אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [לא]

פרק [ל]

יתכן שכבר נתברר לך הטעם בחומרת מצוות השבת ושהיא בסקילה , ואדון הנביאים הרג עליה , והיא שלישית למציאות ה' ושלילת השניות, כי האזהרה מלעבוד זולתו אינה אלא להשרשת היחוד .

וכבר למדת מדברי כי ההשקפות אם לא יהיו להם מעשים לבססם ולפרסמם ולהנציחם בהמון לא יתקיימו, ולפיכך נצטווינו בקידוש היום הזה כדי שיתבסס יסוד חידוש העולם, ויתפרסם במציאות כאשר ישבתו כל בני אדם ביום אחד, וכאשר ישאלו מה טעם הדבר, תהיה התשובה כי ששת ימים עשה ה'.

וכבר נאמרו במצווה זו שתי עילות שונות מפני שהן לשני עלולים שונים:

לפי שנאמר בטעם קידוש השבת בעשר הדברות הראשונות אמר כי ששת ימים עשה ה' וגו ,

ואמר במשנה תורה וזכרת כי עבד היית במצרים על כן ציווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת , וזה נכון, כי העלול בדיבור הראשון הוא כבוד היום וקידושו, כמו שאמר על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, זהו העלול השייך לעילה כי ששת ימים וגו'.

אבל מה שנתפקדנו בו ונצטווינו אנו לשמרו, הוא עלול השייך לעילת היותנו עבדים במצרים אשר לא היינו עובדים ברצוננו ומתי שאנו רוצים, ולא היינו יכולים לשבות.

לפיכך נצטווינו על השבת והמנוחה כדי לכלול שני הדברים, קביעת השקפה נכונה והוא חידוש העולם, המורה על מציאות האלוה במחשבה ראשונה ובעיון קל , וזיכרון חסדי ה' עלינו שהניח לנו מתחת סבלות מצרים , וכאילו הוא חסד כללי, באמתת ההשקפה העיונית ותקינות המצב הגופני.

הערות:

הערת המתרגם: כוונת רבנו בפתיחה זו שאחרי שדיברנו הרבה בעניין חידוש העולם ושהוא יסוד באמונה היהודית יש להניח שכבר קשרת בלבך עניין חומר השבת לעניין החידוש. וראה גם לקמן ח"ג תחילת פרק מג.

הערת המתרגם: שמות לא יד-טו.

הערת המתרגם: במדבר טו לה-לו.

הערת המתרגם: בעשרת הדיברות, הדיברה הראשונה מציאות ה', אחריה לא יהיה לך ולא תשא באחדות ה', כי גם לא תשא קשורה עם הייחוד, וכאשר אדם נשבע בזולתו הרי הוא מייחס לו אלוהות, וכפי שכתב רבנו בספר המצוות עשין ז, ואם כן זכור ושמור היא המצווה השלישית. ולעיל בפרק יג מחלק זה סוף ההשקפה הראשונה כתב "והיא שניה ליסוד הייחוד" כלומר: שאחר לא יהיה ולא תשא שהן בייחוד באה שניה להן השבת. ודברי רבנו זהים כאן ושם. וראה גם בפירוש רבנו לסנהדרין פ"י מ"א ד"ה והיסוד הרביעי, ראה שם מהדורתי.

הערת המתרגם: להחדרת הדעה ללב ההמונים וקביעתה בתודעתם שה' אחד. ובשל כך הקפידה תורה על עבודה זרה שאינה אלא מעשה שטות של שוא ככל מעשה שוא אחר, אלמלי שהתוצאה השחתה באמונת הייחוד. וראה לעיל ח"א פרק לו. ולקמן ח"ג פרק לז.

הערת המתרגם: כנראה שכוונת רבנו מדבריו עם תלמידו יוסף בעל פה, כי טרם נאמר עניין זה כאן.

הערת המתרגם: שמות כ. וראה גם תשובת ר' עקיבה בסנהדרין סה ב.

הערת המתרגם: דברים ה.

הערת המתרגם: בר"ש: האמנת דעת אמתי.

הערת המתרגם: כלומר: שאין צורך לחשוב הרבה כדי לקשר שביתת יום השביעי עם חידוש העולם, כי הקשר ברור וגלוי.

הערת המתרגם: שמות ו ז.

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה