מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [מב]
כבר ביארנו שכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דיבורו, שאין זה אלא במראה הנבואה או בחלום. בין שפורש הדבר, ובין שלא פורש, כמו שקדם.
דע זה והבינהו מאוד מאד .
ואין הבדל בין אם יאמר הכתוב בהתחלה שהוא ראה המלאך, או שהיה פשט הדברים בהתחלה שהוא חשב אותו אחד מבני אדם, ורק בסוף העניין נתברר לו שהוא מלאך, כיון שמצאת בתכלית הדברים שאותו אשר נראה ודיבר היה מלאך, תדע ברור, כי מתחילת העניין היה מראה הנבואה או חלום של נבואה.
לפי שבמראה הנבואה או חלום של נבואה -
פעמים הוזה הנביא כי ה' מדבר עמו, כמו שנבאר * ,
ופעמים רואה מלאך מדבר עמו,
ופעמים שומע מי שמדבר עמו ואינו רואה אחד מדבר,
ופעמים רואה אדם מדבר עמו, ורק אחר כך יתברר לו שאותו המדבר מלאך.
וכיוצא בסוג זה של נבואה מזכיר שהוא ראה אדם עושה או אומר ואחר כך ידע שהוא מלאך.
ואל היסוד הגדול הזה כוון אחד החכמים ז"ל, ואף [רנח] גדול מגדוליהם, והוא ר' חייא הגדול, במה שנאמר בתורה וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' , שכיון שהקדים כלל, והוא שה' נגלה לו, בא לבאר היאך הייתה צורת אותה ההתגלות, ואמר שהוא תחילה ראה שלושה אנשים, ואירע (מה שאירע) , ואמרו, ונאמר להם (מה שנאמר). ואמר זה אשר ביאר את הביאור הזה כי דבר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך , שגם זה תיאור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם אמרו , והבן גם פרשה זו כי היא סוד מן הסודות.
וכך אני אומר גם בפרשת יעקב באומרו ויאבק איש עמו , שזה בצורת החזון כיון שנתבאר בסוף שהוא מלאך, והיא כמו פרשת אברהם אשר בה הקדים הודעה כללית וירא אליו ה' וגו' , ואחר כך בא לבאר היאך היה הדבר. וכך ביעקב אמר ויפגעו בו מלאכי אלוהים , ואחר בא לבאר היאך אירע עד שפגעו בו, ואמר שהוא שלח שליחים ופעל ועשה ויוותר יעקב לבדו וגו', וזה הוא מלאכי אלוהים האמור עליהם בתחילה ויפגעו בו מלאכי אלוהים, וכל ההיאבקות והשיחה הללו במראה הנבואה.
וכך פרשת בלעם כולה בדרך ודיברי האתון כל זה במראה הנבואה, כיון שנתבאר בסוף דיבר מלאך ה' אליו.
וכך אני אומר בעניין יהושע וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו שזה במראה הנבואה, כיון שנתבאר בסוף העניין שהוא שר צבא ה'.
אבל אמרו ויעל מלאך ה' מן הגלגל וגו' ויהי כדבר מלאך ה' את הדברים האלה אל כל בני ישראל , הרי כבר אמרו חכמים בפירוש שמלאך ה' האמור כאן הוא פינחס, ואמרו זה פינחס שבשעה שהשכינה שורה עליו דומה למלאך ה' .
והנה ביארנו כי שם מלאך משותף, ושגם הנביא נקרא מלאך, כמו שאמר הכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים , ונאמר ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' , ואמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים .
וגם דבר דניאל והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי כעת מנחת ערב , כל זה במראה הנבואה.
ואל יעלה בדעתך כלל שתהא שם ראיית מלאך או שמיעת דברי מלאך כי אם במראה הנבואה או בחלום של נבואה, כפי הכלל במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו , וממה שהזכרתי תלמד על מה שנשאר ממה שלא הזכרתי.
וממה שהקדמנו מהכרחיות ההתכוננות לנבואה, וממה שהזכרנו בשיתוף שם מלאך, תדע כי הגר המצרית אינה נביאה , ולא מנוח ואשתו נביאים , לפי שאותם הדברים אשר שמעו או עלה ברעיונם הוא כעין בת קול שמזכירים חכמים תמיד, והוא מצב מסוים שיארע לאדם שאינו מעותד, אבל מטעה בזה שיתוף השם.
וזה הוא היסוד המסלק רוב הקשיים שבתורה, והתבונן אמרו וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו' כמו שנאמר ביוסף וימצאהו איש והנה תועה בשדה , ולשון כל המדרשות שהוא מלאך. [רנט]
הערות:
הערת המתרגם: לעיל בסמוך פרק מא.
הערת המתרגם: אפשר: הטב הטב.
הערת המתרגם: "ט'ן" העולה על הלב לא על נכון.
* . לקמן בחלק זה פרק מד ופרק מה, עיין שם היטב בסוף הפרק שם דן רבנו בהרחבה במחזה זה
הערת המתרגם: "שכ'ץ" הוראתה אחד, פרט, יהיה איש או אשה או בעל חי, ואף כלי. ונמנעתי מלתרגם "מיש" כר"ש, [רנח] כי המלאכים נדמים פעמים אנשים פעמים נשים. וכדלעיל ח"א פרק מט.
הערת המתרגם: בראשית יח א.
הערת המתרגם: "וג'רי" הר"ש הבינה ענין ריצה בעבור שראה בפסוק וירא וירץ. ואין דרכו של רבנו להשתמש בביטוי המוני זה לריצה. ולפי כ"י העתיק: ואירע ואירע,
הערת המתרגם: בראשית יח ג.
הערת המתרגם: בראשית רבה פרשה מח ט,
הערת המתרגם: בראשית לב כה.
הערת המתרגם: שם לב ב.
הערת המתרגם: במדבר כב כב והלאה וראה לעיל פל"ב הע' .
הערת המתרגם: יהושע ה יג.
הערת המתרגם: שופטים ב א-ד.
הערת המתרגם: ראה ויקרא רבה פרשה א א.
הערת המתרגם: במדבר כ טז. וראה ויקרא רבה שם.
הערת המתרגם: חגי א יג.
הערת המתרגם: דברי הימים ב לו טז.
הערת המתרגם: דניאל ט כא.
הערת המתרגם: במדבר יב ו.
הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק לב ההשקפה השלישית.
הערת המתרגם: בראשית טז ז. כא יז,
הערת המתרגם: שופטים יג ג ויא. וראה לעיל בפרק השישי מחלק זה.
הערת המתרגם: בראשית טז ז.
הערת המתרגם: שם לז טו. [רנט]
חלק שני