אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [לז]

פרק [לו]

המצוות אשר כללתן הקבוצה השניה: [עבודה זרה]

הם כל המצוות אשר מנינום בהלכות עבודה זרה. ופשוט הוא שהם כולם להציל מטעויות עבודה זרה ומהשקפות אחרות בלתי נכונות שנשתרבבו עם עבודה זרה, כגון מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר וזולתם מסוגם.

ואם תקרא כל הספרים אשר הזכרתי לך, יתברר לך כי הכישוף שאתה שומע, הם פעולות שהיו עושים אותם הצאבה והכשדים והאשפים , ולרוב היה אצל המצריים והכנעניים , היו מדמים לאחרים בהם, או נדמה להם , שהם פועלים פעולות מופלאות ונפלאות במציאותן אם לאדם אחד ואם לאנשי עיר.

ואותם הפעולות שעושים המכשפים אין ההגיון מחייבם, ולא יאמין השכל שהם גורמים מאומה כלל, כגון שמתכוונים ללקוט צמח בזמן מסוים, או לקחת מדבר פלוני מספר כך ומן השני מספר כך, וזה עניין רחב מאוד, הנני סוקרו לך בשלשה מינים.

האחד ממה שתלוי באחד הנמצאים בין שזה צמה או חי או מתכת .

והשני ממה שתלוי בהגבלת זמן שייעשו בו אותן המעשים.

והשלישי מעשה אנוש שעושים, כגון הריקוד, או הטיפוח בידים, או לצעוק, או לצחוק, או לקפוץ על רגל אחת , או לשכב על הארץ , או לשרוף דבר, או לקטר בקטורת מסוימות או לומר דברים מובנים או בלתי מובנים , כל אלה מיני מעשי הכשפים.

ויש שם מעשי כשפים שלא ישלמו כי אם בכל המעשים הללו כולן, כגון שאומרים, לוקחים כך וכך עלים מצמח פלוני, ותהיה לקיחתן כשהירח במזל פלוני, והוא ביתד מזרח או בזולתו מן היתדות, ולוקחים מקרני בעל חי פלוני או מצואתו או משערו או מדמו שיעור כך, כשהשמש באמצע השמים דרך משל, או במקום מוגדר, ולוקחים ממתכת פלונית או כמה מתכות ומתיכין אותן בצומח כך, והכוכבים במצב כך, ואחר כך תדבר ותאמר כך, כשאתה מקטר באותם העלים וכיוצא בהן לאותה הצורה המותכת, ויארע כך.

ויש שם מעשי כשפים שמדמים שהם נעשים באחד מן המינים הללו.

ורוב מעשי הכשפים הללו מתנים בהן שתהיינה העושות נשים דווקא, כפי שתמצא שאמרו בהוצאת המים כי עשר נשים בתולות לובשות תכשיטים ובגדים אדומים ורוקדות ומדדות לפנים וחוזרות לאחור ורומזות לשמש, ויתר אותם המעשים הארוכים, עד אשר יצאו המים לפי דמיונם.

וכמו שהזכירו כי ארבע נשים מתפרקדות על גביהן ומגביהות רגליהן כשהן מפושקות ואומרות כך ועושות כך כשהן בתנוחה מכוערת זו, ובכך יסתלק הברד היורד על אותו המקום.

והרבה מן השיגעונות וההזיות הללו, לא תמצאם כלל מתנים שיעשום כי אם הנשים.

והכרחי בכל מעשי הכשפים להזדקק לענייני הכוכבים, כלומר: שהם מדמים כי צמח זה הוא מחלק כוכב פלוני, וכך כל חי וכל מתכת [שנז] מייחסים אותו לכוכב. וכן מדמים כי אותן הפעולות שעושים המכשפים הם מיני עבודות לאותו הכוכב, ורצוי לו אותו המעשה או אותם הדברים או הקטורת, ולפיכך עושה לנו את חפצנו. ף

ואחר הקדמה זו שתתברר לך מקריאתך ספריהם המצויים עתה בידינו אשר כבר הודעתיך אותם , שמע דברי.

