מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [ל]
דע, כי יש הבדל בין הראשון והראשית .
והוא, שהראשית מצוי הוא במה שהוא לו ראשית, או עמו, ואף על פי שלא קדמו בזמן. כמו שאומרים שהלב ראשיה החי ; והיסוד ראשית הדבר שהוא לו יסוד . ויש שגם אומרים בסתם על עניין זה שהוא ראשון.
אבל הראשון יש שהוא נאמר על הקודם בזמן בלבד, בלי שיהא אותו הקודם בזמן סיבה למתאחר אחריו. כדרך שאומרים ראשון דיירי בית זה פלוני ואחריו פלוני, ואין אומרים כי פלוני ראשית פלוני.
והלשון המורה על הראשון בשפתנו, הוא "תחילה": תחילת דבר ה' בהושע .
והמורה על }הראשית} ראשית, כי הוא נגזר מן 'ראש' שהוא ראשית החי כפי הנחתו .
והעולם לא נברא בראשית זמנית כמו שביארנו כי הזמן מכלל הנבראים, ולפיכך אמר 'בראשית' , והבית בעניין "פי" [=בתוך] .
נמצא תרגומו הנכון של פסוק זה כך "פי בדאה' כ'לק אללה אלעלו ואלספל" זהו הפירוש המתאים לחידוש .
אבל מה שתמצא לשונות מקצת החכמים בקביעת זמן מצוי קודם בריאת העולם, הוא תמוה מאוד , כי זוהי השקפת אריסטו, אשר ביארתי לך שהוא סבור כי אין לתאר לזמן התחלה.
וזה מוזר. ואשר הביא את האומרים לידי דבר זה, לפי שמצאו 'יום אחד' ו'יום שני' . והבין אומר דבר זה את העניין כפשטו, וחשב שאם לא היה שם גלגל מקיף ולא שמש, אם כן באיזה דבר שוער יום ראשון, לפיכך אמרו בלשון זה:
יום ראשון אמר רבי יהודה ב"ר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן,
אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן.
וזה יותר מוזר מן הראשון.
ואתה התבונן מה שהוקשה להם, והוא מציאות זמן לפני מציאות השמש הזו, ויתבאר לך תירוץ זה שהוקשה על שני אלה בקרוב , אלא אם כן רצו שני אלה לומר שלא יתכן בלי סדר זמנים מקודם לכן, וזוהי דעת הקדמות, וחלילה לכל בעל דת מזה.
ואין אימרה זו לדעתי אלא כעין אימרת ר' אליעזר 'שמים מהיכן נבראו?' .
כללו של דבר אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר .
כבר הודעתיך כי יסוד כל התורה שה' המציא את העולם מן האין שלא בראשית זמניהן, אלא הזמן נברא, מפני שהוא נספח לתנועת הגלגל, והגלגל נברא.
וממה שאתה צריך לדעת כי תיבת 'את' [רלג] האמורה בפסוק את השמים ואת הארץ, כבר פירשו חכמים בכמה מקומות שהיא בעניין 'עם' . כוונתם בכך שהוא ברא עם השמים כל מה שבשמים, ועם הארץ כל מה שבארץ .
וכבר ידעת מה שפירשו כי השמים והארץ נבראו יחד לפי שנאמר קרא אני אליהם יעמדו יחדו , ונמצא שהכל נברא יחד, ונבדלו * כל הדברים ראשון ראשון.
עד שהם המשילו את זה לאיכר שזרע זרעונים שונים באדמה ברגע אחד, ונבטו מקצתן לאחר יום ומקצתן אחר יומיים ומקצתן אחר שלושה, והזריעה כולה הייתה בשעה אחת.
ועל פי השקפה זו הנכונה בלי ספק יתורץ הקושי שגרם לר' יהודה ב"ר סימון לומר מה שאמר, והוקשה לו במה נקבע יום ראשון ויום שני ושלישי. ובפירוש בדברי חכמים ז"ל בבראשית רבה, אמרו על האור האמור בתורה שהוא נברא ביום ראשון, אמרו בלשון זה:
הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי .
בפירוש נאמר עניין זה.
וממה שאתה צריך לדעת כי ארץ שם משותף נאמר באופן כללי ופרטי: *
באופן כללי על כל מה שתחת גלגל הירח כלומר: ארבעת היסודות.
ונאמר בפרט על האחד האחרון מהם והוא הארץ. ראיה לכך אומרו והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים וגו' , הרי קרא את כולה ארץ. ואחר כך אמר ויקרא אלוהים ליבשה ארץ . וגם זה סוד גדול מן הסודות , שכל מקום שתמצאהו אומר ויקרא אלוהים לכך ככה, אינו אלא להבדילו מן העניין האחר אשר שיתף ביניהם בו שם זה, ולפיכך פירשתי לך פסוק זה "בראשית ברוא ה' מעלה ומטה" ויהיה 'ארץ' האמור תחילה הוא מטה, כלומר: ארבעת היסודות, והאמור עליה ויקרא אלוהים ליבשה ארץ היא הארץ לבדה, והנה נתבאר זה.
וממה שאתה צריך לדעת כי ארבעת היסודות נזכרו תחילה אחר השמים אשר אמרנו כי שם ארץ הראשון מורה עליהן, לפי שהזכיר ארץ ומים ורוח וחושך.
וחושך היא האש היסודית אל תחשוב זולת זה,
אמר ודבריו שמעת מתוך האש
ואמר כשמעכם את הקול מתוך החושך ,
ואמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח
ונקראה האש היסודית בשם זה, מפני שאינה מאירה אלא שקופה, ואילו הייתה האש היסודית מאירה היינו רואים כל החלל בלילה בוער באש.
והנה נזכרו כפי הנחתם הטבעית, הארץ, ועליה המים, והאוויר צמוד למים, והאש מעל האוויר, כי בייחדו האוויר על פני המים יהיה החושך אשר על פני תהום מעל הרוח בלי ספק. ואשר הצריכו לומר 'רוח אלוהים', מפני שכבר אמר שהיא נעה כלומר: מרחפת, ותנועת הרוח תמיד מיוחסת לה':
ורוח נסע מאת ה' ,
נשפת ברוחך ,
ויהפוך ה' רוח ים ,
וזה הרבה.
וכיון שהחושך האמור תחילה שהוא שם היסוד, [רלד] זולת החושך האמור בסוף שהוא האפלה, בא לבאר ולהבדיל ואמר, ולחושך קרא לילה כמו שביארנו, והנה נתבאר זה.
וממה שאתה צריך לדעת כי אמרו ויבדל בין המים וגו' , אינה הבדלה במקום, שנעשה זה למעלה וזה למטה וטבעם אחיד, אלא פירושו שהוא הבדיל ביניהם ההבדלה הטבעית כלומר: בצורה, ועשה מקצת אותו אשר קראו תחילה מים דבר אחר בצורה טבעית שהלבישו, ועשה מקצתו בצורה אחרת והם המים הללו, ולפיכך אמר גם ולמקווה המים קרא ימים .
הנה אמר לך בפירוש כי אותו המים הראשון האמור בו על פני המים אינו זה אשר בימים, אלא מקצתו נבדל בצורה מסוימת מעל האוויר, ומקצתו הוא המים האלה.
ויהיה אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע וגו' כמו אמרו ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך , שהוא כהבדלה בצורה מסוימת.
והרקיע עצמו מן המים נתהווה, כמו שאמרו הוגלדה טיפה האמצעית . וכן אמרו ויקרא אלוהים לרקיע שמים כמו שביארתי לך לבאר שיתוף השם, ושאין שמים האמור תחילה באומרו את השמים ואת הארץ, היא זו אשר נקראה שמים.
וחיזק עניין זה באומרו על פני רקיע השמים לבאר כי הרקיע זולת השמים.
ומחמת שיתוף זה שבשמות, פעמים קורא גם לשמים האמיתיים רקיע, כמו שקרא לרקיע האמיתי שמים, והוא אמרו ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים .
ונתברר עוד בלשון זה מה שכבר הוכח, שכל הכוכבים והשמש והירח תקועים בגלגל כי אין חלל בעולם , ואינן על שטח גלגל כפי שמדמה ההמון, לפי שאמר 'ברקיע השמים', ולא אמר 'על רקיע השמים'. הנה נתבאר כי חומר מסוים היה משותף וקראו מים, ואחר כך נבדל בשלוש צורות:
ונעשה דבר ממנו ימים,
ודבר ממנו נעשה רקיע,
ודבר ממנו נעשה מעל אותו הרקיע,
וכל זה מחוץ לארץ, והנה תפש בדבר תפישה אחרת לסודות נפלאים.
