אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [נו]

פרק [נה]

דע, כי הדימוי הוא יחס מסוים בין שני דברים , וכל שני דברים שלא ישוער ביניהם יחס כך לא יצטייר ביניהם דימוי, וכן כל שאין ביניהם דימוי אין יחס ביניהם.

המשל בכך: שאין לומר החום הזה דומה למראה הזה, ולא הקול הזה דומה למתיקות הזו, וזה דבר מובן מאליו.

וכיון שהיחס בינינו לבינו יתעלה מסולק , כלומר: בינו ובין כל שזולתו, נתחייב גם סילוק הדימוי .

ודע שכל שני דברים שהם תחת מין אחד, כלומר: שתהא מהותם יחד אחת, אלא שהם שונים בגודל ובקוטן, או בחוזק ובחולשה, או כיוצא בכך, הרי הם יחד דומים בהחלט ואף על פי שהם שונים באופן שוני זה .

המשל בכך: שהחרדל וגלגל הכוכבים הקבועים דומים בשלושת הממדים . ואף על פי שזה בתכלית הגודל וזה בתכלית הקוטן, עניין מציאות הממדים בהן אחד; וכן הדונג המותך בחום השמש וביסוד האש דומים בחום , ואף על פי שאותו החום בתכלית החוזק והחום הזה בתכלית החולשה, אלא שעניין התגלות האיכות הזו בהם יחד שווה.

וכך היה ראוי שיבין מי שהוא בדעה שיש שם תארים עצמיים יתואר בהם הבורא, והם: שהוא מצוי, וחי, ויכול, ויודע , ורוצה, שאין אותם העניינים מתייחסים אליו ואלינו בעניין אחד, ויהיה השוני בין אותם התארים ובין תארינו ביותר גדול, או ביותר שלם, או ביותר תמידי, או ביותר יציב, עד שתהא מציאותו יותר יציבה ממציאותנו, וחייו יותר תמידיים מחיינו, ויכולתו יותר גדולה מיכולתנו, וידיעתו יותר שלמה מידיעתנו, ורצונו יותר נעלה מרצוננו, והגדרה אחת כוללת שני העניינים כפי שמדמים אלה .

אין הדבר כן כלל! כי המושג "יותר מ..." אינו נאמר אלא בין דברים שייאמר עליהם אותו העניין פחות או יותר , וכיון שהדבר כן נתחייב הדימוי.

ולפי שיטתם, שהם סוברים שיש שם תארים עצמיים, הרי כשם שחיובי שתהא עצמותו יתעלה בלתי דומה לשאר העצמים, כך היה ראוי שיהו תאריו העצמיים, כפי שהם חושבים, בלתי דומים לשאר התארים, ואין הגדרה אחת כוללתם. [פח]

ולא כן עשו, אלא חושבים כי הגדרה אחת כוללתם, ושאין דמיון ביניהם .

הנה נתבאר למי שמבין עניין הדימוי, שאין אנו אומרים עליו יתעלה ועל כל שזולתו 'מצוי', כי אם בשיתוף בהחלט; וכן לא הונחו בסתם הידיעה והיכולת והרצון והחיים עליו יתעלה ועל כל בעל ידיעה ויכולת ורצון וחיים כי אם בשיתוף בהחלט, אשר אין שום דמיון עניני ביניהם כלל.

ואל יעלה על דעתך שהם נאמרים בספוק. כי השמות הנאמרים בספוק הם השמות הנאמרים על שני דברים שיש ביניהם דמיון בעניין מסוים, ואותו העניין בהם מקרה, ואיננו המעמיד עצמות כל אחד מהם . ודברים הללו, המיוחסים לו יתעלה, אין הם מקרים אצל אף אחד מבעלי העיון , והתארים הללו אשר לנו, כולם מקרים לפי השקפת ה"מתכלמין" . ומי יתן אפוא וידעתי מאין בא הדימוי, כדי שתכללם הגדרה אחת, שאז יהיו נאמרים מתוך אי הקפדה כפי שחושבים.

הנה זו הוכחה חותכת, כי התארים הללו המיוחסים לו, אין בין עניינם ועניין אלה הידועים אצלנו שתוף כלל, ולא בשום אופן, ואין השיתוף כי אם בשם ולא יותר.

וכיון שהדבר כן, אין ראוי להיות בדעה שהם עניינים נוספים על העצמות, כעין התארים הללו שהם נוספים על עצמותנו בגלל שיש ביניהם שתוף בשם.

והנה עניין זה נעלה מאוד אצל היודעים, זכרהו ודעהו כראוי לו , כדי שיהיה מעותד למה שברצוני להבינך אותו . [פט]

הערות:

הערת המתרגם: "נסיבה' מא" יחס מסוים, יחס מה. ובר"ש "יחס אחד מבין" ואינו נכון.

הערת המתרגם: שיש להם סגולה משותפת איכותית או כמותית, עצמית או מקרית, וכפי שיוסבר להלן.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם "החריפות", כי "חרארה" הוראתה גם חום וגם חריפות, וכל דבר למד מעניינו. ומבחינה עניינית כאן אין הבדל, אם כי נראה ש"חריפות" עדיפה בהקבל למתיקות.

הערת המתרגם: אפשר: אינו קיים, נעדר.

הערת המתרגם: ראה גם לעיל פרק נב.

הערת המתרגם: הגודל והקוטן החוזק והחולשה.

הערת המתרגם: עליו ראה לקמן ח"ב פרק ד, וח"ג פרק יד.

הערת המתרגם: אורך, רוחב, וגובה.

הערת המתרגם: דוגמא ראשונה מן הכמות, וזו האחרונה מן האיכות.

הערת המתרגם: "עאלם" יודע. ור"ש כנראה לא החליט אם לתרגמה "יודע" או "חכם" לפיכך כתב "ויודע וחכם".

הערת המתרגם: כאן תרגם הר"ש "וחכמתו" בלבד.

הערת המתרגם: השוה גם לעיל פרק לה.

הערת המתרגם: סוברי התארים העצמיים.

הערת המתרגם: "תואטו" נאמרת על דבר שנעשה בהסכמה תוך ויתורים הדדיים. ונאמרת גם על שימוש במלים שלא במובנן הנכון מתוך אי הקפדה. אף כאן אין לומר זה חם מזה או גדול מזה, אלא על שני דברים שיש ביניהם סגולה משותפת כל שהיא, אפילו היה השיתוף רק מבחינה אחת או אפילו ממקצתה, אבל כלפי ה' הרי אינו שייך שום דמיון ואף לא צל של דמיון מאיזו בחינה שהיא, אף אם ננהג באי הקפדה. ולפיכך תרגמתי "פחות או יותר". ובר"ש ורי"ח "בהסכמה".

הערת המתרגם: עם זולתם.

הערת המתרגם: שתי סתירות נגדיות [פח] קשורות יחד, והרי ברור כשיש שתי הנחות כאלה, אחת היא שחושבים עליה ברצינות והשניה פטום מלים, ואם כן איזו היא? וראה גם לעיל פרק נא.

הערת המתרגם: ככל שתופי השמות וההשאלות.

הערת המתרגם: בר"ש "חכמה" וראה לעיל הערה - .

הערת המתרגם: כלומר: שאינו מגדיר מהותו האמיתית של כל אחד מהן. וכך הגדיר רבנו במלות ההגיון שער יג א השמות המסופקים וז"ל "השם המסופק, הוא השם הנאמר על שתי עצמויות או יותר בגלל עניין מסוים המשותף ביניהם, ואין העניין ההוא המגדיר אמיתת כל אחד מהם. לדוגמא: שם ה"אדם" הנאמר על ראובן החי ההוגה, ועל איש אחר מת, ועל תבנית האדם הנעשית מן העץ או מן האבן או באחד מאופני הציור. הרי שם זה נאמר עליהם בגלל שיתופם בעניין אחד והוא תבנית האדם ותוארו. ואין התבנית והתואר מגדירים אמיתת האדם. והרי הוא דומה לשם הנאמר מתוך אי הקפדה ("תואטו" וראה לעיל הערה ), שהוא מחמת שיתוף עניין מסוים בשתי העצמויות יחד נאמר עליהם "אדם", והרי הוא דומה לשם שהוא לגמרי משותף, מפני שאמיתת עצמות זו זולת אמיתת האחרת, ומשום כך נקרא מסופק".

הערת המתרגם: אינם מקרים לו יתעלה לפי השקפת שום אדם מבעלי העיון.

הערת המתרגם: לבני אדם.

הערת המתרגם: ראה לקמן ח"א פרק עג הקדמה רביעית.

הערת המתרגם: "תואטו" וראה לעיל הערה .

הערת המתרגם: ידיעה יסודית, לא רק ידיעת המונחים הכלליים בלבד, וכדלעיל סוף פרק נה.

הערת המתרגם: בשני הפרקים דלקמן שכל אחד מהן עמוק מקודמו, ולעצם מושג הדימוי הנדון בפרק זה ראה גם מאמר אבינצר אלפאראבי "אלמסאיל אלפלספיה" קטע . [פט]

חלק ראשון

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה