מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [מ]
המצוות אשר כללתם הקבוצה החמישית: [נזיקין]
הם אשר מנינום בספר נזיקים, והם כולם בסילוק מיני העוול ומניעת נזקים.
ולעוצם ההקפדה על מניעת הנזקים נתחייב האדם בכל נזק שיגרם על ידי ממונו או שנגרם ממעשיו ממה שהיה יכול לשומרו ולנטרו מלהזיק. ולפיכך נתחייבנו בנזקים הנעשים על ידי בהמותינו, כדי שנשמרם, וכן אש ובור לפי שהם ממעשה האדם ואפשר לו לנטרם ולשמרם כדי שלא יארע מהם נזק.
וכללו דינים אלו מן הצדק מה שאעיר עליו, והוא, כי שן רגל ברשות הרבים פטור, לפי שהוא דבר שאין יכולת לשמרו, וגם מקרה הנזק מהם שם מועט, ומי שהניח דבר ברשות הרבים הוא אשר הזיק לעצמו והביא ממונו לידי אבוד, אבל יהיה חייב על השן והרגל בשדה הניזק.
אבל נזקי הקרן וכל הדומה לה שאפשר לשמרן בכל מקום, ואי אפשר לעוברים ברשות הרבים להישמר מאותם [שסה] הנזקים, הרי דינו כלומר: הקרן שווה בכל מקום. ויש בו חילוק בין תם ומועד, אם הייתה הפעולה הזו באופן מקרי חייב חצי נזק, ואם היה עושה הנזק הזה כבר הורגל בכך ונודע הרי זה חייב נזק שלם.
ונעשה דמי העבד באופן כללי חצי דמי בן חורין בדרך כלל, לפי שאתה מוצא ערכי אדם המרובה שבהן ששים שקלים , ודמי עבד כסף שלושים שקלים .
ומה שהבהמה נהרגת אם הרגה אדם אין זה עונש לה כפי שלועגים לנו המינים , אלא זה עונש לבעליה, ולפיכך נאסר ליהנות בבשרה כדי שיקפיד בעל הבהמה בשמירתה, וידע שאם תהרוג קטן או גדול, בן חורין או עבד, הפסיד דמיה על כל פנים. ואם הייתה מועדת נתחייב כופר נוסף על אבדן דמיה .
והוא הטעם עצמו בהריגת בהמה הנרבעת, כדי שיזהר בה בעל הבהמה וישמרנה כשמירתו אנשי ביתו כדי שלא תאבד לו , כי חמלת בני אדם על ממונם כחמלתם על עצמם, ומקצת בני אדם מעדיף ממונו על עצמו , אבל ההשוואה ביניהם הרי הוא על הרוב, ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו .
וממה שנכלל עוד בקבוצה זו הריגת הרודף, ודין זה כלומר: הריגת מי שזומם לבצע עברה בטרם יעשנה, אינו מותר בשום פנים כי אם בשני מינים הללו, והם רודף אחר חברו להרגו ורודף אחר ערוות אדם לגלותה, מפני שזה עוול שאי אפשר לתקנו אם נעשה, אבל שאר העברות, שיש בהן מיתת בית דין כגון עבודה זרה ושבת, אין בהם עוול לזולת ואינם אלא השקפות, ולפיכך אינו נהרג על היוזמה כי אם עד שיעשה. וכבר ידוע כי איסור התאווה מחמת החמדה, והחמדה מחמת הגזל, וכבר ביארו את זה ז"ל .
אבל השב אבדה הרי הדבר בו ברור, ועם היותה מידה נעלה לתקינות המצבים , הרי גם תועלתו חוזרת בגומלין, כי אם לא תחזיר אבדת זולתך לא תוחזר אבדתך, כשם שאם אתה לא תכבד את הוריך לא יכבדך בנך , וכיוצא בזה הרבה.
אבל מה שרוצח בשגגה גולה, הוא להשקיט נפש גואל הדם, כדי שלא יראה את זה שאירעה המכשלה הזו על ידו. ונתלתה חזרתו במות האיש שהוא הגדול בבני אדם והיותר אהוב על כל ישראל , כי בכך תשקוט נפש הנפגע אשר נהרג קרובו.
כי דבר זה בטבע האדם, כל מי שאירעו מפגע, אם נפגע זולתו בכמותה או יותר חמורה ממנה, מוצא בכך נחמה על פגעו , ואין בפגעי מות בני אדם אצלנו קשה יותר ממות כהן גדול.
אבל עגלה ערופה הרי תועלתה ברורה, כי אשר יביאנה היא העיר הקרובה אל החלל , ועל הרוב ההורג ממנה, וזקני אותה העיר [שסו] מעידים את ה' שהם לא נתרשלו בתיקון הדרכים ושמירתם, וליווי כל עובר אורח, כפי שבא בפירוש. ואף על פי שזה נהרג לא בגלל הזנחתינו התיקונים הכלליים, והרי אין אנו יודעים מי הרג את זה.
והכרחי על הרוב בעת החקירה ויציאת הזקנים והמדידה והבאת העגלה, שתרבה שיחת בני אדם ודיבורם, ואולי בפרסום הדבר יוודע ההורג ויאמר אותו שידע את ההורג או שמע עליו או הורוהו על כך נסיבות 'פלוני הוא ההורג'. כי משיאמר אדם, ואפילו אשה או שפחה, 'פלוני הרגו' לא תיערף העגלה .
וכבר נקבע שאם נודע ההורג ונתעלמו ממנו והעידו ה' על עצמם שאינם יודעים אותו, תהיה בכך עזות גדולה ואשמה חמורה. נמצא כי אפילו אשה אם ידעה היא אומרת, ומשיוודע הושגה התועלת, כי אף על פי שלא יהרגוהו בית דין, יהרגהו המלך, שהוא רשאי להרוג בידים מוכיחות. ואם לא יהרגנו המלך יהרגנו גואל הדם, וימצא תחבולה להתנכל לו להרגו.
הנה נתבאר כי תועלת עגלה ערופה היא גילוי ההורג, ולחיזוק עניין זה שהמקום אשר תיערף בו העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם, והרי בעל אותה הקרקע יחפש כל מיני עצות ויחקור עד שיודע ההורג, כדי שלא תיערף העגלה, ולא תאסור עליו אדמתו זו לעולם .
הערות:
הערת המתרגם: בר"ש הושמט, כמנהגו להשמיט מה שנראה לו כפילות מיותרת.
הערת המתרגם: הלכות נזקי ממון פ"א הל' ח.
הערת המתרגם: בר"ש "שפשע בנפשו" ואין צורך לכך.
הערת המתרגם: בר"ש הושמט "כלומר: הקרן " וראה הערה . [שסה]
הערת המתרגם: ויקרא כז ג. וצ"ל חמישים. ואפשר שכוונת רבנו חצי בקרוב. ואפשר שהייתה זו שגיאת שיגרה שבעל פה.
הערת המתרגם: שמות כא לב.
הערת המתרגם: והכוונה בודאי על המינים מישראל הכופרים גם בתורה שבכתב, וכן על הבקרנים השמצנים מאומות העולם. ובר"ש "הצדוקים" וחושבני שאינו נכון כי הלא מודים הם בתורה שבכתב לפחות בגלוי וכמו שכתב רבנו בפירושו לאבות פ"א מ"ג.
הערת המתרגם: שמות כא ל.
הערת המתרגם: בר"ש "שלא תעלם מעיניו" ואינו נכון. ולפי טעם זה יקשה מעט מה שפסק בהלכות אסורי ביאה פי"ב הל' יא שישראל הבא על הגויה נהרגת הגויה כבהמה. ע"ש, ובדפוס ווילנא הושמטה הלכה זו.
הערת המתרגם: ברכות סא ב. פסחים כה א. יומא פב א. סנהדרין עד א.
הערת המתרגם: הממון והגוף.
הערת המתרגם: בראשית מג יח.
הערת המתרגם: הזכיר שתי אלה מפני שהן עיקרי הדת. וכמו שכתב בהלכות רוצח ושמירת נפש פ"א הל' ו-יג.
הערת המתרגם: מכילתא פרשת יתרו. הביאה רבנו בספר המצוות לאוין רסו. וכן כתב בהלכות גזלה ואבדה פ"א הל' יא.
הערת המתרגם: מצביהם החברתיים של בני אדם זה עם זה.
הערת המתרגם: נראה כי ההשוואה איננה רק על דרך הלמידה בראותו התנהגותך כלפי אביך. אלא גם באופן כללי כי על ידי כך מתהווה מצב של שחיתות מוסרית אנוכיות ולא אכפתיות כלפי הזולת.
הערת המתרגם: הכהן הגדול אהוב יותר מן הנשיא או המלך, כי זה מטיל מיסים עוצר ומגביל את המופקרים, וזה אינו עושה דבר שנדמה למי שהוא שהוא מזיק לו.
הערת המתרגם: כפי שאומרים הבריות "צרת רבים חצי נחמה" או"כלשון החינוך מצווה שלא "צער רבים נחמה". וראה מאמרי בסיני חוברת אב-אלול תשכב.
הערת המתרגם: דברים כא ג.
הערת המתרגם: בגמרא סוטה מו ב: ולא ראינוה [שסו] והנחנוהו בלא לויה. ובר"ש "ולתייר כל שואל דרך" ואינו נכון.
הערת המתרגם: "ואלקיאס" והוא האמור בדברים כא ב ומדדו אל הערים. ור"ש טעה בקריאת המילה הערבית וכתב "והעומדים" ורי"ח השמיט הכל כמנהגו לתרגם מקופיא.
הערת המתרגם: ר"ש השמיט "או שפחה" כדרכו להשמיט כל מיותר לדעתו.
הערת המתרגם: ראה סוטה מז ב. והלכות רוצח ושמירת נפש פ"ט הל' יב והלאה. ואינו יודע מנין שאפילו שמע או הורוהו נסיבות שלע היו עורפין.
הערת המתרגם: שאינה בת עדות כלל ולא שהיא עד פסול, ונפקא מינה לעניין עדות שבטלה מקצתה כידוע. והעירותי כי רבים סבורים שחילוק זה בין אינו בר עדות לעד פסול חידושו של התומים הוא, ואינו נכון, כי הן הן דיוק דברי הרמב"ם ודקדוק לשונו כמ"ש במקום אחר.
הערת המתרגם: וכיון שאין אנו מוגבלים בקרקע מסוימת איני יודע מה מחייבנו לערוף בקרקע שיש לה בעלים, ומדוע לא נרחיק נדוד למקום הפקר?
חלק שלישי