אבל לעניין שאותו אשר מעל לרקיע נקרא מים בשם בלבד, לא שהוא מין המים הללו, כבר אמרוהו גם חכמים ז"ל אמרו במאמרם ארבעה נכנסו לפרדס וגו' ,
אמר להם ר' עקיבה כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכך כתוב: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
התבונן נא אם אתה מאנשי ההתבוננות, כמה ביאר במאמר זה והיאך גלה את כל הדבר אם התבוננת בו והבנת כל מה שהוכח בדברי חכמים , וידעת כל מה שאמרו בני אדם בכל דבר מהן.
וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו, הטעם אשר מחמתו לא אמר ביום השני כי טוב, וכבר ידעת מאמרי חכמים ז"ל אשר אמרום בזה על דרך הדרש, וטוב שבהם אמרם לפי שלא שלמה מלאכת המים .
ועוד טעם הדבר לדעתי פשוט מאוד, והוא, כל מה שהזכיר דבר מענייני המציאות שהתחדשו, הנמצאים לעולם, התמידיים היציבים, אמר בכך כי טוב, והרקיע הזה והדבר אשר עליו אשר נקרא מים, הדבר בו נעלם כפי שאתה רואה, לפי שאם תפרשהו כפשוטו בקלישות העיון יהיה דבר בלתי מצוי כלל, לפי שאין שם גוף אחר זולת היסודות בינינו לבין השמים התחתונים , ואין שם מים מעל האוויר, וכל שכן אם ידמה מדמה כי הרקיע הזה ומה שעליו הוא מעל השמים, תהיה מניעות הדבר יותר חמורה ורחוקה להשגה. ואם יתפרש כפי עניינו ומה שהכוונה בו, יהיה יותר נעלם, כי חיובי שיהא מן הסודות הכמוסים כדי שלא ידעוהו ההמון, [רלה] ודבר שהוא כן היאך אפשר לומר בו 'כי טוב', כי אין עניין טוב אלא שתועלתו גלויה וניכרת במציאות הנמצא הזה וקיומו לעולם, אבל הדבר שעניינו נעלם ואשר פשוטו בלתי מצוי כך, איזו תועלת גלויה לבני אדם יש בו כדי לומר בו כי טוב.
ומוכרח אני להוסיף לך ביאור, והוא, כי זה, ואף על פי שהוא חלק גדול מאוד מן המציאות, אבל אינו מטרה תכליתית להמשכת המציאות כדי שייאמר בו כי טוב, אלא לצורך שהיה הכרחי שתיראה הארץ, והבן זה.
וממה שאתה צריך לדעת כי החכמים כבר ביארו שהעשבים והאילנות אשר הצמיח ה' מן הארץ, לא הצמיחם אלא לאחר שהמטיר עליהם , ושאמרו ואד יעילה מן הארץ וגו' אינו אלא תאור המצב הראשוני אשר היה לפני תדשא הארץ דשא , ולפיכך תרגם אונקלוס ועננא הווה סליק מן ארעא, ופשוט הוא זה מן הכתוב, שנאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ , והנה נתבאר גם זה.
וכבר ידעת אתה המעיין, כי ראשית סיבות ההוויה וההפסד אחר הכוחות הגלגליים, האור והחושך * , מחמת מה שנספח להם מן החום והקור, ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות , וביאור ובחושך יתחלף מיזוגם , וראשית המיזוג יתחדשו מהן שני האדים אשר המה ראשית סיבות כל ההשפעות העליונות אשר המטיר מהם, והם גם סיבות הדוממים , ואחר כך הרכב הצמחים, ואחר הצמח החי, ואחרון ההרכב הוא האדם. ושהחושך הוא טבע מציאות כל העולם התחתון, והאור מופיע עליו , הרי שבהעדר האור ישאר המצב היציב, וכך בא הכתוב במעשה בראשית בדיוק לפי דירוג זה לא יחרוג מאומה מזה.
וממה שאתה צריך לדעת אמרם כל מעשה בראשית לקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונם נבראו , אמר שכל מה שנברא, נברא כפי שלמות כמותו וכפי שלמות צורתו ובשפר מקריו , והוא אמרו לצביונם, מן צבי היא לכל הארצות .
דע גם את זה שהוא יסוד גדול כבר נתברר ונתבאר.
וממה שאתה צריך להתבונן בו מאוד, מה שהזכיר בריאת אדם בששת ימי בראשית, ואמר זכר ונקבה ברא אותם , וסיים כל הבריאה ואמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם , ואחר כך התהלל התהילה אחרת לבריאת חוה מאדם, והזכיר עץ החיים ועץ הדעת וסיפור הנחש ואותה הפרשה, ועשה שכל זה היה אחר שהונח אדם בגן עדן , וכל החכמים ז"ל מסכימים שכל פרשה זו הייתה ביום שישי , ושלא ישתנה דבר כלל לאחר ששת ימי בראשית , ולפיכך לא יהא רחוק שום דבר מאותם הדברים כפי שאמרנו שעד עתה לא גובש טבע יציב, ועם זאת כבר הזכירו דברים אשמיעם לך מלוקטים ממקומותיהם, וגם אעירך על דברים כדרך שהעירונו הם ז"ל.
ודע כי הדברים הללו אשר אזכיר לך מדברי חכמים הם דברים בתכלית השלמות, וביאורם ברור לאשר הזכירום לו , מחוכמים מאוד, ולפיכך לא אאריך בפירושם [רלו] ולא ארחיב הדיבור בהם כדי שלא אהיה מגלה סוד, אבל עצם הזכירי אותם בסדר מסוים ובהערות קלות יספיק להבנתם לכמוך.
מזה אמרם כי אדם וחוה נבראו יחד מאוחדים אחור באחור ושהוא נחלק ונלקח חציו והוא חוה וניתן כנגדו ,
ואמרו אחת מצלעותיו רוצה לומר אחד צדדיו ,
ולמדו מן צלע המשכן , אשר תרגומו סטר משכנא, וכך אמרו מן סטרוהי.
והבן זה היאך בא הביאור שהם שנים מבחינה מסוימת, והם אחד, כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי , והוסיף חיזוק לכך באומרו כי השמות אחידים על שניהם יחד, אשה כי מאיש לוקחה זאת , וחזק איחודם ואמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד . והנה כמה חמורה סכלות, מי שאינו מבין שכל זה לעניינים בהכרח, והנה נתבאר זה.
וממה שאתה צריך לדעת, מה שביארו במדרש , והוא שהם הזכירו כי הנחש רכוב, ושהוא היה כגודל גמל, ושרוכבו הוא אשר הטעה את חוה, ושהרוכב היה סמאל, והם מניחים שמות הללו בסתם על השטן , תמצאם אומרים בכמה מקומות כי השטן רצה להכשיל אברהם אבינו עד שלא ייענה להקרבת יצחק, וכן רצה להכשיל יצחק שלא ישמע לאביו, והזכירו עוד בפרשה זו כלומר: בעקידה, אמרו בא סמאל אצל אבינו אברהם אמר לו מה סבא הובדת לבך וגו' , הנה נתבאר לך כי סמאל הוא השטן, וגם שמות הללו לעניין, כמו ששמות הנחש לעניין.
ואמרו בבואו לפתות חוה היה סמאל רוכב עליו והקב"ה שוחק על גמל ורוכבו.
וממה שאתה צריך לדעת ולהתעורר עליו כי הנחש לא ניגש אל אדם כלל ולא דבר עמו, אלא היה חיזורו וגישתו לחוה, ובאמצעות חוה הוזק אדם ואבדו הנחש, והאיבה הגמורה אינה מצויה אלא בין הנחש וחוה ובין זרעו וזרעה, ואין ספק שזרעה הוא זרע אדם.
ויותר מופלא מזה התקשרות הנחש בחוה כלומר: זרעו בזרעה ראש ועקב, והיותה נוצחתו בראש והוא נוצחה בעקב , והנה גם זה ברור.
ועוד מן האמירות הנפלאות אשר פשוטן בתכלית הזרות, ואם הבנת פרקי מאמר זה כפי שראוי להבינם תתפלא על חכמת המשל הזה ותיאומו למציאות, והוא אמרם, משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמה, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן , וכלכל גם את זה.
וממה שאתה צריך לדעת אמרם עץ החיים מהלך חמש מאות שנה, וכל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו , ופירשו בו כי הכוונה בשיעור זה הוא עובי גופו לא התפשטות ענפיו, אמרו, לא סוף דבר נופו אלא קורתו מהלך חמש מאות שנה, ופירוש קורתו עובי קורתו העומדת, וסיום זה מצדם להשלמת פירוש העניין וביאורו, והנה נתבאר זה.
