אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [מח]

פרק [מז]

המצוות אשר כללתם הקבוצה השלש עשרה: [מאכלות אסורות]

הם אשר מנינום בהלכות מאכלות אסורות, ובהלכות שחיטה, ובהלכות נדרים ונזירות. וכבר ביארנו במאמר זה ובפירוש אבות תועלת הקבוצה הזו בדברים מדוייקים ובהירים מאוד , ואני אוסיף לכך ביאור בהתחקות על אחת אחת מן המצוות המנויות שם.

ואומר, שכל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות, כולן תזונתן גרועה , ואין במה שנאסר עלינו מה שיש לחשוב שאין בו נזק זולת החזיר והחלב.

ואין הדבר כן, כי החזיר לח יותר על המידה ורבים בו העודפים , ויותר מכן מאסתו התורה מחמת ריבוי טינופו ושהוא ניזון מטינופים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה , כל שכן בתוך הערים.

ואילו היינו מגדלים חזירים למזון היו נעשים השווקים ואף הבתים מטונפים יותר מבית הכיסא, כמו שאתה רואה בארצות ה"פרנג" עתה. וכבר ידעת אמרם ז"ל פי חזיר כצואה עוברת דמי .

וכן חלבי הקרביים משביעים ומקלקלים את העיכול, ומולידים דם קר דביק, והשריפה יותר עדיפה להם. וכן הדם והנבלה קשים לעיכול ותזונתן רעה, וידוע כי הטרפה תחילת נבלה היא .

ודע כי הסימנים הללו, כלומר: מעלה גרה ומפריס פרסה בבהמה, והסנפיר והקשקשת בדגים, אין מציאותן סיבת ההיתר ולא העדרן סיבת האסור, אלא הם סימנים להכיר בהן המין המשובח מן המין הגרוע .

אבל טעם גיד הנשה הרי מפורש בכתוב .

וטעם אבר מן החי, הוא מחמת שהוא מקנה אכזריותן וכך היו עושים מלכי הגויים אז . וכך גם היו עושים לעבודה זרה, כלומר: שהיו חותכים מן הבהמה אבר מיוחד ונאכל .

אבל אסור בשר בחלב הרי עם היותו מזון גס מאוד בלי ספק, וגורם מילוי רב , אין הדבר רחוק לדעתי שיש לעבודה זרה בכך שייכות, ושמא כך היו אוכלין בעבודה מעבודותיה או באד מאדיהם.

וממה שמחזק את זה לדעתי, שאסור בשר בחלב הזכירו פעמים בתחילת הציווי בו כאשר הזכיר מצוות החג, שלוש פעמים בשנה וגו' , וכאילו יאמר בחגכם וביאתכם לבית ה' אלוהיך לא תבשל מה שתבשל שם בצורה פלונית כפי שהיו הם עושים, זהו המתקבל יותר לדעתי בטעם איסורו, אלא שלא ראיתי את זה כתוב במה שעיינתי מספרי ה"צאבה".

אבל הציווי בשחיטת החי הוא הכרחי, לפי שהמזון הטבעי לאדם אינו אלא מן הזרעונים הצומחים מן האדמה ומבשר בעלי חיים, והמשובח בבשר הוא אשר הותר לנו אכילתו, וזה מה שלא נעלם משום רופא .

וכיון שהביא הכרח טיב מזונו להריגתו, חפשנו לו המיתה היותר קלה, ונאסר לענותו בשחיטה הנפסדת ולא לנחרו ולא לחתוך ממנו אבר, [שצב] כמו שביארנו.

וכן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד , סייג והרחקה, שמא ישחט מהם הבן לפני האם, כי צער בעלי חיים בכך גדול מאוד, כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצאה של ההגיון , אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם .

ונעשה דין זה מיוחד בשור ושה כי הם אשר מותרת לנו אכילתם מן הביתיים שאכילתם רגילה על הרוב, והם אשר ידועים האם מן הבן :

וזהו הטעם גם בשילוח הקן, כי הביצים אשר כבר דגרה עליהם בדרך כלל, והאפרוחים הצריכים לאמן, אינן ראויין לאכילה, וכאשר ישלח את האם ופרחה לבדה אינה מצטערת בראיית לקיחת הבנים, ואפשר שיהא זה גורם על הרוב לעזיבת הכל , כיון שהנלקח אינו ראוי לאכילה ברוב המקרים. ואם הייסורין הנפשיים האלה חשה להן התורה בבהמות ובעופות

* , כל שכן כלפי אישי מין האדם בכללותו.

ואל תקשה עלי באומרם ז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו' , כי זו אחת משתי הסברות אשר הזכרנום, כלומר: השקפת מי שסובר שאין טעם למצוות אלא הרצון המופשט, ואנו הלא הלכנו אחרי ההשקפה השניה .

וכבר העירונו על ביאור התורה טעם כיסוי הדם, והיות הדבר מיוחד בחיה טהורה ועוף טהור. .

ועם מה שנצטווינו בו מאיסור המאכלות האסורות, נצטווינו גם בנדרי אסר, והוא כל זמן שיאמר האדם לחם זה או בשר זה אסור עליו נאסר עליו לאוכלו.

כל זה הכשרה להקניית מידת ההסתפקות ועצירת תאוות האכילה והשתייה, אמרו נדרים סייג לפרישות .

וכיון שהנשים ממהרות לכעוס מחמת קלות התפעלותן וחולשת נפשן, ואילו היה עניין נדריהן מסור בידן, היה זה סבל גדול בבית ופירוד וקלקול סדר, כי מין זה של אוכל מותר לבעל ואסור לאשה, וזה אסור לבת ומותר לאם, ולפיכך נמסר הדבר לראש הבית בכל מה שתלוי בו .

הנך רואה שכל מי שהיא ברשות עצמה ואינה טפלה לראש בית להנהיגה, הרי דינה כדין הגברים בנדרים, כלומר: מי שאין לה בעל ומי שאין לה אב, או שגדלה דיה, כלומר, בוגרת.

אבל טעם הנזירות פשוט מאוד, והיא הפרישות משתיית היין אשר כבר השחית הראשונים והאחרונים, רבים ועצומים כל הרוגיו, וגם אלה ביין שגו וגו' , לפיכך באו מדיני הנזירות כפי שאתה רואה, אסור מכל אשר יצא מגפן היין , הרחקה יתרה, כדי שיסתפק האדם ממנו בהכרחי, שהרי המתרחק ממנו נקרא קדוש, והשווה למעלת כהן גדול בקדושה עד שאינו מתטמא אפילו לאביו ולאמו כמוהו, כל הגדולה הזו מפני שפרש מן היין . [שצג]

הערות:

הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק ח. ופרק לה.

הערת המתרגם: בהקדמה סוף הפרק הרביעי. וראה גם בפרק החמישי שם.

הערת המתרגם: "בליג" דברים האמורים בבהירות רבה. ובר"ש "בדברים רחבים מאוד" ולא דק.

הערת המתרגם: "מד'מום" ועניינה כאן מרוחק ודחוי, ובר"ש "מגונה".

הערת המתרגם: אפשר: יותר מן הראוי.

הערת המתרגם: הכוונה החומרים שאין בהן תועלת. ובר"ש "הפסולת והמותרות". ודברי רבנו כאן הם נגד דברי אבוקרט, ראה פרקי משה מאמר כ, יט. ותימה שלא השיג עליו רבנו שם.

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק מא.

הערת המתרגם: אפשר: החוצות, הרחובות.

הערת המתרגם: מונח זה היה כולל את העמים המלווים, ובמשך הזמן נתפשט על כל האירופים. ורס"ג בבראשית י, ג, תרגם ריפת - פרנגה. ובר"ש "הצרפתים".

הערת המתרגם: ברכות כה א.

הערת המתרגם: כלומר: שהנפש קהה מהם ובסה אותם.

הערת המתרגם: על קושי עכול בשר המת ראה משנת אוהלות פרק יא מ"ז ופירוש רבנו שם. מהדורתי עמ' רצח.

הערת המתרגם: ראה מאכלות אסורות פ"ד הל' ו-ט.

הערת המתרגם: אפשר: המין הרצוי מן המין המרוחק, או הדחוי.

הערת המתרגם: בראשית לב לג.

הערת המתרגם: רומז לאמור בנדרים סה א. שצדקיה מצא את נבוכדנצר אוכל ארנבת חיה, ומפרש רבנו חיה-בחייה. בלי להמיתה תחילה וכפירוש שני של רש"י.

הערת המתרגם: ראה עבודה זרה פ"ב מ"ג "עורות לבובין " ופירוש רבנו שם.

הערת המתרגם: "אמתלאא" הכוונה קשה לעיכול וגורם להתעפשות וגזים.

הערת המתרגם: שמות כג יז ואחריו לא תבשל גדי בחלב אמו. וכך בפרק לד כג-כו.

הערת המתרגם: "אלחיואן " ובר"ש "בהמה".

הערת המתרגם: ראה לעיל הערה ובמה שצויין לפרקי משה.

הערת המתרגם: טיב המזון שבבשרו.

הערת המתרגם: חמישה דברים המפסידים את השחיטה. חולין דף ט. וראה גם הלכות [שצב] שחיטה פ"ג הל' א. ובר"ש "בשחיטה רעה".

הערת המתרגם: ויקרא כב כח.

הערת המתרגם: "נטק" כרגיל מתרגם ר"ש "דיבור" וכאן תרגם"שכל" ושתיהן בלתי נכונות.

הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק עג באמצע ההקדמה העשירית ד"ה הערה.

הערת המתרגם: כלומר: שידוע איזו היא אמו של זה ואיזה הוא בנה של זו. ובר"ש "והם אשר תכיר מהם האם את הוולד" ואינו נכון.

הערת המתרגם: מכאן משמע כמעט להדיא, שאם אין תאוותך גוברת עליך לשלול את הביצים או האפרוחים, הנח להם אל תחריד את שלוותם ואל תפריע את מנוחתם, כי כל טעם שילוח האם כדי שתעזבם לנפשם. ולא כדעת הסוברים כי יקרה קן צפור לפניך חייב אתה להטפל להם אף אם אינך צריך את הוולדות.

הערת המתרגם: בר"ש "חסה" וט"ס הוא.

* . אותו ואת בנו ושילוח הקן, וראה גם לעיל בחלק זה סוף פרק יז הערה .

הערת המתרגם: ברכות פ"ה מ"ג. וראה גם מגילה פ"ד מ"ג ופירוש רבנו בשני המקומות.

הערת המתרגם: ואלמלי שאיני כדאי הייתי אומר, כי האומר שהן רחמים מצידו יתעלה על קן הצפור משתקין אותו, כי אילו היו רחמים לא התיר השחיטה בכלל, וכמו שכתב רבנו שם. אבל ניתנו כדי להחדיר לתודעתנו ולקבוע בלבנו מידת הרחמים החמלה והחנינה. וראה לעיל בחלק זה פרק כו ופרק לא.

הערת המתרגם: לעיל פרק מו.

הערת המתרגם: אבות פ"ג מט"ז.

הערת המתרגם: דברים שבינו לבינה או שיש בהן עינוי נפש.

הערת המתרגם: ישעיה כח ז.

הערת המתרגם: שופטים יג יד. וראה גם במדבר ו ד.

הערת המתרגם: על יחסו של רבנו לשהיית היין וכל המשקאות המשכרים בכלל ראה לעיל בחלק זה פרק ח. [שצג]

חלק שלישי

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה