מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [לב]
השקפות בני אדם בנבואה כהשקפותיהם בקדמות העולם וחידושו, כוונתי בכך כי כמו שאותם אשר נתברר אצלם מציאות ה' יש להם שלוש השקפות בקדמות העולם וחידושו כמו שביארנו , כך גם ההשקפות בנבואה שלוש.
ולא אתעכב על השקפת אפיקורוס מפני [רלט] שאינו סובר מציאות ה' כל שכן שיסבור נבואה , אלא מטרתי להזכיר השקפות מאמיני ה' .
ההשקפה הראשונה היא השקפת המון העמים הקדמונים מאותם המאמינים בנבואה, וגם מקצת המוני אנשי תורתנו סבורים כן , והיא שה' יתעלה בוחר מי שירצה מבני אדם ומנבא אותו ושולחו, ואין הבדל אם היה אותו אדם לדעתם חכם או סכל, גדול בשנים או צעיר בשנים, אלא שהם מתנים בו גם הגינות מסוימת וכושר מידות לפי שבני אדם לא הגיעו עד כדי כך לומר כי ה' מנבא אדם רע, אלא שיעשהו הגון תחילה כפי השקפה זו.
וההשקפה השניה השקפת הפילוסופים , והיא, שהנבואה שלמות מסוימת בטבע האדם, ואותה השלמות לא תושג לאדם אלא לאחר הכשרה להוציא מה שבכוח המין אל הפועל אם לא יעצור בעדו מעצור מזגי או סיבה חיצונית כל שהיא , כמשפט כל שלמות שמציאותה אפשרית במין מסוים, אשר לא תתכן מציאות אותה השלמות במלואה ותכליתה בכל פרט מפרטי אותו המין, אלא בפרט מסוים בהחלט , ואם הייתה אותה השלמות ממה שדרוש בהשגתה למוציא הרי לא יתכן בלי מוציא .
ולפי השקפה זו אי אפשר שיתנבא הסכל, ולא שהאדם ילון בלתי נביא וישכים נביא כמי שמוצא מציאה.
אלא יהיה הדבר כך, האדם החסיד השלם בהגיונו ובמידותיו, אם היה כוחו המדמה בתכלית השלמות האפשרית, והתכונן ההתכוננות אשר אשמיעך , הרי זה מתנבא בהכרח, לפי שזה שלמות הוא לנו באופן טבעי.
ולא יתכן לפי השקפה זו שיהא האדם ראוי לנבואה ויתכונן לה ולא יתנבא, כמו שאי אפשר שיאכל האדם הבריא במזגו מזונות חשובים ולא יתהווה מאותו המזון דם טוב, וכיוצא בזה. [רמ]
וההשקפה השלישית והיא השקפת תורתנו ויסוד שיטתנו, והיא בעצם דומה להשקפה הפילוסופיה הזו, זולתי בדבר אחד, והוא, שאנו סוברים כי הראוי לנבואה המתכונן לה אפשר שלא יתנבא וזה ברצון אלוהי, וזה לדעתי כעין כל הניסים ונוהג כמנהגם, והרי הדבר הטבעי שכל מי שראוי כפי טבעו והוכשר כפי חינוכו ולימודו יתנבא, והמנוע מכך הרי הוא כמי שנמנעה תנועת ידו כירבעם , או נמנע מלראות כחיל מלך ארם כאשר בקשו אלישע .
אבל היות היסוד אצלנו ההתכוננות והשלמות במידותיות ובהגיוניות בהכרח , הוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר , וכבר ביארנו את זה בפירוש המשנה ובחיבור הגדול , והודענו כי בני הנביאים עוסקים תמיד בהתכוננות .
אבל מה שהמתכונן אפשר שימנע מלהנבא נלמד זה ממעשה ברוך בן נריה, לפי שהוא תלמיד ירמיה והכשירו ולמדו והכינו, והייתה חשקת נפשו להנבא ונמנע, כמו שאמר יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי , ונאמר לו על ידי ירמיה כה תאמר אליו, כה אמר ה' וגו' ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש . וכבר היה אפשר לומר כי זה בפירוש שהנבואה ביחס לברוך גדולות, וכך אפשר לומר באומרו גם נביאיה לא מצאו חזון מה' מחמת היותם בגלות כמו שנבאר .
אבל מצאנו לשונות רבים, מהם פסוקי מקרא ומהם דברי חכמים, כולם הולכים לפי היסוד הזה, והוא שה' מנבא מי שירצה ומתי שירצה, ודווקא לשלם החסיד בתכלית, אבל הסכלים מן ההמון לא יתכן זה אצלנו כלומר: שיתנבא אחד מהם אלא כאפשרות שיתנבא חמור או צפרדע . זהו היסוד אצלנו שהכרחית על כל פנים ההכשרה וההשתלמות, ואז תהיה האפשרות שבה תלויה גזרת ה'.
ואל יטעך אמרו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך , לפי שזה מצב כל נביא שהכרחית לו הכנה טבעית מעיקר יצירתו כמו שיתבאר . אבל אמרו נער אנכי , כבר ידעת שקראה העברית יוסף הצדיק נער והוא בן שלושים שנה, ונקרא יהושע נער והוא בגבולות השישים, והוא אמרו בזמן מעשה העגל ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימוש וגו' , ומשה רבנו אז בן שמונים ואחת, וכל ימיו מאה ועשרים , והיה יהושע אחריו ארבע עשרה שנה, וימי חיי יהושע מאה ועשר , והנה נתבאר לך כי יהושע אז בן שבע וחמישים שנה לפחות וקראו נער.
וכן אל יטעך מה שנאמר בהבטחות באומרו אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם , לפי שכבר פירש את זה והודיע מה תהיה אותה הנבואה, ואמר, זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראות, לפי שכל מגיד נעלמות בין שהיה זה מצד הקסם והרגש , [רמא] או שהיה מצד חזון אמת, הרי הוא נקרא נביא, ולפיכך נקראו נביאי הבעל ונביאי האשרה נביאים , הלא תראה אמרו יתעלה כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום .
אבל מעמד הר סיני אף על פי שהיו כולם רואים את האש הגדולה ושומעים את הקולות המבהילים המפחידים על דרך הנס , לא השיג דרגת הנבואה אלא מי שראוי, וגם לפי דירוג הנך רואה אמרו עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל , והוא ע"ה ברום המעלות, כמו שאמר וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו , ואהרן למטה ממנו, ונדב ואביהוא למטה מאהרן, ושבעים זקנים למטה מנדב ואביהוא, ושאר העם למטה מאלה כפי שלמויותיהם.
ולשון חכמים ז"ל: משה מחיצה בפני עצמה ואהרן מחיצה בפני עצמה .
והואיל ונתגלגל לנו זיכרון מעמד הר סיני, נעיר על מה שנראה מן הכתובים עם ההתבוננות המעמיקה, ומדברי חכמים על אותו מעמד היאך היה בפרק מיוחד.
הערות:
הערת המתרגם: לעיל פרק יג מחלק זה. ראיתי אריסת דברים שכתבו כאן המפרשים, אברבנאל, קרשקש, וזולתם, אשר בהשוותם שלוש השקפות הללו לשלוש השקפות הקדמות האמורים לעיל ראו בדברי רבנו סתירה, [רלט] ואף הנרבוני מצא מקום להתמקם כדרכו. לא אביא דבריהם והרוצה יעיין עליהם במקומם, ואכתוב רק אשר נראה לי בדברי רבנו. אחרי אשר אקדים כי הדימוי והדמיון הוא לתוצאות אותן ההשקפות לאחר הבריאה ולא בעת הבריאה או ההוייה.
והנה ההשקפה הראשונה כאן היא בהתאם להשקפה השניה שם שיש חומר קדמון והוא בידו כחומר ביד היוצר, ברא בורא ויברא ממנו כל אשר יחפוץ, ואין טבע קבוע מאז כלל וכדברי רבנו שם שהוא "אשר יברא בו" אף כאן אין חוק יציב ואין טבע קבוע אלא ינבא את אשר ירצה, והקיבול מין חומר קדמון יחיל עליו את אשר ירצה חודשים לבקרים פרט לנמנעות כאמור שם.
וההשקפה השניה כאן היא השלישית שם שיש טבע קבוע, והטבע הזה הוחק על דרך החיוב ולא יחול בו שום שינוי ואין ניסים ואין מופתים וכל מי שהגיע לשלמות יתנבא ולא יעצור בעדו עוצר מחוץ לטבע ולחוקיו.
וההשקפה השלישית כאן היא הראשונה שם יש טבע בעולם חוק ומשטר יציבים שהטביע יוצר הכל מראשית הבריאה כחפצו ורצונו אך בידו לשנותו והוא משנה אותו לעתים על דרך הנס והמופת לשלילה ולחיוב כחפצו ורצונו. אף כאן כל מי שהגיע לשלמות ראוי שתשרה עליו נבואה כמו שכל אדם ראוי להושיט ידו או לפתוח עיניו ולראות וכדלקמן.
הערת המתרגם: ראה הלכות תשובה פ"ג הל' ח שלושה הן הנקראין אפיקורסין האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם.
הערת המתרגם: "מעתקד" ותרגמתי "מאמיני" מתוך קלישות, אם כי אינה אמונה סתמית אלא דעה בסיסית.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "בנבואה".
הערת המתרגם: נראה שכוונתו על סיפורי המוני העם, ולא על לשון מסוים. כי הנבואה אצל אלה כעין נס, וכשם שנהפך המטה לנחש כך ייהפך הסכל לנביא.
הערת המתרגם: בר"ש "אלא כשיחזירהו למוטב תחילה" ותרגום נאה הוא. והואיל וכל השקפה זו מיוחסת לעמים הקדמונים ולהמונים לא חש רבנו להזכיר את התמוה שבה מצד אחר שהם מייחסים לה' השפעה והפעלה על הכשרת מעשה האדם והנהגותיו, שיש בה מערעור הבחירה החפשית של אדם.
הערת המתרגם: כלומר: אף לדעת סוברי קדמות העולם. וכמו שכתב לעיל סוף פרק טז מחלק זה.
הערת המתרגם: שמא יותר נכון: לאחד מבני אדם.
הערת המתרגם: מה שבכוח מין האדם.
הערת המתרגם: וכפי שיתבאר לקמן פרק לו.
הערת המתרגם: שאף על פי שהנבואה לפי השקפה זו שלמות אנושית, לא כל אחד מבני המין האנושי מוכשר לכך, אבל בפרט מסוים כלומר: ביחידים מוכרחת היא להתבטא ולצאת מן הכוח אל הפועל ואין יכולת חלילה בידי ה' לעכבה.
הערת המתרגם: הוא המורה המדריך והמחנך.
הערת המתרגם: בטוי זה של רבנו כנראה נגד האימרה הערבית הידועה "אמסא חמאר ואצבת נבי" לן חמור והשכים נביא.
הערת המתרגם: לקמן פרק לו.
הערת המתרגם: מלכים א יג ד. [רמ]
הערת המתרגם: מלכים ב ו יח.
הערת המתרגם: כלומר: ובלעדי אלה לא תתכן נבואה אלא שטות. וראה בבא בתרא יב ב. וראה גם לקמן פמ"ח מחלק זה ויאמר ה' לדג. ולעיל פכ"ט.
הערת המתרגם: שבת צב א. נדרים לח א.
הערת המתרגם: בהקדמה למסכת אבות הפרק השביעי, מהדורתי עמ' שצג. וראה בהקדמת המשנה, ראה סדר זרעים מהדורתי עמ' ז.
הערת המתרגם: בהלכות יסודי התורה פ"ז הל' א-ב.
הערת המתרגם: מלכים ב ה כב. ושם ו א.
הערת המתרגם: ראה יסודי התורה פ"ז הל' ה-ז.
הערת המתרגם: ובהקדמת רבנו לספר היד החזקה: וברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו.
הערת המתרגם: ירמיה מה ג.
הערת המתרגם: שם מה ד-ה.
הערת המתרגם: כלומר: למי שמעמיק בהבנת קשר המקראות יראה שזה כמעט בפירוש. וכוונת רבנו באומרו "שהנבואה ביחס לברוך גדולות" שאין ביכלתו המחשבתית היצירתית להגיע לרמה הדרושה לנבואה.
הערת המתרגם: איכה ב ט.
הערת המתרגם: לקמן בחלק זה פרק לו. כלומר: והיה אפשר להניח כפי ההשקפה השניה שאין העכוב על דרך הנס והמופת אלא טבעי, אך אין נכון להניח כן כי כבר מצאנו בכתובים ובדברי חז"ל שאין הדבר כן.
הערת המתרגם: ראה גטין מה א. ושם טוב ואפודי כתבו שהוא רומז לאתון בלעם ודג יונה שאינם כפשוטם ושהכל היה במראה הנבואה. וראה לעיל בחלק זה פ"ו. ולקמן פמ"ב בעניין אתון בלעם, ובפרק כט ומח מחלק זה בעניין דג של יונה, ומה שציינתי מפנה לאפיק אחר.
הערת המתרגם: ירמיה א ה.
הערת המתרגם: שם א ו.
הערת המתרגם: בראשית מא יב.
הערת המתרגם: שמות לג יא. וראה גם ראב"ע שם.
הערת המתרגם: דברים לד ז.
הערת המתרגם: יהושע כד כט.
הערת המתרגם: יואל ג א. וראה בספר המצוות סוף כלל יד ושם משמע נבואה גמורה, וכך באיגרת תימן מהדורתי סוף קטע ג [רמא] הע' יז. ושמא שם הושפע מדברי רס"ג בספרו האמונות ודעות במאמר השמיני, ראה שם מהדורתי עמ' רנא.
הערת המתרגם: בר"ש "בעולם" וט"ס הוא.
הערת המתרגם: "שיעור" הרגשה ותחושה נפשית. ובר"ש "המשער".
הערת המתרגם: כגון מלכים א יח יט-כ.
הערת המתרגם: דברים יג ב.
הערת המתרגם: שים לב, הנס הוא לא רק לשלילה וכדלעיל אלא אף לחיוב, אך לא טבע. וברמה שבגבולות האפשר אך לא בגדר הנמנע כי לנמנע טבע קבוע.
הערת המתרגם: וביתר פירוט בפרק דלקמן.
הערת המתרגם: שמות כד א.
הערת המתרגם: שם כד ב. וראה לעיל ח"א פרק יח. ולקמן ח"ג פרק נא.
הערת המתרגם: מכילתא שמות יט כד.