כיון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה זרה ומחיית עקבותיה, ושלא לדמות בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו הנמצאים לאישי בני אדם , לפי שהשקפה זו היא הגורמת לעבדם , נתחייב בהכרח להרוג כל מכשף, כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק * , אלא בדרכים מיוחדים מוזרים שלא כדרך עבודת ההמון לאותם האלוהות.

ולפי שכל אותן הפעולות מתנים בהם בדרך כלל שיעשום הנשים, אמר מכשפה לא תחיה . וכן מחמת חמלת בני אדם באופן טבעי על הריגת הנשים, ולפיכך ביאר גם בעבודה זרה דווקא איש או אשה , וחזר ואמר את האיש או את האשה , מה שלא נאמר כיוצא בזה בחילול שבת ולא בזולתה. וטעם הדבר ריבוי החמלה עליהן בטבע.

ולפי שהיו המכשפים מדמים בכשפיהם שיש להם השפעה, ושהם באותן הפעולות מגרשים חיות מזיקות מן הערים, כגון האריות והנחשים ודומיהן, ומדמים גם שהם בכשפיהם מסלקים מיני הנזקים מן הצמחים, כפי שתמצא להם פעולות מדמים שהם מונעים ירידת הברד , ופעולות ממיתים התולעים מן הכרמים כדי שלא ישמידום, וכבר האריכו בהריגת תולעי הכרמים, כלומר: הצאבה באותם דרכי האמורי האמורים בספר עבודת האדמה הנבטית, וכן מדמים שיש להם פעולות המונעות נבילת עלי הצמחים והפירות.

לפיכך בגלל דברים הללו שהיו מפורסמים אז, כלל בדברי הברית כי בעבודת עבודה זרה, ואותן מעשי הכשפים אשר אתם מדמים שהם מרחיקים מכם את הנזקים הללו, בהם יחולו אותם הפגעים בכם:

אמר והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם ,

ואמר ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר ,

ואמר פרי אדמתך יירש הצלצל ,

ואמר כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת ,

ואמר זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך .

כללו של דבר כל מה שחשבו בו עובדי עבודה זרה להשריש עבודתה בדמותם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת תועליות מיוחדות, כלל בדברי הברית, כי בעבודתם ימנעו אותן התועליות ויחולו אותם הנזקים.

הנה נתבאר לך אתה המעיין מדוע כיוון הכתוב לאותן פרטי הקללות והברכות הכלולות בדברי הברית וייחדם מכל זולתם. ולכן דע גם ערך התועלת הגדולה הזו.

ולהרחיק מכל מעשי הכשפים הזהיר מלעשות דבר ממנהגיהם, ואפילו ממה שתלוי במעשי הפלחה והרעיה ודומיהן, כלומר: כל מה שאומרים שהוא מועיל, ממה שאין העיון הטבעי מחייבו, אלא נוהג לפי דמיונם בדרך הסגולה , והוא אומרו: ולא תלכו בחוקות [שנח] הגויי , והם שקוראים אותם ז"ל דרכי האמורי , מפני שהם ענפי מעשי המכשפים, לפי שהם דברים שאין הגיון טבעי מחייבם, והם מושכים לעשיית הכשפים אשר הם נשענים לדברים כוכביים בהכרח, ויתגלגל הדבר לרוממות הכוכבים ועבודתם , ואמרו בפירוש, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי , כוונתם שכל מה שמחייב אותו העיון הטבעי הוא המותר, וזולת זה אסור.

ולפיכך כאשר נאמר אילן שהוא משיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא, הקשו על מעשה זה ואמרו, בשלמא טוענו באבנים, כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו בסיקרא וגו', הנה נתבאר כי סקירתו בסיקרא וכל הדומה לכך ממה שאין הגיון מחייבו אסור לעשותו משום דרכי האמורי.

וכך אמרו בשליא של מוקדשין תקבר, אמרו אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי , ועל זה תדון .

ואל יקשה עליך אותן שהתירום כגון מסמר הצלוב ושן השועל , כי אלה באותן הזמנים חשבו בהן שהוכיחם הניסיון, ולכן נעשו משום רפואה, והרי הן כמו תליית ה"פאוניא" על הנכפה, ונתינת צואת כלב לנפיחות הגרון , והעישון בחומץ וב"מרקשיתא" לנפיחויות המיתרים הקשים , שכל דבר שנתאמת ניסיונו כגון אלו, ואף על פי שאין ההגיון מחייבו מותר לעשותו, והרי הוא משום רפואה , והרי הוא ככל המרפים את המעיים.

והבן אתה המעיין את המופלאות הללו שבדברי והישמר בהן, כי לווית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך .

וכבר ביארנו בחיבורנו הגדול כי גילוח פאת ראש ופאת זקן נאסר בגלל היותו עדי כומרי עבודה זרה. והוא הטעם גם באיסור השעטנז, לפי שגם כך היה עדי הכומרין, מאחדים בין הצומח והחי במלבוש, ותהיה טבעת מאחת המתכות בידו. תמצא את זה מפורש בספריהם

*. והוא גם הטעם באומרו לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה , תמצאהו בספר "טומטום": מצווה שילבש האיש בגד אשה צבוע בשעה שעומד לכוכב נוגה, ותלבש האשה שריון וכלי נשק בעת שעומדת למאדים.

ויש בזה עוד לדעתי טעם אחר, והוא שהפעולה הזו מעוררת לתאוות וגורמת למיני שחיתות .

אבל איסור ההנאה בעבודה זרה פשוט מאוד, לפי שאפשר שיקחנה לשברה ויניחנה ותהיה לו מוקש. ואפילו אילו שברה והתיכה או מכרה לגוי נאסר ליהנות בדמיה.

וטעם הדבר כי רבות מאמינים ההמון בדברים המקריים שהם גורמים עצמיים, כפי שתמצא רוב בני אדם אומרים כי מאז שגר בבית הזה, או מאז שקנה בהמה זו או כלי זה, נתעשר ורב רכושו, ושהם היו מבורכים עליו .

והרי אפשר שיארע [שנט] לאדם מסוים שיצלח מסחרו, או ירבה ממונו מאותם הדמים, ויחשוב שהוא הגורם, ושברכת דמי אותה הצורה שנמכרה הביאה לו את זה, ואז יאמין בה, מה שמטרת כל התורה כולה הפך דעה זו, כפי שמתברר מכל מקראות התורה.

וזהו הטעם עצמו באיסור ההנאה בצפוי נעבד ובתקרובת עבודה זרה ותשמישיה, כדי להינצל מאותה המחשבה, לפי שהייתה אמונתם בה באותם הזמנים חזקה מאוד, ושהיא מחיה וממיתה, ושכל טוב ורע ממנה, כלומר: מן הכוכבים.

ולפיכך חזקה התורה סילוק אותה ההשקפה בבריתות והעדות והשבועות החמורות והאלות האמורות, והזהיר מלקחת דבר ממנה ומלהנות בה, והודיענו יתעלה שאם נתערב משהו מדמיה בממון האדם, שהוא מאבד אותו הממון ומכלהו, והוא אומרו: ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו וגו' , כל שכן להאמין שיש בה ברכה.

ואם תעקוב אחר כל מצווה ומצווה שנאמרו בעבודה זרה תמצאם טעמם ברור, והוא סילוק אותם ההשקפות הנפסדות וההרחקה מהן עד הקצה האחרון.

וממה שנעיר עליו, הוא, שאותם מניחי ההשקפות הכוזבות אשר אין להם יסוד ואין תועלת בהם, מצאו תחבולה לביסוס האמנתם, בכך שהפיצו בין בני אדם שמי שלא יעשה אותה הפעולה המשרישה את אותה האמונה תחול בו מכה פלונית. ופעמים יארע זה במקרה באחד הימים לאיזה אדם, ויחשוב על אותה הפעולה וילך אחר אותה השקפה.

וכבר ידוע מטבע בני אדם בדרך כלל, כי חרדתם ופחדם הגדול אינו אלא על אבדן הממון והבנים, ולפיכך פרסמו עובדי האש באותם הזמנים כי כל אשר לא יעביר בנו ובתו באש ימותו בניו, ואין ספק כי בגלל המפגע הזה מיהר כל אחד לעשותו ברוב החמלה והחשש על הבנים, ובשל פשיטות הפעולה וקלותה, לפי שאין שם מאומה אלא העברתו על האש , ובפרט בהיות עניין הבנים הקטנים מסור לנשים , וידוע מהירות התפעלותן וקלות דעתן בדרך כלל.

ולפיכך התנגדה התורה למעשה זה מאוד, ונאמר בו מן החיזוק מה שלא נאמר בשאר מיני עבודה זרה, למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי , ואחר כך הודיע נביא האמת בשם ה' יתעלה ואמר, כי הדבר הזה אשר אתם עושים כדי שיחיה הבן, במעשה הזה ישמיד ה' את עושהו וישרש זרעו, אמר ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' .

ודע כי עקבות אותו המעשה נשאר עד היום מחמת פרסומו שהיה בעולם, אתה תראה את המיילדות לוקחות הקטנים בחיתול ושמות מוגמר שאין ריחו טוב על האש, ומנידות את הקטנים על אותו המוגמר מעל האש, וזה ממיני ההעברה באש בלי ספק אסור לעשותו, התבונן נא ערמת מניח ההשקפה הזו, היאך השריש אותה על ידי הדמיון הזה, עד כדי שהתורה התנגדה לו אלפי שנים ולא נמחו עקבותיו.

וכך עשו עובדי עבודה זרה גם בענייני הממון, והנהיגו שיהא אילן אחד לנעבד והיא האשרה, לוקחין יבולה מקריבין מקצתו ואוכלין השאר בבית עבודה זרה, כמו שביארנו בדיני האשרה. וכן חוקקו כי פרי ראשון שמוציא כל אילן שפריו נאכל עושין בו כן, כלומר: מקריבין מקצתו ואוכלין מקצתו בבית עבודה זרה, והפיצו עוד, שכל אילן שאין עושין כן בראשית יבולו ייבש אותו האילן, או יבלו פירותיו, או יתמעט יבולו, או תארע בו מכה; כמו שהפיצו שכל ולד שלא יועבר באש ימות. ומחמת פחד בני אדם על ממונם חשו גם לזה.

ולפיכך התנגדה התורה להשקפה זו וציווה יתעלה לשרוף כל מה שמצמיח עץ פרי [שס] במשך שלוש שנים .

כי מקצתן מניב לאחר שנה. ומקצתן מניב ראשית תנובתו לאחר שנתיים, ומקצתן לאחר שלוש, וזהו על הרוב למי שנוטע כפי שדרך בני אדם לעשות באחד משלושת האופנים הידועים, והם נטיעה והברכה והרכבה , בלי לשים לב למי שזורע נויה או חרצן , כי התורה לא תלתה הדינים אלא בדבר שהוא על הרוב, ולרוב שוהה תחילת יבול הנטיעה בארץ ישראל שלוש שנים, והבטיח לנו יתעלה כי בהשמדת היבול הזה הראשון ואבודו יוסיף יבול האילן, אמר להוסיף לכם תבואתו .

וציווה לאכול נטע רבעי לפני ה' כנגד אכילת הערלה בבית עבודה זרה כמו שביארנו. וממה שהזכירו עוד קדמוני עובדי עבודה זרה באותו ספר הפלחה הנבטית, שהם היו מרקיבים דברים שהזכירום, ומשמרים בהם הגעת השמש במזלות ידועים ומעשי כשפים רבים, ודימו שאותו הדבר יהיה מוכן אצל כל אחד, וכל זמן שנטע עץ פרי, מפזר סביבו או עמו מאותו הדבר הרקוב, והוא מחיש צמיחת העץ ומניב בזמן קצר שלא כרגיל, ואמרו שזה עניין נפלא, ושהוא על דרך הטלסמות , ושהוא הנפלא בענייני הכשפים להחשת יציאת כל פרי תנובה.

וכבר ביארנו לך והודענוך הרחקת התורה מכל אותם מעשי הכשפים, ולפיכך אסרה התורה כל מה שמצמיחים עצי הפרי שלוש שנים מיום נטיעתם, כך שאין צורך להחיש צמיחתם כפי שהיו מדמים, ואחר שלוש שנים נשלמת יציאת פירות רוב אילני המאכל בארץ ישראל כפי מהלך טבעם, ואין צורך להזדקק לאותו מעשה הכשפים הידוע שהיה אצלם.

והבן גם מופלאה זו.

ומן ההשקפות המפורסמות באותם הזמנים אשר ביססום הצאבה, שהם אמרו בהרכבת האילנות מין במין אחר, שאם נעשה זה בצומח פלוני ומקטרים בכך ואומרים כך בעת ההרכבה, יבוא מאותו המורכב דבר שמדמים שהוא מועיל תועליות גדולות, עיין מה שאמרו בתחילת [ספר] הפלחה בהרכבת הזיתים באתרוג.

והיותר נכון לדעתי, כי ספר רפואות אשר גנז חזקיהו היה מן הסוג הזה בלי ספק.

וכן אמרו עוד, כי בעת הרכבת מין במין אחר צריך שיהא הענף שרוצים להרכיבו ביד נערה נאה, ואיש יבוא עליה ביאה מכוערת כפי שהזכירו , אמרו ובעת שעוסקים בפעולה זו תרכיב האשה הענף באילן.

ואין ספק כי דבר זה היה מפורסם ולא נשאר אדם שאינו עושה כך, ובפרט כאשר הצמידו לו מתאוות המשגל עם הלהיטות אחר אותם התועליות.

לפיכך נאסר הכלאים, כלומר: הרכבת אילן באילן כדי להתרחק משלוחות עבודה זרה ומתועבות משגליהם היוצאים מגדר הטבע.

ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה, וכאשר אתה מתבונן במה שקבלנו בדיני מצווה זו תמצא הרכבת אילן לוקים עליה מן התורה בכל מקום , מפני שהיא יסוד האיסור, וכלאי זרעים, כלומר: זה על יד זה, אינו אסור אלא בארץ ישראל .

וכן אמרו בפירוש באותו ספר הפלחה, שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודמו שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל, לפי שכל חוקות הגויים שהיו מדמים שהם סגולות, ואפילו דבר שאין בו ריח עבודה זרה נאסר, כמו שביארנו באומרם אין חולין אותה באילן וגו' .

ונאסרו [שסא] כולן כלומר: חוקותיהם הנקראים דרכי האמורי, בגלל מה שמושכים אליו מענייני עבודה זרה. אם תתבונן במנהגיהם בעבודת האדמה שלהם, תמצא מיני עבודה שמכוונים בהם לכוכבים, ומינים מכוונים בהם לשני המאורות, והרבה שמכוונים עתות הצומח לזריעה, והקטרות והקפות שמקיף אותם הנוטע או הזורע, יש מהם שסובר להקיף חמש הקפות לחכירת הכוכבים , ומהם מי שסובר שבע הקפות לחמשת הכוכבים ולשני המאורות, ומדמים שכל אלה סגולות מועילות מאוד בעבודת האדמה, כדי שיקשרו בני אדם לעבודת הכוכבים,

לפיכך נאסרו כל אותן חוקות הגויים באופן כללי, ואמר ולא תלכו בחוקות הגוי וגו' .

וכל שהיה מהם מפורסם יותר ונתפשט, או שיש בו בפירוש מין עבודה זרה, ייחד בו האיסור, כגון הערלה והכלאים וכלאי הכרם. ואני מתפלא על דברי ר' יאשיה בכלאי הכרם, והוא, הלכה עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד אין ספק שהוא הכיר יסוד השאלה הזו מדרכי האמורי.

הנה נתבאר לך ביאור שאין בו ספק כי איסור השעטנז והערלה והכלאים מחמת עבודה זרה, ושאיסור חוקותיהם הרמוז עליהם מחמת מה שמביאים אליו מעבודה זרה כמו שביארנו.

הערות:

הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "ושואל אוב". וראה דברים יח י-יא. וכבר קדם עניין זה בהרחבה לעיל פרק כט.

הערת המתרגם: בר"ש "הכלדים" וראה לעיל פרק כט הערה .

הערת המתרגם: פיכך הוזהרנו במפורש מלעשות כמעשה שני העמים הללו, ויקרא יח ג.

הערת המתרגם: כלומר: הרמאים שבהם היו מדמים לאחרים, והטיפשים שאינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע נדמה להם.

הערת המתרגם: מוסב על הכשפים.

הערת המתרגם: אפשר: ולא יאמת השכל.

הערת המתרגם: "מעדן " שם כללי לכל מערכת הדוממים. ופרטי למתכת, וברור שהכוונה כאן מתכת וכדמשמע להלן. ובר"ש "מוצא".

הערת המתרגם: אפשר "מעשים אנושיים" והכוונה ממה שדרך בני אדם לעשות שלא על דרך הכשוף.

הערת המתרגם: בר"ש הושמט משפט זה.

הערת המתרגם: "אלאסתלקא" עניינה המדוייק להיות מוטל על הארץ. ובר"ש "או שישכב על הארץ פרקדן" ואין במקור הוראה כזו.

הערת המתרגם: ראה ספרי הליכות תימן עמוד והלאה.

הערת המתרגם: בר"ש "מזיעתה". ולא דק מבחינה מילולית. אם כי מבחינת העניין אין זה משנה מאומה. וראה גם הלכות עבודה זרה פי"א.

הערת המתרגם: בעלייתו של כוכב מסוים בפאת מזרח. ותירגמתי צומח, שכך מתרגם הראב"ע בכל מקום.

הערת המתרגם: אפשר: בהנבעת.

הערת המתרגם: כדרך הרקדנים שמדדים [שנז] קדימה ואחורה. ובר"ש "דוחקות אחת חברתה".

הערת המתרגם: בר"ש "שהפעולות ההם אשר בעשותם אותם יעשה להם הכישוף" ובמקור אין זה במשמע. לעיל סוף פרק כט.

הערת המתרגם: ראה גם בהקדמתו לאבות תחילת הפרק השמיני. ובהלכות תשובה פ"ה הל' ב. וראה גם אבי נצר במאמרו "פי מא יצח ומא לא יצח מן אחכאם אלנג'ום".

הערת המתרגם: ראה בהלכות עבודה זרה פ"א הל' א-ב.

* . ראה מה שהקשה הרב משנה למלך על שיטת רבנו בתחילת הלכות שגגות. וראה ספר המצוות מהדורתי האחרונה לא תעשה לד הערה שתירצתי קושיתו על פי דברי רבנו כאן. שהמכשף הוא עובד עבודה זרה ויש בו כרת, ונמנה לבדו כי התורה הפרידתו בשם מיוחד.

הערת המתרגם: שמות כב יז.

הערת המתרגם: דברים יז ב.

הערת המתרגם: שם יז ה.

הערת המתרגם: וכאמור לעיל בפרק זה.

הערת המתרגם: ויקרא כו כב.

הערת המתרגם: דברים לב כד.

הערת המתרגם: שם כח מב.

הערת המתרגם: שם כח לט.

הערת המתרגם: שם כח מ.

הערת המתרגם: אפשר: שיעצו. והעניין המצאת תחבולה להחדרת האמונה בה.

הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "ולהעמידם לעד".

הערת המתרגם: בר"ש "במעשה העבודה וכיוצא בהן" ואינו ברור.

הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן [שנח] משלו "והכוחות המיוחדות" ואין לזה יסוד לא במקור ולא במציאות.

הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "ובחוקותיהם לא תלכו" ואין זה בשום נוסח של המקור. אף לא ברי"ח.

הערת המתרגם: ויקרא כ כג.

הערת המתרגם: משנה שבת סוף פרק ו. ובגמרא שם. וראה תוספתא שבת פ"ז ופ"ח.

הערת המתרגם: וכדלעיל הערה .

הערת המתרגם: שבת סז א. וראה פירוש רבנו למסכת כיפורים פ"ח מ"ד.

הערת המתרגם: חולין עז א.

הערת המתרגם: ר"ש השמיט שלוש תיבות הללו.

הערת המתרגם: "ט'ן " מחשבה בלתי נכונה. העולה על הלב לכאורה על בסיס של טעות או תעייה.

הערת המתרגם: ראה פרקי משה מהדורת ז, מונטנר עמ' , פס' . ולעצם השיח ראה כתבים רפואיים כרך חמישי עמ' .

הערת המתרגם: ראה פרקי משה מאמר כ"ה עמ' פס' שם תנאים והגדרות.

הערת המתרגם: אפשר: והאייוד. כלומר: להרתיח את החומץ והאדים העולים מועילים.

הערת המתרגם: מובא בספרי הרפואות הערביים העתיקים כתערובת כחול למחלת עינים, ואיני יודע מהו.

הערת המתרגם: בר"ש "למורסות המכות הקשות" ואינו נכון.

הערת המתרגם: ודברים הללו ומיניהם אינם מועילים כידוע, אלא בזמן שהחולה יודע שמתרפא בדבר בדוק ומנוסה.

הערת המתרגם: משלי א ט.

הערת המתרגם: הלכות עבודה זרה פרק יב הל' ז.

הערת המתרגם: ראה לעיל הערה .

* . וראה גם בספר המצוות לאוין מב.

הערת המתרגם: דברים כב ה.

הערת המתרגם: שזה בכלל לא ילבש, ראה נזיר נט א.

הערת המתרגם: וכיון שכן הרי האיסור לכל ימות השנה ללא יוצא מן הכלל. וראה גם בספר המצוות לאוין לט-מ.

הערת המתרגם: ודברים הללו מותרים אע"פ שהם הזיות שוא. ראה הלכות [שנט] עבודה זרה פי"א הל' ה.

הערת המתרגם: ראה עבודה זרה מה א.

הערת המתרגם: מוסב כלפי ה'.

הערת המתרגם: דברים ז כו. וראה עבודה זרה עד א. והלכות עבודה זרה פ"ז הל' ט.

הערת המתרגם: ראה דברים יח י.

הערת המתרגם: "אלשלשעה" ובר"ש "ההרחקה".

הערת המתרגם: סדר עבודתו ראה הלכות עבודה. זרה פ"ו הל' ג. וזו הייתה עבודת המולך.

הערת המתרגם: ראה נזיר נז ב.

הערת המתרגם: ויקרא כ, ג.

הערת המתרגם: שם כ, ה.

הערת המתרגם: בר"ש "נעבד" ואינו נכון. [שס]

הערת המתרגם: אפשר: מהרו

הערת המתרגם: כי הערלה מן הנשרפין. ראה תמורה פ"ז מ"ה.

הערת המתרגם: כי צורות אלה הם הרגילות והמקובלות וראה שביעית פ"ב מ"ו.

הערת המתרגם: של תמרה ושל זית ודומיהן נקראת "נוייה" דומה לערבית. וכ"כ רבנו בהלכות שחיטה פ"ו הל' ז "נוייה" ובדפוס שלא הבינו שיבשו "נזייה".

הערת המתרגם: בר"ש "גרעין או עצם".

הערת המתרגם: ויקרא יט כה.

הערת המתרגם: "טלסם" קמיע לסגולה עקרין, או שרטוט, או כתב מובן או בלתי מובן.

הערת המתרגם: בשעה שכוכב מסוים עולה בפאת מזרח.

הערת המתרגם: בר"ש "המפורסם מכל מה שזכרוהו הוא מה שזכרו" וטעות בקריאת המקור גרם לכל זה.

הערת המתרגם: ראה פסחים פ"ד מ"י ופירוש רבנו שם מהדורתי. כי שם כתב שני פירושים, והאמור כאן מעין הפירוש הראשון שפירש שם.

הערת המתרגם: בר"ש הוסיף משלו "רוצה בו שלא כדרכה".

הערת המתרגם: וכן פסק בהלכות כלאים פ"א הל' ז. [שסא]

הערת המתרגם: וכן פסק שם הל' א.

הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן משלו "הכוכבים המשרתים מלבד שני המאורים".

הערת המתרגם: ההקפות הללו ופזור הרקב בכרם שהזכיר רבנו לעיל מעוררים מחשבה למה שהובא בשם הגאונים לעניין פדיון כרם רבעי, ראה שו"ת הריטב"א מהדורתי סי' קמה, ששם כתב הריטב"א שאינו יודע מקורו.

הערת המתרגם: ויקרא כ כג.

הערת המתרגם: ברכית כב א. קדושין לט א.

חלק שלישי

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה