מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [נג]
מה שהביא לסברת מציאות תארים לבורא אצל מי שסובר אותם, קרוב למה שגרם לסברת הגשמות אצל כל מי שדעתו כך .
והוא, שסובר הגשמות לא הביאו לכך עיון שכלי, אלא הלך אחרי פשטי לשונות הכתובים. וכך הוא הדבר בתארים: כאשר מצאו שספרי הנביאים וספר התורה תארוהו יתעלה בתארים, תפשו את הדבר כפשוטו, וסברו שהוא בעל תארים, וכאילו שהם רוממוהו מן הגשמות, ולא רוממוהו ממצבי הגשמות, והם המקרים. כלומר: התכונות הנפשיות, שהם כולם איכויות.
וכל תואר שנדמה לו לסובר התארים שהוא עצמי לה' יתעלה, הרי אתה מוצא עניינו עניין האיכות. ואף על פי שאינם אומרים זאת בפירוש . דומה למה שהורגלו בו ממצבי כל גוף בעל נפש חיונית. ועל הכל נאמר דברה תורה כלשון בני אדם , ואין המטרה בכולם כי אם תיאורו בשלמות , לא בעצם אותו העניין אשר הוא שלמות לבעלי הנפש מן הנבראים , ורובם תארי מעשיו השונים. ובשנויי המעשים לא ישתנו העניינים הנמצאים בעושה .
והנני נושא לך משל על כך מן הדברים המצוים אצלנו , כלומר: שיהא הפועל אחד ויתחייבו ממנו פעולות שונות, ואף על פי שאינו בעל רצון, כל שכן אם היה פועל ברצון.
המשל בכך האש, שהיא מתיכה מקצת הדברים ומקרישה מקצתן, ומבשלת ושורפת ומלבינה ומשחירה. ואלו תאר האדם את האש שהיא המלבינה המשחירה השורפת המבשלת המקרישה המתיכה - הרי הוא צודק, ומי שאינו יודע טבע האש יחשוב שיש בה ששה עניינים שונים:
עניין בו היא משחירה,
ועניין אחר בו מלבנת,
ועניין שלישי בו מבשלת,
ועניין רביעי בו שורפת,
ועניין חמישי בו מתיכה,
ועניין ששי בו מקרישה,
ואלה כולן פעולות הפכיות, אין עניין פעולה מהן עניין השני. אבל מי שיודע טבע האש, יודע כי באיכות פועלת אחת עושה היא כל הפעולות הללו, והוא החום.
וכיון שזה מצוי במה שפועל בטבע , כל שכן כלפי הפועל ברצון , כל שכן כלפיו יתעלה אשר נעלה על כל תואר, כאשר ראינו מצדו התייחסויות שונות בעניינן :
כי עניין הידיעה זולת עניין היכולת בנו ;
ועניין היכולת זולת עניין הרצון.
היאך נחייב מזה שיהיו בו עניינים שונים עצמיים לו, עד שיהא בו:
עניין בו יודע,
ועניין בו רוצה,
ועניין [פא] בו יכול,
כי זהו עניין התארים שאומרים אותם.
ויש מהם שאמר את זה בפירוש, ומנה את העניינים הנוספים על העצמות.
ומהם שאינו אומר זאת בפירוש, אלא שהדבר ברור שכך הוא בדעתם, אלא שאינם מבטאים זאת במלים מובנות, כמו שאמר אחד מהם 'יכול לעצמו, חי לעצמו, רוצה לעצמו' .
והנני ממשיל לך בכוח ההגיוני המצוי באדם, שהוא כוח אחד שאין בו ריבוי , ובו הוא מקיף את המדעים והמקצועות, ובו בעצמו תופר ומפסל ואורג ובונה ויודע הנדסה ומנהיג את המדינה. הנה אלה פעולות שונות נעשות מכוח אחד פשוט שאין בו ריבוי, ואותן הפעולות שונות מאוד , יתכן שאין סוף למניינן, כלומר: מנין המקצועות המפעילן הכוח ההגיוני.
ולכן אין להרחיק כלפי ה' יתהדר ויתרומם שיהו כל המעשים הללו השונים הווים מצד עצמות אחת פשוטה שאין בה ריבוי ולא עניין נוסף כלל, ויהיה כל תואר המצוי בספרי ה' יתעלה הוא תואר פעולתו לא תואר עצמותו, או מורה על שלמות בהחלט, לא שיש שם עצמות מורכבת מעניינים שונים. לפי שבהימנעם מלומר ביטוי ההרכבה, לא ייבטל עניינו מן העצמות בעלת התארים.
אלא שכאן מקום הטעות אשר הביאתם לכך, והיא זו אשר אבארנה לך. והוא, שאותם הסוברים את התארים, אינם סוברים זאת מחמת ריבוי הפעולות, אלא אומרים: נכון שהעצמות האחת עושה פעולות שונות, אלא שהתארים העצמיים לו יתעלה אינם מפעולותיו, לפי שלא יתכן לחשוב כי ה' ברא את עצמו, והם חלוקים באותם התארים שהם קוראים אותם עצמיים, כלומר: במספרם, כי הכל הולכים אחרי פשט ספר מסוים .
והנני מזכיר לך מה שהכל מסכימים עליו וחושבים שהוא מושכל, ושאינם הולכים בו אחרי לשון דברי נביא, והם ארבעה תארים:
חי,
יודע ,
יכול,
רוצה .
אמרו, אלו עניינים שונים ושלמויות שבטל הוא שיהא ה' נעדר דבר מהן, ואינו מתקבל שיהו אלה מכלל מעשיו. זהו קיצור שטתם.
ומה שאתה צריך לדעת, כי עניין הידיעה בו יתעלה הוא עניין החיים, לפי שכל משיג עצמו הרי הוא חי ויודע בעניין אחד, במה דברים אמורים כשמטרתנו בידיעה השגת עצמותו, והעצם המשיג הוא העצם המושג בלי ספק, לפי שאינו בהשקפתנו מורכב משני דברים: דבר משיג ודבר אחר בלתי משהו, כמו האדם המורכב מן נפש משגת ושלד בלתי משיג.
וכאשר הכוונה באמרנו יודע - משיג עצמו, הרי תהיה [פב] החיות והידיעה עניין אחד . והם לא הביטו לעניין זה, אלא הביטו להשגתו את ברואיו.
וכן בלי ספק היכולת והרצון, אין כל אחת מהן מצויה לבורא מבחינת עצמו, לפי שאינו יכול על עצמו, ואין לתארו ברצותו את עצמו .
וזה דבר שלא חשב אותו אף אחד, אלא כל התארים הללו לא חשבום אלא מבחינת יחסים שונים בין ה' יתעלה לבין ברואיו, כלומר: שהוא יכול לברוא מה שבורא, ורוצה להמציא את המצוי כמצב שהמציאו בו , ויודע מה שהמציא.
הנה נתבאר לך כי גם התארים הללו אינם מבחינת עצמו אלא מבחינת הנבראים.
ולפיכך אומרים אנו קהל המייחדים באמת , כשם שאין אנו אומרים שיש בעצמו עניין נוסף בו ברא את השמים, ועניין אחר בו ברא את היסודות , ועניין שלישי בו ברא את השכלים, כך לא נאמר שיש בו עניין נוסף בו הוא יכול, ועניין אחר בו הוא רוצה, ועניין שלישי בו הוא יודע את ברואיו. אלא עצמותו אחת פשוטה, אין עניין נוסף עליה כלל. אותה העצמות בראה כל מה שבראה וידעה לא בעניין נוסף כלל. ושהתארים השונים הללו, אין הבדל בין שהיו כפי המעשים או כפי יחסים שונים שבינו לבין הנפעלים, וכפי שביארנו גם באמיתת היחס, ושהם רק לפי המחשבה.
זהו מה שצריך שתהא הדעה על התארים הנזכרים בספרי הנביאים, או להיות בדעה במקצתם שהם תארים המורים בהם על שלמות על דרך הדימוי בשלמויותינו המובנים אצלנו, כמו שנבאר . [פג]
הערות:
הערת המתרגם: כבר נתבאר לעיל פרק נ, כי "אעתקאד" אינה סתם "אמונה" כפי שמתרגם הר"ש, ואינה אלא "דעה" או גם "סברא", כי גם זו האדם מגיע לה מתוך הכרת היסודות ומסקנה עצמית. ולפיכך תרגמתי פעמים "דעה" ופעמים "סברא".
הערת המתרגם: כלומר: שאין השקפת סוברי התארים יותר כשרה מהשקפת סוברי הגשמות, ופסול שתיהן שווה, ושניהם תעו טעו בפשטי המקראות. ולא כפי שנדמה להמון שאין בתארים מאומה רע.
הערת המתרגם: לפי מ. וספרי. והכוונה חמשת חומשי התורה, או שבעת ספרי התורה כפי שדרשו בשבת קטז א, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ספרי התורה.
הערת המתרגם: כך נדמה להם, בעוד שלמעשה לא רוממוהו במאומה.
הערת המתרגם: אינם אומרים בפירוש שהוא בעל איכויות, אלא משתיתים עליו יתעלה את מה שהורגלו עליו ממצבי הגוף, תוך ערפול במלים כביכול מופשטות.
הערת המתרגם: ראה לעיל פרק כו. וש"נ.
הערת המתרגם: ראה לעיל פרק מו.
הערת המתרגם: כגון מתואר בשמיעה ובראייה כדי להחדיר לתודעתנו שהדברים הנראים והנשמעים מושגים וידועים לפניו.
הערת המתרגם: רוב התארים שבמקרא.
הערת המתרגם: אחרי שסיכם רבנו כי התארים שבמקרא הם או שלמויות או תארי מעשים, בא לדון בדבר חדש, שלא תטעה שהמעשים והפעולות השונות נעשים ע"י כוחות שונים, ושוב נחזור לכך שיהא יתעלה חלילה נושא איכויות.
הערת המתרגם: אשר הבטיח בסוף פרק נב.
הערת המתרגם: ההדגמה באש כבר הובאה על ידי רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר שלישי פ"י עניין שמיני. ראה שם מהדורתי. וראה לקמן ח"ב פרק כב, הנקודה השלישית.
הערת המתרגם: באופן טבעי ללא הכרה וללא רצון.
הערת המתרגם: כלומר: האדם, וכפי שידגים לקמן בכוח ההגיון.
הערת המתרגם: דברים המתייחסים אליו, כגון החכמה הידיעה היכולת וכיוצא.
הערת המתרגם: בנו - בבני אדם. כי הידיעה - תוצאה של התרשמות ותפישת מסקנות מתוך ממצאים שונים, והיכולת - תכונת ההוצאה מן הכוח אל הפועל, והרצון - [פא] החלטה והכרעה בשיקולי כדאיות בין ברירות מסוימות.
הערת המתרגם: "יקולונהא" סוברים אותם, יש להם דעה חיובית עליהם, ואינה סתם אמירה.
הערת המתרגם: "פי אלאעתקאד" בעצם הדעה והסברא.
הערת המתרגם: זוהי אמירה ידועה של אחד מראשוני ה"מתכלמין", ופירושים רבים נאמרו בה על ידי חכמי האסלאם, ואף מפרשי רבנו נחלקו בביאורה, ואיני רואה צורך להוסיף השערות באמרתו של מערפל זה.
הערת המתרגם: בר"ש "המדבר" ואינו נכון. וראה הגדרותיו של רבנו למונח זה במלות ההגיון שער יד.
הערת המתרגם: כתב רבנו בהקדמתו לאבות פ"א: "והחלק ההוגה הוא הכוח המצוי לאדם אשר בו ישכיל, ובו תהיה החשיבה ובו הוא רוכש את המדעים, ובו הוא מבדיל בין הרע והטוב מן הפעולות. והפעולות הללו מהן מעשי ומהם עיוני, והמעשי ממנו מלאכתי, וממנו מחשבתי. העיוני הוא אשר בו ידע האדם את הנמצאים שאינם משתנים מכפי שהן, ואלה הם הנקראים מדעים סתם. והמלאכתי הוא הכוח אשר בו אנו לומדים את המלאכות, כגון הנגרות ועבודת האדמה והרפואה והספנות. והמחשבתי הוא אשר בו חושב על הדבר שהוא רוצה לעשותו בזמן שירצה לעשותו אם אפשר לעשותו או לא, אם היה אפשרי היאך ראוי שייעשה.
הערת המתרגם: מוציאן לפועל.
הערת המתרגם: אפשר: באים. וברור שהמשל מאוד גס, שבו השנוים מחמת עתוד מהות המקבל והכנתו, ובנמשל טרם היה מקבל, והשנוים תוצאת הרצון.
הערת המתרגם: אינם תוצאה של פעולותיו, למשל נקרא בורא, מפני שמציאות הבריאה הופעלה כלפי מה שחוצה לו, כי לא יתכן שהוא ברא עצמו, וכדלקמן למושג רצון. וכך שאר התארים הם פעל יוצא, ואינם פעולות החוזרות אליו.
הערת המתרגם: כל כתות האסלאם כגון ה"מתכלמין" ה"מעתזלין" ה"צפאתיה" ועוד מדקדקים ב"קוראן".
הערת המתרגם: בר"ש "חכם".
הערת המתרגם: מנה רבנו ארבעה אלה שהם מוסכמים לדעת הכל, כי יש מהם שמנו שבעה, חי, יכול, חכם, רוצה, רואה, שומע, מדבר.
הערת המתרגם: אפשר: שמוכחש.
הערת המתרגם: אפשר: תמצית. ובר"ש "ביאור דעתם" ואינו נכון.
הערת המתרגם: וכה כתב [פב] בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י: "הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעים, שאין אנו ודעתנו אחד, אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פנה ובכל דרך ייחוד, נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד". ע"כ. ובהלכות תשובה פ"ה הל' ה כתב: "שהקב"ה אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו". ע"ש. וראה גם לקמן ח"א פרקים סח-סט.
הערת המתרגם: אפשר: לא פנו, לא שמו לב.
הערת המתרגם: וכדלעיל לעניין בורא.
הערת המתרגם: אפשר: וזה דבר שלא יצטייר אצל שום אדם.
הערת המתרגם: כלומר: שאין שום דבר שנתפתח מאליו אלא כל פרט בתכונה תכנית ותכנון בהתאם לרצון הראשון.
הערת המתרגם: להוציא המייחדים בפיהם.
הערת המתרגם: הוצרך לשלול אמירה זו לפי השקפת ארסטו שהשמים מיסוד חמישי, דבר שרס"ג דוחהו בתוקף.
הערת המתרגם: כפי שביארנו לעיל פרק נב, שאין ליחס לה' תארי היחס אלא רק יחס פעולה ועשייה.
הערת המתרגם: לקמן פרק נט.
חלק ראשון