישיגוהו השכלים , ולא ישיג מה הוא כי אם הוא, ושהשגתו היא אי היכולת להגיע לחקר השגתו.
וכל הפילוסופים אומרים : הוארנו בהודו , ונעלם ממנו מעוצם גילויו, כמו שנעלמת השמש לפני הראות שהיא חלשה מלהשיגה .
וכבר האריכו בזה במה שאין [צה] תועלת לחזור עליו כאן.
והיותר בהיר בכל מה שנאמר בעניין זה אמרו בתלים:
לך דמיה תהלה ,
פירושו הדומיה ביחס אליך היא התהילה. וזו בהירות עצומה מאוד בעניין זה, לפי שכל דבר שנאמר, וכוונתנו בו לרומם ולהלל, נמצא בו שגיאה כל שהיא כלפיו, יתעלה ונרגיש בו מגרעת מסוימת. ולכן השתיקה טובה יותר, וההסתפקות בהשגות השכל.
כמו שצוו השלמים * ואמרו:
אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה ,
וכבר ידעת אמירתם המפורסמת, אשר מי יתן והיו כל האמרות כמוה, והנני מזכירה לך כלשונה ואף על פי שהיא אמרה ידועה כדי להעירך על ענייניה, אמרו:
ההוא דנחת קמיה דר' חנינה, אמר האל הגדול הגיבור והנורא האדיר והחזק היראוי והעזוז.
אמר ליה: סימתינהו לכלהו שבחי דמרך?! השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבנו באוריתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, אנן לא יכלינן למימרינהו, ואת אמרת ואזלת כולי האי?!
משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, ומקלסין אותו בשל כסף. והלא גנאי הוא לו .
כאן נסתיים דבר החסיד הזה. התבונן תחילה סלידתו והרחקתו ריבוי תארי החיוב, והתבונן היאך ביאר כי התארים, אלו הונחנו להכרעת דעתנו בלבד, לא היינו אומרים אותם כלל, ולא נבטא במאומה מהם. אלא שכאשר דחקנו הצורך לדבר עם בני אדם במה שיתן להם מושכל מסוים, כמו שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם , לתאר להם את ה' בשלמויותיהם, הרי כל מה שאנו רשאים הוא להיעצר עם אותם האמרות, ולא נקראהו בהם אלא בשעת קריאתם בתורה בלבד. אך כיון שבאו גם אנשי כנסת הגדולה, והם נביאים, ותקנו להזכירם בתפלה, הרי תכליתנו שנאמרם בלבד.
והנה תוכן מאמר זה, שהוא ביאר כי שני גורמים נצטרפו שאנו מתפללים בהן:
האחד מפני שנאמרו בתורה,
והשני מפני שתקנו הנביאים להתפלל בהם.
שאלמלא הגורם הראשון לא היינו אומרים אותם, ואלמלא הגורם השני לא היינו מעתיקים אותם ממקומם ולא היינו מתפללים בהן, ואתה ממשיך בתארים?!
הנה נתבאר לך עוד מלשון זה, שלא כל מה שתמצא מן התארים המיוחסים לה' בספרי הנביאים מותר לנו להתפלל בהם ולאמרם. לפי שלא אמר 'אלמלא דאמרינהו משה רבנו לא הוה יכלינן למימרינהו', אלא תנאי אחר: 'ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה', ואז הותר לנו להתפלל בהם.
ולא כפי שעשו הסכלים באמת, אשר הרבו והאריכו והתאמצו בתפילות שחיברום ותחינות שסידרום להתקרב בהם לפני ה' לפי דמיונם , מתארים את ה' בהם בתארים, אילו תואר בהם אחד מבני אדם היה הדבר מגרעת כלפיו, לפי שאינם מבינים את העניינים הללו הנעלים, המופלאים משכלי ההמון, ועשו את ה' יתהדר ויתרומם [צו] שגרת לשונם, ותארוהו ודברו לפניו בכל מה שחושבים אותו אפשרי, ומאריכים בכך עד שיעוררוהו להתפעל לפי דמיונם . ובפרט אם מצאו לשון דברי נביא בכך, נעשה הדבר להם הפקר להביא לשונות הטעונים ביאור בכל האפשר , ומעתיקים אותם כפשטם, וגוזרים מהם ומענפים ובונים עליהם אמרים.
ורבה ההפקרות בדבר זה אצל הפייטנים והחרזנים , או אצל כל מי שנדמה לו שהוא אומר פיוט, עד שנתחברו דברים מקצתם כפירה מוחלטת , ומקצתם יש בהם מן השטות והדמיון הנפסד מה שמשחיק את האדם כפי טבעו בעת ששומעם , ומביאו לידי בכי בעת שמתבונן היאך נאמרים אותם הדברים כלפי ה' יתהדר ויתרומם.
ואלמלא שאני חס לזלזול המחברים, הייתי מביא לך מהם מעט כדי שתתעורר על מקומות הפשע שבהם, אלא שהם דברים שמגרעתם גלויה מאוד למי שמבין. וראוי שתתבונן ותאמר: אם היה לשון הרע והוצאת שם רע עבירה חמורה * , כמה חמור יהיה שחרור הלשון ביחס לה' יתעלה ותיאורו בתארים יתרומם מהם. ואיני אומר שזה מרי , אלא חירוף וגידוף בשגגה מצד ההמון השומעים, ומאותו הסכל האומר.
אבל מי שהכיר מגרעת אותם הדברים, ואומרם, הרי הוא לדעתי מכלל מי שנאמר בהם:
ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוהיהם ,
ונאמר:
ולדבר על ה' תועה .
ואם אתה ממי שיחוס על כבוד קונו אין ראוי לך לשמעם כלל, כל שכן שתאמרם, כל שכן שתעשה כמותם. וכבר ידעת גודל חטאת המטיח דברים כלפי מעלה . ואין ראוי לך כלל להזדקק לתוארי ה' החיוביים כדי לרוממו לפי דמיונך, ואל תחרוג ממה שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפילות ובברכות, כי יש בכך די בהתאם לצורך, בהחלט די , כפי שאמר ר' חנינה.
אבל שאר מה שנאמר בספרי הנביאים, קוראים אותו בעת שעוברים עליו , אלא שצריך להיות בו בדעה כמו שביארנו, שהם תארי פעולות; או להורות על שלילת העדרן. וגם עניין זה אין לפרסמו להמון, כי עיון מסוג זה מתאים ליחידים אשר רוממות ה' אצלם אינו בכך שיאמרו מה שאין ראוי, אלא במה שמשכילים כפי הראוי.
ואחזור להשלים את ההערה על דברי ר' חנינה ודיוקו .
לא אמר משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין, לפי שאז היה מורה משל זה, כי שלמויותיו יתעלה [צז] יותר שלמות מן השלמויות הללו שמיחסים לו, אלא שהם ממינם, ואין הדבר כן כפי שהוכחנו .
אלא דיוק משל זה הוא אמרו "דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף". ללמד כי אלה שהם אצלנו שלמויות, אין כלפיו יתעלה מסוגם מאומה, אלא כולם מגרעת ביחס אליו, כמו שבאר ואמר במשל זה "והלא גנאי הוא לו".
הנה השמעתיך כי כל מה שאתה מדמה בתארים הללו שהוא שלמות, הוא מגרעת ביחס אליו יתעלה אם היה ממין מה שאצלנו.
וכבר הדריכנו שלמה ע"ה בעניין זה במה שיש בו די ואמר:
כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים . [צח]
הערות:
הערת המתרגם: וכפי שקדם לעיל פרק נז, שגם הביטוי "מצוי" הוא רק בשל אי יכולתנו לבטא אחרת.
הערת המתרגם: יתרונות המשיגים ובעלי העיון והמחשבה זה על זה. ולעיל בפרק ל"ו ביאר רבנו יתרונות בעלי המגרעות המחשבתיות זה על זה.
הערת המתרגם: הזכיר רבנו שני אלה, כי ביחס למשה אין צריך לומר אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות (מגלה יג א) ואשר על ידיעותיו בטבע שלא בדרך נבואה אמרו "וכי משה רבנו קניגי היה או בליסטרי היה" חולין ס ב. לפיכך הזכיר שלמה, שעליו נאמר: ויחכם מכל האדם... וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. מלכים א, ה יא-יג.
הערת המתרגם: אם כל הידיעה היא ידיעת "מציאותו".
הערת המתרגם: =והרי ידוע.
הערת המתרגם: ראה גם לעיל פרק יח.
הערת המתרגם: מן הברואים.
הערת המתרגם: ההתפעלות וההשתנות, ההרכבה והריבוי, ההעדר והמגרעות, וכדומה.
הערת המתרגם: והשוה גם לעיל פרק לד ד"ה והסיבה השלישית.
הערת המתרגם: "מקצרין". אפשר לתרגם "רשלנים", והכוונה שמחמת בטלנות ועצלות לא עיין. ואפשר לתרגם "מוגבלים", והכוונה חוסר יכולת [צד] שכלית. ובר"ש "ואחד מן המקצרים".
הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק א.
הערת המתרגם: "וילקי אללה" כולל תפלה שבח והודאה. ולפיכך העדפתי לתרגם "יפגע" כלשון הכתוב ירמיה ז טז וכפירוש חז"ל ברכות כו ב. ובר"ש "ויקדם פני הבורא". וראיתי מהביל שהציע לתרגם "וישליך הבורא".
הערת המתרגם: שהוכח לו שלילת דבר נוסף.
הערת המתרגם: המסופק.
הערת המתרגם: המחייב שהוא גוף.
הערת המתרגם: שכבר נתבארה שלילתן לעיל פרקים לה, לו, נד, נה.
הערת המתרגם: בר"ש מאתו.
הערת המתרגם: שלילת תואר חיובי כל שהוא, או מאורע כל שהוא ממאורעות הגופות.
הערת המתרגם: בר"ש "מדמה" ולא דק. והטעות היא בחשבך אותו נושא לתארים שזה ממאורעות הגופות.
הערת המתרגם: אפשר: ביחס אליו.
הערת המתרגם: בר"ש "שהתחייב" ולא דק.
הערת המתרגם: "מלכה" תכונה מדותית או מחשבתית שהשתרשה באדם. וכדלעיל פרק נב המשל הראשון. ובר"ש קניין - קניינים. וראה הקדמת רבנו לאבות מהדורתי פ"ד הערה .
הערת המתרגם: לא כל תכונה מצויה בפועל לכל בעל תכונה בכוח, ואם כן הרי הוא יוצא מן הכוח אל הפעל. וכדלעיל פרק נה.
הערת המתרגם: נוסף על ה"אני" או ה"הוא", וכל דמיון ודימוי הרי הוא נוסף.
הערת המתרגם: מסוג התארים שהם שלמויות.
הערת המתרגם: לעיל פרק נב ובכמה מקומות.
הערת המתרגם: כל אדם אפילו, בעל החדירה המחשבתית המוגבלת, כבר הבין את זאת שאין ביכולתנו להתקרב להשגתו יתעלה כי אם על ידי השלילה.
הערת המתרגם: וכדלעיל פרק נח.
הערת המתרגם: פשט הלשון שכלי בני אדם. אך יתכן שכוונת האומר, או רבנו, לכלול השכלים הנבדלים, בבחינת: ומשרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו.
הערת המתרגם: אפשר "לתכלית". והכוונה שההכרה שהגיע אליה האדם מתוך החקירה והעיון שאין ביכולת האדם להגיע לחקר השגתו, היא הקרבה הרמה ביותר להשגתו, כיון שכבר שלל כל מה שיכול להטעותו, ונשאר לו רק מסך אחד מצד האדם, והוא היותו אדם. ומסך שני מצד המושג וכדלקמן.
הערת המתרגם: מקור האמרה אינו ידוע לי, אך כבר הובאה על ידי אלגזאלי בספרו "מיעאר אלעלם".
הערת המתרגם: בר"ש "נצחנו בנעימותו" ורי"ח "גבר עלינו והבהילנו ברב הודו" והבל המה.
הערת המתרגם: ובשם ארסטו כתב רבנו בהקדמתו לאבות סוף פ"ח (מהדורתי עמ' תו): "כי אין יכולת בשכלנו לדעת מציאותו יתעלה בשלמות, וזה מחמת שלמות מציאותו וחוסר שכלנו, ואין למציאותו סיבות שיודע בהן, ושקוצר שכלנו מלהשיגו כקוצר ראות העין מלהשיג אור השמש שאין דובר מחמת [צה] חולשת אור השמש אלא מפני שהאור הזה יותר חזק מן האור הרוצה להשיגו".
הערת המתרגם: בר"ש "והמופלג" וראה לקמן הערה .
הערת המתרגם: תהלים מה ב. והן הן דברי ר' יעקב איש כפר גבורייא, בירושלמי ברכות פ"ט הל א "סמא דכולא משתוקא".
הערת המתרגם: בר"ש "וזה המרצת דברים" וראה לעיל פרק נח הערה .
הערת המתרגם: כלומר: ויהיה די לנו בהשגות השכל בלי להרבות במלים. ובר"ש "וההשתקפות".
* . לפי כ"י ס. ק. כמו שצווה השלם שבשלמים ואמר.
הערת המתרגם: תהלים ד ה. וראה גם לקמן ח"ב פרק ה.
הערת המתרגם: "מחפוטיה" זכורה על פה.
הערת המתרגם: ברכות לג ב. בשינוים. ואף בנוסח הר"ש יש כמה שינויים שאין צורך להעיר עליהם כאן.
הערת המתרגם: "תאפפה" ובר"ש "שתקו ומאסו" וברי"ח "רוב דאגתו וכעסו" ולא דברו נכונה.
הערת המתרגם: כלומר: אלו הונח הדבר רק להכרעת דעתנו.
הערת המתרגם: דחק אותנו.
הערת המתרגם: ראה לעיל פרק כו.
הערת המתרגם: הרי כל מה שאנו רשאים הוא לומר אותם בלבד ולא שנוסיף עליהם, ואף אלה רק במקום שתקנום ולא יותר.
הערת המתרגם: "מסתמר" ההמשך וההתמד באותה השטה ואותו הדרך. ובר"ש "מרבה".
הערת המתרגם: ידוע הוא יחסו של רבנו לפייטנים ולפיוטיהם, לחזנים ולחזוניהם. ראה פירושו לסנהדרין פ"י מ"א, מהדורתי עמ' רי. ותשובותיו הוצאת י. בלאו סי' קפ, רז, רח, רנד, רס. והקדמתו [צו] לספר המצות, ראה שם מהדורתי האחרונה.
הערת המתרגם: "מדרסה'" אנכי הבינותיה מעניין "דרס" שנון של שגרה, והר"ש תרגם "מדרס" ורי"ח "מדרך" ושניהם נתכוונו לדבר יחד, ותרגומם אפשרי.
הערת המתרגם: "יט'נון" מחשבה בלתי נכונה, השערת שווא.
הערת המתרגם: דברי רבנו אלה מזכירים לעג אליהו במלכים א, יח כז.
הערת המתרגם: שאנחנו חייבים לבארם ולהסבירם ולחפש את אופן ההשאלה או השיתוף שבהם, ואותם הנבערים מדעת אלוהים משתמשים בהם כפשטן.
הערת המתרגם: אפשר "והמטיפים", ובר"ש "והמליצים" וכך ברי"ח שהוא אחד מהם.
הערת המתרגם: שמא כדאי להזכיר כאן דברי הראב"ע בפירושו לבמדבר טו לט, שראוי להתעטף בציצית כל היום מאשר בשעת התפלה, כי בשעת התפלה לא יתור אחר לבבו ע"ש, ולדברי רבנו הרי פייטנים אלה מטים את האדם לכפירה בעל כורחו בבית הכנסת, כדי לספק תאוות החזנים לעשות מעשה זמרי. ואם כן יש ויש צורך לציצית גם בבית הכנסת, כדי לזכור מצוות ה' ולהתרחק מאותם פיוטים. וראה עוד פירוש הראב"ע לקהלת ה א.
הערת המתרגם: היאך אדם מסוגל לכתוב דברי שטות בדמותו שהוא אומר דברי חכמה.
הערת המתרגם: שתדון קל וחומר.
* . ראה הלכות דעות פ"י הל' א-ו. וראה גם הלכות תשובה פ"ג הל' יד, ופ"ד הל' ד.
הערת המתרגם: שזה רק מרי בלבד, אלא אף חירוף.
הערת המתרגם: מלכים ב, יז ט. וראה גם בהלכות טומאת צרעת פט"ז הל' י.
הערת המתרגם: ישעיה לב ו.
הערת המתרגם: ראה לעיל פרק לב. ובפירוש המשנה חגיגה פ"ב מ"א פירש באופן אחר, ע"ש מהדורתי עמ' שעח.
הערת המתרגם: ראה סוכה נג א. תענית כה א. מגלה כב ב.
הערת המתרגם: "ואי כפאיה" אפשר להבינה בפי שתרגמתי. ואפשר לתרגם "ואיזה צורך" כלומר: שאין לו יתעלה צורך בתארים הללו, וגם לאדם עצמו אין צורך, ובר"ש "וביותר מדי" וגם זה אפשרי. ורי"ח בלבל כמנהגו.
הערת המתרגם: בעת שלומדים אותם המקראות.
הערת המתרגם: לעיל פרק נג, ופרק נח.
הערת המתרגם: בר"ש "וחכמותיו" ולא דק.
הערת המתרגם: לעיל פרק נו.
הערת המתרגם: בר"ש "אין אצלו". [ צז]
הערת המתרגם: אפשר: הנחה אותנו.
הערת המתרגם: קהלת ה א. וראה גם לקמן ח"ג פרק נב, ואף באגרת השמד מהדורתי קטע ב עמ' קיב. [צח]
חלק ראשון