מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [לט]
המצוות אשר כללתן הקבוצה הרביעית: [זרעים]
הם אשר הקיף אותן ספר זרעים מחיבורנו, חוץ מן הכלאים . וכן דין ערכים וחרמים . וכן המצוות אשר מנינום בהלכות מלווה ולווה , ואשר מנינום בהלכות עבדים . כל המצוות הללו אם תתבונן בהן אחת אחת, תמצאם [שסב] גלויי התועלת, לרחם העניים והמסכנים, והחזקת הדלים באופנים שונים , ושלא ילחץ על הנצרך , ולא יכאיב לב אדם שמצבו דחוק .
והנה מתנות עניים עניינם פשוט, וכך עניין התרומות והמעשרות כבר ביאר טעמם כי אין לו חלק ונחלה עמך וכבר ידעת טעם הדבר, שיהא השבט הזה בכללותו מיוחד לעבודה ולימוד התורה, ולא יתעסק בחריש ולא בקציר אלא מיוחד לה', כמו שאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל , ותמצא לשון התורה בכמה מקומות 'הלוי והגר והיתום והאלמנה' , לפי שהוא מונה אותו תמיד בכלל העניים כיון שאין לו רכוש .
אבל מעשר שני ציווה להוציאו במיני המזון בלבד, ודווקא בירושלם , כדי שיהא זה מביא בהכרח לעשות ממנו חסדים , לפי שאי אפשר להוציאו כי אם במאכל ויקל לאדם לקבצו מעט מעט, וגורם להתקבצות במקום אחד, לחזק את האחווה והאהבה בין בני אדם חיזוק גדול.
אבל נטע רבעי הרי עם מה שיש בו מריח עבודה זרה מחמת שהוא קשור בערלה כפי שהזכרנו , הרי הוא נוהג מנהג התרומה והחלה והביכורים וראשית הגז , לפי שניתנו כל הראשיות לה', כדי להשריש מידת הנדיבות ותמעט התאוותנות באכילה וברכישה.
וכך הוא העניין עצמו בלקיחת הכהן זרוע ולחיים וקיבה , כי לחיים מראשית גופת החי, והזרוע הוא הימין וגם הוא ראשית מה שמתפצל מן הגופה וקיבה ראשית כל הקרב.
אבל מקרא בכורים יש בו גם מידת הענווה, כי הוא שלוקח הסל על כתפיו , ויש בו ההכרה בחסדי ה' ונעמו, שידע האדם כי מן העבודה שיזכור ימי מצוקתו בזמן שירווח לו, ועניין זה מודגש בתורה הרבה, וזכרת כי עבד היית וגו' , לפי שיש לחוש מן המידות הידועות לכל מי שנתחנך בעושר כלומר: הבעיטה והגאווה והזנחת ההשקפות האמיתיות, פן תאכל ושבעת ובתים וגו' ואמר וישמן ישורון ויבעט וגו' , ומחמת חשש זה ציווה במיקרא ביכורים בכל שנה לפניו יתעלה ובמקום שכינתו .
וכן כבר ידעת הדגשת התורה לזכור תמיד המכות אשר באו על המצרים, למען תזכור את יום צאתך וגו' , ואמר ולמען תספר באזני בנך וגו' , וראוי הוא דבר זה לכך, מפני שהן ההגדות המאמתות נכונות הנבואה והגמול והעונש , וכל מצווה [שסג] המביאה לזכירת אחד מן הנסים או להשרשת אותה הדעה, כבר נודעה תועלת אותה המצווה.
ובביאור אמר בבכור אדם ובכור בהמה ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וגו' על כן אני זובח לה' וגו' . אבל מדוע היה זה מיוחד בבקר ובצאן וחמור הרי זה פשוט מאוד, מפני שאלה הם בעלי החיים הביתיים שמגדלים אותם והם נמצאים ברוב המקומות, ובפרט בארץ ישראל, ובפרט אצל ישראל, אשר אנחנו כולנו רועים מן האב ומן הסב, רועי צאן היו עבדיך וגו' . אבל הסוסים והגמלים אינם נמצאים אצל הרועים על הרוב, ולא בכל מקום. התבונן במלחמת מדין לא תמצא בה מבעלי החיים אלא בקר וצאן וחמור, כי מין החמור היה הכרחי לכל בני אדם, ובפרט למי שיש לו עסק בשדה , ויהי לי שור וחמור אבל הגמלים והסוסים אינם נמצאים על הרוב כי אם אצל יחידים ובמקצת מקומות.
אבל עריפת פטר חמור לפי שזה גורם לפדייתו בהכרח, ולפיכך אמרו מצוות פדיה קודמת למצוות עריפה .
אבל כל המצוות אשר מנינום בהלכות שמטה ויובל, יש מהם חמלה וחנינה על כל בני אדם, כמו שאמר ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה וגו' , וכדי שירבה יבול האדמה ותתחזק בהברתה. ומהם חמלה לעבדים ולעניים, כלומר: השמטת כספים והשמטת עבדים.
ומהם דאגה לסדירות הפרנסות באופן תדיר, והוא שתהיה הארץ כולה נצורה שלא תתכן בה מכירה החלטית, והארץ לא תימכר לצמיתות , וישאר רכוש האדם שמור בעיקרו לו וליורשיו, ויאכל יבולו לא יותר . והנה הבאנו טעמי כל מה שכלל ספר זרעים מחיבורנו, פרט לכלאי בהמה ויתבאר טעם זה . וכן המצוות אשר מנינום בהלכות ערכים וחרמים כולם נוהגים בדרך הצדקות מהם דבר לכוהנים ומהם דבר לבדק הבית.
ועוד שבכל זה תושג מדת הנדיבות , ושיקל הממון בעיני האדם במה ששיך לה', ואל יהא כילי , כי רוב השחיתויות הנעשים בערים בין בני אדם אינן אלא מחמת הרדיפה אחר הרכוש וההוספה ממנו והלהיטות אחר הממון.
וכן כל המצוות אשר מנינום בהלכות מלווה ולווה, התבונן בהם אחת אחת תמצאם כולם חנינה ורחמים לעניים וחמלה עליהם, ושלא תבטל הנאה הכרחית במזון, כלומר: לא יחבל רחיים ורכב .
וכן כל המצוות אשר מנינום בהלכות עבדים, כולם חמלה וחנינה לחלש . וחמלה גדולה היא יציאת עבד כנעני לחרות בעת חיסור אחד מראשי אבריו, שלא יכלול בו העבדות והמום , ואפילו בהפלת שן, וכל שכן מה שזולתה , וגם לא הותר להכותו כי אם בשוט או בזמורה וכיוצא בהן כמו שביארנו במשנה תורה , ועם זאת אם הפליא מכותיו עד שהמיתו - נהרג עליו כשאר בני אדם. [שסד]
ואמרו לא תסגיר עבד אל אדניו , הרי עם היות זה רחמים, יש עוד במצווה זו תועלת גדולה, והיא להקנות לנו המידה הנעלה הזו, כלומר: שנתן מחסה למי שביקש חסותנו ונגן עליו, ולא נמסרהו בידי מי שערק מפניו. ולא די בכך שתתן מחסה למי שביקש חסותך, אלא שעוד מוטלת עליך חובה, והיא שתדאג לצרכיו ותטיב לו, ואל תכאיב לבו בדברים, והוא אמרו יתעלה 'עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו' .
והנה קבע דין זה בפחות שבבני אדם והנמוך שבהם במעלה , והוא העבד, כל שכן אם יבקש חסותך אדם רם המעלה, כמה מוטל עליך שתעשה למענו.
וכנגד ציווי זה, שאיש הזדון והרשע אם בקש חסותנו אין נותנים לו מחסה, ואין מרחמים עליו, ואין פורקים מעליו חובה כלל, ואפילו ביקש חסות האדם הגדול והנעלה ביותר, והוא אומרו: מעם מזבחי תיקחנו למות , שהרי זה ביקש חסות ה' יתעלה והחזיק בדבר שהוא מיוחס לשמו, ולא נתן לו חסותו, אלא ציווה למסרו בידי הממונה על הצדק אשר ברח מלפניו, כל שכן אם ביקש חסות אחד מבני אדם שאין ראוי לתת לו חסות ולא לרחם עליו, כי הרחמנות על הרשעים המשחיתים אכזריות על כל הבריות .
אלה הם המידות המאוזנות בלי ספק, אשר הם מכלל חוקים ומשפטים צדיקים . ואינן כמידות הסכלים שהם חושבים אותם מעלות שיש להלל את האדם בהן על התאמצותו ואזרו עוז לכל מי שיזדמן, יהיה עושק או עשוק כפי שהדבר מפורסם בסיפוריהם ושיריהם .
והנה כל מצווה שבאה בקבוצה הזו טעמה גלוי ותועלתה ברורה.
הערות:
הערת המתרגם: כלאי אילן זרעים ובגדים כבר קדמו בפרק לז. וכלאי בהמה יתבארו לקמן בפרק מט.
הערת המתרגם: מספר הפלאה.
הערת המתרגם: מספר משפטים.
הערת המתרגם: מספר קנין.
הערת המתרגם: אם במתת או במלוה או בהמלצה או בעצה [שסב] או אף בעידוד בלבד.
הערת המתרגם: אפשר: ושלא יציק לנצרך.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן משלו "כאלמנה ויתום וכיוצא בהן ".
הערת המתרגם: דברים יד כט. וכתב בהלכות שמיטה ויובל פי"ג הל' יב: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה, מפני שהובדל לעבוד את ה' וכו'.
הערת המתרגם: "חצאד" ובר"ש "ולא בזריעה" ואיני יודע למה.
הערת המתרגם: דברים לג י. וראה גם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הל' יב.
הערת המתרגם: דברים יד כט. טז יא. טז יד. כו יב. כו יג.
הערת המתרגם: רשה גם הלכות חגיגה פ"ב הל' יד.
הערת המתרגם: דברים יד כב-כז.
הערת המתרגם: "דאעיא ללתצדק" אפשר לתרגם צדקה ואפשר גמילות חסדים. והעדפתי כן לפי שאין פוסקין צדקה ממעות ממעשר שני אבל משלמין מהן דברים שהן גמילות חסדים. ראה הלכות מעשר שני פ"ג הל' כא. ובר"ש "להיות זה מביא בהכרח לעשות ממנו צדקה". וראה לקמן סוף פרק מו.
הערת המתרגם: כלומר: כיון שנצטווינו להפרישו בכל שנה בעת היבול והאסיף, אינו קשה על בעל הבית קיבוצו ואיסופו לאט לאט בכל שנה מכל סוגי היבול. ובר"ש "יקל על האדם לתתו ראשון ראשון " ואיני יודע מה הבין.
הערת המתרגם: בני אדם רבים.
הערת המתרגם: לעיל פרק לז.
הערת המתרגם: מעט לא מובן קטע זה, כי כל אלה לכוהנים, ונטע רבעי לבעלים וטעון הבאת מקום כמעשר שני, וראה הלכות מעשר שני פ"ט הל' א. ושמא כוונתו רק שהוא ראשית היבול הנאכל כמו שכל אלה נקראו ראשית.
הערת המתרגם: דברים יח ג.
הערת המתרגם: כי כשבהמה טהורה מתחילה ללכת פושטת תחילה יד ימין ורגל שמאל ולפיכך הוגדר לפי זה הזרוע האמור בתורה סתם של ימין וראה הלכות ביכורים פ"ט הל' יח. והוא במשנה חולין פ"י מ"ד.
הערת המתרגם: דברים כו א-י.
הערת המתרגם: משנה ביכורים פ"ג מ"ד.
הערת המתרגם: כי מכלל עבודת ה' שיזכור האדם שינויי המצבים בעולם.
הערת המתרגם: דברים ה טו. טז יב.
הערת המתרגם: אפשר: שגדל.
הערת המתרגם: אמנם כך תרגם גם ר"ש, אבל הנכון ההתפתות אחרי היצר וההשליה העצמית.
הערת המתרגם: דברים ח יב-יד.
הערת המתרגם: שם לב טו.
הערת המתרגם: שם טז ג.
הערת המתרגם: שמות י ב.
הערת המתרגם: ראה גם לקמן פרק נ. וראה גם רס"ג בספרו האמונות והדעות מאמר שלישי פ"ו.
הערת המתרגם: שמות יג טו. [שסג]
הערת המתרגם: ראה בראשית מז ג.
הערת המתרגם: ר"ש השמיט "אצל הרועים".
הערת המתרגם: במדבר לא.
הערת המתרגם: בר"ש "בשדות וביערים".
הערת המתרגם: בראשית לב ו.
הערת המתרגם: שמות יג יג.
הערת המתרגם: משנה בכורות פ"א מ"ז.
הערת המתרגם: שמות כג יא.
הערת המתרגם: אפשר: לתקינות.
הערת המתרגם: בר"ש "שמורה לבעלים".
הערת המתרגם: אפשר: תתקיים.
הערת המתרגם: ויקרא כה כג.
הערת המתרגם: "אלאצל" שהעיקר שמור לבעלים, וכל מכירה אינה אלא חכירה. ובר"ש הושמטה מילה זו.
הערת המתרגם: ר"ש השמיט ארבע תיבות הללו.
הערת המתרגם: לקמן פרק מט.
הערת המתרגם: כלומר: עם ריבוי הפעולות והשנותן. וראה פירוש רבנו לאבות פ"ג מי"ח מהדורתי.
הערת המתרגם: אפשר: ואל יכלה. וכך תרגם רס"ג בבראשית כג ו. ובר"ש "ולא יקפוץ יד".
הערת המתרגם: שם מנה: להלוות לעני ומך. שלא יגוש אותו. שלא ימשכן בעל חוב בזרוע. להחזיר המשכון לבעליו בזמן שהוא צריך לו, שלא יאחר המשכון מבעליו העני בעת שהוא צריך לו. שלא יחבול אלמנה. שלא יחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש. שלא יתן המלווה בריבית.
הערת המתרגם: אפשר: תועלת.
הערת המתרגם: דברים כד ו.
הערת המתרגם: שם מנה: שלא ימכר ממכרת עבד, שלא יעבידנו בפרך, שלא נעבוד בו עבודת עבד, שלא נניח גר תושב לרדות בו בפרך, להעניק לו בצאתו חפשי, שלא יצא ריקם, לפדות אמה עבריה, ליעדה. שלא תמכר, ועוד. כדלקמן.
הערת המתרגם: כלומר: שלא יעשה בו מום וימשיך לשעבדו. ובר"ש "העבדות והביטול".
הערת המתרגם: ובאחד מעשרים וארבעה ראשי אברים העבד יוצא לחרות. ראה הלכות עבדים פ"ה הל' ה.
הערת המתרגם: הלכות עבדים פ"ט הל' ח. [שסד] שם כתב רבנו דרשה נאה מאוד.
הערת המתרגם: שמות כא כ.
הערת המתרגם: דברים כג טז.
הערת המתרגם: בר"ש "לעיין בתקוניו" ואינו ברור.
הערת המתרגם: דברים כג יז.
הערת המתרגם: "ואחטהם מנזלה" ובר"ש הושמט משפט זה.
הערת המתרגם: "באג'ל שכ'ץ" ובר"ש "בנכבד שבדברים" ואיני יודע מה נדמה לו.
הערת המתרגם: שמות כא יד. וראה מלכים א ב כח-לד.
הערת המתרגם: בר"ש "בעל הדין " ואינו נכון.
הערת המתרגם: וראה לעיל פרק לה, הקבוצה הששית.
הערת המתרגם: אולי יותר נכון : הצודקות.
הערת המתרגם: דברים ד ח. וראה גם לעיל פרק כו.
הערת המתרגם: "אלג'אהליה" ביטוי המסמל סיכלות פראית של נעדר נימוסים הגיוניים.
הערת המתרגם: כוונת רבנו על הערבים לשבטיהם שמקודשת בעיניהם מתן החסות לכל מי שבקש חסותם, ואפילו מושחת משחית וחוטא, ולוחמים ומוסרים את נפשם למענו.