אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [נא]

פרק [נ]

יש במציאות דברים רבים ברורים ופשוטים; מהם מושכלים ראשונים ומוחשים , ומהם [עה] שהם קרובים לאלו . ואילו הונח לאדם כפי שהוא לא היה צריך עליהן הוכחה, כגון מציאות התנועה, ומציאות היכולת באדם , וגילוי ההוויה וההפסד . וטבעי הדברים הנראים לחוש כחום האש וקור המים, וכיוצא באלה דברים רבים. אלא שכאשר נאמרו השקפות מתמיהות * , אם מצד טועה או ממי שנתכוון לכך למטרה מסוימת וחלק באותם ההשקפות על טבע המציאות והכחיש מוחש, או שרצה להטעות במציאות מה שאינו מצוי, לפיכך נאלצו אנשי המדע להוכיח קיום אותם הדברים הגלויים, ולבטל מציאות אותם הדברים המדומים . כמו שמצאנו ארסטו קובע קיום התנועה כיון שהוכחשה , ומוכיח ביטול החלק כיון שקוימה מציאותו .

ומן הסוג הזה היא שלילת התארים העצמיים מה' יתעלה, לפי שהדבר מושכל ראשון, כלומר: שהתואר זולת עצם המתואר, ושהוא מצב מסוים לעצם, והרי הוא מקרה . ואלו היה התואר הוא עצם המתואר, יהיה אם כן התואר כפילות בלשון בלבד, כאלו תאמר האדם הוא האדם. או יהיה ביאור שם, כאלו תאמר האדם הוא החי ההוגה, נמצא כי החי ההוגה הוא עצם האדם ואמיתתו, ואין שם עניין שלישי זולת החי וההוגה הוא האדם, והוא המתואר בחיים ובהגיון, אלא שעניין תואר זה פירוש שם לא יותר, כאלו אמרת שהדבר אשר שמו אדם, הוא הדבר המורכב מן החיות וההגיון. הנה נתבאר כי התואר לא יבצר מאחד משני דברים:

או שהוא עצם המתואר ויהיה פירוש שם, ואנחנו לא נמנע אותו כלפי ה' באופן זה, אלא מצד אחר כמו שיתבאר .

או שיהיה התואר זולת המתואר אלא הוא עניין נוסף על המתואר, וזה גורם שיהיה אותו התואר מקרה לאותה העצמות.

ובשלילת שם המקרה מתארי ה' לא נשלל עניינן, לפי שכל עניין נוסף על העצמות הרי הוא נספח לה בלתי משלים לאמתתה, וזהו עניין המקרה, נוסף למה שמחייב הויית דברים רבים קדומים אם היו התארים רבים .

ואין אחדות כלל כי אם בקביעת עצמות אחת מופשטת שאין בה הרכבה ולא ריבוי עניינים, אלא עניין אחד מאיזה צד שתסקרהו, ובאיזו בחינה שתבחנהו תמצאהו אחד, לא יחלק לשני עניינים כלל ולא בשום סיבה , ולא ימצא בו ריבוי לא מחוץ למחשבה ולא במחשבה כפי שיוכח [עו] במאמר זה .

וכבר הגיע הדבר אצל אנשים מבעלי העיון עד כדי כך, שאמרו כי תאריו יתעלה אינם עצמותו ולא דבר מחוץ לעצמותו.

וזה כמו שאמרו אחרים המצבים, כוונתם בכך העניינים הכלליים אינם נמצאים ולא נעדרים.

וכדברי אחרים העצם הנפרד אינו במקום אבל הוא תופש שטח.

והאדם אין לו פעולה כלל, אבל יש לו הקנייה .

וכל אלה הדברים נאמרים בלבד, והרי הם מצוים במלים לא במחשבה, כל שכן שתהא להן מציאות מחוץ למחשבה , אלא שהם כפי שאתה יודע, ויודע כל מי שאינו מטעה את עצמו, מוגנים בריבוי הדברים ובמשלים מטעים , ומתאמתים בצעקות ובהשמצות ובאופנים רבים מורכבים מויכוחי סרק והשאה . וכאשר יחזור אומרם ומקיימם בדרכים אלו עם עצמו אל דעותיו, לא ימצא מאומה פרט למבוכה וחוסר ידיעה, מפני שהוא מדמה להמציא מה שאינו מצוי, ולברוא אמצעי בין שני הפכים שאין אמצעי ביניהם.

והאם יתכן אמצעי בין המצוי והבלתי מצוי, או אמצעי בין שני דברים אשר האחד מהן הוא השני, או שהוא זולתו, אלא שהזקיקם לכך מה שאמרנו מאימוץ הדמיונות.

ומפני שכל מושכל תמיד מכל הגופים המצוים שהם עצמות מסוימת, וכל עצם מהן בעל תארים בהכרח, ואין אנו מוצאים כלל עצמות גשמית מופשטת במציאותה בלי תארים, ולפיכך המשיכו את הדמיון הזה, וחשבו שהוא, יתעלה, כך מורכב מכמה עניינים: עצמותו, והעניינים הנוספים על העצמות .

יש אנשים שהמשיכו את ההשוואה וקבעוהו בדעתם גוף בעל תארים. ואנשים התרוממו מן השוחה הזו ושללו את הגוף והשאירו את התארים. כל זה חייבה ההליכה אחר פשטי ספרי הנבואה כמו שאבאר בפרקים שיבואו בעניינים אלה . [עז]

הערות:

הערת המתרגם: דברים שבמחשבה קלושה האדם מחייב אותן, וכהגדרת רבנו בספרו "מלות ההגיון" תחילת שער ח: כידיעתנו כי הכל יותר גדול מן החלק. ע"ש.

הערת המתרגם: שם הגדיר רבנו: כידיעתנו שזה שחור וזה לבן, [עה] זה מתוק וזה מר.

הערת המתרגם: כגון מה שקרא שם "מושכלות שניות" מפני שהן מתבארות בהקדמות קרובות רובן למושכלות ראשונות.

הערת המתרגם: "ומא הו" והוראתה כפי מצבו ותחושותיו הטבעיים, ללא השפעות והלעטות מבחוץ.

הערת המתרגם: שהבחירה בידו, ויכול הוא ברצנו החופשי להרים את ידו ולצעוד ברגלו להרע או להטיב ללא כל כפיה ממעל, וכבר האריך הרחיב רבנו בעניין זה בהקדמתו לאבות פ"ה.

הערת המתרגם: מה שגלוי ונראה לכל אדם כי ההוייה וההפסד חוק חקוק ומשטר קבוע ונוהג נוהג בכל המציאות.

* . תרגום מלולי: תמוהות.

הערת המתרגם: אדם ששכלו העקום ומחשבתו העקושה הראו לו את העקוב למישור, ומתוך כנות אמר מה שאמר.

הערת המתרגם: כדי לבסס מטרותיו הדתיות או המדיניות הכחיש את המציאות, והטה אותה מכפי שהיא בזדון וברשע, ומתוך ידיעה שהוא מכזב. כמנהג רוב יוצרי הדתות שקוראים להן בימינו "אידיאולוגיות".

הערת המתרגם: "יוהם" הטעאה, השאה, לדמות לאדם בדבר בטל שהוא אמת ונכון. והכוונה שהאדם הזה ללא מטרה דתית או מדינית יצר הנחות מוטעות-מטעות כדי להיקרא חכ"ם מחוכם ורב רבנן, או כדי להיחשב יוצר שיטה.

הערת המתרגם: שדמום אותם התועים או המתעים.

הערת המתרגם: פיזיקה ספר ו פ"ב ופ"ט. וספר ח פ"ח.

הערת המתרגם: החלק הבלתי מתחלק, האטום, העצם הנפרד, וראה לקמן פרק עג. וברי"ח מחמת אי הבנתו את העניין כמנהגו, נתחלף לו זין "אלג'ז" בנון "אלג'ן" וכתב "בטול השדים". ואין ספור לאי הבנותיו ותלישותו מן העניין.

הערת המתרגם: פיזיקה ספר ו פ"א ופ"ד.

הערת המתרגם: כלומר: שהמקרה הוא סגולה מסוימת נספחת לעצם, וכפי שהגדיר במלות ההגיון שער עשירי, יש מקרה תמידי בנושא כשחרות לזפת והלובן לשלג והחום לאש, ויש מקרה בלתי תמידי כעמידה וישיבה לראובן, ע"ש.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם: מבחינה זו אלא מבחינה אחרת.

הערת המתרגם: לקמן ח"א פרק נב.

הערת המתרגם: בר"ש "הוא משיג אותו".

הערת המתרגם: כלומר: שבהכרח תחייב לו תארים תמידיים כדלעיל הערה , ואם כן המקרים הללו הכרחי שהם קדומים כקדמותו, וזה נגד השקפת היהדות בייחוד. ואם מקרים בלתי תמידיים הרי אלה התפעלות והשתנות, ושוב נגד השקפת היהדות.

הערת המתרגם: "אעתקאד" קביעת דעה, סברא מבוססת.

הערת המתרגם: ואע"פ שאנו רואים מעשיו שונים זה מזה, אין שום שניות ביחס אליו, וכפי שהגדיר רבנו בהלכות יסודי התורה [עו] פ"א הלכה א: "וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו".

הערת המתרגם: "ד'הן" ובר"ש "שכל" ולא דק. והכוונה שגם במציאות באמת לא יתכן יותר מן האחדות המופשטת, ואף במחשבה לא יצטייר מלבד ה"אני" מבחינתו או ה"הוא" מבחינתנו.

הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק כב.

הערת המתרגם: ראה לקמן ח"ג פרק יח.

הערת המתרגם: האטום. וראה לקמן פרק עג.

הערת המתרגם: תרגמתי "לה אלאכתסאב" באופן מלולי, וכך תרגם ר"ש. אם כי לדעתי היה יותר נכון לתרגם "תכונת הסגול", והכוונה לדעת אלה. אע"פ שאין הבחירה בידו ואין לו היכולת לפעול לפי הכרעתו החופשית, אבל יש ביכולתו לסגל לעצמו תכונות טובות או רעות, ובשל כך הוא מצווה ומוזהר, ונגמל ונענש.

הערת המתרגם: כלומר: במציאות הממשית.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם "משלים" והכוונה השליות ומשאות שווא.

הערת המתרגם: שדרכם של אנשים אלה להשלים ולמלא את חולשת הוכחותיהם בריבוי בדברים ובחירוף הצד שכנגד וזלזולו, כופר, בור ועם הארץ, וכדומה. וראה גם רס"ג בספרו האמונות ודעות סוף מאמר ב הערה . ותרגמתי "ספסטה"=השאה. כפי הוראתה שנתקבלה בשפה הערבית. וברור כי המלה יונית "סופיסטיס" והוראתה "מורה חכמה", והייתה תנועה יונית של דברנים שדמו בעיני תלמידיהם ושומעי לקחם, כי החכמה היא היכולת לשכנע את ההמונים על ידי ריבוי מלים ומליצות, ולא חשוב אם הדברים נכונים או בלתי נכונים. ונגדם התקומם הפילוסוף הנודע סוקרטיס, ראה אפלטון בספריו "מינון", "פרוטאגורס" ועוד. וראה גם לקמן פרק עג הערה .

הערת המתרגם: כאשר ישקול בכנות את דעותיו בינו לבין עצמו ללא צד שכנגד ימצא שכל רעיונותיו אינם אלא בלבולת.

הערת המתרגם: "מראעאת" כאשר אדם מאמץ לעצמו ומחזיק דברי הבל, ומגן עליהן כאלו הן אמת.

הערת המתרגם: המצטייר בנפש.

הערת המתרגם: "ט'ן" מחשבה בלתי נכונה.

הערת המתרגם: ראה לעיל פרק נ הערה .

הערת המתרגם: ההשוואה למוחש.

הערת המתרגם: "אלדרך" עומק התהום. חקר הבור. והר"ש חשבה עברית וכתב "הדרך" ורי"ח רחף באוויר כדרכו.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם "גרמה".

הערת המתרגם: לקמן ח"א פרק נג ופרק סא. [עז]

חלק ראשון

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה