מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [מו]
כבר הזכרנו באחד מפרקי מאמר זה, כי הבדל גדול בין ההערה וההדרכה על מציאות הדבר, לבין בירור אמיתת מהותו ועצמותו.
והוא, שההדרכה על מציאות הדבר תהיה אפילו באמצעות מקריו , ואפילו בפעולותיו, ואפילו בדברים רחוקים מאוד ממנו, שיש בינו לבין זולתו.
המשל בזה, אם רצית להודיע מלך של ארץ מסוימת לאחד מבני ארצו שאינו יודעו, הרי יתכן שתהיה הודעתך אותו והערתך על מציאותו בדרכים רבים:
מהם שתאמר הוא האדם הארוך אשר מראהו לבן ושיבה זרקה בו נמצא שהודעתו במקריו .
ואפשר שתאמר הוא אשר תראה סביבו קהל רב מבני אדם רוכבים והולכי רגל וחרבות שלופות סביבו ודגלים נשאים מעליו ובחצוצרות תוקעים לפניו.
או הוא השוכן בארמון אשר בעיר פלונית שבארץ הזו.
או הוא אשר צווה לבנות את החומה הזו.
או לעשות את הגשר הזה, וכיוצא בכך מפעולותיו ויחסו לזולתו.
ופעמים תורה על מציאותו בדברים שהם יותר נעלמים מאלה, כגון אם ישאלך אדם: היש למדינה הזו מלך, ותאמר לו כן בלי ספק. ומה הראיה על כך? תאמר לו שהשולחני הזה, כפי שאתה רואהו אדם חלש בעל גוף קטן, ולפניו הכמות הגדולה הזו מן הדינרים, והאדם השני הזה, בעל הגוף הגדול והחזק העני, עומד לפניו ומבקש ממנו שיתנדב לו גרה אחת. ולא נתן, ואף גער בו ודחהו מעליו בדברים. ואלמלי מורא המלך, היה הורגו מיד, או דוחפו ולוקח ממון שברשותו. הנה זו הוכחה שיש מלך למדינה זו.
נמצא שהוכחת את מציאותו בתקינות מצב המדינה, אשר סיבתן מורא המלך והחשש מעונשו . ואין בכל מה שהדגמנו בו מה שמורה על עצם המלך ואמיתת עצמותו מצד היותו מלך.
כך אירע בהודעת ה' יתהדר ויתרומם להמון בכל ספרי הנביאים וגם בתורה, כאשר הביא אותנו הצורך להורות ולהדריך את כולם על מציאותו יתעלה, וכי לו השלמויות כולן, כלומר: שאינו רק מצוי בלבד, כמו שהארץ מצויה והשמים מצוים, אלא מצוי, חי, יודע , יכול, פועל, ושאר מה שראוי להאמין במציאותו ויתבאר זה.
לפיכך הודרכו המחשבות על שהוא מצוי - בדימויי הגשמות; ושהוא חי - בדימויי התנועה. כי לא יבין ההמון דבר שמציאותו ודאית אמת שאין בו פקפוק כי אם הגוף, וכל שאינו גוף, אלא שהוא בגוף, הרי הוא מצוי, אלא שהוא גרוע במציאות מן הגוף, מחמת שהוא זקוק במציאותו לגוף. אבל מה שאינו גוף וגם לא בגוף, אינו דבר מצוי כלל בשום אופן בראשית עיונו של אדם , ובפרט בדמיונו .
וכן לא ישכיל ההמון מעניין החיות זולת [סו] התנועה, וכל שאינו בעל תנועה רצונית מקומית אינו חי, ואף על פי שאין התנועה מעצמות החי אלא מקרה חיובי לו. וכן ההשגה הידועה אצלנו היא בחושים, כלומר: השמע והראות. וכן אין אנו יודעים ומבינים העברת העניין מלב כל אחד ממנו ללב אדם אחר אלא על ידי הדיבור, והוא הקול שמחתכים אותו השפתיים והלשון ויתר כלי הדבור .
