מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [לב]
דע אתה המעיין במאמרי, כי יארע בהשגות השכליות, מחמת שיש להן קשר עם החומר , דבר הדומה למה שיארע להשגות החושיות.
והוא: כאשר אתה רואה בעיניך, אתה משיג מה שיש בכוח ראייתך להשיגו, ואם תאמץ את עיניך ותתחזק להביט ותדחוק את עצמך לראות למרחק רב יותר ממרחק שיש בכוחך לראות, או אם תסתכל בכתב דק מאוד או כיור דק שאין בכוחך להשיגו, ואמצת ראייתך לראותו כפי דיוקו, הרי לא רק שתיחלש ראייתך מלראות אותו שאין לך יכולת עליו בלבד, אלא תיחלש גם ממה שיש בכוחך להשיגו, ותכהה ראייתך ולא תראה מה שהיית יכול להשיג לפני ההבטה המוגברת והמאומצת .
וכך ימצא את עצמו כל מעיין במדע מסוים בעת ההתבוננות, כי אם יפליג בהתבוננות ויאמץ כל מחשבתו - יתטמטם ולא יבין אז אפילו מה שדרכו להבינו, כי מצב כל הכוחות הגופניים בעניין זה מצב אחיד .
וכדומה לזה יארע לך בהשגות השכליות, והוא, שאם אתה תתיישב בדבר שיש עליו כדמות קושיא , ולא תרמה את עצמך לסבור שהוכח בדבר [מז] שלא הוכח , ואל תמהר לדחות ולהחליט בהכחשת כל מה שלא הוכח הפכו , ואל תחשוב להשיג מה שאינך יכול להשיגו. רק אז תהיה בשלמות האנושית, ותהיה בדרגת ר' עקיבה ע"ה, אשר נכנס בשלום ויצא בשלום בעת הסתכלותו בעניינים האלה האלוהיים.
ואם תחשוב להשיג למעלה מהשגתך, או תמהר להכחיש את הדברים אשר לא הוכח הפכן, או שהם אפשריים ואפילו אפשרות רחוקה, תהיה כאלישע-אחר . ואין זה רק שלא תהיה שלם, אלא תהיה גרוע מכל גרוע, ויארע לך אז התגברות הדמיונות והנטייה כלפי המגרעות והמידות המגונות ומעשה הרע מחמת טרדת השכל וכביון אורו , כפי שיארע בראייה כמה מיני דמיונות כוזבים כאשר ייחלש הרוח הרואה בחולים , ובאותם המתאמצים להסתכל בדברים הנוצצים או בדברים הדקים.
ועל עניין זה נאמר:
דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו ,
וכך הביאוהו חכמים ז"ל משל על אלישע-אחר . וכמה נפלא המשל הזה לפי שדימה את הלימוד באכילה כפי שאמרנו , והזכיר את הערב שבמאכלים והוא הדבש. והדבש בטבעו כאשר מרבים ממנו מעורר את הבטן ומקיא, וכאלו אומר כי טבע ההשגה הזו, עם כל רוממותה וחשיבותה ומה שיש בה מן השלמות, אם לא יעמוד בה האדם אצל גבולו וינהג בה בזהירות - תיהפך למגרעת, כמו אוכל הדבש אשר אם אכל במידה הרי ניזון ונהנה, ואם הוסיף אבד הכל. לא אמר פן "תשבענו וקצת בו" אלא אמר "והקאתו".
ולעניין זה רמז גם באמרו:
אכול דבש הרבות לא טוב וכו' ,
ואליו רמז באמרו:
ואל תתחכם יותר למה תשומם ,
ואל זה רמז באמרו:
שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים וכו'
ואל זה רמז דוד באמרו:
לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ,
ועל עניין זה נתכוונו באמרם:
במופלא ממך אל תדרוש ובמכסה ממך אל תחקור במה שהרשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות
כלומר: שלא תוליך את שכלך אלא במה שאפשר לאדם להשיגו.
אבל הדבר אשר אין בטבע האדם להשיגו הרי העסק בו מזיק מאוד כמו שבארנו . ועל זה נתכוונו באמרם כל המסתכל בארבעה דברים וכו' והשלימו אותו הלשון באמרם:
כל שלא חס על כבוד קונו ,
רמז למה שבארנו, שלא יתפרץ האדם לעיין בדמיונות הנפסדות , וכאשר תיוולד לו קושיא, או שלא הוכח לו הדבר המבוקש, אל ידחהו ויעזבהו וימהר להכחישו, אלא יתיישב ויחוס על כבוד קונו ויחדל ויעמוד. וזה דבר שכבר נתברר.
ואין הכוונה בלשונות אלו שאמרום הנביאים והחכמים ז"ל נעילת שערי העיון לגמרי, והשבתת השכל מלהשיג מה שאפשר להשיג, כמו שמדמים הסכלים והבטלנים האוהבים לעשות חסרונם ופתיותם שלמות וחכמה, ושלמות זולתם וידיעותיו חסרון ויציאה מן הדת. שמים חשך [מח] לאור ואור לחושך .
אלא כל המטרה להודיע שיש לשכל האנושי גבול שהוא נעצר אצלו . ואל יקשו עליך ביטויים שנאמרו בשכל בפרק זה וזולתו, כי המטרה לזרז על העניין המכוון, לא בירור מהות השכל. ולדיוק דבר זה פרקים אחרים. [מט]
הערות:
הערת המתרגם: החומר - הגוף מהווה כאן שתי מגרעות - תרתי לריעותא. האחת בהיותינו שכל בגוף אין בכוחנו להשיג מה שיכול להשיג השכל הנבדל. וכמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הלכה י בעניין בקשת משה הראני נא את כבודך: והשיבו ב"ה שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו, ע"ש. נוסף על כך כאשר האדם משחרר את שכלו למרחבים שאינן בגבול הישגו ונוחל אכזבה מרה הרי אז החומר נמצא בכל תקפו ועם התרופפות הסכרים והמעצורים השכליים או אף הריסתם לגמרי על ידי האכזבה משלח הוא את כוחותיו ללא רסן, ולכך אמרו באלישע "נפק אשכח זונה תבעה" ואין פריקת כל רסן מצטמצמת במה שיש לו בו הנאה אלא אף בשנאה עוורת לכל מה שיש בו ריח של מחשבה "עקר פוגלא ממישרא בשבתא" ראה חגיגה טו א. והאברבנאל האריך הרחיב כאן ללא צורך.
הערת המתרגם: השוה רבנו בחיי בחובות הלבבות שער היחוד פ"י.
הערת המתרגם: ישתתק, יחדל מלפעול.
הערת המתרגם: אפשר: מה שביכולתו.
הערת המתרגם: כלומר: והמחשבה אחת מכוחות הגוף, ולקמן ידבר בהשגת השכל.
הערת המתרגם: בר"ש "שאתה אם תעמוד על הספק" ואין הלשון ברור. וכוונת רבנו אם יזדמן לפניך דבר שיש עליו כעין קושיא כגון עניין חידוש העולם, וכפי שיבוא בארוכה לקמן בתחילת חלק ב.
הערת המתרגם: אפשר: [ מז] לחשוב.
הערת המתרגם: כלומר: אל תמהר בדבר שלא הוכח, כגון הדעה בקדמות העולם, ותחשוב שכאלו כבר הוכח.
הערת המתרגם: ואף בדברים שנדמה לך שלא הוכחו אל תמהר להכחישן מחמת כך, ושוב כגון הדעה על חידוש העולם, כי כל זמן שלא הוכח הפכו הרי המסורת קיימת. ובמקרה זה הרי כמו שכתב רס"ג לא יתכן שיוכח הפכו כי בעל העיסה מעיד על עיסתו.
הערת המתרגם: כאשר תהיה יציב איתן על יסודות אלה.
הערת המתרגם: חגיגה יד ב.
הערת המתרגם: שם.
הערת המתרגם: ראה לעיל הערה .
הערת המתרגם: כתב רבנו "הרוח הרואה" ולא "הכוח הרואה" כי המדובר כאן על רוח ויכולת ההבחנה, כי בחולי הקדחת והחום הממושך וכדומה שהוזים ונדמה להם שהם רואים יצורים שאינם במציאות אינו מחמת חולשת כח הראייה אלא מחמת חולשת הרוח הרואה.
הערת המתרגם: אפשר: הזוהרים.
הערת המתרגם: משלי כה טז.
הערת המתרגם: לפנינו בחגיגה יד ב דרשו פסוק זה על בן זומא. ושמא בנוס' רבנו היה אחרי קצץ בנטיעות.
הערת המתרגם: לעיל פרק לא.
הערת המתרגם: משלי כה כז.
הערת המתרגם: קהלת ז טז.
הערת המתרגם: שם ד יז.
הערת המתרגם: תהלים קלא א.
הערת המתרגם: חגיגה יג א, בשם בן סירא.
הערת המתרגם: אפשר: שלא תשוטט בשכלך.
הערת המתרגם: לעיל בתחילת הפרק.
הערת המתרגם: חגיגה פ"ב מ"א.
הערת המתרגם: בדמיונו הנפסד במקום השכל הבריא, ובריאותו מתבטאת גם בדעתו להיעצר בגבול הישגו.
הערת המתרגם: וכתב רבנו בפירושו לחגיגה שם: הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה'. וכיון שאינו יודע [מח] ערך הדבר הזה שניתן לו הרי הוא מופקר בידי תאוותיו ונעשה כבהמה, ע"ש.
הערת המתרגם: על דרך הכתוב - ישעיה ה כ.
הערת המתרגם: בכל העניין הזה השוה רס"ג בהקדמה לאמונות ודעות פרק ו, ראה שם מהדורתי עמ' כג.
הערת המתרגם: אל תבקר, אל תדקדק דקדוק של בקורת.
הערת המתרגם: אפשר: להנחות. [מט]