אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [נד]

פרק [נג]

דע, כי רבן של חכמים משה רבנו ע"ה, ביקש שתי בקשות, ובאה לו התשובה על שתי הבקשות.

הבקשה האחת היא, שהוא ביקש ממנו יתעלה שיודיעו עצמו ואמיתתו.

והבקשה השניה והיא אשר ביקש תחילה היא, שיודיעו תאריו.

והשיבו יתעלה על שתי השאלות בכך שהבטיחו להודיעו כל תאריו ושהם פעולותיו, והודיעו כי עצמותו לא תושג כפי שהיא. אבל העירו על מקום מבט ישיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם להשיגו, ואשר השיג הוא ע"ה לא השיגו אדם לפניו ולא אחריו .

בקשתו ידיעת תאריו הוא אמרו:

הודעני נא [פג] את דרכיך ואדעך וכו' ,

והתבונן במה שנכלל בלשון זה מן המופלאות, אמרו 'הודעני נא את דרכיך ואדעך', מלמד על היותו יתעלה נודע בתאריו, שאם ידע הדרכים ידעהו. ואמרו 'למען אמצא חן בעיניך', מלמד כי מי שידע את ה', הוא אשר ימצא חן בעיניו. לא מי שצם והתפלל בלבד , אלא כל מי שידעו הוא הרצוי המקורב , ומי שסכל ידיעתו, הוא הזעום המרוחק . ולפי ערך הידיעה והסכלות יהיה הרצון והזעם והקרבה והריחוק.

וכבר חרגנו ממטרת הפרק , ואחזור לעניין.

וכאשר ביקש ידיעת התארים, ובקש הסליחה על האומה ונענה על הסליחה להם , אחר כך ביקש השגת עצמו יתעלה, והוא אמרו:

הראני נא את כבודך ,

נענה על הבקשה הראשונה והיא:

הודעני נא את דרכיך

ונאמר לו:

אני אעביר כל טובי על פניך ,

ונאמר לו בתשובת השאלה השניה:

לא תוכל לראות את פני וכו' .

אבל אמרו 'כל טובי' - הוא רמז למה שהציב לפניו כל הנמצאים שעליהם נאמר:

וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ,

כוונתי בהצבתם לפניו שישיג טבעיהם וקשריהם זה בזה , שאז ידע הנהגתו אותם היאך היא הכלל והפרט.

ולעניין זה רמז באמרו בכל ביתי נאמן הוא , כלומר: שהבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית יציבה , כי ההשקפות שהן בלתי נכונות אינן יציבות. נמצא כי השגת אותם המעשים הם תאריו יתעלה אשר על ידם הוא נודע .

והראיה שהדבר אשר הובטח בהשגתו הם פעליו יתעלה, שהרי הדבר שהודיעו הם תארים מעשיים בהחלט: רחום וחנון ארך אפים .

הנה נתבאר כי הדרכים אשר ביקש ידיעתן והודיעו אותן, הם הפעולות הבאות מאתו יתעלה, וחכמים קוראים אותם מידות ואומרים "שלוש עשרה מידות" . ושם זה נאמר בשימושם על מידות בני אדם, ארבע מידות בנותני צדקה, ארבע מידות בהולכי לבית המדרש , ואלה רבים.

ואין העניין כאן שהוא בעל מידות, אלא עושה פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידינו כתוצאה ממידות, כלומר: מתכונות נפשיות. לא שהוא יתעלה בעל תכונות נפשיות, וקיצר בהזכירו שלוש עשרה מידות הללו, ואף על פי שהשיג כל טובו כלומר: כל פעליו כי אלה הם הפעולות [פד] הבאות מצדו יתעלה לגבי המצאת בני האדם והנהגתם.

וזה היה תכלית מטרת שאלתו, כי סוף הלשון:

ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה -

אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בעקבות פעליך בהנהגתם.

הנה נתבאר לך כי הדרכים והמידות דבר אחד, והם הפעולות הבאות מאתו יתעלה בעולם, וכל פעולה שנשיג מפעולותיו, נתארו יתעלה בתואר שאותה הפעולה יוצאת ממנו, ונקראהו בשם הנגזר מאותה הפעולה.

המשל בכך, כאשר הושגה עדינות ניהולו בהתהוות עוברי בעלי החיים, והמצאת כוחות בו ובמגדליו לאחר לידתו המונעים ממנו את המוות והאובדן, ושומרים עליו מן הנזקים, ועוזרים לו בצרכיו החיוניים , וכעין פעולה זו לא תיעשה מצדנו כי אם לאחר התפעלות והתרגשותו והוא עניין הרחמנות, לכך נאמר עליו יתעלה 'רחום' כדרך שנאמר:

כרחם אב על בנים ,

ואמר:

וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו ,

לא שהוא יתעלה מתפעל ומתרגש, אלא כאותה הפעולה הבאה מצד האב כלפי הבן שהיא תוצאה של רגישות וחמלה והתפעלות בהחלט, תבוא מצדו יתעלה כלפי חסידיו. לא מתוך התפעלות ולא מתוך שינוי .

וכשם שכאשר אנו נותנים דבר למי שאין לו עלינו חובה נקרא זה בלשוננו חנינה כמו שנאמר:

חנונו אותם ,

אשר חנן אלוהים ,

כי הנני אלוהים ,

וכדומה לזה הרבה, והוא יתעלה ממציא ומנהל את מי שאין לו עליו חוב בהמצאתו והנהלתו ולפיכך נקרא חנון.

וכך אנו מוצאים בפעולותיו הבאות על בני האדם, מן הפגעים הגדולים הבאים על מקצת בני אדם ומשמידים אותם, או דבר כללי המשמיד עמים, ואף אקלים, משמיד הבן ובן הבן ואינו משאיר לא זכר ולא זרע, כבקיעת האדמה והרעש והברקים המשמידים, וכתנועת עם על עם אחר להשמידם בחרב ולאבד כל זכר למו, והרבה מן הפעולות הללו שאינם נעשים מצד אחד ממנו כלפי השני כי אם מתוך חמה גדולה, או נטירה * עמוקה, או שאיפת נקמה. לפיכך נקרא מחמת פעולות אלה קנא ונוקם ונוטר ובעל חמה .

כלומר: שהפעולות אשר כמותן נעשות על ידינו מתוך תכונה נפשית, והיא הקנאה או הפעלת נקמה או נטירה * או חמה, נעשים מצדו יתעלה מחמת חובת אותם אשר נענשו, לא מתוך התפעלות כלל, יתרומם מכל מגרעות. וכך כל הפעולות הם פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידי בני אדם מתוך התפעלות ותכונות נפשיות, והם נעשות מאתו יתעלה לא מתוך עניין נוסף על עצמו כלל.

וראוי למנהיג המדינה אם היה נביא להתדמות בתארים אלה, וייעשו על ידו פעולות [פה] אלו במידה ובמי שראוי לכך, לא מתוך סתם התפעלות, ולא ישחרר מוסרות הכעס, ואל יתן להתפעלויות להשתרש בו, כי כל התפעלות רעה. אלא ישמר מהן כפי יכולת האדם.

ויהיה פעמים למקצת בני אדם רחום וחנון, לא מתוך סתם רגישות וחמלה, אלא כפי הראוי, ויהיה פעמים למקצת בני אדם נוטר ונוקם ובעל חמה, כפי הראוי להם, ולא מתוך סתם כעס, עד שיצווה לשרוף אדם והוא בלתי כעוס ולא רגוז ולא שונא לו, אלא כפי שייראה לו שהוא חייב, ותהיה מגמתו להפיק מה שיש באותה הפעולה מן התועלת הגדולה לבני אדם רבים .

התבונן נא בפסוקי התורה כאשר צווה להשמיד שבעה עממים ואמר:

לא תחיה כל נשמה

סמך לכך מיד ואמר:

למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלוהיהם

וחטאתם לה' אלוהיכם ,

אמר: אל תחשוב כי זו אכזריות או שאיפת נקמה, אלא היא פעולה שמחייבת אותה המחשבה האנושית , לסלק כל מי שסטה מדרכי הצדק, ולפנות כל המעצורים המעכבים מלהגיע אל השלמות שהיא השגתו יתעלה.

ועם כל זה ראוי שיהו פעולות הרחמנות והסליחה והחמלה והחנינה באים מצד מנהיג המדינה הרבה יותר מפעולות העונשין, כי כל שלוש עשרה מידות הללו מידות רחמים פרט לאחת והיא:

פוקד עון אבות על בנים ,

כי אמרו 'ונקה לא ינקה' - עניינו ושירוש אינו משרש. ממה שנאמר:

ונקתה לארץ תשב .

ודע, כי אמרו 'פוקד עון אבות על בנים' אינו אלא בעון עבודה זרה בלבד, לא בשום עון אחר, והראיה על כך אמרו בעשרת הדברות:

על שלשים ועל רבעים לשנאי ,

ואינו נקרא שווא כי אם עובד עבודה זרה :

כי כל תועבת ה' אשר שנא ,

והגיע רק לרבעים כי תכלית מה שיכול האדם לראות מזרעו דור רביעי, וכאשר ייהרגו אנשי העיר עובדי עבודה זרה, ייהרג אותו הזקן העובד, וזרע זרע זרעו שהוא התולדה הרביעית. וכאלו הוא מתאר כי מכלל פקודותיו יתעלה, אשר מכלל פעולותיו בלי ספק, שייהרג זרע עובדי עבודה זרה, ואף על פי שהם קטנים, בכלל הוריהם ואבות הוריהם.

ודבר זה מצאנוהו נוהג בתורה בכל מקום, כמו שצווה בעיר הנידחת החרם אותה ואת כל אשר בה , כל זה כדי למחות אותם העקבות אשר גרמו להפסד העצום כמו שביארנו.

וכבר חרגנו ממטרת הפרק, אבל ביארנו מדוע קצר כאן מלהזכיר פעולותיו והסתפק באלו , ושיש צורך להן בהנהגת המדינות.

כי תכלית מעלת האדם להדמות לו יתעלה כפי היכולת, כלומר: שנדמה מעשינו למעשיו כמו שבארו בפירוש קדושים תהיו. אמרו: מה הוא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא רחום אף אתה היה רחום . וכל עיקר הכוונה שהתארים המיוחסים לו הם תארי מעשיו, לא שהוא בעל איכות. [פו]

הערות:

הערת המתרגם: דרכו של רבנו לתאר את משה "רבן של חכמים" או "רבן של נביאים" וראה לקמן ח"ג סוף פרק יב. והלכות יסודי התורה פ"ז הל' ו.

הערת המתרגם: "נט'ר" אפשר לתרגם "עיון" כהר"ש, והעדפתי לתרגם "מבט" שהיא מבטאת חדירה מעמיקה יותר ממלת "עיון" וכפי שכתב רבנו לעיל פ"ד. ולעצם העניין ראה לעיל פרק ח, ופרק טז.

הערת המתרגם: וכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' י: "מהו זה שבקש משה רבנו להשיג כשאמר הראני נא את כבודך, ביקש לידע אמיתת הימצאו של הקב"ה עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים, כך ביקש משה רבנו להיות מציאות הקב"ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים, עד שידע אמיתת הימצאו [פג] כאשר היא, והשיבו ב"ה שאין כוח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו, והודיעו ב"ה מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת הימצאו דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר גופי האנשים ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו".

הערת המתרגם: שמות לג יג.

הערת המתרגם: ידוע הוא יחסו של רבנו לצומות של רשות וענויי הגוף כדי לקבל שכר לפי דמיונם, ראה הקדמתו לאבות פ"ד. אלא אם כן היו על דרך הרפוי לסילוק מידות רעות כמ"ש שם, ובהלכות תענית פ"ה הל' א שבזיכרון דברים אלו נשוב להטיב.

הערת המתרגם: כוונת רבנו לתפלה של אמירת מלים ללא השכלת מציאות ה' וייחודו באמת. ומכל מקום אם הייתה יציאתו של אדם זה מביהכ"נ כביאתו והיה זה שכרו שנמנע מרכילות ולה"ר בחוץ, אך אותו הבא בדרישות שררה וריב ומצה ומתיחות טובה קבירתו חי מתפלתו.

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק יח.

הערת המתרגם: תרגמתי "סכ'ט" זעם, בעקבות רס"ג בתהלים סט כה: שפך עליהם זעמך.

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק לו.

הערת המתרגם: אבל רמז רבנו כאן סוד ההשגחה אשר לקמן בח"ג פרק יז ובפרט בפרק נא ידובר בו בעטוף ובהעלם.

הערת המתרגם: ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך וכו', שמות לג טז.

הערת המתרגם: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני, שם לג יז.

הערת המתרגם: שמות לג יח.

הערת המתרגם: שם לג יט. וראה לקמן הערה .

הערת המתרגם: שם לג כ.

הערת המתרגם: "ערץ'" שיהו נסקרים לפניו. ואפשר לתרגם "שהציג" "בהצגתם".

הערת המתרגם: בראשית א לא.

הערת המתרגם: קשר עולם השכלים לעולם הגלגלים והשפעת עולם הגלגלים על העולם השפל. וראה לקמן ח"ב פרק ד, ופרק י.

הערת המתרגם: במדבר יב ז.

הערת המתרגם: בלתי מעורערת ולא מפוקפקת.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם: אשר דרכם הוא נודע.

הערת המתרגם: שמות לד ו-ז.

הערת המתרגם: ראש השנה יז ב. במדבר רבה פרשה כא יז. ובתנא דבי אליהו זוטא נאמר אני אעביר כל טובי אלו הן שלוש עשרה מדות.

הערת המתרגם: בשימוש חז"ל.

הערת המתרגם: אבות פ"ה יב-יג ובר"ש הוחלפו.

הערת המתרגם: אפשר: והסתפק. או: והיה די לו בהזכרת אלו השלש עשרה מדות. וראה בתשובותיו מהד' י, בלאו סי' רסז.

הערת המתרגם: ואפשר היה לספור מידות [פד] למכביר.

הערת המתרגם: בר"ש "אחרית" ולא דק.

הערת המתרגם: שמות לג יג.

הערת המתרגם: "לטף" ניהול הדבר והטפול בו בעדן וברוך ובתבונה לפי דרכו. ובר"ש "דקות הנהגתו" וברי"ח "טוב הנהגתו".

הערת המתרגם: אומניו, הוריו או זולתם.

הערת המתרגם: וראה לקמן ח"ב פרק יז.

הערת המתרגם: תהלים קג יג.

הערת המתרגם: מלאכי ג יז.

הערת המתרגם: כי כל אלה הם ממאורעות הגוף, וראה לעיל פרק לח. וכמ"ש בהלכות יסודי התורה פ"א הל' יא כיון שנתברר שאינו גוף וגויה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות... ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי .

הערת המתרגם: שופטים כא כב. ובר"ש חנוני אתם רעי. איוב יט כא.

הערת המתרגם: בראשית לג ה.

הערת המתרגם: שם לג יא.

הערת המתרגם: כל עצם המצאת המציאות ואף ניהולה אינו אלא חסד מאתו יתעלה, כי לא רק שאין המציאות מחויבת המציאות אלא אף חיוב רצוני לא היה קיים. וראה גם לעיל פרק נב, לעניין גמילות התארים היחסיים.

הערת המתרגם: "חרת'א" מקבילה ל"זרע" והוראתה לעומק הדורות ללא הגבלת התילדות, ויתכן שהיה אפשר לתרגמה "צאצא".

הערת המתרגם: כעין ותבקע האדמה אשר תחתיהם, במדבר טז לא. וראה סוף מאמר תחית המתים (מהדורתי פסקא י).

הערת המתרגם: רעידות האדמה הגורמות להרס מבנים וקבירת כל אשר בתוכם.

הערת המתרגם: ראה בבא קמא פ"י מ"ה מהדורתי הערה , וכבר אירע זה בימינו.

* . תרגמתי "חקד" נטירה, בעקבות רס"ג בויקרא יט יח. ואפשר גם לתרגם "משטמה" שגם אותה תרגם רס"ג בבראשית כז מא "חקד", ויתכן כי משטמה הייתה מבטאה יותר את העניין, אם כי שתיהן התפעלויות נפשיות.

הערת המתרגם: ראה נחום א ב.

הערת המתרגם: אם הוא נביא ופועל על פי הדיבור [פה] הוראת שעה אף שלא ככתוב בתורה כמעשה אליהו בהר הכרמל "וישחטם שם" או כל מנהיג שאינו נביא על פי התורה בעדים והתראה ודיינים וכל יתר הגדרים המפורטים בתורה שבכתב ושבעל פה.

הערת המתרגם: במחשבה ובחישוב.

הערת המתרגם: ואז ייהפכו להיות בו תכונות מגרעתיות נפשיות. כי כאשר האדם חוזר פעמים רבות על פעולה שיש בה עוררות כוח מכוחות הנפש נעשית לו תכונה.

הערת המתרגם: כדלקמן, וגם מעין וכל העם ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הזה עוד.

הערת המתרגם: דברים כ טז.

הערת המתרגם: שם כ יח.

הערת המתרגם: כלומר: שגם השכל האנושי מחייב אותה, ולא רק דעת עליון אשר שביליה נעלמים מאתנו. וכתבתי כאן "שכל" כלשון בני אדם.

הערת המתרגם: שמות לד ז.

הערת המתרגם: ישעיה ג כו. וראה שו"ת רבנו מהדורת י, בלאו סי' רסז שאז טרם הכריע כפי שכתב כאן.

הערת המתרגם: שמות כ. דברים ה.

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק לו.

הערת המתרגם: דברים יב לא.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם: והסתפק ברבעים.

הערת המתרגם: דברים יג טז. ורבע לשיטתו ולגרסתו בספרי שגם הקטנים נהרגים, וכמו שכתב בהלכות עבודה זרה פ"ד הל' ו. וראה כסף משנה ומגדל עוז שם. והדברים עתיקים.

הערת המתרגם: שלוש עשרה המידות.

הערת המתרגם: ראה גם לעיל פרק כד.

הערת המתרגם: ויקרא יט ב.

הערת המתרגם: ספרי דברים יא כב לפסוק "ללכת בכל דרכיו", ובספר המצוות, עשה ח', גרס: "מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום". וכן כולן בתוספת "נקרא". וכך כתב גם בהלכות דעות פ"א הל' ו: "כך למדו חכמים בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא [פו] רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כוחו". ע"ש. וראה גם אפלטון בתיאיטיטוס מהד' רות עמ' . וראה גם פאידרוס מהד' הלר עמ' . וראה גם לקמן פרק סט.

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה