מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [נב]
כל מתואר שיש לייחס לו תואר חיובי, ולומר הוא כך, אין מנוס משיהיה אותו התואר אחד מחמשה חלקים אלו:
החלק הראשון לתאר את הדבר בהגדרתו, [עז] כמו שמתארים את האדם שהוא 'החי ההוגה', וזהו התואר המורה על מהות הדבר ואמיתתו. כבר ביארנו שהוא פירוש שם ולא יותר.
ואופן זה מן התארים משולל מה' אצל כל אדם, לפי שאין לו יתעלה סיבות קדומות שהן סיבות מציאותו כדי שיוגדר בהן. ולפיכך ברור אצל כל אחד מן המעיינים המשכילים את אשר הם אומרים, כי ה' לא יוגדר.
והחלק השני לתאר את הדבר במקצת הגדרתו, כגון לתאר את האדם בחיות או בהגיון, וזה עניינו ההקשר , כי כאשר אנו אומרים 'כל אדם הוגה', הרי עניינו שכל מי שמצויה לו האנושיות מצוי בו ההגיון.
ואופן זה מן התארים משולל מה' יתעלה אצל כל אדם, לפי שאילו היה לו חלק של מהות, הרי תהיה מהותו מורכבת , ו ביטול ו של חלק זה כלפיו כ ביטול אשר לפניו.
והחלק השלישי שיתואר הדבר במה שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמותו, כך שאין אותו הדבר ממה שמשלים ומיצב את העצמות, ויהיה אותו הדבר אם כן איכות מסוימת בו, והאיכות והיא הסוג הנעלה מקרה מן המקרים. ואם היה שימצא לו יתעלה תואר מן החלק הזה, הרי הוא יתעלה נושא המקרים, ודי בזה ריחוק מאמיתתו ועצמותו, כלומר: שיהא בעל איכות. ותימה הוא שאותם אומרי התארים שוללים ממנו יתעלה הדימוי והאיכות. ואין עניין אמרם שאין לייחס לו איכות, כי אם שאינו בעל איכות.
והנה כל תואר שהוא חיובי לעצמות מסוימת חיוב עצמי, הרי הוא או מיצב את העצמות והינו הך, או איכות לאותה העצמות. וסוגי האיכות ארבעה כפי שידוע לך.
והנני ממשל לך משל על דרך התואר מכל סוג מהן, כדי שיובן לך מניעת מציאות אופני תארים אלה לה' יתעלה.
המשל הראשון כתארך אדם באופי מאפיו העיוניים או המידותיים, או התכונות הנמצאות לו בשל היותו בעל נפש. כאמורך 'פלוני הנגר' או 'הפרוש' או 'החולה'. ואין הבדל בין אמרך 'הנגר' או אמרך 'היודע' או 'החכם' - הכל תכונות בנפש. ואין הבדל בין אמרך 'הפרוש' או אמרך 'הרחום', לפי שכל אומנות וכל מדע וכל מידה שנקלטו היטב הם תכונה בנפש.
וכל זה ברור למי שעסק במלאכת ההגיון ואפילו מעט.
והמשל השני כגון שתתאר את הדבר שיש בו כוח טבעי, או שאין בו כוח טבעי. כגון שתאמר הרך והקשה, ואין הבדל בין אמרך 'הרך והקשה' ובין אמרך 'החזק והחלש', הכל עיתודים טבעיים.
והמשל השלישי כגון [עח] שתתאר את האדם באיכות הנפעלת ובהתפעלויות, כגון אמרך 'פלוני הרוגז' או 'הכועס' או 'הפוחד' או 'המרחם', אם לא השתרשה המידה.
ומן הסוג הזה כאשר תתאר את הדבר במראה ובטעם ובריח ובחום ובקור וביובש ובלחות.
והמשל הרביעי כגון שתתאר את הדבר בספיחיו מצד הכמות במה שהוא כמותי. כגון אמרך 'הארוך' 'הקצר' 'העקום' 'הישר' וכל הדומה לכך.
וכאשר תתבונן בכל התארים הללו וכל כיוצא בהן, תמצאם נמנעים כלפי ה'. כיון שאינו בעל כמות, שאז ישיגוהו איכויות משיגי הכמות באשר הם כמות. ואינו מתרשם מתפעל שישיגוהו איכויות ההתפעלויות , ואין לו העיתודים שאז ישיגוהו הכוחות ודומיהן ואינו יתעלה בעל נפש, שאז תהיה לו תכונה ואז ישיגהו האופי, כמתינות והביישנות וכיוצא בכך, ולא מה שישיג בעל הנפש באשר הוא בעל נפש, כגון הבריאות והחולי.
הנה נתבאר לך שכל תואר המתייחס לסוג האיכות הנעלה, לא ימצא לו יתעלה. נמצא כי שלושת החלקים הללו מן התארים, והם מה שמורה על מהות, או על חלק של מהות, או על איכות מסוימת המצויה במהות, כבר נתבארה מניעתם כלפיו יתעלה, מפני שכולם מורים על ההרכבה, אשר נבאר בהוכחות מניעתם כלפי ה' .
והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו לזמן, או למקום, או לאדם אחר. כגון תארך את לוי שהוא אביו של פלוני, או שותף של פלוני, או גר במקום פלוני, או שהיה בזמן פלוני.
ואופן זה מן התארים אינו מחייב ריבוי ולא שינוי בעצמות המתואר, כי זה לוי הרמוז אליו שהוא שותף של שמעון ואבי גרשון ואדון לוי וחברו של יהודה והגר בבית שהוא כך וכך, והוא אשר נולד בשנת כך, ועניני היחס הללו, אינם עצמותו ולא משהו בעצמותו כמו האיכויות.
ונראה בעיון ראשון שאפשר לתאר את ה' יתעלה באופן זה מן התארים, אלא שכאשר נדקדק ונדייק בעיון תתברר מניעת זה. מה שה' יתעלה אין יחס בינו לבין הזמן והמקום הרי הוא ברור, כי הזמן מקרה נספח לתנועה, כאשר סוקרים בה עניין הקדימה והאיחור תמצאנה נכנסת תחת המספר , כמו שנתבאר במקומות המיוחדים לעניין זה . והתנועה מנספחי הגופים, וה' יתעלה אינו גוף, ולכן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום.
אבל מקום החקירה והעיון, האם יש בינו יתעלה לבין אחד העצמים שברא יחס אמיתי כל שהוא, שאז יתואר בו. והנה שאין צירוף בינו לבין דבר מברואיו, הרי הוא ברור בעיון ראשון, כי מסגולת המצטרפים היא התהפכות הגמילות [=יחסי הגומלין] , והוא יתעלה מחויב המציאות , [עט] וכל זולתו אפשרי המציאות כמו שנבאר , ולכן אין צירוף.
אבל אם יש ביניהם יחס מסוים, הוא דבר שאפשר לחשוב בו שהוא נכון. ואינו כן, לפי שאי אפשר שיצטייר יחס בין השכל והמראה, ושניהם כוללת אותם מציאות אחידה בשיטתנו, והיאך יצטייר יחס בין מה שאין בינו לבין זולתו שום עניין הכוללם בשום אופן? כי המציאות אינה נאמרת אצלנו עליו יתעלה ועל כל זולתו כי אם בשיתוף בהחלט, ובאמת אין יחס כלל בינו לבין שום דבר מברואיו, כי היחס לא ימצא לעולם כי אם בין שני דברים שהם תחת מין אחד קרוב בהכרח . אבל אם היו תחת סוג אחד, אין יחס ביניהם.
ולפיכך לא ייאמר האדמימות הזו עזה יותר מן הירקות הזו, או דיהה ממנה, או שווה לה, ואף על פי ששניהם תחת סוג אחד והוא המראה. אבל אם היו שני הדברים תחת שני סוגים, הרי אין יחס ביניהם כלל, ואפילו בראשית ההשקפה המשותפת . ואפילו נכללו בסוג אחד.
המשל בכך, שאין יחס בין המאה אמה לבין החריפות שבפלפל, כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות. ואף אין יחס בין המדע והמתיקות, או בין המתינות והמרירות, ואף על פי שכל אלה תחת סוג האיכות הנעלה.
והיאך יהיה יחס בינו יתעלה, לבין דבר מברואיו, עם ההבדל העצום באמיתת המציאות אשר לא יתכן הבדל גדול ממנו. ואלו היה ביניהם יחס, כי אז יחויב שישיגהו מקרה היחס , ואף על פי שאין זה יחס בעצמותו יתעלה, אלא שהוא בכל אופן מקרה מסוים. ואם כן אין מפלט באמת אם תחייב לו תואר ואפילו מצד היחס.
אלא שהם העדיפים מכל התארים אשר ראוי שלא להקפיד אם יתואר ה' בהם, כי אינם מחייבים ריבוי הקדמון , ואינם מחייבים שינוי בעצמותו יתעלה בשנויי המתייחסים.
והחלק החמישי מן התארים החיוביים, הוא שיתואר הדבר במעשיו, ואין כוונתי במעשיו אופי העשייה שבו, כגון אמרך 'הנגר' או 'הנפח', כי אלה מסוג האיכות כפי שאמרנו. אלא כוונתי במעשיו - המעשה שעשה, כאמרך 'חירם הוא שפסל את הדלת הזו ובנה חומה פלונית וארג בגד זה'.
ואופן זה מן התארים רחוק מעצמות המיוחס אליו, ולפיכך רשאים אנו לתאר בהם את ה' יתעלה, אחר שתדע שכל המעשים השונים הללו אין חובה שייעשו בעניינים שונים בעצמות העושה כמו שיתבאר , אלא מעשיו יתעלה השונים, כולם בעצמותו לא בעניין נוסף כמו שביארנו .
נמצאת מסקנת מה שבפרק זה, שהוא יתעלה אחד מכל צד, אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, ושכל התארים השונים בענייניהם המרובים המצוים בספרים שבהם מורים עליו יתעלה, הם מצד ריבוי מעשיו לא מחמת ריבוי בעצמותו, ומקצתם להורות על שלמותו בהתאם למה שאנו חושבים אותו שלמות כמו שביארנו .
אבל לעניין האם אפשר שתהא העצמות האחת הפשוטה אשר אין בה ריבוי עושה מעשים שונים, לקמן יתבאר זה במשלים. [פ]
הערות:
הערת המתרגם: לעיל פרק נא.
הערת המתרגם: חלקי ההגדרה נקראים סיבות, כגון באדם חי הוגה, "חי" הגדירתו והבדילתו מן הדומם, והוגה הגדירתו והבדילתו מיתר בעלי החיים.
הערת המתרגם: כלומר: הגדרות מציאותו.
הערת המתרגם: "אלמחצלין" המבררים מזקקים ומזככים את היוצא מפיהם. ובר"ש "המדברים" ואינו נכון.
הערת המתרגם: "אלתלאזם" ההקשר. שכל אחד משני חלקי ההגדרה קשור והדוק בשני ומושכו עמו, וכפי שממשיך רבנו. והר"ש נתחלפה לו במלת "אללזום" ולפיכך תרגם "החיוב" וגרם להאברבנאל להפליג מן העניין.
הערת המתרגם: אפשר לתרגם "האדמיות".
הערת המתרגם: משנים או שלושה חלקי המהות, כמו באדם החיות וההגיון.
הערת המתרגם: אפשר: ביחס אליו.
הערת המתרגם: אינו ממה שמשלים הגדרתו, כדלעיל "החי ההוגה". שאם תאמר החי, בלבד עדין לא השלמת הגדרתו, אבל אם לא אמרת "הרחום", לא נפגעה הגדרתו, אלא שחסרת תכונתו.
הערת המתרגם: כן נקראים כל עשר הקטיגוריות או האמירות של ארסטו שבהן אפשר להקיף תיאור מציאות כל נמצא, אשר האחד עצם, והתשעה מקרים. וכפי שמנאן רבנו ב"מלות ההגיון" שער עשירי, ורס"ג באמונות ודעות מאמר ב, ראה שם מהדורתי.
הערת המתרגם: "יקולון ב..." נכון יותר לתרגם "סוברי" כלומר: שיש להם דעה חיובית על התארים, ואינה סתם אמירה.
הערת המתרגם: בר"ש "והאיוך" ותרגום נאה ומדויק הוא.
הערת המתרגם: "ומא" אם כי תרגמתי כהר"ש "ואין" שהיא שלילה, אך נדמה לי שיותר נכון לתרגמה שאלה "ומה", והעניין ומה אם כן עניין אמרם שאינו מתאייך, ברור שהעניין שאינו בעל איכות, והרי כל תואר וכו'.
הערת המתרגם: כלומר: מגדיר את העצמות ופירוש שם, האדם הוא החי ההוגה.
הערת המתרגם: בר"ש "הנזהר מחטא" ולא דק, כי "עפיף" פרוש אף ממה שאין בו חטא.
הערת המתרגם: "אלחכים" ובר"ש "הרופא" ואם כי בפי ההמון נקרא הרופא - חכים, אך מעולם ובשום מקום לא נשתמש רבנו במלה זו למונח זה. וברור לי כי הנכון כפי שתרגמתי, ולפי העניין גם רופא וגם חוצב טובות הנה.
הערת המתרגם: אפשר: שנשתרשו, ובר"ש "וכל מידה חזקה".
הערת המתרגם: ולכן אין [עח] לומר כלפי ה' החזק האדיר העזוז, כי כל אלה עתודים והכנות טבעיים לכל בעל גוף, להבדילו מבן מינו שאין בו עיתודים אלה.
הערת המתרגם: בר"ש "הכעסן או הפחדן או הרחמן" ואינו נכון כי אלה כבר תכונות, ואלה כבר קדמו במשל הראשון. ותרגמתי "גצ'וב" רוגז, כי מובנה בערבית כעס שיש בו כבר שנאה ודחייה לאותו שהרוגז נגדו, אבל "חרג'" תרגמתי "כעס" שהיא סתם כעס על דבר שנעשה שלא לרצון האדם אבל אינה מלווה שנאה ודחייה אישית.
הערת המתרגם: ראה הערה .
הערת המתרגם: כלומר: דברים הנספחים לעצמותו, כי כל עצמות גשמית בעלת ממדים היא, וכל ממד ותבנית נספח הוא לעצמות.
הערת המתרגם: המשל הראשון.
הערת המתרגם: המשל השלישי.
הערת המתרגם: המשל השני.
הערת המתרגם: "אלחלם" ובר"ש "ענוה" ואינו נכון.
הערת המתרגם: אפשר: ביחס אליו.
הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק ע.
הערת המתרגם: אפשר: ביחס לה'. ובכ"י ב. ס. ק. מוסיף: ולפיכך נאמר שהוא אחד בהחלט.
הערת המתרגם: העבר והעתיד.
הערת המתרגם: כי חלוקת הזמן קשורה במספר סיבובי תנועת השמש וכדומה, בין למעלה בעבר בין למטה בעתיד, אבל ההווה הרי אינו מאומה, אלא אם כן הוא ביחס לדבר אחר.
הערת המתרגם: ראה פיזיקה לאריסטו ספר ד פ"ו.
הערת המתרגם: הצירוף הוא יחס איכות או כמות או תכונה של דבר ביחס לחברו, כגון ארוך וקצר, הארוך הוא ארוך ביחס לקצר, והקצר הוא קצר ביחס לארוך.
הערת המתרגם: שהם גומלים זה את זה לחילופין, כגון העבד והאדון, העבד הוא עבד רק מפני שיש לו אדון, והאדון הוא אדון רק מפני שיש לו עבד, וכדומת ובר"ש "ההתהפך בשווי" ואינו ברור.
הערת המתרגם: ואף אם לא ימצא שום דבר זולתו וכמו שכתב רבנו בהלכות [עט] יסודי התורה פרק א הל' ב-ג "ואם יעלה הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות, ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם" הרי הגמילות נעדרת.
הערת המתרגם: לקמן ח"א פרק נז. וח"ב בהקדמה ופרק א.
הערת המתרגם: אין הכוונה על השכל בפועל, אלא על השכל בכוח.
הערת המתרגם: שאנו אומרים עליו יתעלה "מצוי" וכן על ברואיו "מצוי" בשיתוף השם בלבד.
הערת המתרגם: אלא שההבדל ביניהם בריבוי ומיעוט וכדומה, ראה לעיל פרק לד.
הערת המתרגם: בעיון ראשון ובמחשבה ראשונה תוך הסתכלות חטופה כללית בטרם ימיין האדם את כל חלקי הממצאים שלפניו ויסווג אותם.
הערת המתרגם: בתרגום מלולי: ואפילו עלו לסוג אחד.
הערת המתרגם: הר"ש הוסיף כאן משלו "שאין ספק לשום אדם".
הערת המתרגם: בר"ש "הענווה" ואינו נכון וראה הקדמת אבות מהדורתי פ"ב הערה .
הערת המתרגם: אפשר מאורעות היחס. והכוונה, ואם כן יהיה יתעלה נושא למקרים.
הערת המתרגם: כמו חי, חכם, וכדומה כדלעיל בתחילת פרק זה, וראה קרשקש שהאריך.
הערת המתרגם: טר"ש הוסיף משלו: הצייר.
הערת המתרגם: לקמן בפרק נג.
הערת המתרגם: שכולם מאמיתת הימצאו נמצאו.
הערת המתרגם: לעיל פרק מו.
הערת המתרגם: לעיל שם, ופרק כו, ומז. [פ]