מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [נה]
כבר קדם לנו בכמה מקומות במאמר זה -
שכל מה שמביא להגשמה חובה בהחלט לשלול אותו ממנו.
וכן לשלול ממנו כל התפעלות , כי כל ההתפעלויות מחייבות שינוי , ושהגורם לאותן ההתפעלויות, זולת המתפעל בלי ספק . ואלו היה יתעלה מתפעל באיזה אופן מאופני ההתפעלות, היה זולתו הפועל בו והמשנה אותו .
וכן חובה בהחלט לשלול ממנו כל העדר , ושאין שום שלמות נעדרת ממנו פעם ומצויה פעם אחרת. לפי שאם נניח את זאת, יהיה שלם בכוח, וכל כוח נצמד לו ההעדר בהחלט , וכל שיוצא מן הכוח אל הפועל הכרחי שיהא לו מוציא זולתו, מצוי בפועל, שהוציאו .
ולפיכך חיובי שיהו כל שלמויותיו מצוים בפועל, ולא יהא לו מאומה בכוח כלל.
וממה שחובה בהכרח לשלול ממנו גם הדימוי באיזה שיהיה מן הנמצאים, וזה דבר שכל אחד חשב עליו , וכבר ביאר בספרי הנביאים שלילת הדימוי ואמר:
ואל מי תדמיוני ואשוה
ואמר:
ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ,
ואמר:
מאין כמוך ה' ,
וזה הרבה.
נמצא כלל הדברים שכל דבר המביא לאחד מארבעת האופנים הללו חובה בהכרח לשללו ממנו בהתאם להוכחה הברורה. והם:
כל מה שמוביל אל הגשמיות,
או מה שמוביל להתפעלות ושינוי,
או מה שמוביל להעדר כגון שלא יהא לו דבר בפועל ואחר כך יצא לפעל,
או מה שמוביל לדימוי איזה שהוא מברואיו.
ואלה מכלל תועליות מדעי הטבע בידיעת ה', לפי שכל מי שאינו יודע אותם המדעים לא ירגיש מגרעת ההתפעלויות, ולא יבין עניין מה שבכוח ומה שבפועל, ולא ידע חיוב ההעדר לכל מה שבכוח, ושמה שהוא בכוח גרוע מן המתעורר ליציאת אותו הכוח אל הפועל וגם המתעורר גרוע ביחסו אל הדבר אשר מחמתו נתעורר כדי שימצא בפועל .
ואם ידע כל הדברים הללו, ולא ידעם בהוכחותיהם, הרי לא ידע את הפרטים שהם חיוביים מן ההקדמות הכלליות הללו חיוב הכרחי , ולפיכך לא תהא אצלו הוכחה [פז] במציאות הבורא, ולא בחיוב שלילת כל הסוגים הללו ממנו.
ואחר שהקדמתי הצעה זו אחל בפרק אחר, אבאר בו ביטול מה שחושבים סוברי התארים העצמיים לו, וזה לא יבינהו אלא מי שכבר קדמה לו ידיעה בתורת ההגיון ובטבע המציאות. [פח]
הערות:
הערת המתרגם: פרקים א, ט, יח-כב, כו-כח, לה, לו, מו-מח.
הערת המתרגם: כי כל התפעלות ממאורעות הגופות, ולכן אין הבדל בינה לבין ההגשמה המוחלטת.
הערת המתרגם: כבר ציינתי כמה פעמים ללשונו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' יא. וראה גם סנהדרין פ"י מ"א היסוד השני והשלישי. ראה מהדורתי שם.
הערת המתרגם: כי כל התפעלות היא תוצאה של התרשמות מדברים חיצוניים, על ידי ראייה או שמיעה.
הערת המתרגם: וכיון שאין בלתו וברואיו, יוצא אפוא שברואיו הם המפעילים אותו, והרי יתפאר הגרזן על החוצב בו. וכמה מפליאה היא דרשת ר' אלעזר בסוכה יד א, ואף בנוסחתה המעודנת ביבמות סד א.
הערת המתרגם: השוה לקמן ח"ג תחילת פרק יט, ושים לב גם לניסוח.
הערת המתרגם: כי העדרו אי פעם זוהי עצם מציאותו בכוח.
הערת המתרגם: ונמצא שיש עוד זולתו קדמון שהוציאו מן הכוח אל הפעל, והרי זו שניות, אלא שהיא מסותרת. וראה לקמן ח"ב פרק יח סתירת דברי האומרים כי עצם יצירתו המציאות אחר שלא הייתה היא יציאה מן הכוח אל הפעל.
הערת המתרגם: אפשר: הרגיש בו. עלה על דעתו.
הערת המתרגם: הבורא.
הערת המתרגם: ישעיה מ כה.
הערת המתרגם: שם מ יח.
הערת המתרגם: ירמיה י, ו.
הערת המתרגם: הגשמה, התפעלות, העדר, דימוי.
הערת המתרגם: לא יבין את הכלל שההתפעלות ממאורעות הגופות בהחלט.
הערת המתרגם: כי מה שבכוח עדין העדר גמור, ואלו המתעורר נמצא בפעולה ובתהליך יציאה אל הפעל.
הערת המתרגם: כי המפעיל נמצא כבר בפועל, בבחינת עילה, והנפעל בבחינת עלול. וכידוע פתוח ההבחנות הללו בין מה שבכוח ושבפועל נעשו על ידי ארסטו בספריו במטאפיזיקה, ובייחוד בספר ט, ע"ש. וכבר העירו כי הגרעין הבסיסי לכל ההבחנות העיוניות הללו נמצא כבר בשיחת סוקראטיס, ראה אפלטון בספרו תיאיטיטוס מהד' רות עמ' ובהערה שם.
הערת המתרגם: כי יסוד הוא בכל מדע שידיעת הכללים ללא ידיעת הדרכים אשר הובילו אל הכללים, עדין אינה מבטיחה את ידיעת כל הפרטים הנובעים מאותם הכללים. [פז]