ועוד ממה שאתה צריך לדעת אמרם, עץ הדעת לא גלה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו , וזה נכון, כי טבע המציאות מחייבת כך.
וממה שראוי שתדע אמרם ויקח ה' אלוהים את האדם , עילה אותו. ויניחנו בגן עדן, הניח לו . לא עשו פסוק זה ללקיחתו ממקום [רלז] והנחתו במקום, אלא הרמת מעלת מציאותו בנמצאים הללו ההווים הנפסדים והנחתו במצב מסוים.
ועוד ממה שאתה צריך לדעת אותו ולהתעורר עליו, אופן החכמת בקריאת שני בני אדם קין והבל, ושקין הוא ההורג את הבל בשדה , ושהם יחד נשמדו ואף על פי שניתנה ארכה למתגבר , ושלא נכונה המציאות אלא לשת, כי שת לי אלוהים זרע אחר , והנה נתברר זה.
וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו אמרו ויקרא האדם שמות וגו' , השמיענו כי הלשונות הסכמיים לא טבעיים כפי שכבר דימו זאת .
וממה שאתה צריך להתבונן בו ארבעה הלשונות אשר נאמרו בייחוס השמים לה', והם ברא ועשה וקנה ואל, אמר ברא אלוהים את השמים את הארץ , ואמר ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים , ואמר קונה שמים וארץ , ואמר אל עולם , ואמר אלוהי השמים ואלוהי הארץ אבל אמרו אשר כוננתה , וטפחה שמים , ונוטה שמים כל אלו כוללם עשה.
אבל לשון יצירה לא נאמר, כי נראה לי שאין היצירה נאמרת אלא על התבנית והתיאור, או אף מקרה משאר המקרים, כי גם התבנית והתואר מקרה, ולפיכך אמר יוצר אור לפי שהוא מקרה, ויוצר הרים קובע תבניתם, וכן וייצר ה' אלוהים וגו' . אבל המציאות הזו המיוחדת לכללות העולם שהוא השמים והארץ הרי הונח לו ברא, לפי שהוא לדעתנו המצאה מן ההעדר. ואמר גם עשה לצורותיהן המיניות אשר נתנו להן, כלומר: טבעיהן ואמר בהם קנה, מפני שהוא יתעלה מושל עליהן כמשול האדון על עבדיו, ולפיכך נקרא אדון כל הארץ , והאדון , וכיון שלא יהיה אדון אלא אם כן היה לו קניין, וזה נוטה לצד הדעה בקדמות חומר מסוים לפיכך שימשה תיבת ברא ועשה . אבל אלוהי השמים , וכן אל עולם , הוא מבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם , הרי הוא אלוהים, כלומר: שופט והם נשפטים ולא בעניין משילה , כי זה הוא עניין קונה , אלא הוא מבחינת השפעתו יתעלה במציאות והשפעתם , הרי הוא האלוה לא הם, כלומר: השמים.
דע זאת.
וכל הנאמר כאן, עם מה שקדם ועם מה שיבוא בעניין זה, מספיק לפי מטרת המאמר וכפי המעיין בו [רלח]
הערות:
הערת המתרגם: בר"ש "וההתחלה" ואינו נכון לדעתי, כי לקמן כתב רבנו כי הראשון נקרא בלשוננו תחילה.
הערת המתרגם: זוהי [רלב) הדגמה ל"עמו ואף על פי שלא קדמו בזמן".
הערת המתרגם: כגון יסוד הבנין, וזוהי הדגמה למה ש"מצוי הוא במה שהוא לו ראשית" וקדם לו בזמן.
הערת המתרגם: כלומר: על הדגמה זו האחרונה דבר שקדם בזמן.
הערת המתרגם: הושע א ב.
הערת המתרגם: צורתו הנוכחית הקיימת ראשו הוא ראשיתו.
הערת המתרגם: לעיל פרק יג מחלק זה, ההשקפה הראשונה. ולעצם המונח "ראשית" ומושגו ראה גם אפלטון בספרו פאידרוס פרק כד. וראה גם לקמן ח"ג פ"י למונה "ברא".
הערת המתרגם: בראשית א.
הערת המתרגם: בתוך הראשית הזו ותחילתה. ופירוש רס"ג ראה פירושו לתורה מהדורתי. ור"ש תרגם "והבית כבית הכלי" ונכון הוא, כי בשמוש הבית יש הנקרא אצל בעלי הלשון הקדמונים "בית כלי" כגון היין בחבית, המן בצנצנת. ויש "בית העזר" כגון המכה בפטיש, מצייר במכחול.
הערת המתרגם: תרגומו לדעתי "בראשית ברוא ה' מעלה ומטה". וראה לקמן בקטע שלישי דלקמן הע' . והמילה "בדאה" סמוכה, ומילת "כ'לק" הכ'א פתוחה והלמד נחה "סכן". כלומר: בראשית בריאת ה' את המעלה והמטה הייתה הארץ כלומר: היסודות ללא צורה. והדברים מכוונים כנראה נגד תרגום רס"ג שתרגם "אוול מא" ואפשר שאינם נגדו אלא מבארים דברי רס"ג כמ"ש לעיל שפעמים אומרים בסתם על הראשית תחילה. ובר"ש "העליונים והתחתונים" ולא דק, כי גם מושג המקום שבו יוגדרו אלה עליונים ואלה תחתונים נברא הוא.
הערת המתרגם: לחידוש המציאות באופן כללי ומוחלט ללא שום שיור, לא היולי ולא עצי הלבנון.
הערת המתרגם: "משכל" ואפשר "קשה מאד" ובר"ש "מסופק מאד" ואינו נכון, ועוד יותר רחוק רי"ח שתרגם "הוא שיבוש גדול לאמונה".
הערת המתרגם: לעיל בפתיחת חלק זה הקדמה כו ובפרק יג, ההשקפה השלישית. ובפרק יד הדרך הראשונה.
הערת המתרגם: בראשית א ה.
הערת המתרגם: שם א ח.
הערת המתרגם: "זעם" השערה בלתי נכונה, שאין לה כל צדוק.
הערת המתרגם: כן הוא בכל כ"י, ובר"ש "יום אחד" כלשון הכתוב: ובבראשית רבה פרשה ג ח-ט יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב מכאן וכו'.
הערת המתרגם: בקטע דלקמן בסמוך.
הערת המתרגם: בר"ש "האלהים" ואינו נכון, וראה לעיל פרק כב הע' .
הערת המתרגם: פרקי ר"א פרק ג. והובא לעיל בחלק זה פרק כו.
הערת המתרגם: רבנו מרוקן פשט אמרה זו בשני דרכים א. לא יתכן שהיא כפשוטה כמו שאין דברי ר' אליעזר כפשוטן, כי חלילה לשום בר ישראל להאמין את הקדמות, ואף אם יתעקש העיקש לומר שהם דוקא כפשוטן, נאמר לו, אין להביט בעניינים אלא על גדולת האומר, ואין הדברים נבחנים ונשקלים [רלג] מבחינת חומרן אלא מחמת הנאמר בהן.
הערת המתרגם: זהו פירוש אתין וגמין ריבוין. ראה ירושלמי ברכות פ"ט הל' ה.
הערת המתרגם: ראה בראשית רבה פרשה א יט את השמים לרבות חמה ולבנה ומזלות, ואת הארץ לרבות אילנות ודשאין וג"ע.
הערת המתרגם: חגיגה יב א. וראה בראשית רבה סוף פרשה א.
הערת המתרגם: ישעיה מח יג.
* . לפי כ"י ב,ס, ונתגלו.
הערת המתרגם: פתח רבנו ב"רגע" וסיים ב"שעה" שכך תרגם אנקלוס כרגע - כשעה. במדבר טז כא. ולדברי ר"ש תרגם רבנו משפט זה כך "עד שהם משלו הדבר לזורע שזרע זרעים מעורבים בבת אחת לפיכך צמח מקצתם אחר יום" ולבי מסרב להאמין שרבנו יכתוב "לפיכך".
הערת המתרגם: לפנינו ליתא בבראשית רבה. ואיתא בחגיגה יב א.
* . ונוהג רגיל הוא בשפה לקרוא לפרט מתוך הכלל בשם הכלל כולו, ראה מילות ההגיון לרבנו שער יג.
הערת המתרגם: בראשית א ב.
הערת המתרגם: שם א י.
הערת המתרגם: בר"ש השמיט "מן הסודות".
הערת המתרגם: לעיל הע' ויתכן שאין נכון לתרגם "בהתחילה ברא אלהים מעלה ומטה".
הערת המתרגם: דברים ד לו.
הערת המתרגם: שם ה כ. ותאם את האמור כאן עם האמור לקמן פרק לג.
הערת המתרגם: איוב כ כו. ובהלכות תלמוד תורה פ"ג הל' יג העתיק רבנו דרשת חז"ל לפסוק זה כפשוטה.
הערת המתרגם: אפשר "משולהב". ובר"ש "מתלהב". ור"ד עדני תרגם במדרש הגדול "דולק".
הערת המתרגם: בראשית א ב.
הערת המתרגם: במדבר יא לא.
הערת המתרגם: שמות טו י.
הערת המתרגם: שם י יט,
הערת המתרגם: בראשית א ה. [רלד]
הערת המתרגם: שם א ז.
הערת המתרגם: שם א י.
הערת המתרגם: שם א ב.
הערת המתרגם: שם א ז.
הערת המתרגם: בראשית רבה פרשה ד א,
הערת המתרגם: בראשית א ח.
הערת המתרגם: שם א כ.
הערת המתרגם: שם כ יז.
הערת המתרגם: ראה לעיל בחלק זה פרק ח.
הערת המתרגם: כלומר: חלל ריק. וראה לעיל ח"א פרק עג. ההקדמה השנית.
הערת המתרגם: חגיגה יד ב.
הערת המתרגם: תהלים קא ז.
הערת המתרגם: "פי אלאת'אר" במסורת, בדברי חכמים. ובר"ש "בספר אותות השמים" ושיבוש הוא. ולקמן פרק לט הע' , תרגם כמעט בסדר. וברי"ח "מאותות החכמה" וגם הוא שיבוש.
הערת המתרגם: "אלנאס" ובר"ש "אנשי החכמה".
הערת המתרגם: אפשר: העלה אשר מחמתה.
הערת המתרגם: בראשית רבה פרשה ד ח.
הערת המתרגם: גלגל [רלה] הירח לפי מושגי הקדמונים.
הערת המתרגם: בראשית רבה פרשה יג א.
הערת המתרגם: בראשית ב ו.
הערת המתרגם: שם א יא.
הערת המתרגם: שם ב ה.
* . לעיל בחלק זה סוף פרק ה.
הערת המתרגם: וכדלעיל תחילת פרק א מחלק זה.
הערת המתרגם: וכדלעיל פרק י מחלק זה.
הערת המתרגם: בר"ש ורי"ח "המחצבים".
הערת המתרגם: בר"ש "והאור מקריי חוצה לו מתחדש עליו מבחוץ" ואיני יודע מאין הביא דברים הללו.
הערת המתרגם: ראש השנה יא א. חולין ס, א.
הערת המתרגם: רעה גם לעיל בחלק זה פרק יג הע' . וראה גם פרק יז בסופו. וראה גם פילון בספרו על בריאת העולם יג.
הערת המתרגם: יחזקאל כ, ו
הערת המתרגם: בראשית א כז. ובכ"י ב, זכר ונקבה בראם, והוא שם ה ב, ויתכן שהיה נוס' מה"ק.
הערת המתרגם: שם ב א.
הערת המתרגם: בראשית ב טו-כה, ג א-כא.
הערת המתרגם: כוונת רבנו כנראה לאמור בפסיקתא. והובא גם בפסיקתא דרב כהנא מהדורת מנדלבוים עמ' . ובמקורות רבים אחרים כפי שצויין שם: בשעה ראשונה עלה במחשבה. בשניה נמלך במלאכי השרת, בג' כינס עפרו, בד' גיבלו, בה' ריקמו, בו' העמידו גולם על רגליו, בז' זרק בו נשמה, בח' הכניסו לגן עדן, בט' ציווהו, בי' עבר על ציוויו, בי"א נידון, בי"ב יצא בדימוס מלפני הקב"ה. ע"ש.
הערת המתרגם: ראה דברי רבנו גם בפירושו לאבות פ"ה מ"ה.
הערת המתרגם: לא ברור לי אם מוסב לעניינים שדברו בהם, או לחכם שייחסום [רלו] לו.
הערת המתרגם: אפשר: גב לגב.
הערת המתרגם: בר"ש "והובא אליו" ואינו נכון כלל לפי מטרת רבנו. ואף הכתוב "עזר כנגדו" בדיוק כלשון רבנו במקור. וראה ערובין יח א. ובראשית רבה פרשה ח א.
הערת המתרגם: בראשית ב כא.