מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [מז]
כבר אמרנו כמה פעמים שכל מה שמדמים אותו ההמון מגרעת, או שאי אפשר לתארו כלפי ה', לא הושאל לו יתעלה בספרי הנבואה, אף על פי שמשפטו כמשפט הדברים אשר הושאלו לו. לפי שאותם אשר תואר בהם נראה בהם שהם שלמות מסוימת, או אפשר לדמות כך.
ולכן ראוי לפי הנחה זו, שנבאר מדוע הושאל לו יתעלה השמע והראות והריח, ולא הושאל לו הטעם והמישוש , ומשפט רוממותו יתעלה מכל חמשת החושים שווה , וכל החושים מגרעת מבחינת ההשגה , ואפילו למי שאינו משיג אלא על ידם , מפני שהם מתפעלים ומתרשמים מתפסקים ונכאבים כשאר האברים.
ועניין מה שאנו אומרים שהוא יתעלה רואה כלומר: משיג הנראים , ושומע משיג הנשמעים, כך היו מתארים אותו בטעם ובמשוש, ולבאר בו שהוא משיג הנטעמים והנמששים, כי משפט השגת כולם שווה. ואם נשלל ממנו השגת אחד מהם, ראוי לשלול השגת כולם, כלומר: חמשת החושים, ואם חייבנו לו השגת אחד מהם כלומר: השגת מה שמשיג חוש מהם, ראוי שישיג כל חמשת מושגיהם. ומצאנו ספרינו אומרים:
וירא ה' ,
וישמע ה' ,
וירח ה' ,
ואינם אומרים 'ויטעם ה'', ולא אמרו 'וימשש ה''.
והטעם לכך, מה שכבר הונח בדמיון כל אדם, שאין ה' נפגש עם הגופות במפגש גוף בגוף שהרי אינם רואים אותו, ושני החושים הללו כלומר: הטעם והמשוש, אין תחושתם מושגת כי אם על ידי מגע. אבל חוש הראות והשמע והריח, תחושתם מושגת כאשר אותם הגופים נושאי אותן האיכויות רחוקים מהם. ולפיכך נעשה זה מתקבל על דעת ההמון.
ועוד, כי המטרה והכוונה בהשאלת חושים אלה לו, כדי להורות על השגתו מעשינו, והשמע והראות מספיקים לכך, כלומר: שהוא משיג בהם כל מה שיעשה הזולת, או יאמר אותו .
כמו שאמרו על דרך הגערה והאזהרה אגב תוכחת:
דע מה [ע] למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת .
ואתה יודע כי באמת משפט הכל משפט אחד, וכי מאותה הבחינה שנשללה ממנו השגת המשוש והטעם מאותה הבחינה עצמה ישללו הראות והשמע והריח, כי הכל מושגים גופניים והתפעלויות ומצבים משתנים, אלא שמקצתם ניכרת מגרעתם, ומקצתם חושבים בהם שלמות, כמו שניכרת מגרעת הדמיון ואינה ניכרת מגרעת המחשבה וההתבוננות, ולפיכך לא הושאל לו רעיון שהוא הדמיון , והושאלו מחשבה ותבונה שהם "אלפכרה ואלפהם" ונאמר:
אשר חשב ה' ,
ובתבונתו נטה שמים .
וכך הדבר נוהג גם בהשגות הפנימיות, כפי שהוא נוהג בהשגות החושיות הגלויות, שמקצתן הושאל ומקצתן לא הושאל.
וכל זה כלשון בני אדם , מה שחשבו בו שלמות תואר בו, ומה שמגרעתו ניכרת לא תואר בו. אבל באמת אין לו תאר עצמי אמתי נוסף על עצמותו כפי שיוכח . [עא]
הערות:
הערת המתרגם: לעיל פרקים כו, מו.
הערת המתרגם: כי גם הם שלמות מסוימת מבחינתנו אנו.
הערת המתרגם: שהוא יתעלה מרומם ונעלה מכל דימוי של השגת חוש כל שהוא.
הערת המתרגם: ההשגה השכלית.
הערת המתרגם: האדם.
הערת המתרגם: "מתאת'רה" ובר"ש הושמט, כדרכו להשמיט כל מה שנדמה לו כפילות מיותרת.
הערת המתרגם: כלומר שאין השגתם תדירית ורצופה, שכל זמן שהאיכות המפיחה ריח דרך משל מצויה, הריח קיים, והוא נפסק בהעדרו, וכן כל היתר.
הערת המתרגם: שיש שהם חולים ופעולתם נפסקת על אף מציאות האיכות המפעילה אותם.
הערת המתרגם: לעיל פ"ד.
הערת המתרגם: לעיל פרק מה.
הערת המתרגם: בראשית ו ה. כט לא. שמות ג ד. ישעיה נט טו.
הערת המתרגם: במדבר יא א. כא ג. דברים א לד. ה כה. ט יט. י י. כו ז. מלכים ב, יג ד. דברי הימים ב, ל כ.
הערת המתרגם: בראשית ח כא.
הערת המתרגם: נקבע בלבו של כל אדם וחדר לתודעתו.
הערת המתרגם: הנעשה בראיה והנאמר בשמיעה.
הערת המתרגם: אבות [ע] פ"ב מ"א.
הערת המתרגם: בר"ש "הרעיון והדמיון" ולא דק.
הערת המתרגם: וכבר שאלו המפרשים, והרי כתוב 'אם לא כאשר דמיתי' (ישעיה יד כד) 'אם לא כאשר דמיתי' (במדבר לג נו). ותירץ האפודי שאלה פעל יוצא, כאשר דמיתי בידי הנביאים, כעין וביד הנביאים אדמה. והאברבנאל הבדיל בין עצם הדמיון לבין הפעולה.
הערת המתרגם: בר"ש "ההשתכלות וההתבוננות" ושיבוש הוא. והראב"ע בפירושו לשמות לא ג מתרגם "תכ'ייל" דעת. "פכרה" תבונה. "חכמה" חכמה. וברור שאין כן דעת רבנו.
הערת המתרגם: על דרך הכתוב - ירמיה מט כ.
הערת המתרגם: שם י יב.
הערת המתרגם: דברה תורה כלשון בני אדם, ראה לעיל פרק כו. וראה גם בהלכות יסודי התורה פרק א הלכה ט.
הערת המתרגם: לקמן ח"א פרק נ. [עא]
חלק ראשון