וכאשר הודרכו מחשבותינו גם על היותו יתעלה משיג, ושיש עניינים מגיעים מאתו אל הנביאים שיביאום אלינו, תארוהו לנו שהוא שומע ורואה, עניינו שהוא משיג את הדברים הללו הנראים ונשמעים ויודע אותם.
וכן תארו לנו שהוא מדבר, עניינו שמגיעים עניינים מאתו יתעלה אל הנביאים, וזהו עניין הנבואה, ועוד יתבאר זה בתכלית הביאור .
ולפי שאין אנו מבינים המצאתנו את זולתינו כי אם בעשותנו אותו בפועל , לפיכך תיארוהו שהוא עושה .
וכך גם כיון שאין ההמון מכיר דבר חי כי אם בעל נפש, תארוהו לנו גם שהוא בעל נפש, ואם כי שם נפש משותף כמו שנתבאר העניין שהוא חי.
וכיון שאין כל הפעולות הללו נישגים בנו כי אם בכלים גופניים, לפיכך הושאלו לו כל אותם הכלים אשר בהם תהיה התנועה המקומית, כלומר: הרגלים וכפותיהן ;
והכלים אשר בהן יהיה השמע והראות והריח, והם האוזן והעין והאף;
והכלים אשר בהן יהיה הדבור וחומר הדבור והם הפה והלשון והקול ;
והכלים אשר בהן יעשה העושה האנושי כל מה שיעשה, והם הידיים והאצבעות והכף והזרוע.
כללו של דבר, שהוא יתעלה מכל חסרון, הושאלו לו הכלים הגופניים להורות בהן על מעשיו, והושאלו לו אותם המעשים להורות בהן על שלמות מה שאינו עצם אותה הפעולה .
המשל בזה, הושאלו לו העין והאוזן והיד והפה והלשון, להורות בהן על הראיה והשמע והמעשה והדבור, והושאלו לו הראיה והשמע, להורות על ההשגה באופן כללי. ולפיכך תמצא הלשון העברי משתמש בהשגת חוש מסוים במקום השגת חוש אחר, אמר:
ראו דבר ה' ,
במקום שמעו, כי המטרה השיגו עניין דבריו , וכן:
ראה ריח בני ,
כאלו אמר הריח ריח בני, כי המטרה השגת ריחו. ועל פי זה נאמר:
וכל העם ראים את הקולות ,
עם היות אותו המעמד גם מראה נבואה כפי שהדבר ידוע ומפורסם באומה . [סז]
והושאלו לו המעשה והדבור להורות בהם על שפע מסוים השופע מאתו כמו שיתבאר . נמצא שכל כלי גופני שתמצא בכל ספרי הנבואה הוא או כלי תנועה מקומית להורות על החיות, או כלי תחושה להורות על ההשגה, או כלי פעולה להורות על המעשה, או כלי דבור להורות על שפע השכלים על הנביאים כמו שיתבאר . ונמצא תדריך כל אותן ההשאלות לקבוע אצלנו שיש שם מצוי חי עושה לכל מה שזולתו וגם משיג מעשיו .
ונבאר כאשר נעסוק בשלילת התארים, היאך מוסב כל זה לעניין אחד, והוא עצמו יתעלה בלבד, לפי שאין מטרת פרק זה כי אם לבאר עניני הכלים הגופניים הללו המיוחסים לו, יתרומם על כל חסרון, ושהם כולם להורות על פעולות אותם הכלים אשר אותם הפעולות שלמות אצלנו , כדי להורות על היותו שלם בכל אופני השלמות .
כמו שהעירו לנו באמרם:
דברה תורה כלשון בני אדם .
אבל כלי התנועה המקומית המיוחסים לו יתעלה הם כגון אמרו:
הדום רגלי ,
ואת מקום כפות רגלי .
אבל כלי הפעולה המיוחסים לו:
יד ה ,
באצבע אלוהים ,
מעשה אצבעותיך ,
ותשת עלי כפך ,
וזרוע ה' על מי נגלתה ,
ימינך ה' .
אבל כלי הדבור המיוחסים לו:
פי ה' דבר ,
ויפתח שפתיו עמך ,
קול ה' בכוח ,
ולשונו כאש אוכלת .
אבל כלי התחושה המיוחסים לו:
עיניו יחזו עפעפי יבחנו בני אדם ,
עיני ה' משוטטות ,
הטה ה' אזנך ושמע ,
קדחתם באפי .
ולא הושאל לו מן האברים הפנימים, כי אם הלב, מפני שהוא שם משותף והוא גם שם השכל, והוא מוצא חיי החי. כי אמרו:
המו מעי לו ,
המון מעיך ,
הכוונה גם בהם על הלב , כי 'מעי' שם הנאמר באופן כללי ופרטי, והרי הוא שם המעיים בפרט והוא שם כל אבר פנימי בכלל , ונמצא שהוא גם שם הלב, והראיה לכך אמרו:
ותורתך בתוך מעי ,
כאלו אמר בתוך לבי, ולפיכך אמר בפסוק זה המו מעי, המון מעיך, ולשון המיה לא נאמר אלא בלב מכל שאר האברים:
הומה לי לבי .
וכן לא הושאל לו הכתף, מפני שהוא כלי משא בידוע , וגם לפי שפוגע בו הדבר הנשוא.
וכל שכן שלא הושאלו לו כלי ההזנה, כי באלו גילוי החסרון בעיון ראשון .
ודין כל האברים באמת שווה, החיצונים מהם והפנימים, כולם כלים לפעולות הנפש השונות , מהם כלים הכרחיים לקיום האדם זמן מסוים, כגון כל האברים הפנימים ;
ומהם כלים הכרחיים לקיום המין, כאברי הזרע;
ומהם כלים לתקינות מצב האדם ושלמות מעשיו כגון הידיים והרגלים והעיניים, כולם לשלמות התנועה והמעשה וההשגה, הכרח התנועה לחי היא להשגת הנאות [סח] ולהתרחק מהפכו. והכרח החושים - להבחין בין המתאים להפכו. וצורך האדם לפעולות המעשיות, לתכנן מזונותיו ומלבושיו ומדורו כי זה הכרחי לטבעו, כלומר: שהוא זקוק לתכנן את הראוי לו . ויש שימצאו מקצת הפעולות גם למקצת בעלי החיים, מפני שהוא זקוק לאותה העשייה .
ואיני סבור שיסתפק אדם בכך שה' יתעלה בלתי זקוק למאומה להמשך מציאותו ולא לתקון מצבו, אם כן אין לו כלים , כלומר: שאינו גוף. אלא מעשיו בעצמו לא בכלים, והכוחות בלי ספק מכלל הכלים , נמצא שאינו בעל כוח, כלומר: שיהא בו עניין זולת עצמותו, בו הוא עושה או יודע או רוצה , כי התארים אינם אלא כוחות בעלי שמות שונים לא יותר, ואין זה מטרת הפרק.
וכבר אמרו ז"ל מאמר כללי המסלק כל מה שנדמה בכל התארים הללו הגשמיים שמזכירים הנביאים, והוא מאמר המוכיח לך כי החכמים ז"ל לא עלתה על דעתם הגשמה בשום אופן, ולא היה אצלם דבר שאפשר לדמותו או לטעות בו, ולפיכך תמצאם בכל התלמוד והמדרשות משתמשים באותם הפשטים הנבואיים, מחמת ידיעתם שזה דבר בטוח שלא יביא לידי ספק, ואין לחוש בו לטעות כלל, אלא הכל על דרך המשל והדרכת המחשבה שיש מצוי, וכאשר הונח המשל, לפי שהמשילוהו יתעלה למלך המצווה ומזהיר ומעניש וגומל אנשי מדינתו, ולו שמשים ומשרתים המוציאים לפועל את פקודותיו ועושים לו מה שרצונו לעשות, המשיכו גם הם כלומר: החכמים, כפי אותו המשל בכל מקום, ומדברים כפי מה שמתחייב מן המשל הזה מן הדיבור והמענה והמשא ומתן בדבר, וכל כיוצא בזה מפעולות המלכים, והם בכל זה בשאננות ובביטחון שלא יגרום דבר זה טעות ולא ספק , ואותו המאמר הכללי אשר העירונו עליו הוא אמרם בבראשית רבה :
גדול כחן של נביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה, שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם .
הנה ביארו בפירוש כי כל אותן הצורות שמשיגים כל הנביאים במראה הנבואה, הם צורות ברואות, ה' בוראם והוא הנכון, כי כל צורה מדומה היא ברואה . וכמה נפלא אמרם "גדול כחן", כאלו הם ע"ה היה חמור בעיניהם עניין זה, לפי שכך אומרים תמיד בכל דבר חמור שנאמר או שנעשה שיש בפשטו זרות, , כמו שאמרו: ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי, ובלילה אמר ר' פלוני כמה רב גובריה דעביד ביחידאה . ורב גובריה הוא 'גדול כחו', וכאלו הם אומרים, כמה חמור מה שהוזקקו [סט] הנביאים לעשות, במה שהם מורים על עצמותו יתעלה בדברים הנבראים שהוא בראם , והבן את זה היטב.
הנה בארו ובררו על עצמם ניקיונם מלהאמין בגשמות, ושכל תאר ותבנית הנראים במראה הנבואה הם דברים נבראים, אלא שדימו את הצורה ליוצרה, כמו שאמרו ז"ל בפירוש.
וכל הרוצה לחשוב עליהם רע אחר האמרות הללו מתוך רשעות , ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו , אין עליהם ז"ל נזק בכך. [ע]
הערות:
הערת המתרגם: לעיל פרק לג.
הערת המתרגם: "ארשאד" כאשר אנו רוצים להחדיר ללב השומע ולקבוע בתודעתו מציאות דבר מסוים. ולא מצאתי מלה מקבילה בעברית, ולפיכך תרגמתיה כאן בשתי מלים. ובר"ש "ההישרה" וברי"ח "הוראת המורה".
הערת המתרגם: לבן או שחור וכדומה כדלקמן.
הערת המתרגם: "נסב" דברים המתיחסים אליו כדלקמן הוא שצוה לבנות חומה פלונית, וכדומה. ובר"ש "ביחסים".
הערת המתרגם: "אקלים" מלה זרה שהוכנסה לערבית, והוראתה חבל ארץ.
הערת המתרגם: אפשר לתרגם: ושערו מלבין.
הערת המתרגם: והשוה גם "מלות ההגיון" לרבנו שער עשירי.
הערת המתרגם: בר"ש "היה מתחיל בהריגתו".
הערת המתרגם: כעין "אלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו" אבות פ"ג מ"ב.
הערת המתרגם: ראה לעיל הערה .
הערת המתרגם: בר"ש "חכם".
הערת המתרגם: "יעתקד" להיות בדעה, לקבוע בתודעתנו. ומשום מה תרגמתי "להאמין" אף שאינה מדוייקת.
הערת המתרגם: להלן בפרק זה.
הערת המתרגם: כגון החלק החש מחלקי הנפש, כח התחושה שבכל הגוף. וראה לקמן הקדמת ח"ב הקדמה יא-יב.
הערת המתרגם: ואפילו לא כח בגוף. ובר"ש הוסיף מלת "כח" אע"פ שאינה צריכה, כי מה שאנו משתמשים ב"כח" לתכונות ותכנים מסוימים שבאדם באה מתרגום הערבית "קוה".
הערת המתרגם: כלומר: בראשית כניסת האדם לעולם המחקר והחשיבה, עולם השפיטה השכלית, בטרם ישתחרר מהדיקותו ואדיקותו בדימוים המציאותיים המגושמים. וראה לקמן ח"א פרק מט.
הערת המתרגם: שהוא מוגבל להקלטות [סו] רשמים מציאותיים בלבד, אם כי עלול הוא להרכיב מהם מה שאינו במציאות, אך לעולם הרכבותיו מהם ובהם. וראה הקדמת רבנו לפירושו לאבות פ"א.
הערת המתרגם: כלומר: הנע כרצונו וכחפצו ממקום למקום.
הערת המתרגם: כלומר: שהתנועה מקרה חיובי לחי, אחרת במה מתבטאת חיותו. ובר"ש ורי"ח "דבק בו" וטעו בהבנת "לאזמא" ודמו "מלאזמא".
הערת המתרגם: כלומר: כאשר אדם מסביר את רעיונותיו ומחשבותיו לחברו אינו יכול לעשותם אלא באמצעות הדבור.
הערת המתרגם: הגרון החיך והשיניים.
הערת המתרגם: תרגמתי "מגיעים" בעקבות רבנו בהלכות תשובה פ"ג הלכה ח.
הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרקים לב-מח.
הערת המתרגם: כלומר: שאין אנו יכולים לתאר לעצמנו שאנו יכולים להמציא חפץ או כלי, כי אם על ידי עשייה בפועל.
הערת המתרגם: בר"ש "בנגיעה" ולא דק.
הערת המתרגם: אם כי לפניו עצם הרצון שאין בכוח השגתנו לדעת היאך הוא, בו היא העשייה והמעבר מן האין אל היש, ומן ההעדר אל ההוויה המציאותית.
הערת המתרגם: לעיל פרק מא. ובר"ש "שיתבאר" וט"ס הוא. וכל קטע זה נמצא בכל כתבי היד העתיקים, ואין אמת בפי האומר שהוא תוספת מאוחרת.
הערת המתרגם: כלומר: מבחינתנו אנו, ביחס אלינו.
הערת המתרגם: יתכן שכל "כלי" "כלים" האמורים בעניין זה צריך הייתי לתרגם "אבר" "אברים".
הערת המתרגם: להלן מפרט רבנו את כולן אחת אחת.
הערת המתרגם: הפה והלשון והגרון והחיך והשיניים כלי הדבור, והקול חומר הדבור. שאותו מגוונים ומחתכים הכלים השונים.
הערת המתרגם: כלומר: הידיים והאצבעות וכו' הושאלו לו כדי להחדיר לתודעתנו שהוא עושה, עצם מושג העשייה השתמשנו בו כדי להחדיר לתודעתנו שהכל נמצא מעצם מציאותו מחיוב מציאותו, אם כי הנמצא עצמו אינו מחויב המציאות, ולא בא מונח העשייה להורות על עצם עשייה. ובר"ש אין התרגום ברור לדעתי.
הערת המתרגם: בר"ש "לראיה" ולא דק.
הערת המתרגם: ירמיה ב לא.
הערת המתרגם: כלומר: שגם שמעו היא מן העניין השלישי, וכדלעיל פרק מה.
הערת המתרגם: בראשית כז כז.
הערת המתרגם: שמות כ יח.
הערת המתרגם: בר"ש "המאמר" וטעות הוא.
הערת המתרגם: סווג הקולות במעמד הר סיני ראה לקמן ח"ב פרק לג.
הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק יב.
הערת המתרגם: ביחס לה'. [סז]
הערת המתרגם: בר"ש "המשוש".
הערת המתרגם: שכל מעשה הברואים גלוים וצפוים לפניו.
הערת המתרגם: לקמן ח"א פרק כג.
הערת המתרגם: מחמת זקיקותנו להם בדי למלא עת החסר לנו.
הערת המתרגם: בר"ש "בעבור שנודה" וטעות הוא.
הערת המתרגם: ראה לעיל פרק כו ופרק לג.
הערת המתרגם: ברכות לא ב. וראה בהלכות יסודי התורה פ"א הלכה ט.
הערת המתרגם: ישעיה סו א.
הערת המתרגם: יחזקאל מג ז.
הערת המתרגם: שמות ט ג.
הערת המתרגם: שם לא יח.
הערת המתרגם: תהלים ח ד.
הערת המתרגם: שם קלט ג
הערת המתרגם: ישעיה נג א.
הערת המתרגם: שמות טו ו.
הערת המתרגם: ישעיה א כ.
הערת המתרגם: איוב יא ה.
הערת המתרגם: תהלים כט ד.
הערת המתרגם: ישעיה ל כז.
הערת המתרגם: תהלים יא ד.
הערת המתרגם: זכריה ד י. ורצה לעיל פרק מד הערה .
הערת המתרגם: מלכים ב, יט טז.
הערת המתרגם: ירמיה יז ד.
הערת המתרגם: ראה לעיל סוף פרק כט, ופרק לט.
הערת המתרגם: המקור אשר ממנו מתפשטת חיות כל חי. ובר"ש "התחילת". וראה גם רס"ג באמונות ודעות מהדורתי במאמר הששי פרק ג.
הערת המתרגם: ירמיה לא יט.
הערת המתרגם: ישעיה סג טו.
הערת המתרגם: כי ההמיה שייכה רק ללב וכדלקמן.
הערת המתרגם: הכוונה על המעיים הדקין.
הערת המתרגם: על שם המשמש לכלל וגם לחלק מסוים מן הכלל, ראה לעיל פרק ח והערה שם.
הערת המתרגם: תהלים מ ט. וראה פירוש רס"ג מהדורתי שם, ואמונות ודעות מהדורותי מאמר ב פ"י.
הערת המתרגם: ירמיה ד יט.
הערת המתרגם: אפשר לתרגם: אבר סבילה.
הערת המתרגם: באופן רגיל וטבעי, כעניין שנאמר: בכתף ישאו. במדבר ז ט.
הערת המתרגם: כי הזקיקות לצורך זה והפעילות בו חרפת האדם. וראה לקמן ח"ג פרק ח.
הערת המתרגם: ראה הקדמת רבנו לפירוש אבות פ"א.
הערת המתרגם: כלי העכול ותעלות המזון שהם גורמי קיומו במשך ימי חייו.
הערת המתרגם: אפשר לתרגם : המתאים.
הערת המתרגם: אפשר לתרגם : [סח] לעתד.
הערת המתרגם: שאין האדם יכול להלך ערום בלי לבוש כאחד חיות השדה ולגור בכפים ובנקיקי הסלעים, ולא לאכול קורמי דאגמא ללא עתוד תכון תיקון וטגון.
הערת המתרגם: כגון העכביש בארגו את הקורים, וה"בונה" שבונה לתולדותיו תאי רביה בני כמה קומות, וכן הדבורים והצרעין, וכדומה. וראה הקדמת רבנו למשנה סדר זרעים ד"ה וכאשר ידענו, מהדורתי עמ' מא.
הערת המתרגם: לא יעלה על הדעת שיהא למי שהוא ספק בדבר זה כלומר: שאין הקב"ה זקוק ונצרך למאומה.
הערת המתרגם: "ימד" לשמש ולהיות חומר ומקור להתמדת והמשכת קיומו, כמיני המזון לאדם, ולא לתקון מצבו כהכנת הלבוש והמדור לנו.
הערת המתרגם: אברים.
הערת המתרגם: הכוונה תכונות ועיתודים שבאדם בכוח, וראה לעיל הערה .
הערת המתרגם: וראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ב הלכה י.