אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [מז]

פרק [מו]

המצוות אשר כללתן הקבוצה השתים עשרה: [טהרה]

הם אשר מנינום בספר טהרה, ואף על פי שכבר הזכרנו תועלתן באופן כללי הריני מוסיף בהן ביאור, ונטעים את הקבוצה הזו ככל הראוי, ואחרי כן אומר טעמי האחדים אשר נתברר לי טעמן.

ואומר, כי תורת ה' זו שנצטווה בה משה רבנו ונתיחסה אליו , לא באה אלא להקל את העבודות ולמעט את הטורח.

וכל שעלול אתה לחשוב דבר ממנה שיש בו עמל או טורח כבד, אינו אלא מפני שאינך יודע אותם המנהגים והשיטות המצויים באותם הימים. וראוי לך להקיש בין שישרוף האדם ילדו בעבודתו או ישרוף אפרוח יונה . לשון התורה, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם , זו הייתה עבודתם לאלוהותיהם. ומעבודתנו, בדומה לזה, לשרוף בן יונה, ואף מלוא כף סולת .

ועל פי הבחנה זו הוכחה אומתנו בזמן מריה ונאמר לה, עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי , ונאמר עוד בעניין זה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה, מדוע אמרו עמי רדנו וגו'. כלומר: איזה טורח מיגע היה להם בתורה הזו, עד שפרשו [שפח] ממנה.

וכבר קרא לנו יתעלה ואמר: מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי וגו' . הכוונה בכל המיקראות הללו כוונה אחת.

והנה זו הקדמה גדולה לא תסור מדעתך.

ואחריה אומר:

כבר ביארנו כי כל המטרה הייתה במקדש להביא את הפונה אליו להתפעלות, ושייראוהו וירהוהו, כמו שאמר ומקדשי תיראו . וכל דבר מרומם, כשיתמיד האדם להמצא בו, ימעט מה שיש בנפש ממנו, ותמעט ההתפעלות שהייתה באה על ידו. וכבר העירו חכמים ז"ל על עניין זה ואמרו, שאין רצוי להכנס למקדש בכל עת , והסמיכו את זה לאמרו 'הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך' .

וכיון שזו הייתה המטרה, הזהיר יתעלה את הטמאים מלהכנס למקדש, עם ריבוי מיני הטומאות, עד שכמעט לא תמצא אדם טהור כי אם מעטים:

כי אם ניצול ממגע נבלה, לא ניצול ממגע אחד משמונה שרצים שנופלים הרבה בבתים ובמאכלים ובמשקים ורבות נתקל בהם האדם,

ואם ניצול מאלה, לא ינצל ממגע נדה או זבה או זב או מצורע או משכבן ,

ואם ניצול מאלה, לא ינצל משכיבת אשתו או מקרי,

ואף כאשר טהר מכל הטומאות הללו, אינו מותר לו להכנס למקדש עד שיעריב שימשו,

ואסור להכנס למקדש בלילה כמו שנתבאר במידות ותמיד ,

ובאותו הלילה אפשר שישמש מיטתו על הרוב, או יארע לו אחד מגורמי הטומאה, וישכים למחרתו כמצבו אתמול, ויהיה כל זה סיבה להתרחק מן המקדש ושלא ירגיל שם בכל עת.

וכבר ידעת לשונם אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל . והנה במעשים הללו תתמיד היראה* , ותושג ההתפעלות המביאה לכניעה שהיא המטרה.

וכל שהייתה הטומאה מצויה יותר, תהיה הטהרה ממנה יותר קשה ובריחוק זמן:

האהלת המתים ובפרט הקרובים והשכנים היא היותר מצויה מכל טומאה, ואין טהרה ממנה כי אם באפר פרה על אף נדירות מציאותו , ואחר שבעת ימים.

והזיבות והנידות מצויים יותר ממגע טמא, ולפיכך צריכים לכך שבעה ימים, והנוגע בהם יום אחד.

ואין טהרת זב וזבה ויולדת נגמרת אלא בקורבן, כי אלה מציאותן פחות מן הנידות.

וכל אלה הם גם דברים נגעלין כלומר: נידה וזב וזבה ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע. והנה הושגו בדינים אלו מטרות רבות:

האחת הפרישה מן הגיעולים ,

והשניה נצירת המקדש,

והשלישית התחשבות במפורסם הרגיל , לפי שהיה מחיובי ה"צאבה" המייגעים בענייני הטומאה מה שתשמעהו עתה.

והרביעית הקלת אותו העמל, ושלא יעכבו ענייני הטומאה והטהרה את האדם משום עסק מעסקיו.

כי אין עניין הטומאה והטהרה הללו תלויים אלא בקודש וקודשים לא יותר: בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא . אבל כל שזולת זה, אין קפידה עליו אם ישאר טמא כל זמן שירצה, ויאכל חולין טמאין איך שירצה .

והמפורסם משיטות ה"צאבה" עד זמננו זה [שפט] בארצות המזרח, כלומר: שרידי ה"מג'וס" שהנידה תהיה בבית לבדה, ונשרפין המקומות שמהלכת עליהם, ומי שדיבר עמה נטמא, ואפילו נשבה הרוח ועברה על הנידה ועל הטהור נטמא .

ראה נא מה בין אלה לבין אמרינו כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נידה עושה לבעלה, חוץ מרחיצת פניו וגו' , ואין איסור ממנה אלא תשמיש המיטה כל ימי טינופה ולכלוכה. ומשיטותיהם המפורסמות עד זמננו זה, שכל הפורש מן הגוף, שער או צפרנים או דם, הרי הוא טמא, ולפיכך כל ספר אצלם טמא מפני שהוא נוגע בדם ובשער, וכל המסתפר טובל במים חיים, וכיוצא בטרחות הללו אצלם הרבה מאוד * .

ואנו אין חוששין לטומאה וטהרה אלא לקודש ומקדש .

אבל אמרו יתעלה והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני , אינו בעניין טומאה וטהרה כלל, ולשון ספרא: זו קדושת מצוות.

וכן אמרו קדושים תהיו , אמרו זו קדושת מצוות. ולפיכך נקראת גם העברה על המצוות טומאה, אמר בשרשי המצוות ויסודן, שהן עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים:

בעבודה זרה נאמר כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ,

ובגלוי עריות אל תטמאו בכל אלה וגו' ,

ובשפיכות דמים אמר ולא תטמאו את הארץ וגו' .

הנה נתבאר כי טומאה נאמרת בשיתוף על שלשה עניינים:

נאמרת על המרי והמרד במה שנצטווינו בו, בין שזו פעולה או השקפה,

ועל הטינופים והלכלוכים: טמאתה בשוליה ,

ועל העניינים הללו המחשבתיים כלומר: מגע זה או משא זה או האהלת זה.

ועל המין הזה האחרון אמרנו אין דברי תורה מקבלין טומאה .

וכן הקדושה אמורה בשיתוף על שלשה עניינים מקבילים לשלושת העניינים הללו.

ולפי שטומאת מת אי אפשר לטהר ממנה כי אם לאחר שבעה ימים, וגם במציאות אפר פרה, והיו הכוהנים צריכים להם תמיד כדי שיכנסו למקדש להקריב, לפיכך הוזהר כל כהן על טומאת מת בלבד, זולתי לצורך גדול אשר [שצ] הפרישה ממנו קשה לפי הטבע, כלומר: שלא להתעסק בהורים והבנים והאחים.

הערת המתרגם: ולגודל הצורך לתדירות כהן גדול במקדש, שנאמר והיה על מצחו תמיד , הוזהר שלא להטמא למת כלל ואפילו לקרובים הללו .

הנך רואה שלא כלל בלאו הזה את הנשים, בני אהרן ולא בנות אהרן , מפני שהנשים אין צורך להן בהקרבה.

וכיון שאי אפשר שלא ישגה אדם ויכנס למקדש טמא או יאכל קדשים והוא טמא, ואפשר שיעשה זאת במזיד כדרך שעוברים רוב הרשעים על העברות החמורות והם מזידים, לפיכך ציווה בקורבנות לכפר על טומאת מקדש וקודשיו, מהם דברים לזדון, ומהם דברים לשגגה כפי מיניהם, והם שעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים ושעיר המשתלח כמו שנתבאר במקומו . כדי שלא יחשוב המזיד שהוא לא עבר עברה חמורה כאשר טמא מקדש ה', אלא ידע שנתכפר לו בשעיר, אמר ולא ימותו בטמאתם , ואמר ונשא אהרן את עוון הקדשים וגו' , ונכפל עניין זה הרבה.

אבל טומאת צרעת כבר ביארנו ענינה . וגם החכמים ז"ל ביארו את זה והודיעונו אותו, ושהעיקר המוסכם בה שהיא עונש על לשון הרע .

ושאותו הגינוי מתחיל בקירות, אם שב הרי זו היא המטרה, ואם התמיד ברשעו עובר אותו השינוי למצעותיו וכלי ביתו, ואם המשיך ברשעו מתפשט לבגדיו, ואחר כך לגופו, וזה אות ופלא שהיה באומה כמו מי סוטה .

ותועלת הדעה הזו ברורה בהשפעתה, נוסף על כך שהצרעת מתדבקת, וכל בני אדם נפשם קהה ממנו וכמעט שזה בטבע.

אבל היות הטהרה ממנה בעץ ארז ואזוב ושני תועלת ושתי צפרים , כבר נאמר טעם לדבר במדרשות, אלא שאינו מתאים לעניינינו, ולא ידעתי אני עד כה טעם אחד מכל אלה, ולא מה טעם עץ ארז ואזוב ושני תולעת בפרה אדומה , וכן אגודת אזוב שמזים בה דם הפסח , לא מצאתי מאומה להסמך עליו בייחוד מינים הללו.

אבל טעם קריאת פרה אדומה חטאת, הוא מפני שבה נשלמת טהרת מי שנטמא למת, וייכנס למקדש אחר אותו העניין, כי מאז שנטמא למת נאסר עליו להכנס למקדש ולאכל קודשים לעולם, אלמלא הפרה הזו אשר נשאה את החטא הזה, כמו הציץ שהוא מרצה על הטומאה, וכמו שעירים הנשרפים.

ולפיכך נעשה עוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים , כמו שעיר המשתלח אשר הדעה עליו שזה מרוב מה שנשא מן החטאים מטמא מי שנגע בו .

והנה הטעמנו מן הקבוצה הזו מה שידענו טעמו כפי שנראה לנו. [שצא]

הערות:

הערת המתרגם: לעיל פרק לה.

הערת המתרגם: אל משה, שנאמר זכרו תורת משה עבדי. מלאכי ג כב.

הערת המתרגם: בר"ש "רק" והוא מעט מטעה.

הערת המתרגם: בר"ש "לעבודת אלוהיו" ואין זה במקור.

הערת המתרגם: אף כאן הוסיף ר"ש "לעבודת אלהינו".

הערת המתרגם: דברים יב לא. ואין זו עבודת המולך כי המולך בהעברה בלבד וכדלעיל פרק לז.

הערת המתרגם: בר"ש "ומעבודותיה" וטעות הוא.

הערת המתרגם: קומץ המנחה.

הערת המתרגם: כלומר: הוכיח אותה ה'.

הערת המתרגם: מיכה ו ג, [שפח]

הערת המתרגם: ירמיה ב לא.

הערת המתרגם: שם כ ה.

הערת המתרגם: לעיל פרק מה.

הערת המתרגם: כלומר: בעצם בניית המקדש.

הערת המתרגם: ויקרא יט ל.

הערת המתרגם: כוונת רבנו בודאי לאמור בחגיגה ז א. וכל הראיה מעצם הדבר שהוצרכו לדון בכך, עיין שם.

הערת המתרגם: משלי כה יז.

הערת המתרגם: רוצה לומר מגע משכבן.

הערת המתרגם: בר"ש הוסיף משלו "פירוש אפילו משיעריב שמשו".

הערת המתרגם: פ"א מ"א ומ"ח.

הערת המתרגם: פ"א מ"א.

הערת המתרגם: יומא פ"ג מ"ג.

* . וראה גם רס"ג באמונות ודעות מאמר שלישי סוף פרק ב.

הערת המתרגם: בר"ש הושמטו "השכנים".

הערת המתרגם: בפרט לפי התנאים שנפרטו במסכת פרה פ"ב.

הערת המתרגם: בר"ש "מכוערין נמאסין ".

הערת המתרגם: גם כאן כתב ר"ש "הכיעור והמיאוס".

הערת המתרגם: בר"ש "לישא פנים למנהג המפורסם" "ומראעאה" איננה נשיאת פנים אלא הזדהות עם דבר מסוים מתוך התחשבות בנסיבות מסויימות. והכוונה כפי שקדם לעיל בפרק לב, שכל שחדר עמוק לנבכי נפש האדם הוקל והוסב לאפיק אחר אך לא נעקר כליל.

הערת המתרגם: ויקרא יב ד.

הערת המתרגם: וכיוצא בזה כתב בהלכות טומאת אוכלין פרק טז הל' ח, עיין שם. ומעניין מאוד הוא טעמו של רבנו למנהג אכילת חולין טהורין. ראה שם הל' יב: ופירושו למשנה טהרות פ"ב מ"ב. מהדורתי עמ' תפט. [שפט]

הערת המתרגם: העמים עובדי האש. ובתלמוד בהרבה מקומות "אמגושא", ובר"ש "המגורתי" וטעות הוא.

הערת המתרגם: והדעות הללו חדרו גם לשכבות מסוימות של היהדות והחלו להתנהג במנהגותיהם, ראה לדוגמא פירוש הראב"ד למסכת תמיד הפרק האחרון בשם ספר המקצועות. ואף בימינו נשתיירו שרידי דעות הללו אצל יוצאי ארצות "המג'וס" לפנים.

הערת המתרגם: כתובות סא א. ושם איתא"והרחצת". וכך הוא בהלכות אסורי ביאה פי"א הל' יט. וראה הגהות מימוניות שם.

הערת המתרגם: כן הוא תרגום המילים שבמקור. ובר"ש "כל ימי טומאתה".

הערת המתרגם: כי כל ספר הוא גם מקיז דם. וראה פירוש רבנו לשביעית פ"ח מ"ה מהדורתי והערה וכלאים פ"ט מ"ג הערה .

* . ראה שם טוב ששאל "ומה יאמר הרב בטבילת זבה ונידה במים קרים בסתיו", והמשיך בדברי הבל שאסור לשמען שכאלו דעת רבנו שטבילת נדה וזבה מדרבנן. וחלילה חלילה. א. מי זה אמר שהטבילה צריכה להיות במים קרים? כלום לא למד מסכת יומא פ"ג מ"ה. ומה שכתבו במסכת תענית יג טבילה בחמין מי איכא מדובר על המציאות הרגילה. ולא שכל חמין נידונין כשאובין (ותמוהים הם דברי הפוסקים המחמירים בכך). ומה שציין לדברי רבנו בספר המצוות אינו אלא מוציא שם רע, וכבר ביאר רבנו שם בכלל השני שכל שאמרו שהוא מדאוריתא הרי הוא מן התורה, וראה שם לא תעשה שלו, וראה גם בהקדמתו לסדר טהרות מהדורתי עמ' כא שטומאת נבלת העוף הטהור מן התורה כיון שחייבים עליה כרת על ביאת המקדש. ובנידה כבר כתב בהלכות אסורי ביאה פי"א הל' טז אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא בכרת. עיין שם. והארכתי מפני שכבר הטעה את קלי הדעת.

הערת המתרגם: ויקרא יא מד.

הערת המתרגם: שם יט ב.

הערת המתרגם: וראה גם הקדמת רבנו לספר המצוות, הכלל הרביעי.

הערת המתרגם: ויקרע כ, ג.

הערת המתרגם: שם יח כד.

הערת המתרגם: במדבר לה לד. וצ"ל ולא תטמא.

הערת המתרגם: בר"ש "על מידות האדם" ושמא צ"ל "מרות".

הערת המתרגם: איכה א ט.

הערת המתרגם: קרא את הטומאות "מחשבתיים" כיון שאינן דבר ממשי אלא עניין מחשבתי.

הערת המתרגם: "מסאקפה" כלומר: המצאות תחת אהל אחד. ומילה זו משומשת הרבה בלשון רבנו בפירוש המשנה. ור"ש שיבש כאן וכתב "או לשאת דבר פלוני על כתפיו" ולעיל בתחילת העניין כתב נכונה. ורי"ח כתב "או קרבת זה" ואינו נכון.

הערת המתרגם: ברכות כב א. וכן כתב בהלכות קריאת שמע פ"ר הל' ח. והלכות תפילה פ"ד הל' ד-ה. והלכות ספר תורה פ"י הל' ח.

הערת המתרגם: "מחתאג'א אליהם" כלומר: ישראל זקוקים להם וצריכים אותם [שצ] תמיד.

הערת המתרגם: שלא הוזהרו מלהטמא לאלה. ויקרא כא ב-ג. ור"ש הוסיף כאן משלו "ולעמוד עמהם ולנגוע בהם".

הערת המתרגם: שמות כח לח.

הערת המתרגם: ויקרא כא יא.

הערת המתרגם: סוטה כג ב.

הערת המתרגם: משנה שבועות ב ב, ובגמרא.

הערת המתרגם: ויקרא טו לא.

הערת המתרגם: שמות כח לח

הערת המתרגם: לעיל בפרק זה סמוך להערה .

הערת המתרגם: ראה ערכין טו ב.

הערת המתרגם: "פרעושה" ובר"ש "לכלי משרתיו" וטעות הוא.

הערת המתרגם: וככל החזיון הזה כתב רבנו בהלכות טומאת צרעת פט"ז הל' י.

הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "ובדלים ממנה".

הערת המתרגם: ויקרא יד ד.

הערת המתרגם: במדבר יט ו.

הערת המתרגם: בפסח מצרים שמות יב כב.

הערת המתרגם: ראה זבחים פי"ב מ"ה.

הערת המתרגם: קצת תמוה, כי אין הנוגע בשעיר מטמא אלא המשלחו בלבד. וראה הלכות פרה אדומה פ"ה הל' ז. ושמא צ"ל "כמו המשלח שעיר המשתלח" ו"מי שנגע בו" מוסב על המשלח שבגדים וכלים שנגעו בו בעת שילוחו נטמאו. [שצא]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה