אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [נז]

פרק [נו]

בתארים. עמוק ממה שקדם

ידוע, כי המציאות מקרה הוא שקרה לנמצא , ולפיכך היא עניין נוסף על מהות הנמצא . זהו הדבר הברור החיובי לכל מה שיש למציאותו סיבה , שמציאותו עניין נוסף על מהותו.

אבל מה שאין סיבה למציאותו, [פט] והוא ה' יתהדר ויתרומם לבדו, כי זהו עניין אמרנו עליו יתעלה שהוא מחויב המציאות, הרי מציאותו - עצמותו ואמיתתו, ועצמותו מציאותו, ואינו עצמות שקרה לה שנמצאת, שתהיה מציאותה עניין נוסף עליה. כיון שהוא מחויב המציאות תמיד, לא מאורע אירע לו ולא מקרה קרה לו.

נמצא אפוא שהוא מצוי לא במציאות, וכך חי לא בחיות , ויכול לא ביכולת, ויודע לא בידיעה , אלא הכל חוזר לעניין אחד שאין בו ריבוי כמו שיתבאר .

וממה שצריך לדעת עוד, כי האחדות והריבוי - מקרים שאירעו לנמצא מחמת היותו הרבה או אחד, כבר נתבאר זה במה שאחרי הטבע . וכשם שהמספר אינו עצם הנספרים, כך אין האחדות עצם הדבר המיוחד, כי כל אלו מקרי,ם מסוג הכמות המחולקת, המשיגה את הנמצאים המעותדים לקבלת כעין המקרים הללו.

אבל מחויב המציאות הפשוט באמת, אשר לא תשיגהו הרכבה כלל, הרי כשם שמוכחש בו מקרה הריבוי כך מוכחש בו מקרה האחדות, כלומר: שאין האחדות עניין נוסף על עצמותו, אלא הוא אחד לא באחדות .

ואל תתבונן בעניינים העמוקים הללו, העלולים להיעלם מן המחשבות, בביטויים הרגילים, אשר הם הגורם הגדול להטעיה , כי ביטויי ההסברה מצומצמים לנו מאוד מאוד בכל לשון, עד שלא יצטייר לנו אותו העניין אלא על ידי אי הקפדה בהסברה.

ולכן, כאשר רצינו להורות שאין ה' רבים, אין האומר יכול לומר אלא 'אחד', ואף על פי שהאחד והרבים מחלקי הכמות.

ולפיכך נסכם את העניין ונדריך את המחשבה על אמיתת העניין, באומרנו 'אחד' - לא באחדות , כמו שאנו אומרים 'קדמון' להורות על היותו בלתי מחודש. ויש באמרנו 'קדמון' מאי ההקפדה מה שהוא ברור וגלוי, כי לא ייאמר קדמון אלא למה שישיגהו הזמן, שהוא מקרה לתנועה, שהיא שייכה לגוף , ועוד שהוא מסוג הנספח. כי אמרך 'הקדמון' במקרה הזמן, כאמרך 'הארוך' ו'הקצר' במקרה הקו * .

וכל אשר לא ישיגהו מקרה הזמן, אין לומר בו באמת לא קדמון ולא מחודש , כמו שלא ייאמר במתיקות [צ] לא עקום ולא ישר, ולא ייאמר בקול לא מלוח ולא תפל.

ודברים אלו לא נעלמו ממי שהורגל להבין את העניינים כפי אמיתתן , ובחנם בהשגת השכל אותם והפשטתו אותם לא באופן הכללי אשר המלים מורים עליו.

וכל מה שתמצא בכתובים בתאריו יתעלה 'ראשון' ו'אחרון' הוא כמו תארו יתעלה בעין ואוזן. והכוונה בכך שהוא יתעלה לא ישיגהו שינוי ולא יתחדש לו עניין כלל, לא שהוא יתעלה נכלל תחת הזמן, שאז תמצא השוואה מסוימת בינו לבין זולתו ממה שתחת הזמן, ויהיה ראשון ואחרון. ואין כל הביטויים הללו אלא כלשון בני אדם . כך אמרנו אחד - עניינו שאין כיוצא בו, לא שעניין האחדות נספח לעצמותו. [צא]

הערות:

הערת המתרגם: כבר העירו רוב המפרשים כי הנחה זו על פי ארסטו במטפיזיקה ספר ה ז וכפירוש אבן סינא. וכבר קמו עליה עוררים רבים, ובראשם הפילוסוף אבן רשד ואחרים. ורבנו לא חש להם, כי אצלו לא האומר ולא ריבוי האומרים סברא מסוימת הוא הקובע אמיתתה, אלא הכרע דעתו הוא, תוך בחינת הסברא עצמה, וכפי שכבר אמר סוקרטיס: "אלו הייתה האמת נבחנת לפי רוב אומריה, כי אז תהיינה אמתויות רבות". ראה אפלטון בספרו תיאיטיטוס מהד' רות עמ' .

הערת המתרגם: כלומר: כל נמצא מוגדרת עצמותו מבחינה ציורית בכמותו איכותו ותבניתו, אך עצם מציאותו הנה מקרה בעצמותו.

הערת המתרגם: כלומר: הגדרה [פט] יסודית זו אינה שייכת אלא לכל מסובב על ידי סיבה ועלול על ידי עילה.

הערת המתרגם: ואין לו הגדרה מהותית מחוץ למציאותו.

הערת המתרגם: כיון שהגענו לידי הכרה זו כי הביטוי "מצוי" שאנו אומרים עליו יתעלה שונה הוא ביסודו משאר הנמצאים, שהראשון עצמות והאחרון מקרה, מעתה לא קשה לנו להבחין בין הביטויים "חי", "יכול", "יודע" הנאמרים כלפיו, ושהם ביחס אלינו מקרים.

הערת המתרגם: אף כאן לא החליט הר"ש היאך לתרגם "עאלם" וכפלה וכתב "ויודע לא במדע וחכם לא בחכמה" וראה לעיל פרק נו הערה .

הערת המתרגם: להלן בפרק זה.

הערת המתרגם: כי גם האחד הוא הגדרה מתחום הכמות, וכדלקמן.

הערת המתרגם: מטפיזיקה ספר י פ"ב.

הערת המתרגם: בר"ש "המתפרק".

הערת המתרגם: אפשר לתרגם: בטל.

הערת המתרגם: וכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' ז: "א-לוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יותר על שנים, אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם". ובפירושו לסנהדרין פ"י מ"א כתב: "והיסוד השני אחדותו יתעלה, והוא שזה עילת הכל אחד, לא כאחדות המין ולא כאחדות הסוג, ולא כדבר האחד המורכב שהוא מתחלק לאחדים רבים, ולא אחד כגוף הפשוט שהוא אחד במספר אבל מקבל החלוקה והפיצול עד בלי סוף, אלא הוא יתעלה אחד, אחדות שאין אחדות כמוה בשום פנים".

הערת המתרגם: אפשר: ואל תבחן עניינים.

הערת המתרגם: כלומר: אל תתבונן בפשט המלים "אחד ולא באחדות", "יכול ולא ביכולת" וכל השאר, שהן כעין שטר ושוברו עמו, כי הדברים הללו נבחנים בשכל ולא במלים, ומלים אלה הונחו בגלל קוצר יכולתנו וצמצום אוצר לשוננו, שגורם המגבלות בתחומים אלו הוא עצם היותנו בני אדם מורכבים מחומר ועוד.

הערת המתרגם: בר"ש "ממבדילי".

הערת המתרגם: נחדיר לתודעת שומעי לקחנו.

הערת המתרגם: והן הן דברי רס"ג באמונות ודעות מאמר שני פ"ד ופ"ו.

הערת המתרגם: לתנועת הגלגל. וראה לעיל פרק נב. ולקמן ח"א פרק עג הקדמה שלישית.

הערת המתרגם: "אלמצ'אף" מעשר האמירות-הקטיגוריות של אריסטו. ותרגם הר"ש "המצטרף". וראה מלות ההגיון שער עשירי, ורס"ג באמונות ודעות מאמר ב פרק ט והלאה, ראה שם מהדורתי.

* . לפי כ"י ב. ס. ק. במקרה הכמות. ונראה שהוא נכון יותר.

הערת המתרגם: כיון שהוא מחוץ לכל מסגרת של זמן אי אפשר להחיל עליו מושגי הזמן כגון "קדמון" וכדומה. והרש"ט [צ] במורה המורה נסה לשבש קטע זה ולתרגם במקום "מקרה" "רוחב".

הערת המתרגם: לא כפי שהוא רוצה לראות אותם.

הערת המתרגם: מדובר על כל עניין גשמי או רוחני, הרוצה להכיר דבר לאמתו עליו לפשטו מכל מה שטפלו עליו ואפפוהו, ואחרי כן לנתחו לנתחיו מבחינותיו השונות ולבחון כל דבר בפני עצמו מכל צדדיו.

הערת המתרגם: אפשר: לא בהכללה.

הערת המתרגם: כגון בישעיה מד ו.

הערת המתרגם: בראשון ואחרון.

הערת המתרגם: ראה לעיל פרק כו.

הערת המתרגם: דברים ו ד.

הערת המתרגם: מקרה. ובר"ש "דבק". [צא]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה