מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [כח]
ממה שראוי שתתעורר עליו הוא, שתדע כי ההשקפות הנכונות אשר בהן תושג השלמות הסופית, לא נתנה תורה מהן אלא תכליתן , וקראה להיות בהן בדעה באופן כללי, והוא:
מציאות ה' יתעלה,
ויחודו,
וידיעתו ,
ויכולתו
ורצונו,
וקדמותו.
ואלה כולן תכליות סופיות, לא יתבארו בפירוט ובהגדרה, אלא לאחר ידיעת השקפות רבות.
וכן גם קראה התורה להיות בדעה בדברים אשר סבירתן הכרחית בתקינות המצבים המדיניים. כגון זה שאנו בדעה, שהוא יתעלה יחרה אפו על מי שמרד בו, ולפיכך חובה לירוא ולפחד ולהשמר מן המרי .
אבל שאר ההשקפות הנכונות בכל המציאות, אשר אלה הם כל המדעים העיוניים לכל ריבוי מיניהם, אשר בהם יתקיימו אותן ההשקפות שהם התכלית הסופית, הרי אף על פי שהתורה לא קראה אליהן בפירוש כמו שקראה אל ההם, כבר קראה אליהם באופן כללי. והוא אמרו לאהבה את ה' . וכבר ידעת את ההדגשה שנאמרה באהבה: 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' .
וכבר ביארנו במשנה תורה, כי האהבה הזו לא תהיה אלא בהכרת המציאות כפי שהיא, ובהתבוננות בחכמתו בה. והזכרנו עוד שם הערת החכמים ז"ל על העניין הזה .
המסקנה מכל מה שהקדמנו עתה בעניין זה היא, שכל מצווה, בין שהייתה ציווי או אזהרה, תהיה מטרתה סילוק עוול , או זירוז על מידה נעלה המביאה ליחסים טובים בין בני אדם , או מתן השקפה נכונה שצריך להיות בה בדעה, אם כפי הציווי עצמו או בהיותו הכרחי [שלח] לסילוק עוול או הקנית מידה נעלה - הרי אותה המצווה טעמה ברור ותועלתה גלויה, ואין לשאול באותה המצווה על תכלית.
לפי שלא נבוך אדם אי פעם כלל, ולא שאל מדוע נצטווינו שה' אחד, או למה הוזהרנו על הרציחה והגנבה, או למה הוזהרנו על הנקמה וגאולת הדם, או מדוע נצטווינו לאהוב זה את זה.
אלא אשר נבוכו בהן בני אדם ונחלקו ההשקפות,
עד שאמר אחד אין תועלת בהן כלל אלא עצם הציוו,
ואמר אחר יש בהן תועלת ונעלמה ממנו,
הם המצוות אשר אין נראה מפשוטן תועלת באחד מאותן שלושת העניינים אשר הזכרנו, כלומר:
שאינם מביאים להשקפה מן ההשקפות,
ואינם מועילים למידה נעלה,
ואינם מסלקים עוול.
ופשט העניין, שאין מבוא לאותן המצוות לא בתיקון הנפש במתן דעה, ולא בתיקון הגוף במתן חוקים מועילים בהנהגת המדינה או הנהגת הבית. כגון האזהרה על השעטנז, והכלאים, ובשר בחלב, והציווי בכיסוי הדם, ועגלה ערופה, ופטר חמור, וכיוצא בהן .
ולקמן תשמע ביאורי לכולן, ונתינת טעמיהן הנכונים המוכחים, זולתי פרטים ומצוות אחדות כפי שהזכרתי לך .
ואבאר שכל אלו וכיוצא בהן, בהחלט יש להן מבוא באחד משלושת העניינים:
או לתיקון דעה,
או תיקון מצבי המדינה שהם נעשים בשני דברים: בסילוק העוול ובקניית מידה נעלה.
והבן מה שאמרנוהו בדעות:
לפי שיש שתהא המצווה מתן דעה נכונה היא המטרה, לא יותר, כגון הדעה בייחוד, וקדמות האלוה, ושאינו גוף.
ויש שתהא אותה הדעה הכרחית בסילוק עוול או הקנית מידה נעלה, כגון הדעה שאחד יתעלה יחרה אפו על עושה עוול, כמו שאמר 'וחרה אפי והרגתי' וגו' , וכגון הדעה שהוא יתעלה עונה לצעקת העשוק או המתאנה מיד: והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני .
הערות:
הערת המתרגם: ולא עסקה בהסברת והקנית הדרכים שבהן מגיעים אל המסקנות הללו. וראה לעיל ח"א פרק לד.
הערת המתרגם: "דעת" "קראה" מעין ויקרא שם אברם בשם ה'. ור"ש מתרגם את כולן "ציווי" ואינו נכון לדעתי.
הערת המתרגם: כלומר: שהכל גלוי וידוע לפניו.
הערת המתרגם: "ארא" ובמילה זו כולל רבנו כאן ההקדמות והכללים ההכרחיים לכל מעיין וחוקר.
הערת המתרגם: "ויחד'ר" ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: וראה גם פירוש רבנו לאבות פ"א מ"ג.
הערת המתרגם: כלומר: יתבררו ויתלבנו למעיין החוקר.
הערת המתרגם: בר"ש הושמטו תיבות הללו.
הערת המתרגם: דברים יא יג וכב, יט ט. ל, ו טז כ.
הערת המתרגם: דברים ו ה. וראה משנה ברכות פ"ט מ"ה.
הערת המתרגם: הלכות יסודי התורה פרק ב.
הערת המתרגם: שם סוף הל' ב.
הערת המתרגם: לא תגזול ולא תגנוב ודומיהן.
הערת המתרגם: ואהבת [שלח] לרעך כמוך וכדומה.
הערת המתרגם: כגון מציאות ה' וייחודו.
הערת המתרגם: כגון שהכל ידוע לפניו ושהוא מעניש כל עושה עוול.
הערת המתרגם: וראה גם לעיל בחלק זה פרק כו.
הערת המתרגם: שם. ובכל האמור בפרק זה ראה גם בספר המצוות מהדורתי עם המקור בתחילת הכלל התשיעי.
הערת המתרגם: "אזליה" ראשון שאין ראשית לראשיתו.
הערת המתרגם: שמות כב כג.
הערת המתרגם: שם כב כו.
חלק שלישי