אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [מ]

פרק [לט]

כבר נתבאר היטב כי האדם מדיני בטבע , ושטבעו שיהא בתוך חבורה, ואינו כשאר בעלי החיים אשר אין לו הכרח להיות בחבורה * .

ומחמת ריבוי ההרכב במין הזה לפי שהוא מורכב אחרון כפי שידעת , רב ההבדל בין יחידיו, עד שאפשר שלא תמצא שני אחדים תואמים במין ממיני המידות כלל, אלא כמו שתמצא צורתם החיצונית תואמת . וטעם הדבר שינוי המזג, ואז ישתנו החומרים וישתנו גם המקרים הניספחים לצורה, כי לכל צורה טבעית מקרים מסוימים מיוחדים נספחים לה, מלבד המקרים הנספחים לחומר.

ואין כמו השוני הזה האישי העצום מצוי באף אחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין אישי כל מין קרוב זה לזה, פרט לאדם שאתה תמצא שני אחדים ממנו כאילו הם משני מינים בכל מידה ומידה, עד שתמצא אכזריות אחד מגעת עד כדי לשחוט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת פשפש או אחד הרמשים ותרך נפשו לכך, וכך ברוב המקרים.

וכיון שהיה טבעו מחייב שיהא באישיו השוני הזה והחברה הכרחית לטבעו, לא יתכן בשום אופן [רנד] שתצלח חברתו כי אם על ידי מנהיג בהחלט, יאזן את פעולותיהם, וישלים את החסר, ויחסר את המרובה , וינהיג מעשים ומידות שיעשו אותם כולם כפי נוהג אחיד תמיד, עד שיעלם השוני הטבעי בריבוי התיאום המוסכם, ותהיה החברה תקינה .

ולפיכך אני אומר כי התורה ואף על פי שאינה טבעית, יש לה מבוא בעניין הטבעי , והייתה מחכמת הבורא בקיום המין הזה כיון שרצה מציאותו, שנתן בטבעו שיהא לאישיו כוח הנהגה. ולכן, מהם מי שהוא עצמו אשר הודע באותה ההנהגה והוא הנביא או מחוקק החוקים , ומהם מי שיש בידו הכוח לחייב בעשיית מה שקבעו ההם והנהייה אחריו והוצאתו אל הפעל, והם המלך המחזיק באותם החוקים, וטוען הנבואה המחזיק בתורת הנביא אם כולה ואם מקצתה, ויהיה החזיקו במקצת ועזיבתו המקצת, או מפני שזה יותר קל לו, או כדי לעשות רושם שהדברים האלה נאמרו לו בנבואה ואינו נוהה בהם אחר זולתו מתוך קנאה.

כי יש מבני אדם מי שאוהב שלמות מסוימת ונהנה בה וחושקה, ורוצה שיחשבוהו בני אדם שיש בו אותה השלמות על אף שהוא יודע שאין בו שלמות, כפי שאתה רואה רבים טוענים לעצמם שיר של זולתם ומייחסים אותו לעצמם. וכך נעשה במקצת חיבורי אנשי המדע ובחלקי מדע רבים, שמגיע לידי אדם מקנא חסר יכולת דבר שחידשו זולתו, וטוען שהוא חידשו.

כך אירע גם בשלמות הזו הנבואית, לפי שאנו מוצאים בני אדם טענו את הנבואה ואמרו מה שלא נאמר בנבואה מאת ה' כלל כגון צדקיה בן כנענה , ומצאנו אנשים שטענו את הנבואה ואמרו דברים שאמרם ה' בלי ספק, כלומר: שהם נאמרו בנבואה אבל לזולתם, כגון חנניה בן עזור , ויחסום לעצמם ונתהדרו בהם.

וידיעת כל זה והבחנתו פשוט מאד, ואני אבאר לך כל זה עד שלא יישאר לך ספק בדבר, ויהיה בידך קנה מידה תבחין בו בין טכסיסי החוקים הנחקקים, ובין טכסיסי התורה האלוהית, ובין טכסיסי מי שלקח דבר מדברי הנביאים וטוען שנאמר לו ומייחסו לעצמו.

והנה החוקים אשר ביארו מחוקקיהם שהם חוקים שחקקום מבינתם, אינך צריך על כך ראיה, כי עם הודאת היריב אין צורך לראיה .

אלא רצוני להודיעך את הטכסיסים אשר טוענים בהם שהם נבואיים, ויש מהם נבואיים באמת כלומר: אלוהיים, ומהם שהם חוקקום, ומהם ייחסום לעצמם .

כל זמן שתמצא תורה מסוימת אשר כל תכליתה וכל מטרת בעליה אשר תכנן פעולותיה אינו אלא תקינות המדינה ומצביה ומניעת העושק והאלימות ממנה, ולא יהיה בה כלל נטיות אל הדברים העיוניים, ולא פנייה לשלמות הכוח ההגיוני, ואין בה שימת לב להשקפות אם נכונות או רעועות , אלא כל המטרה תקינות מצבי בני אדם זה עם זה [רנה] באיזה אופן שיהיה, ושישיגו אושר מסוים משוער כפי השקפת אותו המחוקק, תדע שאותה התורה נחקקה בידי אדם, ומחוקקה כפי שאמרנו מאנשי הסוג השלישי , כלומר: השלמים בכוח המדמה בלבד.

וכאשר תמצא תורה שכל טכסיסיה להביט במצעה על תקינות המצבים הגופניים וגם בתקינות הדעות, ונותנת הדגשתה למתן השקפות נכונות בה' יתעלה תחילה, ובמלאכים, ורצונה להחכים את האדם ולהבינו ולהעירו עד שידע את כל המציאות כפי הצורה האמיתית , תדע שאותו הטכסיס מאתו יתעלה ושאותה התורה אלוהית.

ונשאר לך לדעת האם הטוען אותה הוא השלם אשר נתנבא בה, או שהוא אדם שטען אותם הדברים ויחסם לעצמו.

ואופן בחינת הדבר הוא לבחון שלמות אותו האדם ולהתחקות על פעולותיו ולהתבונן בהליכותיו, והסימן הגדול הוא עזיבת התענוגות הגופניים והזילזול בהם, כי זו ראשית דרגות בעלי החכמה, כל שכן הנביאים, ובפרט החוש אשר הוא חרפה לנו כפי שהזכיר אריסטו , קל וחומר טינוף התשמיש שבו, ולפיכך גינה ה' בו כל טוען כדי שיתברר האמת לאנשי האמת ולא יתעו ולא יטעו.

הלא תראה צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה היאך טענו את הנבואה ונמשכו אחריהם בני אדם, ובאו בדברי נבואה שנאמרה לזולתם, ושקעו בגיעול תאוות המשגל עד שניאפו עם נשי חבריהם ותלמידיהם, עד אשר פרסמם ה' כמו שגילה קלון זולתם , ושרפם מלך בבל, כמו שבאר ירמיה ואמר, ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לא ציויתים ואנכי היודע ועד נאם ה' .

והבן מטרה זו.

הערות:

הערת המתרגם: לעיל ח"ה פרק עב ד"ה ודע כי כל זה אשר אמרנו. וראה גם לקמן ח"ג פרק כז.

הערת המתרגם: אריסטו, במידות ספר א פרק ז . ופוליטיקה ספר א פרקים ז-ח.

* . ואותם הבודדים מבעלי החיים אשר חייהם חיי חברה כגון הדבורים לא הובאו בחשבון בשל מיעוטם הזעום.

הערת המתרגם: שנברא בשישי אחרי הכל. ראה בראשית א כו. וראה לעיל פרק ל מחלק זה ד"ה וכבר ידעת אתה המעיין.

הערת המתרגם: כלומר: כנדירות מציאות שוויון בפרצופיהם אם אפשר שימצא, כך נדירות מציאות שוויון בדעותיהם.

הערת המתרגם: למהות הצורה הטבעית ראה לעיל ח"א פרק א.

הערת המתרגם: "בקה". וכך תרגם רבנו בתרומות פ"ח מ"ב, ובר"ש "כנה" ואינו נכון.

הערת המתרגם: אפשר: ביחידיו. והכוונה בכל פרט ופרט מיחידי המין האנושי.

הערת המתרגם: הכוונה יעודד הגברת פעולות [רנד] חיוביות ויגביל ויגדיר פעולות שליליות של יחידים או ציבור.

הערת המתרגם: אפשר: ויקבע.

הערת המתרגם: אפשר: ויהיה מצב החברה תקין.

הערת המתרגם: כלומר: אף על פי שאינה יצירת אנוש התחשבה הרבה בתקינות חיי החברה של האדם, ולא הצטמצמה לתקינות האדם מבחינה נפשית מחשבתית בלבד, במילים אחרות לא רק שדאגה לחיי העולם הבא של הפרט אלא גם לחיי העולם הזה. ושמא רומז רבנו בדבריו אלה נגד דעה הנפוצה אצל חכמי יוון הקדמונים שהחוק הוא נגד הטבע. ראה פרוטאגורס לאפלטון מהדורת סימון עמ' , ובהערה שם.

הערת המתרגם: הנביא באמצעות החזון, והמחוקק על ידי הדחף הנפשי לכך, וכדלעיל פרק לז.

הערת המתרגם: כלומר: הנביא או המחוקק, ובר"ש "מה קוציווה הנביא ההוא" ואינו נכון.

הערת המתרגם: כלומר: שעזיבת המקצת באה כדי לטשטש מקור הדברים.

הערת המתרגם: "יעג'בה" מחבב, רצוי לו. ובר"ש "ייטב בעיניו" וגם זה טוב.

הערת המתרגם: ראה מלכים א כב יא והלאה.

הערת המתרגם: ראה ירמיה כה. ועל שני אלה צדקיה וחנניה ראה סנהדרין פט א.

הערת המתרגם: "נאמוס" מילה שהובאה לערבית משפה זרה, והוראתה תורה, מערכת חוקים, דת. והעדפתי לתרגם "טכסיס" שהיא אמנם מלה זרה בעברית, בעקבות הרב המאירי שמשתמש בה רבות לענין זה בפירושיו ובחידושיו לש"ס, ור"ש תרגם "הנימוסים" וגם זה נאה בעקבות לשון המשנה בגיטין פ"ו מ"ה.

הערת המתרגם: כפי הכלל "הודאת בעל דין כמאה עדים" גטין מ, ב. קדושין סה ב, בבא מציעאה ג ב.

הערת המתרגם: בר"ש "ומהם שיאמר אומרם שהוא אמרם מלבו ולקחם מזולתו" ואין [רנה] צורך לכל זה.

הערת המתרגם: "סקימה" מחלה הממיתה, טרפות. ובר"ש "עלולות".

הערת המתרגם: לעיל פרק לז מחלק זה.

הערת המתרגם: לא כתורת ה"מתכלמין" שיש בה "היפוך סדרי בראשית" כלשון רבינו לעיל ח"א פרק עא.

הערת המתרגם: וכדלעיל פרק לו מחלק זה הע'

הערת המתרגם: "פצ'ח" ובר"ש "עבר ופירסם".

הערת המתרגם: כלומר: גילה קלון אותו הלהוט בנאפופים ועם זאת טוען את הנבואה.

הערת המתרגם: אפשר: בשפלות.

הערת המתרגם: שמא רומו רבנו לישו כפי שמסרו חז"ל בסוטה מז א (במושמטות) אמר ר' יהוידע בן פרחיה כמה נאה אכסנאי זו, אמר לו ישו ר' עיניה טרוטות, אמר לו רשע בכך אתה עוסק, אפילו ארבע מאה שיפורי ושמתיה.

הערת המתרגם: ירמיה כט כב-כג. וראה סנהדרין צג א.

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה