מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [לו]
המצוות אשר כללתן הקבוצה הראשונה: [השקפות]
והם ההשקפות אשר מנינום בהלכות יסודי התורה, כולם טעמם ברור. התבונן בהם אחת אחת תמצא אימות אותה ההשקפה ושהוא דבר שהוכח.
וכן כל מה שבא מן הזירוז וההדגשה על הלמידה והלימוד תועלתו ברורה, כי אם לא תושג ידיעה, לא יהא מעשה טוב ולא השקפה נכונה .
וכן כבוד נושאי התורה [שנה] תועלתו ברורה, כי אם לא יהיה להם הידור בנפשות לא יהו דבריהם נשמעים במה שהם מנחים אליו מן ההשקפות והמעשים.
ובכלל מצווה זו גם קניית מידת הבושה, כלומר: אמרו "מפני שיבה תקום".
ומן הקבוצה הזו גם הציווי אשר נצטווינו להישבע בשמו , והוזהרנו על שבועת שקר ועל שבועות שוא , כל זה טעמו ברור שהוא רוממות לו יתעלה, והנה כל המעשים הללו מביאים סבירת רוממותו.
וכן הציווי אשר נצטווינו לשווע אליו יתעלה בעת כל צרה, כוונתי אמרו והרעותם בחצוצרות, הוא מן הקבוצה הזו, לפי שהיא פעולה שבה מתבססת ההשקפה האמתית, והיא שהוא יתעלה משיג מצבינו ובידו להטיבם אם נהיה נשמעים, ולהפסידם אם מרינו, ולא נהיה בדעה שזה מקרה ודבר שאירע. וזה הוא עניין אמרו ואם תלכו עמי קרי , כלומר: כאשר אני מביא עליכם את הייסורין הללו עונש לכם, אם תתיחסו לאותם הייסורין יחס של מקרה, אוסיף לכם מאותו המקרה לפי דמיונכם יותר חמור ויותר קשה. והוא אומרו: והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי . כי היותם בדעה שזה מקרה, גורם התמדתם על השקפותיהם הנפסדות ומעשיהם הרעים ולא יחזרו בהם, כמו שאמר: הכיתה אותם ולא חלו . ולפיכך נצטווינו להתפלל אליו יתעלה ולהכנע לפניו ולשווע אליו בכל צרה.
ופשוט הוא כי גם התשובה מן הקבוצה הזו, כלומר: מן ההשקפות אשר לא תהא סדירה מציאות אישי התורתיים כי אם בסבירתה, לפי שאי אפשר לאדם, שלא יחטא ויטעה, אם שטעותו בהחשיבו השקפה או מידה שאינן חשובים באמת, או בהתגברות תאווה או כעס . ואם יהיה האדם בדעה שאין מרפא לשבר זה לעולם, יתמיד בתעייתו, ושמא גם יוסיף במריו אם לא תהיה לו עצה . אבל עם הסברא בתשובה יחזור למוטב, וישוב למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא.
ולפיכך רבו המעשים המחזקים את ההשקפה הנכונה הזו המועילה מאוד, כלומר: הוידויין, והקורבנות על השגגות , וכן גם על זדון מקצת העברות , והתעניות. והציווי הכללי לשוב מכל חטא היא ההתנתקות ממנו .
וזו תכלית ההשקפה הזו, והנה נתבארו תועליות כל אלה. [שנו]
הערות:
הערת המתרגם: תמצא שהם מאמתים קובעים מחזקים ומשרישים אמתת מציאות ה'. וראה לעיל פרק לה הערה .
הערת המתרגם: ללמוד וללמד. ובספר המצוות עשין יא הקדים ללמד לפני ללמוד, וכך גם בהלכות תלמוד תורה פ"א הל' ב.
הערת המתרגם: שהתלמוד מביא לידי מעשה. קידושין מ, ב. וכן כתב בהלכות תלמוד תורה פ"נ הל' ג. [שנה]
הערת המתרגם: ויקרא יט לב.
הערת המתרגם: וכך גם בספר המצוות עשין ז מנאה מצווה. ודלא כראב"ד ורמב"ן, וראה שם מהדורתי הערה . וכן בהלכות שבועות פי"א הל' יא.
הערת המתרגם: כגון הכופר בפיקדון או כל ממון שיש לחברו אצלו ונשבע לשקר.
הערת המתרגם: כגון הנשבע על הידוע שהוא דבר אחר כגון הנשבע על העץ שהוא אבן, או הנשבע על הידוע שהוא הוא כגון הנשבע על האבן שהוא אבן. ומבחינה מילולית יתכן שהיה אפשר תרגם"שבועת ביטוי".
הערת המתרגם: במדבר י, ט. וכן פסק בהלכות תענית פ"א הל' א. אך בספר המצוות עשין נט כתב שעיקר המצווה בפסוק זה להריע על הקורבנות. ע"ש מהדורתי בע'
הערת המתרגם: ויקרא כו כא.
הערת המתרגם: שם כו כז-כח. וכן כתב בהלכות תענית פ"א הל' ג. וראה גם סוף מאמר תחיית המתים, מהדורתי קטע י.
הערת המתרגם: ירמיה ה ג. וראה גם הלכות אבילות פרק יג הל' יב.
הערת המתרגם: כלומר: כל אחד מאנשי התורה, או במילים אחרות כל יהודי, לא יהיו חייו הדתיים התורתיים סדירים ללא הדעה שיש בידו האפשרות לשוב מחטאיו ומן השמים נמחל לו, וכדלקמן.
הערת המתרגם: אלה הם שני סוגי החטא האפשריים או במעשה או במחשבה, ואשר במחשבה נחלקים שוב לשנים או בענייני השקפה או מידות. וראה גם בהלכות תשובה פ"ז הל' ג.
הערת המתרגם: ראה חגיגה טו א כבר שמעתי מאחורי הפרגוד וכו'.
הערת המתרגם: ואין זה סותר את האמור לעיל פרק לב.
הערת המתרגם: כל קורבן אשם. וראה כריתות פ"ב מ"ב.
הערת המתרגם: החרטה עליו וההחלטה שלא יחזור עליו. וראה הלכות תשובה פ"ב הל' ב. שם כתב: ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו'. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר כי אחרי שובי ניחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'. ןצריך לתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו. [שנו]