אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [כו]

פרק [כה]

כמו שנחלקו אנשי העיון מבעלי הדת האם מעשיו יתעלה תוצאה של חכמה או סתם רצון לא לבקשת תכלית כלל , כך נחלקו מחלוקת זו עצמה בציווים אשר ציווה לנו .

כי יש מי שאינו מבקש לכך סיבה כלל, ואומר כי כל המצוות תוצאת הרצון המוחלט.

ויש מי שאומר כי כל ציווי ואזהרה מהם תוצאת חכמה, והמטרה בו תכלית מסוימת, ושכל המצוות [שלד] כולן יש להם טעם, ובגלל תועלת מסוימת ציווה בהן.

מה שהם כולן יש להן טעם, ואין אנו יודעים טעמי מקצתן ולא נדע אופן החכמה בהן, זו היא שיטתנו כולנו ההמונים והיחידים, ולשון הכתוב בכך ברור, חוקים ומשפטים צדיקים , משפטי ה' אמת צדקו יחדו .

ואלה הנקראים חוקים כגון השעטנז ובשר בחלב ושעיר המשתלח אשר דברו עליהן ז"ל ואמרו,

דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, והשטן מקטרג עליהן ואומות העולם משיבין עליהן ,

אין המון החכמים סוברים שהם דברים שאין להם טעם כלל, ולא נדרשה בהן תכליות, לפי שזה מביא למעשי ההבל כפי שהזכרנו , אלא סוברים המון החכמים שיש להן טעם, כלומר: תכלית מועילה בהחלט, אלא שהיא נעלמת ממנו, אם מחמת קוצר שכלינו או לחוסר ידיעתנו.

והנה כל המצוות לדעתם יש להן טעם, כלומר: שיש לאותו הציווי או האזהרה תכלית מועילה:

- מהן מה שנתברר לנו אופן התועלת בהן, כגון האזהרה על הרצח והגנבה,

- ומהם מה שלא נתבררה תועלתן כמו אלה, כאיסור הערלה וכלאי הכרם.

אותם אשר תועליותיהם ברורים אצל ההמון נקראים משפטים, ואלה שאין תועלתם ברורה אצל ההמון נקראים חוקים.

ואומרים תמיד 'כי לא דבר רק הוא , ואם רק הוא מכם' , כלומר: שאין הציווי הזה דבר רק שאין בו תכלית מועילה, ואם נראה לכם בדבר מן המצוות שהוא כך הרי החיסרון בהשגתכם.

וכבר ידעת הדבר המפורסם אצלנו, כי שלמה נודעו לו טעמי כל המצוות פרט לפרה אדומה . וכן אמרם כי ה' הסתיר טעמי המצוות כדי שלא יזלזלו בהן, כפי שאירע לשלמה בשלוש מצוות אשר נתפרשו טעמיהן. ועל היסוד הזה נמשכו כל דבריהם, ולשונות הכתובים מורים עליו.

אלא שאני מצאתי לשון לחכמים ז"ל בבראשית רבה , נראה ממנו בעיון ראשון כי מקצת המצוות אין להן טעם אלא עצם הציווי, ולא כוונה בכך תכלית אחרת, ולא תועלת מציאותית, והוא אמרם שם,

וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן הצוואר למי שהוא שוחט מן העורף, הוי אומר לא נתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה .

ועל אף שהלשון הזה תמוה מאוד, ולא נמצא דומה לו בדבריהם, הנה ביארתי בו ביאור אשמיעך אותו, כדי שלא נצא מנוהג כלל דבריהם, ולא נפרד מן היסוד המוסכם לדברי הכל, והוא שכל המצוות נדרשה בהן תכלית מועילה במציאות. כי לא דבר ריק הוא , ואמר לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני אני ה' דובר צדק מגיד מישרים .

ואשר ראוי שיסבור בעניין זה כל מי שדעתו שלמה הוא מה שאבאר, והוא: שכלל המצוות יש להן טעם בהחלט, ובגלל תועלת מסוימת [שלה] צווה בהן. אבל פרטיהן, הן אשר נאמר בהן שהן לפשט הציווי.

המשל בכך, שהריגת בעל חי לצורך המזון הטוב תועלתו ברורה כמו שנבאר , אבל היותו בשחיטה ולא בנחירה, ובחתיכת הושט והקנה במקום מיוחד, הרי אלו ודומיהן לצרוף בהן את הבריות. וכך יתבאר לך מן המשל שאמרו 'שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף', והזכרתי לך משל זה לפי שבא לשונם ז"ל 'שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף'. אבל לאמיתו של דבר, כיון שהביא ההכרח לאכילת החי, הייתה הכוונה להקל מיתתו במה שקל להשיגו, לפי שאי אפשר להכות הצוואר אלא בסיף או כיוצא בו. והשחיטה אפשרית בכל דבר, ולהקלת המיתה הותנה חדות הסכין.

אבל מה שיש להדגים בו באמת מעניין הפרטים הוא הקורבן, שהציווי בהקרבת הקורבן יש לו תועלת גדולה ברורה כמו שאבאר . אבל היות הקורבן הזה כבש וזה איל, ושיהיה מנינן מנין מסוים, לזה אי אפשר ליתן טעם כלל, וכל מי שמעסיק עצמו לדעתי בהמצאת טעמים לאחד מן הפרטים הללו, הרי הוא הוזה הזיה גדולה שאינו מסלק בה זרות, אלא מוסיף זרויות, ומי שמדמה שיש לאלה טעמים, רחוק הוא מן הנכון, כמי שמדמה שהמצווה בכללותה לא לתועלת מציאותית.

ודע, כי החכמה חייבה, ואם תרצה אמור כי הצורך גרם , שיהו שם פרטים שאינם ניתנים להטעמה, וכאילו הוא דבר נמנע בעצם המצווה שלא יהא בה דבר מן הסוג הזה, ואופן המניעה בכך.

כי אמרך למה נעשה זה כבש ולא נעשה איל, אותה השאלה עצמה מתחייבת אילו נאמר איל במקום כבש, והרי יש הכרח במין כל שהוא.

וכן אמרך מדוע הן שבעה כבשים ולא נעשו שמונה, שכך היית שואל אילו נאמר שמונה או עשרה או עשרים, והרי יש הכרח באיזה מנין בהחלט, וכאילו שזה דומה לטבע האפשרי אשר לא יתכן בלעדי אחת האפשרויות.

ואי אפשר לשאול מדוע נעשה האפשרי הזה ולא נעשה זולתו מן האפשרויות, כי שאלה זו מתחייבת אילו היה הנמצא במציאות האפשרי השני במקום זה .

דע עניין זה והבינהו.

ואשר דברו בו תמיד הוא, שהכל יש לו טעם, והטעם שנתברר לשלמה הוא תועלת אותה המצווה באופן כללי ואין לחקור על פרטיהן.

וכיון שהדבר כך, הנה ראיתי לחלק את השש מאות ושלש עשרה מצוות לקבוצות מספר, ותהיה כל קבוצה כוללת מספר מצוות שהן ממין אחד או קרובים בעניינן, ואודיעך טעם כל קבוצה מהן, ואגלה תועלתן אשר אין בה פקפוק ולא דחייה. ואחר כך אשוב לאחת אחת מאותן המצוות אשר כללה אותן אותה הקבוצה ואבאר לך טעמה, עד שלא יישאר מהן אלא מקצת מצוות מעטות מאוד, והם אשר לא נתברר לי טעמן עד כה.

וכבר נתבררו לי גם מקצת פרטי מצוות ותנאי מקצתן ממה שאפשר ליתן טעמו, ואשמיעך כל זה.

וכל הטעמים הללו איני יכול לבארן לך אלא לאחר שאקדים לך פרקים מספר, אכלול בהן הקדמות מועילות כמצע לעניין הזה אשר כוונתי לו.

ואלה הם הפרקים אשר אחל בהן עתה. [שלו]

הערות:

הערת המתרגם: וכדלעיל בחלק זה פרק יג.

הערת המתרגם: רבנו כולל בזה גם שבע מצוות בני נח לפי הכרתנו.

הערת המתרגם: דברים [שלד] ד ח.

הערת המתרגם: תהלים יט י.

הערת המתרגם: ראה יומא סז ב, שם ליתא בשר בחלב, ובמקומה אכילת חזיר וחליצת יבמה וטהרת מצורע. ובפרק הששי מפרקי הקדמת רבנו למסכת אבות מנה עריות בין החוקים, וכאן לא מנאה. ושם בגמרא לפי הנוסחה שלפנינו נמנו עריות בין דברים שהשכל מחייבן "דין הוא שיכתבו". ואף שכתבתי בהערותי לפרקי אבות שם הערה שברור שלא היה בנוסח רבנו "ועריות", וכך העיר מן דהוא בגמרא בשוליים, נוטה אני כעת לחשוב כי בגמרא מדובר בגילוי עריות באופן כללי, כלומר: ההפקרות בענייני מין שזה דין הוא שיכתבו, ודברי רבנו באבות שם בפרטי העריות שנאסרו עלינו בתורה כגון בת אשתו ובת אחותו שזו אמורה וזו מותרת, אלה בכלל חוקים. ובדרך זו אין סתירה משם לכאן ולא ללשון הגמרא.

הערת המתרגם: לעיל בסמוך פרק כה.

הערת המתרגם: שאין שכלנו יכול לתפוש את ההשפעה העצומה על נפש האדם בפעולות שהם לכאורה קלות ופשוטות אף שאנו יודעים טעמה.

הערת המתרגם: לגמרי את הטעם.

הערת המתרגם: דברים לב מז.

הערת המתרגם: ראה ירושלמי שבת פ"א הל' ד. כתובות סוף פ"ח. בראשית רבה פרשה כב ד.

הערת המתרגם: קהלת רבה לפרק ז מד. וראה גם מדרש הגדול במדבר יט א.

הערת המתרגם: נשים סוסים וממון. ובר"ש "שתי" והיא טעות שטעו בלשון הגמרא שכתוב "שתי מקראות" כי שתי מקראות הן שבהן שלוש מצוות. וראה גם בחתימת ספר המצוות לאוין שסה.

הערת המתרגם: סנהדרין כא ב. מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלה טעמן ונכשל בהן גדול העולם. ע"ש.

הערת המתרגם: תחילת פרשה מד.

הערת המתרגם: תהלים לח יא.

הערת המתרגם: בר"ש "נפלא" ואיני חושב שהוא מדוייק כאן.

הערת המתרגם: אפשר: ולא נחרוג. [שלה]

הערת המתרגם: ישעיה מה יט.

הערת המתרגם: לקמן פרק מח.

הערת המתרגם: להדגמת דברים רואין לחפש להן טעם מפני שהזכירום, לא שבאמת אין להם טעם.

הערת המתרגם: בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. חוליו טו ב.

הערת המתרגם: שאין לחפש להן טעמים.

הערת המתרגם: לקמן פרק מו.

הערת המתרגם: בר"ש "משתגע שגעון ארוך" ואין צורך לכך.

הערת המתרגם: הצורך להנחותם כפי דרכם ולהרימם לאטם לעולם המחשבה. וכפי שיבאר לקמן פרק מו.

הערת המתרגם: דומה למי שצמא ולפניו שתי כוסות מים זהות בכל דבר, וכאשר הושיט ידו ולקח אחת מהן אין לשאול מדוע לקה זו ולא זו. כך כנראה אפשר להמשיל לשיטת רבנו כאן. [שלו]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה