מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [נח]
עמוק ממה שקדם
דע, כי תיאור ה' יתהדר ויתרומם בשלילות, הוא התיאור הנכון אשר לא יבואהו מאומה מאי הדיוק , ואין בו מגרעת כלפי ה' כלל ולא בשום אופן. אבל תיאורו בחיוביים, יש בו מן השיתוף והמגרעת מה שכבר ביארנוהו .
וראוי שאבאר לך תחלה היאך הן השלילות תארים מבחינה מסוימת, ובמה הם נבדלים מן התארים החיוביים, ואחר כן אבאר לך היאך אין לנו דרך לתארו כי אם בשלילות לא יותר.
ואומר, כי התואר אינו הוא המייחד את המתואר לבדו עד שלא ישתתף באותו התואר עם זולתו, אלא התואר פעמים שהוא גם תואר למתואר ואף על פי שהוא משותף בו עם זולתו ולא יושג בו יחוד.
המשל בזה, אם ראית אדם במרחק, ושאלת ואמרת מה הוא זה הנראה, ואמרו לך חי, הרי זה תואר בלי ספק לזה הנראה, ואף על פי שאינו מייחדו מכל מה שזולתו , אלא שהושג בו ייחוד מסוים, והוא שזה הנראה אינו גוף ממין הצומח ולא ממין הדומם .
וכך גם אם היה בבית הזה אדם, וידעת שיש בו גוף מסוים, אלא שאינך יודע מהו, ושאלת ואמרת מה יש בבית הזה, ואמר לך המשיב אין בו דומם ולא גוף צומח, הרי הושג ייחוד מסוים, וידעת שיש בו חי, ואף על פי שאינך יודע איזה חי הוא.
הרי בדרך זו משותפים תארי השלילה לתארים החיוביים, לפי שבהכרח הם מייחדים יחוד מסוים, ואף על פי שאין בהם מן הייחוד אלא סילוק מה שנשלל מכל מה שהיינו חושבים אותו בלתי שלול.
אבל הצד אשר בו נבדלים תארי השלילה מתארי החיוב הוא, שתארי החיוב, ואף על פי שאינם מייחדים, הרי הם מורים על [צא] חלק מכללות הדבר המבוקשת ידיעתו, אם חלק ממהותו אם מקרה ממקריו . ותארי השלילה אינם מודיעים לנו מאומה מן העצמות אשר ידיעתה מבוקשת מה היא, אלא אם כן היה הדבר בדרך ההיקש כפי שהמשלנו.
ואחר הקדמה זו אומר, כי ה' יתהדר ויתרומם כבר הוכח שהוא מחויב המציאות, ושאין בו הרכבה, כמו שנוכיח , ואין אנו משיגים אלא אנוכיותו בלבד לא מהותו, ולכן הבל הוא שיהיה לו תואר חיובי, לפי שאין לו אנכיות מחוץ למהותו שאז יורה התואר על אחד מהן, כל שכן שתהא מהותו מורכבת שאז יורה התואר על חלקיה, כל שכן שיהו לו מקרים שאז יורה התואר גם עליהם, ולכן אין תואר חיובי כלל.
אבל תארי השלילה הם אשר ראוי להשתמש בהן להנחית המחשבה למה שראוי להיות בדעה עליו יתעלה , לפי שלא יבוא על ידן ריבוי כלל, והם מנחים את המחשבה אל תכלית מה שאפשר לאדם להשיג ממנו יתעלה.
המשל בכך:
כבר הוכח לנו חיוב מציאות דבר מה זולת אלו העצמויות המושגות בחושים, ואשר את ידיעתם מקיף השכל, ולפיכך אמרנו על זה שהוא מצוי, העניין - ביטול העדרו.
ואחר כך השגנו כי המצוי הזה אינו כמו מציאות היסודות, דרך משל, שהם גופים מתים, ולכן אמרנו שהוא חי, העניין שהוא יתעלה אינו מת .
ואחר כך השגנו עוד כי המצוי הזה אינו כמציאות השמים שהם גוף חי, לפיכך אמרנו שאינו גוף.
ואחר כך השגנו כי המצוי הזה אינו כמציאות השכל אשר אינו גוף ולא מת אלא שהוא עלול , לפיכך אמרנו שהוא יתעלה קדמון, העניין שאין לו עילה שהמציאתו.
ואחר כך השגנו כי המצוי הזה אין מציאותו שהיא עצמותו דיה לו בלבד שיהא מצוי , אלא שופעים ממנו מציאויות רבות, ואין זה כשפיעת החום מן האש, ולא כחיוב האור מן השמש , אלא שפע שהוא [צב] מושך לה תמיד קיום וסדר בניהול מחוכם כמו שנבאר .
והרי אמרנו בו בגלל עניינים אלו שהוא יכול ויודע ורוצה , המטרה בתארים הללו שהוא אינו קצר יכולת , ולא סכל , ולא יעלם ממנו , ולא יזניח .
ועניין אמרנו שאינו קצר יכולת, שיש במציאותו די להמצאת דברים אחרים זולתה.
ועניין אמרנו לא סכל, שהוא משיג, כלומר: חי, לפי שכל משיג חי .
ועניין אמרנו שלא יעלם ממנו ולא יזניח, שכל אותם הנמצאים נוהגים לפי סדר וניהול ואינם מוזנחים והווים איך שיזדמן, אלא כהוויית כל מה שמנהל בעל רצון בכוונה ורצון .
ואחר כך השגנו כי המצוי הזה אין אחר כמוהו, לפיכך אמרנו הוא אחד העניין שלילת הריבוי.
הנה נתבאר לך, שכל תואר שאנו מתארים אותו בה, הוא או תואר פעולה, או שיהיה עניינו שלילת העדרו אם הייתה המטרה בו השגת עצמותו לא פעולתו. וכן אין אנו משתמשים בשלילות אלו, ואין נאמרים עליו יתעלה בסתם אלא על הדרך שכבר ידעת, שאפשר לשלול מן הדבר מה שאין דרכו שימצא לה. כדרך שאנו אומרים על הקיר שאינו רואה .
והרי יודע אתה, המעיין במאמר זה, כי השמים הללו והם גוף נע כבר זרתנום ומדדנום באמת המידה, והקיפה ידיעתנו מידות חלקים מהם ורוב תנועותיהם, נלאו שכלינו תכלית הליאות מלהשיג מהותם, על אף שאנו יודעים שהם בעלי חומר וצורה בהחלט, אלא שאינם כמו החומר הזה אשר בנו, ולפיכך אין אנו יכולים לתארם אלא בשמות בלתי מוגדרים לא בחיוב המוגדר . שאנו אומרים כי השמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים, ולפיכך אינם מקבלים רשמים, ואינם בעלי טעם ולא בעלי ריח וכיוצא בשלילות אלו, כל זה בגלל אי ידיעתנו אותו החומר.
והיאך יהיה מצב שכלינו כאשר יחשבו להשיג את הנקי מן החומר, הפשוט בתכלית הפשטות, החיובי המציאות, אשר אין לו עילה ולא יבואהו עניין נוסף על מהותו השלמה, אשר עניין שלמותו שלילת המגרעות ממנו כמו שביארנו. שאין אנו משיגים אלא [צג] אנוכיותו בלבד, ושיש שם מצוי שאין דומה לו בכל הנמצאים אשר המציא, ושאין לו שתוף עימהם בשום עניין, ואין בו ריבוי ולא אי יכולת מלהמציא מה שזולתו, ושיחסו לעולם יחס הקברניט לאנייה , וגם זה אינו יחס אמיתי ולא דימוי נכון , ואינם אלא להנחות את המחשבה שהוא יתעלה מנהג את המציאות, עניינו שהוא ממשיך קיומם ונוטר סידורם כראוי. ועוד יתבאר עניין זה ביתר בהירות מאשר כאן.
ישתבח מי אשר אם יתאמצו השכלים להשיג מהותו תשוב השגתם קוצר יכולת, ואשר אם יתאמצו להשיג חיוב פעולותיו על ידי רצונו תשוב ידיעתם סכלות, ואשר אם יבואו הלשונות לרוממו בתארים תשוב כל בהירות ליאות וגמגום . [צד]
הערות:
הערת המתרגם: בר"ש "האמיתי" ולא שייך כאן אמת ושקר, אלא נכון ובלתי נכון.
הערת המתרגם: "תסאמח" ובר"ש "מן ההקל".
הערת המתרגם: "שרך" והכוונה שתוף שם שמים ודבר אחר, וכפי שכבר קדם "הוא ודעתו", "הוא וחייו" וכדומה, ופשוט. וראיתי מי שהבין מן השמות המשותפים, ואינו נכון.
הערת המתרגם: לעיל פרקים נד-נז.
הערת המתרגם: איזה שיהיה, חיובי או שלילי.
הערת המתרגם: כלומר: יש בו משום סימון מה למתואר, אם כי לא שלם עד כדי יחוד.
הערת המתרגם: הכוונה עצם מסוים בלי שתדע מהו, וכתב רבנו "אדם" על שם סופו.
הערת המתרגם: אפשר "מכל השאר" והכוונה יתר בעלי החיים הבהמה והעוף.
הערת המתרגם: "מעדן" ומשמש באופן מיוחד ל"מתכת" ובר"ש "מקורים".
הערת המתרגם: סלק דומם וצמח, ואע"פ שאינם אומרים מה יש שם.
הערת המתרגם: כלומר: מה היא נקודת [צא] עדיפותם.
הערת המתרגם: כפי ההדגמה שקדמה "חי" חלק ממהותו.
הערת המתרגם: שחור, לבן, וכדומה.
הערת המתרגם: "ערץ'" לדעתי קריאתה עין פתוחה והריש נחה, והכוונה אלא אם כן נלמד בדרך הלמידות וההיקש, אם אינו לא דומם ולא צומח אם כן הוא חי. והר"ש קראה עין פתוחה וריש נעה פתוחה ותרגם "במקרה" וגרם למפרשים להגות מן המסילה.
הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק א.
הערת המתרגם: "אניתה" כל המפרשים שטפלו בה גם מבחינה ערבית נתבלבלו בה, ואינה אלא מן המלה "אנא" אשר תרגומה "אני" מעין ראו עתה כי אני אני הוא (דברים לב לט), כי הביטויים האלה "אני" "הוא" רומזים על ה' בצורה הזכה והטהורה ביותר שיכולה להיות בלשון בני אדם, כי כבר אמרנו שאפילו "מצוי" אינו אלא מקרה, וחלילה לאל מכך, ולא בא אלא להחדיר בנו את התודעה שהוא בלתי נעדר, ולפיכך המשיך הכתוב "ואין אלוהים עמדי" לומר כי ה"אני" וה"הוא" הם הביטויים שאין בהם לא שניות ולא הרכבה ולא מקריות ולא שום משמעות ממשמעויות הגשמות או המציאות הבלתי חיובית. מבחינתו הוא הוא "אני" ומבחינתנו אנו הוא "הוא". וכך הוא בראשונה מעשרת הדברות "אנכי ה' אלוהיך". ולפיכך תרגמתי "אנכיות". ויתכן שהייתי צריך לתרגם "אניות" וחשתי פן לא תובן. ור"ש תרגם כאן "ישות" ולקמן בלבל את המונחים וכתב "שאין לו מהות חוץ לישותו". ובלבול גמור הוא. ורי"ח תרגם "הוויה", ואין לדעת אם כוון ל"הוויה" או ל"הוא" כי לא תמיד הוא חושב מה שהוא אומר.
הערת המתרגם: אפשר: בטל.
הערת המתרגם: כי לשאלה "מה" ביחס אליו, התשובה הנכונה היא "הוא" או מצדו "אני".
הערת המתרגם: "ג'זאיהא" שני חלקיה.
הערת המתרגם: כדי להחדיר לתודעתנו היאך תהיה השקפתנו ביחס לו יתעלה.
הערת המתרגם: "אני" או "הוא".
הערת המתרגם: ידיעת העצמויות המושגות בחושים.
הערת המתרגם: "מאית" אינו מן הסוג שהמות שולט בו. ותרגמתי "מת" שלא בדיוק.
הערת המתרגם: מדובר כאן בשכל הנקנה, הדעה הנרכשת, אשר היא הנצחית לדעת רבנו וכמ"ש בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' ח-ט. ובהלכות תשובה פ"ח הל' ג. והיא העלולה אשר עלתה השגת ה' כפי יכולת האדם.
הערת המתרגם: כמציאות יתר הנמצאים, אשר מציאותם דיה להם בלבד, ואין בה שיאצלו ממנה וישפעו מציאויות אחרות, וכל שכן שישפע ממנה קיומם הלאה.
הערת המתרגם: אפשר: נאצלים.
הערת המתרגם: והשוני משתי בחינות, האחת ששפעם של אלה טבעי הכרחי בין שיש מקבל בין שאין מקבל, והמקבל הוא מהווה הקבלה על ידי מציאותו בטוח השפיעה, וביחס לה' שפע רצוני שהוא מהווה את הקיבול. ושניה, שפעם של אלה אין להם שליטה עליו, וביחס לה' הרי הוא המתמיד למקבל כלומר: להווה מן השפע את המשך קיומו ותדירותו.
הערת המתרגם: אפשר: אצילות.
הערת המתרגם: "ימד" אפשר משיכה, [צב] וכך תרגם הר"ש. ואפשר מעניין "מאדה" חומר, כלומר: שהוא נותן להם החומר לקיומם.
הערת המתרגם: ראה גם לקמן בחלק זה סוף פרק סט.
הערת המתרגם: בר"ש "חכם". וראה לעיל פרק נו הערה .
הערת המתרגם: אפשר "וחפץ".
הערת המתרגם: "עאג'ז" בר"ש "אינו לואה" ופירשוהו "שאין אתו ליאות ולא יגיעה". ואין הפירוש נכון, אם כי התרגום יכול להיות נכון, שכך תרגם רס"ג, וילאו למצוא הפתח (בראשית יט יא) "עג'זו" שעניינה אי יכולת.
הערת המתרגם: חוששני שיותר נכון לתרגם "ולא בלתי יודע", כי מלה זו כלפי מעלה אם כי היא על דרך השלילה נראית גסה מדי.
הערת המתרגם: "ד'אהל" הוראתה שכחה מחמת טרדה, כאשר הדבר נעלם מן הזיכרון בשל עסקים אחרים. ואפשר שהיה צריך לתרגם ולא "שכחן". ובר"ש "ולא נבהל" ואינו נכון.
הערת המתרגם: לא יזניח את יצירתו ולא יפקירנה ויעזבנה.
הערת המתרגם: וכדלעיל פרק מב.
הערת המתרגם: בר"ש "בהיות" וט"ס הוא.
הערת המתרגם: כלומר: מתנהלים הלאה בהתאם לרצון הראשון, ואינם סוטים מן המסלול שהותווה להם מראש. כי אותו הרצון הראשון הוא בהם בלתי פוסק, לא שיש רצונות חדשים לבקרים, וראה הקדמתו לאבות פ"ח מהדורתי עמ' שצט. וראה גם במאמר תחיית המתים מהדורתי פסקה י, כי בתרגומים הראשונים שובשו כמה קטעים.
הערת המתרגם: כי השלילה נחלקת לשנים ייחודית וכללית, הייחודית כגון "עשיו אינו רואה", ובאה להוציאו מיתר האדם. והכללית "הקיר אינו רואה", מובן שבכללה כל הסוג. ואף זה יש בו להוציא נמצאים אחרים שאינם בסוג הזה. ולכן כאשר אנו אומרים כלפי ה' "חי", בטאנו שאינו בלתי משיג, והנה לא דקנו בשתים, משום שעצם המושג בלתי שייך בו, ועוד הרי אין כיוצא בו שיש לו או שאין לו כדי להבדילו ממנו.
הערת המתרגם: בר"ש "הרקיע" ולא דק.
הערת המתרגם: כאלו מדדנום בזרת, ותרגמתי כן בעקבות רס"ג בתרגום ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט ג).
הערת המתרגם: קצרה לגמרי יכולת שכלנו להשיג מהותם. וזה כפי השקפת ארסטו שהשמים מיסוד חמישי. וראה לקמן ח"ב פרק ב, ופרק כו. וכבר יצא רס"ג נגד דעה זו בספרו האמונות ודעות מאמר א ד"ה והדעה השמינית, ראה שם מהדורתי, וסבור הוא שהם מארבעה יסודות, וכנראה שצדק.
הערת המתרגם: "גיר מחצלה" ובר"ש "בלתי מקיימים לא בחיוב המקיים" ואינו ברור.
הערת המתרגם: וכך תרגם גם ר"ש ונראה שאין עניין הדברים שאין להם תחושת טעם ולא ריח, אלא רואין בהם לא טעם ולא ריח. וראה לקמן ח"ב פרק יט. וראה גם [צג] אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" קטע יז שם סכם בקצרה עניין זה.
הערת המתרגם: רעה לעיל הערה .
הערת המתרגם: ראה לקמן פרק ע.
הערת המתרגם: כי אין קיום האנייה תלוי בקיום הקברניט. מה שאין כן כלפי ה', כפי שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' ב, ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות.
הערת המתרגם: "ד'הן" ובר"ש "שכל" ואינו נכון.
הערת המתרגם: ראה לעיל הערה .
הערת המתרגם: כל מה שנדמה לאדם שהוא מדבר בבהירות אינו אלא קוצר יכולת הבעה ואף קוצר וצמצום מחשבה. ובר"ש במקום בהירות "הפלגת דברים" ולא דק. וראה ביאורו המדויק של המונח הערבי "בלאגה" בפירוש לקהלת, מהדורתי עמ' קסא והערה , וראה לקמן פנ"ט הערה . [צד]